יענקל'ה רוטבליט

פזמונאי ישראלי

יענקל'ה רוטבליט
לידה 13 בפברואר 1945 (בן 80)
חיפה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רוק, פזמונאות כללית, זמר עברי
יצירות בולטות רואים רחוק רואים שקוף, ים המוות, שיר לשלום, אמא אדמה, חוזה לך ברח, לקחת את ידי בידך, לילי שלי, באה מאהבה, שבתות וחגים, איך עושים תקליט
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה תיכון חוגים עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת פעילות מ-1967
פרסים והוקרה פרס אקו"ם (1998) עריכת הנתון בוויקינתונים
yaacovrotblit.co.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יעקב (יענקל'ה) רוֹטְבְּלִיט (נולד ב-13 בפברואר 1945) הוא משורר, פזמונאי, סופר ועיתונאי ישראלי.

ביוגרפיה

ילדות ונוער

רוטבליט נולד בחיפה והיה חניך ב"אגודת יורדי ים זבולון" וב"השומר הצעיר". בן דודו של רוטבליט הוא השחקן שלמה וישינסקי. לאחר סיום לימודי התיכון ב"חוגים", התגייס לנח"ל עם גרעין השומר הצעיר "שדמה", שנועד להשלים את קיבוץ מצר.

שירות צבאי ופציעה

לאחר השחרור מצה"ל, בהיותו סטודנט באוניברסיטה העברית בירושלים, ב-1967, פרצה מלחמת ששת הימים. הוא לחם כמפקד מחלקה בגדוד 163 של החטיבה הירושלמית. במהלך הקרב בשער האריות נפצע רוטבליט קשה מאש מרגמות כוחותינו. ידו ניזוקה והוא איבד רגל.

פעילות מקצועית

תחילת הקריירה הפזמונאית

בשנת 1968 הוקלט לראשונה שיר פרי עטו של רוטבליט, "זמר שכזה"[1], ולאחריו "שיר לשלום" (1969), אשר בוצע לראשונה על ידי להקת הנח"ל והסולנית מירי אלוני וזכה לפופולריות רבה, ובין השאר הושר על ידי יצחק רבין בעצרת השלום, שבסיומהּ נרצח.

עיתונות

בנוסף לכתיבתו הפזמונאית, עסק רוטבליט לאורך השנים בכתיבה עיתונאית. בשנים 1970–1973 פרסם טור סאטירי שבועי בשם "שחק אותה" במוסף "הארץ" וכן מדור נוסף בשם "גלגל אותה" בגיליון אמצע השבוע של העיתון. לאורך השנים פרסם טורים אישיים, רשימות וכתבות בעיתונים חדשות, העולם הזה, דבר, דבר אחר, צלול, מעריב, מוניטין והעיר.

תפקידים מוסדיים

בין השנים 2006–2010 כיהן רוטבליט כיו"ר דירקטוריון אקו"ם.

פרסים והכרה

בשנת 1998 זכה רוטבליט בפרס אקו"ם על מפעל חיים. בשנת 2002 קיבל תואר "עמית כבוד" של בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים (לכבוד אירוע זה כתב את שירו "פלאפל חם לנצח" מתוך האלבום "מדינת היהודים / קטעים"[2]). בשנת 1999 התקיים במסגרת פסטיבל ישראל ערב מחווה לרוטבליט ולשיריו.

יצירתו המוזיקלית

שיתופי פעולה מרכזיים

עם שמוליק קראוס

אחד משיתופי הפעולה הבולטים של רוטבליט הוא עם שמוליק קראוס, איתו התחיל לכתוב יחד בשנת 1970. השניים היו אחראיים, בין השאר, לשירים: "בלדה לעוזב קיבוץ" של כיף התקווה הטובה, "אצלי הכל בסדר" ו"ימי ראשית הקיץ" של ג'וזי כץ ו"לוח וגיר", ששר קראוס עצמו. בשנת 1978 כתבו את "סוס עץ", ששר אריק איינשטיין, כפסקול לסרט "סוס עץ" (בו השתתף גם קראוס בתפקיד הראשי). השניים המשיכו את שיתוף הפעולה ביניהם גם בשנות השמונים והתשעים וכתבו יחד את השירים "גלגל מסתובב", "רואים רחוק רואים שקוף", "אחרי עשרים שנה", "ידידותי לסביבה" ואחרים.

עם שלום חנוך

מלחין נוסף איתו רוטבליט עבד הוא שלום חנוך. השניים כתבו, בין השאר, את השירים "לילי שלי" (השלושרים), "כמה טוב שבאת הביתה" (אריק איינשטיין), "חוזה לך ברח" (אושיק לוי) ו"בואי לרקוד", ששר חנוך עצמו.

עם אריק איינשטיין

לאלבום מ-1971 בדשא אצל אביגדור, של אריק איינשטיין, כתב רוטבליט 7 מ-10 השירים, ביניהם, "היא תבוא", "צא מזה" ו"אני רואה אותה בדרך לגימנסיה".

ב-1972 כתב את "אמא אדמה" לאריק איינשטיין ואת "יש לי יום הולדת" ללהקת אחרית הימים.

שירים מפורסמים נוספים

שירים מפורסמים נוספים שכתב רוטבליט: "באה מאהבה" (יהודית רביץ), "זה השיר שהוא שר לי בגשם", "חגיגה בצמרת" ו"סרט כחול" (נורית גלרון), "בוקר של כיף" (תיסלם), "דרכנו" ו"ככלות הקול והתמונה" (דני בסן).

