המפקדה הארצית

המפקדה הארצית (מ"א) היה הגוף שהופקד על הניהול הכולל של ארגון ההגנה.

תולדות המפקדה הארצית

המפקדה הארצית הוקמה ב-1931, לאחר שמוסדות היישוב הכירו בצורך תיאום ההגנה המאורגנת ליישובים תחת פיקוח אזרחי, כחלק מלקחי מאורעות תרפ"ט. עד אז התנהל ארגון "ההגנה" מול ועדים מקומיים בערים השונות שלא היו כפופים לו ופעלו לרוב באופן עצמאי. עם הקמתה, הוכפפה המפקדה הארצית תחת הוועד הלאומי והסוכנות היהודית בראשותו של דוד בן-גוריון. המפקדה הייתה מורכבת הן מנציגי ההסתדרות שייצגו את מחנה הפועלים והן מנציגי המחנה האזרחי (סוחרים, תעשיינים והתאחדות האיכרים) בחלוקה שווה של 3 נציגים לכל מחנה וללא יושב ראש או מפקד.[1] עקב החלוקה הפוליטית למפלגות והאינטרסים המנוגדים, התגלעו ויכוחים לא מעטים והטיפול של המפקדה בבעיות שנוצרו היה לעיתים מלווה בחשדנות ובסחבת.

ביוני 1937, חודשיים אחרי שכמחצית ארגון ב' חזרו להגנה, הוקם מרכז מורחב להגנה שכלל 16 חברים ו־10 סגנים, וממנו נבחרו שישה (ולאחר מכן שמונה) חברי המפקדה הארצית. נציגי ההסתדרות במפקדה הארצית היו אליהו גולומב, שאול אביגור, דב הוז וישראל גלילי, ונציגי המחנה האזרחי היו דב גפן (נציג ישראל רוקח), יששכר סיטקוב (נציג התאחדות האיכרים), אורי נדב (ממכבי) ושמעון וסרמן (הפועל המזרחי, צורף ב־1938[2]). מחברי המפקדה מונו שני מרכזים, אביגור מההסתדרות ואברהם תהומי ולאחר מכן נדב מהמחנה האזרחי. המרכז כונס מספר פעמים ב־1937 וחדל לתפקד.[1]

ביולי 1938 מונה יוחנן רטנר לראש המפקדה הארצית (רמ"א) כנציג הנהלת הסוכנות היהודית. מינויו נועד לשבור את השווין במפקדה הארצית שהפכה ללא אפקטיבית ולהכפיפה להנהלת הסוכנות. רטנר גיבש תוכנית ארגונית להקמת מטכ"ל מקצועי וא־פוליטי, אותה ביקש להגיש עם מינויו.[1]

ב־6 בספטמבר 1939 החליטה המפקדה הארצית על הקמת מטה כללי להגנה, לאחר מאבק ארוך בין תומכי המהלך מחוגי ההסתדרות למתנגדיו מהחוגים האזרחיים. עם הקמת המטה נקבע המעון הראשי של המער"ך (המעון הראשי הכללי) בדירה ברחוב אחד העם בתל אביב, ובסמוך לו ברחוב ליליינבלום נקבע "חדר המפגש", בו טלפון ומרכז לקליטת ידיעות ולהוצאת פקודות והוראות שהיה הגרעין למצפ"ה ("הבור"). בראש המטה הכללי הועמד יעקב דורי, ותחתיו היו ארבעה ראשי לשכות: איתן אבישר, ראש הלשכה לארגון ותכנון, רפאל לב, ראש לשכת ההדרכה, זכריה אוריאלי, ראש הלשכה הטכנית, ואלימלך אבנר, ראש לשכת הפיקוח.[1] המפקדה הארצית שימשה מעתה כמעין דרג מדיני, גוף הקובע מדיניות כוללת למטכ"ל "ההגנה" ולרמטכ"ל העומד בראשו. כמו כן עסקה המפקדה בצד הכלכלי של הארגון, ברכש נשק וכלי לחימה ובגיוס אנשים. המפקדה הארצית והמטכ"ל כונו בשם "הפיקוד העליון".

בנובמבר 1942 הוחלט על הקמת ועדות[3]:

במהלך הקונגרס הציוני העולמי העשרים ושניים ב-1946 הוקם ועד הביטחון בכדי לשמש מסגרת לפיקוח פרלמנטרי על המאבק נגד המנדט הבריטי. במוסד היו מיוצגים הנהלת הסוכנות היהודית והוועד הלאומי. המוסד היה הדרג הביטחוני העליון של התנועה הציונית ובראשו עמד דוד בן-גוריון מתוקף היותו ראש מחלקת הביטחון בהנהלת הסוכנות היהודית.[4] ראש המפקדה הארצית של ההגנה (הרמ"א) שימש כמתווך בין יושב ראש הוועד לבין המפקדה הארצית ומטכ"ל ההגנה.

עוד ב-1947 חתר דוד בן-גוריון לביטול המפקדה הארצית על מנת לפשט את שרשרת הפיקוד והשליטה של במדינה שבדרך וצמצום הפוליטיזציה. כדי למתן את קריאות המתנגדים לכך הדבר נעשה בתהליך הדרגתי כאשר החל מיולי 1947 ועד ינואר 1948 צומצמו סמכויותיו של גוף זה על ידי הוצאת שני תחומים עיקריים: החימוש והכספים, והעברתם לידי מחלקת הביטחון של הנהלת הסוכנות בדרג המדיני, ובדרג הצבאי - למטה הכללי של ההגנה.[5]

ב-2 במאי 1948 שלח בן-גוריון לרמ"א, ישראל גלילי, מכתב המודיע על סיום כהונתו, וזה נכנס לתוקף למחרת (ראו גם מרד הגנרלים). חלק מסמכויות המפקדה הועברו למטכ"ל של צה"ל וחלקן הועברו למחלקת הביטחון בסוכנות (שהתפתחה למשרד הביטחון).

חברי המפקדה הארצית

ראשי המפקדה הארצית:

מניין שם תחילת

כהונה

 סיום הערות
1 יוחנן רטנר יולי 1938 1939 לימים ראש אגף התכנון
2 יעקב ריזר 1939 1941
3 משה סנה יוני 1941 13 ביולי 1946 שימש כמפקד תנועת המרי העברי (אוקטובר 1945–יולי 1946);[6] לימים חבר הכנסת
מ"מ זאב שפר (פינשטיין) 1946 1947 לימים חבר הכנסת
4 ישראל גלילי 16 ביוני 1947 3 במאי 1948 לימים חבר הכנסת ושר בממשלת ישראל

עם החברים במפקדה לאורך השנים נמנו:

קישורים חיצוניים

הערות שוליים