אשלג הוא שם כללי למספר תרכובות המכילות אשלגן. רוב התרכובות הן מלחים (למעט אשלגן הידרוקסידי). השימוש העיקרי באשלג הוא לדישון, באמצעותו מקבלים הגידולים את האשלגן הדרוש לצמיחתם. האשלג משפר את התפתחות הצמחים ומגדיל את עמידותם למחלות. אשלגן כלורי הוא הנפוץ ביותר לדישון ומצוי גם בים המלח.
הפקת האשלג
הפקת האשלג בעולם מתבצעת ברובה במכרות שבהם כורים סילביט – המינרל העיקרי שממנו מפיקים אשלג. במתקן ליד המכרה מתבצעת הפרדת האשלג מן הסילביט.
אשלג מסוג אשלגן קרבונט מופק בתהליך שרֵפת עץ והוצאת האשלג מן האפר באמצעות מים.
אשלג בישראל
ערך מורחב – אשלג בישראל
במפעלי ים המלח שבישראל האשלג בתצורת אשלגן כלורי הוא אחד התוצרים העיקריים, ולחברה יתרון טבעי בהפקתו. שיטת ההפקה מבוססת על אידוי מים בבריכות אידוי רדודות שנמצאות בחלקו הדרומי של ים המלח. יתרונו המקורי של אזור זה היה במים הרדודים יחסית שהפכו את האידוי הטבעי לישים. יתרון נוסף הוא קיומה של קרינת שמש כמעט כל ימות השנה. ריכוז האשלגן הכלורי במימי ים המלח הוא 1.2%.
תוצר הביניים של האידוי בבריכות הוא המינרל קרנליט (KMgCl3·6(H2O)). הקרנליט נשאב כתרחיף (תמיסה + מוצק) בצינורות ומעובד במכונות במפעל. בשיטת הפקה זו מתקבלים תוצרים בהשקעה מועטה יחסית לכריית המחצבים מהקרקע. עיקר העלות הכספית היא בהפקת האשלג מהקרנליט הכרוכה בצריכת אנרגיה רבה. רוב ההפקה בעולם בשיטה זו מתבצעת במפעלי ים המלח ובכך יתרונם הכלכלי. מפעלי ים המלח מפיקים מדי שנה יותר מ-3.5 מיליון טונות אשלג. גם מפעלי האשלג בירדן מפיקים אשלג בצורה דומה.
השוק העולמי
מתחילת המאה ה-21 מסתמנת מגמה של גידול בביקוש לאשלג על רקע גידול בצריכה של דגנים, הן כמזון לבני אדם והן להזנת בעלי חיים. הגידול בצריכה נובע ממעבר של מדינות מתפתחות לצריכה מוגברת של בשר לסוגיו. לייצור קילוגרם בשר נדרשת כמות דגנים גדולה פי כמה. מאפיין נוסף של התקופה הוא שימוש בדלקים מן הצומח על רקע עליית מחירי הנפט. שימוש זה מביא להגברת צריכת הדגנים שלא למזון, בעיקר בארצות הברית בה הגיעה צריכת התירס לצורך ייצור אתנול לכ-20% מהתפוקה בעונת 2006/2007.
היצרנית הגדולה בעולם של אשלג היא חברת פוטאש ססקצ'ואן הקנדית, המייצרת כ-16 אחוז מהייצור העולמי, ובעלת כושר ייצור של 11 מיליון טונה לשנה (2007). חברות רוסיות ובלארוסיות פועלות אף הן בתחום. היצרנית השנייה בעולם, בלארוסקלי מבלארוס, מייצרת כ-15% מהתצרוכת העולמית, ואחריה מוזאיק, בעלת מכרות בקנדה וארצות הברית, המייצרת כ-13%. K+S הגרמנית מייצרת 11%, וסילביניט הרוסית 10%.
חברת כימיקלים לישראל, חברת האם של מפעלי ים המלח, מייצרת כ-9% מתצרוכת האשלג בעולם (כ-5 מיליון טונות) בכל מפעלי התשלובת בעולם, וזה מציב אותה במקום השישי מבין יצרני האשלג בעולם. בכוונת החברה להגדיל את כושר הייצור לכ-6 מיליון טונה בשנה. על פי הערכות אנליסטים הקמת מכרה חדש כרוכה בעלות של כמיליארד דולר לכל מיליון טונות של תפוקה שנתית.
הצרכנית הראשית של אשלג בעולם היא סין; על פי ההערכה היא צורכת כ-10 מיליון טונה בשנה, ואחריה ברזיל. הצריכה העולמית עולה בכ-3% בשנה.
על רקע עליית מחירי הסחורות בשוקי העולם בשנת 2007, ובפרט מחירי התבואות, הרקיעו גם מחירי האשלג לשיאים חדשים בשנה זו: מחיר טונה אשלג, שנע שנים רבות סביב 100 עד 200 דולר לטונה, זינק והגיע לרמות של 800 עד 850 דולר לטונה, ובחוזים בודדים אף יותר. עליית המחירים הביאה גם את רווחי היצרניות, ובכללן כי"ל, לרמות שיא. מגמה זו נקטעה עם פרוץ המשבר העולמי ב-2008, ובתחילת 2009 צנחו מחירי האשלג לסביבות 300 דולר לטונה. מאז ועד 2025 נעים המחירים בין 250 ל-450 דולר לטונה. זינוק זמני נרשם עקב משבר שרשרת האספקה בשל מגפת הקורונה בין אביב 2021 לאביב 2023, שבשיאו הגיעו המחירים ל 1,200 דולר לטונה (אפריל 2022).
עתודות עולמיות
קנדה מחזיקה בעיקר עתודות האשלג המוכחות בעולם עם כ-38%, ואחריה רוסיה עם כ-33%.[1]
קישורים חיצוניים
- דו"חות כימיקלים לישראל(הקישור אינו פעיל)
- אשלג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
