שר צבא (תנ"ך)

בתנ"ך, שר צבא הוא תוארו של אדם הנושא בדרגה הצבאית הגבוהה ביותר, וממונה על כל אנשי הצבא. התואר מופיע בתנ"ך פעמים רבות, והוא זהה לכינוי קצין המופיע בו אף הוא^[1]. כינוי זה קיים גם בשפות שמיות נוספות, כמו הכינוי "אבּוּ אומָנִי" באכדית^[2].

תפקידו ודרגתו

דרגת שר הצבא הייתה הגבוהה ביותר בהיררכיית הצבא (מקביל לרמטכ"ל בצה"ל), ותפקידו היה להוביל את הצבא במהלך הקרב^[3]. אמנם יש שכתבו כי כל אחראי על כוח צבאי משמעותי יכונה בתואר שר צבא, גם אם אינו שר הצבא הכללי^[4].

בתנ"ך מוזכרת גם יחידה מובחרת שכונתה בשם "הכרתי והפלתי", שעליה היה ממונה שר נפרד, שככל הנראה לא היה כפוף לשר הצבא^[5].

בתנ"ך מוזכר גם תפקיד משנה לשר הצבא, והוא שר הַחַיִל^[6].

לשר הצבא קיימת גם מקבילה בעולם המלאכים המשמשים לפני כיסא הכבוד: "שר צבא ה'"^[7]. במדרש חז"ל ובראשונים מזוהה מלאך זה כמלאך מיכאל^[8].

שרי צבא בתנ"ך

שרי הצבא תפסו מקום בולט בתנ"ך, בסמוך למלך, ולפעמים אף היוו סמכות מקבילה אליו^[9], ואף מתחרה.

בין שרי הצבא הנודעים בתנ"ך נמנים:

• פיכול – שר צבאו של אבימלך מלך גרר
• סיסרא – שר צבאו של יבין מלך חצור
• אבנר בן נר – שר צבאו (ובן דודו^[10]) של שאול, ושר הצבא הראשון בתולדות ישראל.
• יואב בן צרויה – שר צבאו של דוד. בחז"ל הוא מופיע כסמל לשר צבא בעל תפקיד בולט ומשמעותי^[11].
• עמשא בן יתר – שר צבאו של אבשלום, ובהמשך שר צבאו של דוד
• בניהו בן יהוידע - שר צבאו של שלמה.
• נעמן – שר צבא ארם בתקופת בית אחאב.
• נבוזראדן – שר צבאו של נבוכדנצר השני

ראו גם

• מצביא
• גנרל
• תרתן

הערות שוליים