איכר

אדם העובד בחקלאות בחברה לא מתועשת

ציור של איכרים ברוסיה מאת פרדריק דה האנן (צר'), שנת 1913 בערך.

המונח אִיכָּר (Peasant) מתייחס כיום לאדם העובד בחקלאות בחברה לא מתועשת, ובייחוד לאנשים שעסקו בחקלאות בתקופת ימי הביניים תחת משטרים פיאודליים. באנגלית, המילה peasants משמשת כיום פעמים רבות כשם קולקטיבי לאוכלוסייה הכפרית במדינות העניות והלא מפותחות של העולם.

היסטוריה

פרה-תעשייתית

ברוב המכריע של החברות הפרה-תעשייתיות האיכרים היוו את חלק הארי של האוכלוסייה. בחברות הפיאודליות של ימי הביניים נאלצו האיכרים לבצע עבודות שונות במשק. הם חיו באזורים כפריים והרכיבו כמות גדולה של אוכלוסייה. רוב האיכרים לא ידעו לקרוא או לכתוב. בדרך כלל האיכרים לא קיימו אינטראקציה כולשהי עם בני המעמד הגבוה, אלא אם כן היה צורך בכך במסגרת עבודתם. חלקם היו צמיתים (serfs), כלומר הם לא היו חופשיים לעזוב את אדמות אדוניהם.

מעמדם היחסי של האיכרים במערב אירופה השתפר מאוד לאחר שהסתיימה מגפת המוות השחור אשר גרמה למותם של רבים מתושבי אירופה בימי הביניים, וכתוצאה מכך גדל כוחם הכלכלי והפוליטי של אותם האיכרים שהיו בני מזל לשרוד את המגפה.

עדויות לפעילותם של איכרים וכורמים יהודים במערב אירופה מופיעות החל מהמאה התשיעית בעיקר בחצי האי האיברי, איטליה ובורגונדיה. בספרד תיעוד מהמאה העשירית מציין כורמים יהודים בברצלונה, טולדו וגרנדה.[1]

מתועשת

אנשים העובדים בחקלאות בחברות מתועשות מכונים חקלאים.

גלריה

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא חקלאות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.