ארץ הצבי

כינוי לארץ ישראל

"וְיַעַשׂ הַבָּא אֵלָיו כִּרְצוֹנוֹ
וְאֵין עוֹמֵד לְפָנָיו
וְיַעֲמֹד בְּאֶרֶץ הַצְּבִי
וְכָלָה בְיָדוֹ."
צבי ארץ ישראלי בפסיפס הציפורים בקיסריה

אֶרֶץ הַצְּבִי הוא כינוי לארץ ישראל. מקור הביטוי בספר דניאל, שם הוא מופיע פעמיים.[1] המילה "צבי" בהקשר זה היא מן השורש השמי צ-ב-ה, המקביל במקרא לשורש ר-צ-ה, ומציינת יופי, פאר וחמדה. משמעו של הביטוי "ארץ הצבי" הוא אם כן "הארץ הרצויה".[2]

הביטוי במקרא

הופעותיו של הביטוי "ארץ הצבי" הם בפרק י"א שבספר דניאל, בפסוקים: ”וְיַעֲמֹד בְּאֶרֶץ הַצְּבִי וְכָלָה בְיָדוֹ” (דניאל, י"א, ט"ז) ו”וּבָא בְּאֶרֶץ הַצְּבִי (דניאל, י"א, מ"א).

הרעיון חוזר על עצמו בתנ"ך פעמים נוספות, בצורות קצת שונות:

  • באותו פרק שבספר דניאל: ”יִטַּע אָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ בֵּין יַמִּים לְהַר צְבִי־קֹדֶשׁ וּבָא עַד קִצּוֹ וְאֵין עוֹזֵר לוֹ” (דניאל, י"א, מ"ה).
  • בספר יחזקאל: ”בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל אֶרֶץ אֲשֶׁר תַּרְתִּי לָהֶם, זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת” (יחזקאל, כ', ו'). לפי הביטוי, ארץ ישראל מתוארת כארץ היפה מכל הארצות. זהו ביטוי יחידאי במקרא בו מובע הרעיון כי ה' תר וחיפש ארץ בשביל בני ישראל. בפסוק ביחזקאל משתקף גם הביטוי ארץ זבת חלב ודבש.[3]
  • בספר ירמיהו: ”אָנֹכִי אָמַרְתִּי: 'אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ בַּבָּנִים? וְאֶתֶּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה, נַחֲלַת צְבִי צִבְאוֹת גּוֹיִם', וָאֹמַר: 'אָבִי תִּקְרְאִי לִי וּמֵאַחֲרַי לֹא תָשׁוּבִי'” (ירמיהו, ג', י"ט). הפסוק בירמיהו מסביר את יופייה של הארץ, שכל העמים רוצים בה. לדעת יאיר זקוביץ הביטוי "ארץ הצבי" מקורו בביטויים אלה, או שכל צורות הביטוי השונות, מקורן בביטוי "הצבי ישראל"[4] המופיע בקינת דוד בספר שמואל.[5]

הביטוי בפרשנות

בדרשת חז"ל מקבל הביטוי לראשונה את הקשרו לצבי:

למה ארץ ישראל נמשלה לצבי? לומר לך – מה צבי זה אין עורו מחזיק בשרו, אף ארץ ישראל אינה מחזקת פירותיה.
דבר אחר: מה צבי זה קל מכל החיות, אף ארץ ישראל קלה מכל הארצות לבשל את פירותיה.

במקום נוסף דורשים חז"ל את הביטוי בהקשר לצבי, כשהם מבארים בזה את תופעת האכלוס הגבוה בארץ ישראל, כאשר עם ישראל נמצא בו, שאינו בדרך הטבע:

"ארץ צבי" כתיב בה[א]. מה צבי זה אין עורו מחזיק את בשרו[ב], אף ארץ ישראל – בזמן שיושבין[ג] עליה רווחא, ובזמן שאין יושבין עליה גמדא.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ביאורים

  1. כתוּב בה, בארץ ישראל, כלומר ארץ ישראל נקראת "ארץ צבי"
  2. לאחר שעור הצבי מופשט ממנו, אי אפשר להכיל בו את כל בשר הצבי
  3. עם ישראל

הערות שוליים

  1. ספר דניאל, פרק י"א, פסוק ט"ז; פרק י"א, פסוק מ"א.
  2. יאיר זקוביץ, המילון המקראי הסמוי מן העין, ירושלים, כרמל, 2014, עמ' 71.
  3. רימון כשר, מקרא לישראל: יחזקאל א' -כ"ד, ירושלים, מאגנס, 2004, עמ' 393.
  4. ספר שמואל ב', פרק א', פסוק י"ט
  5. יאיר זקוביץ, עולם התנ"ך: דניאל, עזרא ונחמיה, תל אביב, דודזון עתי, 1997, עמ' 99-98