אדלברט שטיפטר

סופר, משורר, צייר ופדגוג אוסטרי (1805–1868).

אדלברט שטיפטר
Adalbert Stifter
אדלברט שטיפטר
אדלברט שטיפטר
לידה 23 באוקטובר 1805
הורני פלאנה, צ'כיה עריכת הנתון בוויקינתונים
התאבד 28 בינואר 1868 (בגיל 62)
לינץ, אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה לינץ עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה האוסטרית עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי בידרמאייר עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות Rock Crystal, Indian summer, Witiko עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת וינה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת פעילות 1830–1868 (כ־38 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אַדַלְבֶּרְט שְׁטִיפְטֶר (בגרמנית: Adalbert Stifter; 23 באוקטובר 1805 – 28 בינואר 1868) היה סופר, משורר, צייר ופדגוג בוהמי-אוסטרי. הוא התבלט בתיאור נופי הטבע התוססים בכתביו והוא פופולרי עד היום בעולם דובר הגרמנית.

קורות חיים

הבית שבו נולד אדלברט שטיפטר באוברפלן, הורני פלאנה של ימינו

שטיפטר נולד באוברפלן שבבוהמיה (כיום הורני פלאנה (אנ') בצ'כיה), בנם הבכור של יוהאן שטיפטר, אורג בדי פשתן עשיר, ואשתו מגדלנה. יוהאן נפטר בשנת 1817 לאחר שנמחץ על ידי עגלה שהתהפכה. שטיפטר התחנך בגימנסיה הבנדיקטינית במנזר קרמסמינסטר (אנ'), ובשנת 1826 למד משפטים באוניברסיטת וינה. בשנת 1828 התאהב בפאני גרייפל, אך לאחר מערכת יחסים שנמשכה חמש שנים, הוריה אסרו על התכתבות נוספת, אובדן שממנו מעולם לא התאושש.

אמליה מוהאופט

בשנת 1835 הוא התארס לאמליה מוהאופט, והם נישאו בשנת 1837, אך הנישואים לא היו מאושרים. שטיפטר ואשתו, שלא הצליחה להרות, ניסו לאמץ שלוש מאחייניותיה של אמליה בזמנים שונים. אחת מהן, יוליאנה, ברחה מספר פעמים ולבסוף נעלמה. גופתה התגלתה ארבעה שבועות לאחר מכן בדנובה.

כאדם בעל דעות ליברליות מוצקות, אשר קיבל בברכה את מהפכות 1848, ואף הסכים ששמו יוצג כמועמד לפרלמנט של פרנקפורט, ואפילו נחשד כרדיקל, אבן הפינה של הפילוסופיה של שטיפטר הייתה בילדונג (התבגרות אישית ותרבותית באמצעות חינוך).[1] במקום להפוך לפקיד מדינה, הוא הפך למורה פרטי לאריסטוקרטים של וינה, וזכה להערכה רבה ככזה. בין תלמידיו נמנו הנסיכה מריה אנה פון שוורצנברג (אנ') ובנו של המדינאי הגרמני קלמנס ונצל פון מטרניך, ריכרד פון מטרניך (אנ'). הוא גם הרוויח כסף ממכירת ציורים, ופרסם את סיפורו הראשון, "Der Condor" (הקונדור), בשנת 1840. סיפורו, שזכה להצלחה מיידית, החל קריירת כתיבה יציבה.

שטיפטר ביקר בלינץ בשנת 1848, ועבר לשם לצמיתות שנה לאחר מכן, שם הפך לעורך ה"לינצר צייטונג" וה"ווינר בוטה". בשנת 1850 מונה למפקח על בתי הספר היסודיים באוסטריה עילית.

בריאותו הפיזית והנפשית החלה להידרדר בשנת 1863, הוא היה שתיין וחלה קשה בשחמת הכבד בשנת 1867. בדיכאון עמוק, הוא חתך את צווארו בתער גילוח[2] בליל 25 בינואר 1868 ומת שלושה ימים לאחר מכן.

עבודתו

חדר העבודה של שטיפטר בביתו בלינץ

יצירתו של שטיפטר מאופיינת בחתירה ליופי; דמויותיו שואפות להיות מוסריות ונעות בנופים מרהיבים המתוארים בפאר. רוע, אכזריות וסבל מופיעים לעיתים רחוקות על פני השטח של כתיבתו, אך תומאס מאן ציין ש"מאחורי הדיוק השקט והפנימי של תיאוריו במיוחד של הטבע, פועלת נטייה למוגזם, ליסודי ולקטסטרופלי, לפתולוגי". אף על פי שנתפס על ידי אחדים כחד-ממדי בהשוואה לבני זמנו המפורסמים והריאליסטיים יותר, חזונותיו של עולמות אידיאליים משקפים את נאמנותו הלא פורמלית לתנועת הבידרמאייר (אנ') בספרות. כפי שניסח זאת קארל שורסקה, "כדי להמחיש ולהפיץ את תפיסת החינוך שלו, המורכבת מאדיקות עולם בנדיקטינית, הומניזם גרמני ומוסכמות הבידרמאייר, שטיפטר העניק לעולם את הרומן שלו "Der Nachzommer" (שלהי קיץ)".[3]

רוב יצירותיו הן סיפורים ארוכים או רומנים קצרים, שרבים מהם פורסמו בגרסאות מרובות, לעיתים שונו באופן קיצוני. יצירותיו העיקריות הן הרומנים הארוכים "Der Nachzommer" (שלהי קיץ)[4] ו-"Witiko" (ויטיקו).

"Der Nachzommer" (שלהי קיץ) מאת שטיפטר (1857) ו-"Die Leute von Seldwyla" (אנשי זלדווילה) מאת גוטפריד קלר הוכרזו כשני הרומנים הגרמניים הגדולים של המאה ה-19 על ידי פרידריך ניטשה.[5] "Der Nachzommer" נחשב לאחד הדוגמאות הטובות ביותר לרומן חניכה, אך זכה לקבלת פנים מעורבת מצד המבקרים באותה תקופה. פרידריך הבֶּל (אנ') הציע את כתר פולין לכל מי שיוכל לסיים אותו, וכינה את שטיפטר סופר המתעניין רק ב"חיפושיות ובנוריות". הפירוט המוגזם שבגללו לעג הֶבֶּל לרומן הוא, לפי כריסטין אורטל שיוגרן, "דווקא מקור של קסם עבור חוקרים מודרניים, התופסים את מספר האובייקטים כמאפיין המבדיל של רומן זה ומעניקים לו הערכה רבה דווקא בגלל המשמעות הרבה של ה"דברים" שבו. רחוקים מלהיות מרכיבים זרים, כפי שהֶבֶּל ראה אותם, חפצי האמנות והטבע מעניקים רקע עשיר של יופי ומעין מראה המשקפת את הסיפור האנושי שבקדמת הבמה".

"Witiko" הוא רומן היסטורי המתרחש במאה ה-12, יצירה מוזרה שזכתה לביקורות שליליות רבות, אך זכתה לשבחים מהרמן הסה ותומאס מאן, ודיטריך בונהופר מצא נחמה רבה בקריאתו בעת שהיה כלוא בכלא טֶגֶל תחת מעצר נאצי.

דיוקנו של אדלברט שטיפטר (1863)

השפעה

במהדורה הגרמנית של "זיכרונות", קארל שורץ נזכר בפגישתו עם בתו של בעל הפונדק השווייצרי בו התארח, שספרו האהוב היה "Studien" (מחקרים) של שטיפטר. אירוע זה התרחש לפני 1852.

