 | |
| מערכת הבריתות באירופה ערב מלחמת העולם הראשונה: באדום הברית המשולשת ובאפור ההסכמה המשולשת – פועל יוצא של הברית הצרפתית-רוסית. | |
| תאריך יצירה |
20 במאי 1882  |
|---|---|
| תאריך תפוגה | 1915 |
  | |
הברית המשולשת הייתה ברית צבאית הגנתית שנכרתה בין הקיסרות הגרמנית, האימפריה האוסטרו-הונגרית וממלכת איטליה לפני מלחמת העולם הראשונה, התקיימה בשנים 1882–1915, ומשנת 1883 תמכה בה בסתר גם ממלכת רומניה (עקב כך הברית נקראת גם ברית הארבע[1] או הברית המרובעת).
המדינות החותמות הבטיחו זו לזו סיוע הדדי אם שתי מדינות עוינות תתקוף אחת מהן, או אם צרפת תתקוף את גרמניה ואיטליה. בהכרזה נלווית, הכריזה איטליה שהיא לא תנקוט יוזמה כנגד בריטניה (היה זה הסייג הראשון של אחד הצדדים לברית).
הברית אושררה באופן תקופתי ומבחינה רשמית עמדה בתוקפה עד שנת 1915, במהלכה התפרקה עקב מלחמת העולם הראשונה שפרצה בנובמבר 1914[2].
רקע ואינטרסים
לברית המשולשת (או ברית הארבע) קדמו הסכמים נוספים, אשר נבעו מהאינטרסים השונים של כל מדינה ומתגובותיהן להסכמים קיימים ולמציאות הפוליטית המשתנה.
הקיסרות הגרמנית
מלחמת צרפת–פרוסיה בשנים 1870–1871 הסתיימה בניצחון גרמני, אך הותירה חשש כבד בלב המנהיגות הגרמנית מפני צרפת, שעלולה הייתה לשוב ולתקוף את גרמניה מתוך רגשות נקם. באוקטובר 1879, תחת לחצו של אוטו פון ביסמרק, הקנצלר הראשון של הקיסרות הגרמנית, נחתם הסכם בשם הברית הכפולה בין גרמניה לאוסטרו-הונגריה ("מעצמות המרכז"), במטרה למנוע שיתוף פעולה בין צרפת לאימפריה האוסטרו-הונגרית, ובכך לשמר את כוחה של גרמניה ואת יתרונה על פני צרפת. ב-18 במאי 1881 נחתמה ברית שלושת הקיסרים בין הקיסרות הגרמנית, האימפריה האוסטרו-הונגרית והאימפריה הרוסית[3]. הסכמים אלו באו להבטיח כי בכל מקרה בו תפרוץ מלחמה בין אחד הצדדים למעצמה גדולה אחרת, ישמרו הצדדים האחרים על נייטרליות.
האימפריה האוסטרו-הונגרית
לקראת סוף שנות ה-60 של המאה ה-19, נטשו האוסטרו-הונגרים את שאיפתם לשלוט בחלקים מגרמניה ואיטליה עקב הקמתן של מדינות הלאום החדשות במסגרת איחוד גרמניה ואיחוד איטליה. עם היחלשותה של האימפריה העות'מאנית וחיזוקה של האופוזיציה הסלאבית בחבל הבלקן, ראו האימפריה האוסטרו-הונגרית והאימפריה הרוסית הזדמנות לקבל שליטה באזור זה על חשבונה של האימפריה העות'מאנית המתפרקת. ב-1876 הציעה רוסיה לחלק את הבלקן לאזורי שליטה, אך האוסטרים דחו הצעה זו בטענה שאוסטרו-הונגריה היא אימפריה גדולה, ואין לה אינטרסים בשטחים נוספים[4]. במהלך משבר הבלקן הוכרחה אוסטרו-הונגריה לכבוש את אזור בוסניה והרצגובינה באוגוסט 1878 כנגד התקדמותם של הרוסים אל אזור בֵּסָרַבְּיָה. לאחר שלא הצליחה לתווך בין האימפריה העות'מאנית לאימפריה הרוסית על שליטתם בסרביה, החליטה האימפריה האוסטרו-הונגרית על נייטרליות במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית של 1877–1878.
על מנת לשמור על האינטרסים האוסטרו-הונגריים שהיו מנוגדים לאינטרסים הרוסיים והצרפתיים, חתמה אוסטרו-הונגריה על הברית הכפולה עם גרמניה באוקטובר 1879 ועל הברית המשולשת עם איטליה במאי 1882.
ממלכת איטליה
כמו גרמניה, גם איטליה נוצרה מאיחוד של מדינות שונות, לכן דאגותיה הראשונות היו לבנות משטר יציב שישמור על אחדותה. עד 1914 התייצבה איטליה כמדינה מאוחדת, וכמו המעצמות האירופיות האחרות, גם באיטליה רצו לבנות מושבות ולהקים מעצמה על-יבשתית.
ב-1881 החלה צרפת בכיבוש תוניסיה כדי להרחיב את האימפריה שלה. איטליה כעסה על מהלך זה, מפני שאיטלקים רבים ראו בתוניסיה מושבה פוטנציאלית. אירוע זה הביא את איטליה לבקש את צירופה לברית של גרמניה ואוסטרו-הונגריה, וכך נוצרה הברית המשולשת ב-20 במאי 1882[5].
עם זאת, דעת הציבור באיטליה לא תמכה בהסכם עם אוסטרו-הונגריה מפני שזו הייתה אויבתה של איטליה במהלך איחוד איטליה. בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה, הציעו אנשי צבא רבים שאיטליה תעבור לצדן של בריטניה וצרפת, וגישה זו זכתה למשנה תוקף עם הפלישה האיטלקית לטריפולי שבלוב במסגרת המלחמה האיטלקית-עות'מאנית בשנים 1911–1912, במהלכה גרמניה תמכה בעיקר באימפריה העות'מאנית. זו הייתה ההוכחה שגרמניה ואוסטרו-הונגריה לא סומכות במאת האחוזים על בני בריתן האיטלקים.
הברית
ב- 20 במאי 1882 נחתם הסכם תלת-צדדי בין הקיסרות הגרמנית, האימפריה האוסטרו-הונגרית וממלכת איטליה, וב-30 באוקטובר 1883 הצטרפה גם ממלכת רומניה לברית באופן חשאי (ב-18 באוקטובר 1883 פנה מלך רומניה קרול הראשון, באמצעות ראש ממשלתו יון ברטיאנו, והתחייב בסתר לתמוך בברית המשולשת). לכל אחת מחברות הברית היה אינטרס ברור להצטרף אליה:
- הקיסרות הגרמנית כאמור, על מנת לשמר את כוחה מול צרפת, ולמנוע ממנה מחשבות נקם על תבוסתה במלחמת צרפת–פרוסיה.
- האימפריה האוסטרו-הונגרית ביקשה לנצל את הברית ככלי נגד רוסיה אשר איתה הייתה חלוקה בנושאים שונים באשר לבלקן.
- לממלכת איטליה היו תביעות טריטוריאליות כלפי אוסטריה וכלפי צרפת, וכניסתה לברית הגדילה את הלחץ על צרפת.
- לממלכת רומניה היו ניגודי אינטרסים טריטוריאליים עם רוסיה ואוסטריה. לכניסתה לברית תרם רבות הלחץ מצד קרול הראשון, מלך רומניה שמוצאו משושלת בית הוהנצולרן-זיגמרינגן.
ברית זו היוותה את הציר העיקרי סביבו התפתחה מדיניות החוץ של המעצמות הגדולות בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. כל עוד היה ביסמרק הקנצלר, מילאה הברית את התפקיד המקורי לו הועיד אותה בעת הקמתה. עם פיטוריו מראשות הממשלה על ידי הקיסר וילהלם השני, קיבלה הברית אופי אנטי רוסי בעליל, דבר שהוביל לכך שתוך שני עשורים, כרתו רוסיה ובריטניה בריתות עם צרפת, מהלכים שהובילו למלחמת העולם הראשונה.
