דוד ריקארדו

דוד ריקארדו
David Ricardo

לידה	18 באפריל 1772 לוח שנה לא ידוע, גרגוריאני משוער לונדון, ממלכת בריטניה הגדולה
פטירה	11 בספטמבר 1823 לוח שנה לא ידוע, גרגוריאני משוער (בגיל 51) גטקום פארק, הממלכה המאוחדת
מקום קבורה	Church of St Nicholas, Hardenhuish
מדינה	ממלכת בריטניה הגדולה
מקום מגורים	גטקום פארק
השכלה	תלמוד תורה
מפלגה	המפלגה הוויגית
השקפה דתית	יהדות
בן או בת זוג	פרסילה אן וילקינסון
ילדים	David Ricardo, Osman Ricardo

דוד ריקארדו (באנגלית: David Ricardo; דייוויד ריקארדו; 18 באפריל 1772—11 בספטמבר 1823) היה כלכלן יהודי-בריטי, מהמשפיעים המרכזיים בכלכלה הקלאסית. בנוסף היה איש עסקים מצליח, איש פיננסים וספקולנט אשר צבר הון רב. עיקר השפעתו בתאוריה המאקרו-כלכלית הייתה בנושא היתרון היחסי, שעל פיו מדינה צריכה לפתח ענפים כלכליים ותעשייתיים שיש לה בהם יתרון יחסי^[1], ושהסחר הבין-לאומי בין מדינות יתבצע ביעילות מרבית במוצרים שיש למדינות יתרון יחסי בייצורם. הוא המנסח הראשון של חוק הברזל של השכר.

חייו

דוד ריקארדו נולד באנגליה כצאצא למשפחה יהודית שברחה מפורטוגל להולנד בתחילת המאה ה-18 בעקבות גל של רדיפות נגד היהודים. המשפחה הגיעה תחילה לאמסטרדם, ואחר כך עברה ללונדון שבה נולד ריקארדו. אביו היה סוכן בורסה מצליח שהכניס את בנו לעסקיו, והקנה לו חינוך מוקדם בפיננסים. לאחר שנשא אישה קווייקרית למורת רוחו של אביו, החליט ריקארדו בן ה־21 לפתוח עסק משלו, שבו הצליח מאוד.

מעשיה פופולרית מספרת שריקרדו עשה את הונו כתוצאה מספקולציות על תוצאות קרב ווטרלו: בהספד על ריקרדו, שפורסם ב-14 בספטמבר 1823, דיווח ה"סאנדיי טיימס" שבמהלך הקרב ריקרדו "הרוויח למעלה ממיליון לירות שטרלינג", סכום עצום באותה תקופה. סיפור זה הופץ בהמשך על ידי הכלכלן פול סמואלסון והפך פופולרי. במציאות, ריקרדו כבר היה עשיר מאוד בתקופת קרב ווטרלו, וביוני 1815 מכר את מניות הממשלה האחרונות שלו לפני שתוצאות הקרב נודעו בלונדון, ובכך החמיץ מחצית מהרווח הפוטנציאלי^[2].

בגיל 40 פרש מעסקיו ורכש לו אחוזה בכפר.

ריקארדו החל להתרועע עם קבוצת אינטלקטואלים, שאחד מהם, ג'יימס מיל (אביו של ג'ון סטיוארט מיל), דחק בו להיכנס לבית הנבחרים ולהעלות על הכתב את משנתו הכלכלית. כנהוג באותם ימים, ריקארדו רכש חלקת קרקע שזיכתה את בעליה במושב בפרלמנט הבריטי. שם הוכיח את עצמו כליברל תקיף, שתמך אף בעניינים שנגדו את האינטרסים הפרטיים שלו.

משנתו הכלכלית

ריקארדו הושפע מכתביהם הכלכליים של אדם סמית ותומאס מלתוס. בכתביו זיהה כמה מנקודות הכשל העיקריות שלהם וגיבש את הכלכלה לכלל תאוריה מקיפה אחת, המתייחסת הן לטווח הארוך והן לטווח הקצר. כחלק מתפקידו כמדינאי פרסם ריקארדו מספר כתבים הנוגעים לענייני מדיניות שעמדו על הפרק, כמו ההצעה לבטל את המכסים על יבוא התבואה ("חוקי התבואה"), והצעות שונות לגבי אופן גיוס הכספים של השלטון. במקביל, תרם גם לפיתוח הכלכלה כתחום נפרד ממדע המדינה, באמצעות ספריו המקיפים על התאוריה הכלכלית.

בשנת 1817 יצא לאור ספרו "עקרונות הכלכלה הפוליטית והמיסוי" שבו פיתח את כלל התפוקה השולית הפוחתת. חידוש נוסף של ריקארדו הוא עקרון היתרון היחסי: המניע להתמקצעות אישית ולסחר עם אחרים הוא היתרון היחסי שיש לאנשים או למדינות בייצור מוצר מסוים.

ריקארדו נאבק נגד הכוח הכלכלי הרב של מעמד בעלי הקרקעות אל מול כוחם המוחלש של בעלי ההון (שאליהם השתייך) והפועלים. מאוחר יותר, השפיעו עקרונות אלו על קרל מרקס, ששם דגש על מאבקם של הפועלים בבעלי ההון.

בזמן מלחמת הבריטים בנפוליאון התלבטה הממשלה אם לממן את המלחמה באמצעות מיסים או בדרך של נטילת מלוות כגון באמצעות הנפקת איגרות חוב לציבור. ריקארדו הראה ששתי האפשרויות בעצם זהות מבחינה מקרו-כלכלית, והוביל לטביעת המונח "שקילות ריקארדו". ההסבר לשקילות הוא שגיוס איגרות חוב שקול להטלת מיסים בעתיד, מכיוון שבזמן הפירעון של איגרות החוב תיאלץ הממשלה לממן את ההחזר מתקציב המדינה שמגיע ממיסי האזרחים, ולכן, אם יהוון מחיר ההחזר לזמן הנוכחי תתקבל שקילות בין סכום זה לסכום הטלת המיסים כיום.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דוד ריקארדו בוויקישיתוף

• דוד ריקארדו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי דוד ריקארדו בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• דוד ריקארדו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• דוד ריקרדו (1772-1823), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא כלכלה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.