הוא צוין כמשפיע על ידי וינפריד גיאורג זבאלד, וגם ויסטן יו אודן וגם מריאן מור העריצו את עבודתו, כאשר האחרונה תרגמה יחד עם אליזבת מאייר (אנ') את "Bergkristall" (קוורץ שקוף) כ"Rock Crystal " (קוורץ שקוף באנגלית) בשנת 1945. אודן כלל את שטיפטר בפואמה "Academic Graffiti" כאחד הידוענים, ספרותיים ואחרים, שתוארו במבנה של קלריהיו (אנ').[א]

בספר "זאב הערבה" מאת הרמן הסה, תוהה הדמות הראשית הארי הלר "האם לא הגיע הזמן ללכת בעקבות אדלברט שטיפטר ולעשות תאונה בזמן גילוח".

גם תומאס מאן היה מעריץ של שטיפטר, וכינה אותו "אחד המספרים יוצאי הדופן ביותר, החידתיים ביותר, הנועזים בסתר והמרתקים באופן מוזר ביותר בספרות העולמית".

ברומן הסאטירי "מייסטרים דגולים" מאת תומאס ברנהרד, הדמות הראשית רגר נושאת נאום ארסי המבזה את יצירתו הבדיונית של שטיפטר.

רילקה[6] והוגו פון הופמנסתאל[7] היו חייבים רבות לאמנותו.

ספריו

פסל של שטיפטר בהורני פלאנה (אנ')
בול גרמני לציון 200 שנה להולדתו של שטיפטר
  • Julius (יוליוס) (1830)
  • Der Condor (הקונדור, 3 כרכים, 1839)
  • Feldblumen (פרחי השדה) (1841)
  • Das alte Siegel (החותם הישן) (1844)
  • Die Narrenburg (טירת השוטה) (1844)
  • Studien (מחקרים) (6 כרכים, 1844–1845)
    • Das Haidedorf (הכפר בשדה) (1840)
    • Der Hochwald (היער הגבוה) (1842)
    • Abdias ("תורגם לעברית כ"עובדיה) (1842)
    • Brigitta (בריגיטה) (1844)
    • Der Hagestolz (הרווקים) (1844)
    • Der Waldsteig ("תורגם לעברית כ"השביל שביער) (1845)
  • Der beschriebene Tännling (הטנלינג המתואר) (1846)
  • Der Waldgänger (המטייל ביער) (1847)
  • Der arme Wohltäter (הנדבן המסכן) (1848)
  • Prokopus (פרוקופיוס) (1848)
  • Die Schwestern ("האחיות, תורגם לעברית כ"שתי אחיות) (1850)
  • Bunte Steine (אבנים צבעוניות) (שני כרכים, 1853)
    • Granit (גרניט)
    • Kalkstein (אבן גיר)
    • Turmalin (טורמלין)
    • Bergkristall (קוורץ שקוף)
    • Katzensilber (מוסקוביט)
    • Bergmilch (חלב מערות)
  • Der Nachsommer ("תורגם לעברית כ"שלהי קיץ) (1857)
  • Die Mappe meines Urgrossvaters (התיקייה של סבא רבא שלי) (1864)
  • Nachkommenschaften (צֶאֱצָאִים) (1865)
  • Witiko (ויטיקו, רומן ב-3 כרכים, 1865–1867)
  • Der Kuß von Sentze (הנשיקה של זנטזה) (1866)
  • Erzählungen (סיפורים) (1869)

תרגומים לעברית

  • שתי אחיות, תרגם מרדכי טמקין, ספריה-חקלאית, תרע"ט, יצא לאור מחדש במסגרת סדרת תרמיל של משרד הביטחון ב-1976
  • עובדיה, תרגם מרדכי טמקין, הוצאת מצפה, 1926 יצא לאור מחדש במסגרת סדרת תרמיל של משרד הביטחון ב-1973
  • השביל שביער, נובלה שיצאה לאור בכרך אחד עם הנובלה "סוזנה" של גרטרוד קולמאר תרגם עפר ניימן, הוצאת זיקית 2014
  • שלהי קיץ, תרגם יונתן ניראד, הוצאת כרמל, 2021

