על פי נוסחת הבינום, ניתן לפתח את החזקה לסכום הכולל ביטויים מהצורה , כאשר החזקות ו־ הן מספרים טבעיים המקיימים , והמקדם של כל ביטוי הוא מספר שלם חיובי ספציפי התלוי ב־ וב־. לדוגמה:
המקדם בביטוי מכונה מקדם בינומי: או (לשניהם יש אותו הערך).
נוסחת הבינום עבור חזקה שלמה
על פי הבינום של ניוטון ניתן לפתח כל חזקה שלמה של לסכום בצורה הזו:
נוח להגדיר חזקת אפס כשווה ל־1 תמיד, משום ש: .
בנוסף, המספר 1 הוא איבר יחידה ביחס לכפל כך ש: . כלומר, כל מספר כפול אחד שווה למספר עצמו ולכן גם מכפלה במספר כלשהו בחזקת אפס שווה למספר עצמו, כך ש: .
בהתאם לכך, נהוג לעיתים לכתוב בנוסחת הבינום גם במקום , תוך השמטת הביטוי – שהרי כל מספר שיוכפל בו יהיה שווה לעצמו.
מכאן שניתן לכתוב את נוסחת הבינום גם בדרך זו:
בעזרת סימן הסכוםסיגמא גדולה (Σ), ניתן לסמן את נוסחת הבינום בדרך מקוצרת. כך שאם n מספר שלם, אז לכל ו־ מתקיים:
,
כאשר הביטוי האחרון נובע מקודמו, עקב הסימטריה בין ל־ בביטוי הראשון.
הסימן "!" מציין עצרת, שהיא מכפלת כל המספרים הטבעיים מ-1 ועד למספר נתון.
כלומר:
ובאופן דומה: ,
כמו כן, .
ניתן לכתוב את הנוסחה של מקדם הבינום גם כך:
אף על פי שנוסחת הבינום מורכבת משבר, הערכים של המקדמים הבינומיים הם תמיד מספרים שלמים.
ניתן לסדר את המקדמים הבינומיים כך שירכיבו יחדיו את משולש פסקל. זהו סידור של מספרים בצורת משולש, שקודקודו העליון מכיל את המספר 1 וכל מספר במשולש מהווה את סכום שני המספרים שנמצאים מעליו, כאשר המספרים שנמצאים על שוקי המשולש הם כולם 1.
ניתן להרכיב את משולש פסקל ממקדמי הבינום של ניוטון, כך שכל מספר במשולש מהווה את סכום שני המספרים שנמצאים מעליו.
למקדמי הבינום שימושים רבים בקומבינטוריקה והסתברות. זאת משום שהמקדם הבינומי הוא מספר תת-הקבוצות בגודל k שניתן לבחור מתוך קבוצה בגודל n. כלומר, זהו מספר האפשרויות לבחור איברים מתוך , ללא חזרות וללא חשיבות לסדר.
תכונה מעניינת של מקדמי הבינום מתקבלת על ידי הצבה של בנוסחת הבינום:
במקרה זה כל החזקות של X ושל Y בבינום הופכות ל-1, וכעת הבינום מבטא למעשה את סכום המקדמים בלבד:
ניתן לראות כי סכום המקדמים (כלומר הסכום של כל שורה ושורה במשולש פסקל) יהיה שווה תמיד לחזקה שלמה של 2.
דוגמאות לשימוש בנוסחת הבינום
ייצוג גרפי למקרה השני של נוסחת הבינום של ניוטון: ייצוג גרפי למקרה השלישי של נוסחת הבינום של ניוטון
ראשית, נשים לב כי . באגף ימין מופיעים ביטויים המוכפלים זה בזה. התוצאה היא סכום של כל המכפלות האפשריות שבהן נבחר איבר אחד מכל אחד מהסוגריים. למשל, , כשבוחרים את האיבר x מהסוגריים הראשונים ו-x מהשניים, x מהסוגריים הראשונים ו-y מהשניים, וכן הלאה.
מכיוון שהסדר בהכפלת המשתנים אינו חשוב, הביטוי מופיע בכל פעם שבוחרים k פעמים ב-x ו-j פעמים ב-y, ובהכרח k+j=n. לקביעת k המקומות מתוך n שבהם נבחר דווקא x יש אפשרויות, ולכן זהו המקדם של .