מגבלות הברית והתפרקותה
1882, הודעת איטליה מראש כי תימנע מתקיפה בריטניה
זה היה הסייג הראשון של אחד הצדדים לברית המשולשת כבר מתחילתה, והוא נשמר גם בהמשך.
1902, הסכמת איטליה וצרפת על אי-התקפה הדדית
איטליה, שמלכתחילה סייגה את הצטרפותה לברית בכך שלא תתקוף את בריטניה, הוסיפה סייג שני משמעותי ב-1 בנובמבר 1902, חמישה חודשים לאחר חידוש הברית ביוני של אותה שנה, כשהגיעה להבנה עם צרפת שכל אחת מהמדינות תישאר נייטרלית במקרה של התקפה על השנייה[5]. צעד זה היווה התנערות משמעותית של איטליה מן הברית, שכן גרמניה הועידה אותה בראש ובראשונה להגנה מפני צרפת.
1915–1916, פרישת איטליה ורומניה מן הברית
ערך מורחב – מלחמת העולם הראשונה
ב-1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה בין מדינות הברית המשולשת (שבשלב זה מכונות מעצמות המרכז) למדינות ההסכמה המשולשת (הממלכה המאוחדת, האימפריה הרוסית והאימפריה הצרפתית, שלאחר מכן יקראו מדינות ההסכמה). המלחמה היוותה שעת מבחן קריטית לאיתנות הברית, וזו לא עמדה בה. הציר המרכזי שהורכב מגרמניה ואוסטרו-הונגריה נותר מאוחד, ואילו שתי החברות האחרות, איטליה ורומניה, אף שבתחילה הכריזו על נייטרליות כמצופה מהן, ניהלו משא ומתן טריטוריאלי עם כל אחד מהצדדים הלוחמים ובהדרגה התנערו מהברית.
עם פתיחת המלחמה ב-1914 נמנעה איטליה מהצטרפות אליה, מפני שאוסטרו-הונגריה וגרמניה נקטו קו התקפי ומדינות ההסכמה קו הגנתי, ולפי ההסכם איטליה הייתה צריכה לבוא לעזרתן רק אם הן היו מותקפות. ב-1915 עזבה איטליה את בנות בריתה וחברה למדינות ההסכמה, כשהיא פותחת במלחמה נגד אוסטרו-הונגריה, וב-1916 גם נגד גרמניה. הסכם אי התקיפה ההדדי שלה עם בריטניה נשמר: מחד, בריטניה נזקקה לגישה לים התיכון לצורך מעבר לקולוניות שלה באפריקה ובהודו, ומאידך, איטליה, השוכנת לחופי הים התיכון, העדיפה להימנע מעימות עם הצי הימי הבריטי.
המלך קרול הראשון, שצירף את ממלכת רומניה לברית בחשאי, ראה אף הוא את מדינתו כפטורה מחובת ההשתתפות מכיוון שהברית נועדה להגנה ואילו במלחמה הייתה מבחינתו אוסטרו-הונגריה התוקפן. רומניה הכריזה מלחמה על אוסטרו-הונגריה באוגוסט 1916.
קישורים חיצוניים
- הברית המשולשת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- הבריתות - הקמת הברית המרובעת, (בצרפתית) באתר MGP
הערות שוליים
- ↑ כך באנציקלופדיה העברית.
- ↑ Robert Kann (1974). A History of the Habburg Empire. University of California Press. pp. 470–472.
- ↑ ברית שלושת הקיסרים נחתמה לראשונה בשנת 1873, אך התפרקה ונחתמה שוב בשנת 1881
- ↑ בריטניקה
- 1 2 Charles Seymour (1916). The Diplomatic Background of the War. Yale University Press. p. 35,147