לקריאה נוספת

  • Arendt, Hannah (2007). "Great Friend of Reality". In: Reflections on Literature and Culture. Stanford, Calif.: Stanford University Press, pp. 110–114.
  • Blackall, Eric (1948). Adalbert Stifter: A Critical Study. Cambridge: Cambridge University Press.
  • Carroll Jeter, Joseph (1996). Adalbert Stifter's Bunte Steine. New York: Peter Lang.
  • Devlin, F. Roger (2008). "Adalbert Sitfter and the 'Biedermeier' Imagination," Modern Age, Vol. L, No. 2, pp. 110–119.
  • Frederick, Samuel (2012). Narratives Unsettled. Digression in Robert Walser, Thomas Bernhard, and Adalbert Stifter. Evanston, Ill: Northwestern University Press.
  • Grossmann Stone, Barbara S. (1990). Adalbert Stifter and the Idyll: A Study of Witiko. New York: Peter Lang.
  • Gump, Margaret (1974). Adalbert Stifter. New York: Twayne Publishers.
  • Palm, Kurt (1999). Suppe Taube Spargel sehr sehr gut. Freistadt: Löcker (about Stifter's excessive eating habits) (ISBN 3-85409-313-6)
  • Ragg-Kirkby, Helena (2000). Adalbert Stifter's Late Prose: the Mania for Moderation. Rochester, N.Y.: Camden House.
  • Schorske, Carl E. (1981). Fin-De-Siecle Vienna: Politics and Culture. Cambridge: Cambridge University Press.
  • Sjögren, Christine Oertel (1972). The Marble Statue as Idea. Collected Essays on Adalbert Stifter's Der Nachsommer. Chapel Hill: University of North Carolina Press.
  • Swales, Martin & Erika Swales (1984). Adalbert Stifter: A Critical Study. Cambridge: Cambridge University Press.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אדלברט שטיפטר בוויקישיתוף

ביאורים

  1. ↑ סוג של שיר הומוריסטי קצר, בן ארבע שורות בלבד, בעל מבנה וחוקים ספציפיים: השורה הראשונה מציינת את שמו של אדם. השורה השנייה מספרת משהו על אותו אדם. השלישית והרביעית מתחרזות זו עם זו, ובדרך כלל הן גם קומיות או מפתיעות.

הערות שוליים

  1. ↑ Swales, Martin (1984). Adalbert Stifter: A Critical Study. Cambridge University Press. pp. 2–3. ISBN 9780521259729.
  2. ↑ "Suicides are Spiteful". Der Spiegel. 10 בספטמבר 2001. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ↑ Schorske, Carl E. (1981). Fin-De-Siecle Vienna: Politics and Culture. Cambridge: Cambridge University Press. p. 283. ISBN 0-521-28516-X.
  4. ↑ תורגם לעברית על ידי יונתן ניראד, הוצאת כרמל, 2021
  5. ↑ Der Schatz der deutschen Prosa. eKGWB/WS-109 — Menschliches, Allzumenschliches II: § WS — 109. Erste Veröff. 18 December 1879.
  6. ↑ Ryan, Judith (25 בנובמבר 1999). Rilke, Modernism and Poetic Tradition. Cambridge University Press. p. 35. ISBN 978-1-139-42666-4. {{cite book}}: (עזרה)
  7. ↑ Hofmannsthal, Hugo von (2011). Hugo Von Hofmannsthal and the Austrian Idea: Selected Essays and Addresses, 1906-1927. David S. Luft (editor and translator). Purdue University Press. pp. 11–12. ISBN 978-1-55753-590-0.
ערך זה כולל קטעים מתורגמים מהמהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה, הנמצאת כיום בנחלת הכלל