אלבומי סולו

לצד פועלו כפזמונאי וכעיתונאי, הוציא רוטבליט חמישה אלבומי סולו שאותם הלחין, שרובם הורכבו משירי מחאה כתב וביצע בעצמו:

כך שחררתי את ירושלים (1978)

"כך שחררתי את ירושלים" (1978) היה האלבום הראשון של רוטבליט, שנחשב לאלבום מחאה פוליטי. האלבום נאסר לזמן קצר לשידור ברדיו בשל גישתו הביקורתית כלפי הממשל והממסד הצבאי.

מכתבים מבית רביעי (1989)

"מכתבים מבית רביעי" (1989) - שם האלבום מרמז על קריסת "בית המקדש השלישי" - מטאפורה לישראל המודרנית, כתגובה לשבר הרעיוני של הציונות.

מדינת היהודים (2004-2005)

"מדינת היהודים / קטעים" (2004) ו"מדינת היהודים / חלק ב'" (2005) - שני אלבומים המהווים המשך רעיוני לעבודתו הביקורתית.

צומת עלעול (2011)

"צומת עלעול" (2011) - אלבומו האחרון כסולן.

בניגוד לעשרות הלהיטים שכתב רוטבליט עבור זמרים אחרים, מהפזמונים שכתב ושר בעצמו, השירים באלבומי הסולו לא זכו להצלחה מסחרית דומה.

אלבומי אוסף

בשנת 1998 סיכמה חברת "הד ארצי" חלק מיצירתו של רוטבליט באלבום אוסף כפול, "דברים שרציתי לומר", ובו 36 משיריו הבולטים, המבוצעים על ידי אמנים ידועים. בשנת 2004 יצא בהוצאת NMC אוסף כפול נוסף מיצירתו, "שיר לכל עת", ובו 36 שירים, חלקם יצאו לראשונה על גבי תקליטור, בהם: "עגילים וג'ינס קרוע" המוקדש להרוגי הפיגוע בציר פילדלפי (ביניהם קרוב משפחתו, ליאור וישנסקי), "מתה האמת הישנה", ו"שיר לכל עת".

ב-2 בפברואר 2021 יצא אלבום מחווה לרוטבליט, "הוצאו מהקשרם - שרים רוטבליט", בו ביצועים אלטרנטיביים ל-23 משיריו. באלבום השתתפו אמנים מוכרים דוגמת דן תורן, סטלה גוט, נומקה, יובל מנדלסון, האחים צברי, עומר מושקוביץ, תמר אפק, ג׳נגו, אור אדרי ואמנים אלטרנטיביים נוספים מעולם הפאנק והפולק[3].

"החצר האחורית" מימין לשמאל: גדי רונן, יענקלה רוטבליט, איתמר ציגלר ותומר יוסף
יעקב רוטבליט (2014)

החצר האחורית

בשנת 2011 החל לעבוד על פרויקט החצר האחורית יחד עם תומר יוסף, איתמר ציגלר וגדי רונן. בשנת 2013 יצא האלבום לאור לאחר שחברי הלהקה פתחו במסע גיוס כספים לאלבום באמצעות מימון המונים בלבד, ללא חברת תקליטים. רוטבליט כתב את מילות כל ארבעה עשר השירים באלבום זה, הנושא את שם הלהקה. בשנת 2017 הוציאה הלהקה את אלבומה השני.

שירים בולטים מהרפרטואר כוללים את:

  • "שייח' ג'ראח" – שיר מחאה פוליטי העוסק באי־צדק כלפי משפחות פלסטיניות במזרח ירושלים.
  • "מי הרג את ים המוות?" – שיר אקולוגי המתריע על תוצאות ההזנחה הסביבתית בישראל.
  • "הפליט" – עוסק בניכור והיעדר חמלה כלפי מהגרי עבודה ומבקשי מקלט.
  • "האם נדע להיוולד שוב?" – שיר פילוסופי־חברתי הבוחן את האפשרות לרנסאנס תרבותי ומוסרי בישראל.
  • "עובר ושווא" – שיר העוסק במציאות הכלכלית של השכבות המוחלשות, תוך ביקורת על השיטה הקפיטליסטית.

רבים מהשירים עוסקים בתמות של כיבוש, פערים חברתיים, משבר האקלים, דיכוי מוסדי ושאלות של זהות קולקטיבית. סגנונה המוזיקלי של הלהקה מאופיין בשילוב בין רוק אלטרנטיבי, רגאיי, מוזיקה אלקטרונית ומקצבים מזרח־תיכוניים. המוזיקה מהווה פלטפורמה להבעת עמדות ברוח אנטי־ממסדית, בשילוב אמירה פיוטית ואירונית.

האלבומים הופקו בעזרת קמפיינים של מימון המונים בלבד, מתוך בחירה עקרונית להישאר מחוץ למערך ההפצה של חברות התקליטים המסחריות.

חיים אישיים

בשנות ה-70 הכיר לו דורי בן זאב את מי שהתפרסמה לימים כמורה רוחנית, רנה שני. הם עברו לגור יחד וחיו כשנה בקליפורניה, אולם בסופו של דבר רוטבליט חזר לישראל.

ב-1982 נישא לאורנה, שהביאה איתה את בתה בת ה-5 מנישואיה הראשונים, לימים הזמרת עלמה זהר. אורנה ילדה שתי בנות ובן, ונפטרה בשנת 1998 לאחר מחלה. רוטבליט הקדיש לה את השיר "דרכנו" שהולחן על ידי יזהר אשדות ובוצע על ידי דני בסן.

למעט שנים אחדות שבהן שהה במקומות נוספים בישראל ומחוצה לה, רוטבליט התגורר מאז 1966 בירושלים, בשכונת אבו טור, בקרבת המקום בו נפצע במלחמה. בהמשך עבר להתגורר בשכונת מחנה ישראל בירושלים.

בשנת 2021, רוטבליט ובת זוגו יוליה רזאייב הפכו להורים לבת בשם שירה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים