ברוך מאירי

עיתונאי ישראלי

ברוך מאירי
לידה 25 בדצמבר 1940 (בן 85)
בגדאד, ממלכת עיראק עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ברוך מאירי (נולד ב-25 בדצמבר 1940) הוא סופר ועיתונאי ישראלי שעבד כארבעים שנים במערכת העיתון "מעריב".

ביוגרפיה

נולד בשם פארוק סאייג בבגדאד שבעיראק. היה השמיני מבין תשעה ילדים במשפחתו. ב-1950 עלה לישראל, ושמו ושם משפחתו שונו על ידי פקיד הסוכנות, שקיבל את המשפחה בשדה התעופה. התגורר עם משפחתו במעברת סאקיה, שהפכה לעיר אור יהודה. נשר מבית ספר תיכון בתל אביב ונאלץ לעבוד לפרנסתו כמחלק עיתונים. בהמשך החל לעבוד בעיתון "מעריב", וביצע בו שורת תפקידים, החל מנער שליחויות. בצעירותו היה כתב העיתון באילת במשך 7 שנים. אחר כך עבר לאזור ירושלים. הוא שימש כתב לענייני משפט ופלילים, עבר להיות כתב לענייני קליטה ועלייה וכן בריאות ופנים ובהמשך התקדם לניהול סניף ירושלים של העיתון. ב-2001 פוטר מ"מעריב" עקב צמצומים בעיתון.

בליל יום העצמאות 1990, הוצתה דלת דירתו של מאירי. ארגון הימין הרדיקלי "הסיקריקים" לקח אחריות על המעשה.[1]

עוד ערך מאירי במשך מספר שנים את "נהרדע", ביטאונו של מרכז מורשת יהדות בבל באור יהודה, ובהמשך ערך עיתון אינטרנטי מטעם נ.צ. חינוך לדמוקרטיה וכן את הביטאון "קריה נאמנה", ביטאון ועד עדת הספרדים ועדות המזרח בירושלים.

מאירי כתב מספר ספרים עבור מוסדות ואנשים פרטיים (ביניהם - צבי גבאי). הוא זכה במספר פרסים ובכללם: אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג ז"ל ב-1985, ופרס תנועת אח"י, התנועה לקידום התרבות וההשכלה של עולי עיראק. בוגר קורס מדריכי ספורט, לגיל הזהב, במכון וינגייט.

בשנים 2014-2015 זכה בארבע מדליות באליפות ישראל (מאסטרס) בשחייה: שתי מדליות כסף ושתי מדליות ארד (משחים חזה וגב למרחק של 50 מטרים). באולימפיאדת גיל הזה, השנה (2015) זכה במדליית כסף בסגנון שחייה חופשית למרחק 50 מטרים. באליפות המאסטרס בשחייה הקיץ 2017 זכה במקום הראשון, במשחה 100 גב; במכביה ה-20 הקיץ זכה בשתי מדליות: כסף (100 גב) וארד (50 חזה). השתתף באליפות העולם בשחייה, מאסטראס, שהתקיימה בסוף חודש אוגוסט השנה בהונגריה.

בשנת 2024, במסגרת חגיגות 75 לעיר אור יהודה, העניק ראש עיריית אור יהודה את אות "יקיר העיר" למאירי, כדמות בולטת בקהילה לאור תרומתו יוצאת הדופן לקידום העיר אור יהודה והתפתחותה.

מאירי נשוי, אב לארבע בנות. מתגורר במבשרת ציון.

מספריו

  • אילת: שורשים על חוף ים סוף, תל אביב, דפטל, 1973.
  • חיוך באוהל: מהווי החיים במעברה, תל אביב, אלאור, 1995. על החיים במעברה מנקודת מבטו של ילד; הספר נלמד בחטיבת הביניים.
  • חלום בין סורגים: סיפורם של אסירי ציון מאתיופיה, ירושלים, גפן, 1988.
  • מנהרות בבל לירושלים: סיפורה של העדה הבבלית בעיר הקודש, חברה קדישא לעדת הבבלים בירושלים, 2001.
  • מסאפי לצפת, תל אביב, ברית יוצאי מרוקו בישראל, 2005. העלייה ממרוקו סביב קורות חייו של אהרן-רפאל נחמיאס, לשעבר סגן יו"ר הכנסת וראש עיריית צפת.
  • קל לגדל סבא, אחידוב, 2006. מחוויותיו של סבא, נכתב יחד עם מוטי רוזנבלום.
  • גרעיני אבטיח, מבשרת ירושלים, הוצאת אגודת האקדמאים יוצאי עיראק בישראל. סיפורים ביוגרפים משמעותיים בחיי ברוך מאירי.
  • משפחת סיטון, היסטוריה של משפחת סיטון בירושלים.
  • החיים באוהל: מהווי החיים במעברה, מבשרת ירושלים, הוצאת אגודת האקדמאים יוצאי עיראק בישראל.[2] סיפורים אותנטיים מהחיים במעברות בתחילת שנות ה–50,

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ברוך מאירי בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ↑ המסיתים והמציתים, מעריב, 1 במאי 1990
  2. ↑ רן שפירא, ספרים החדשים, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2018