המכון למורשת בן-גוריון

מכון חינוכי היסטורי והוראה העוסק בהנחלת מורשתו של דוד בן-גוריון מייסדה וראש ממשלתה הראשון של מדינת ישראל

המכון למורשת בן-גוריון
מכון מחקר
על שם דוד בן־גוריון עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1976–הווה (כ־50 שנה)
מייסדים גרשון ריבלין עריכת הנתון בוויקינתונים
בעלי תפקידים
מנהל איתן דוניץ
מיקום
מיקום מדרשת בן-גוריון
מדינה ישראלישראל ישראל
קואורדינטות 30°50′55″N 34°46′55″E / 30.848611111111°N 34.781944444444°E / 30.848611111111; 34.781944444444
https://bgh.org.il/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המכון למורשת בן-גוריון הוא גוף חינוכי היסטורי הבוחן את מורשתו של דוד בן-גוריון מייסדה וראש ממשלתה הראשון של מדינת ישראל, וכיצד היא רלוונטית לחברה הישראלית היום. תחומי הליבה של המכון הם ממלכתיות, מנהיגות ברוח דוד בן-גוריון, חברת מופת, חלוציות ונגב.

המכון ממוקם במדרשת בן-גוריון, ולצידו "גן לאומי קבר בן-גוריון", קיימת שלוחה צפונית של המכון שמשרדיה ממוקמים בחיפה ושלוחה נוספת בירושלים. הפעילויות מתקיימות בכל רחבי הארץ עם קהלים מגוונים: צוותי הוראה, תלמידים, כוחות הביטחון, קהל רחב וקבוצות מחו"ל. העשייה המכונית נובעת ממחויבות לציונות ולחברה הישראלית וחותרת לבירור ערכי מתוך חשיבה ביקורתית. ההיכרות עם חזונו ודרכו של בן-גוריון משמשת כלי להבנת ההווה ולעיצוב עתיד משותף. נקודת המוצא לפעילות המכון היא שמורשתו של בן-גוריון רלוונטית, מורכבת ומזמנת שיח ערכי ומעמיק. המכון מתייחס לבן-גוריון כאל דמות עגולה – לא מנהיג מושלם אלא אדם עם חזון ויכולת עשייה לצד אתגרים וחולשות. גישה זו מבקשת לחבר את דמותו למציאות חיינו, לחזון של כל אחת ואחד מאיתנו ולעשייה היומיומית שלנו.

כארגון, מבוסס המכון למורשת בן-גוריון על יחסי אמון ושותפות. המכון, על עובדותיו ועובדיו, שואף לעבודה מבוססת דיון ערכי, הבנה, פתיחות ומחויבות, בתוך צוות המכון ומחוצה לו. המכון מכוון לשותפויות רחבות עם ארגונים נוספים השואפים למעורבות חברתית, תיקון החברה הישראלית, לכידותה וחיזוקה.

התפיסה החינוכית של המכון למורשת בן-גוריון 

תהליך חינוכי במכון למורשת בן-גוריון הוא מסע מתמיד של בירור ערכי המחבר בין עבר הווה ועתיד, בין ידע ורגש, בין יחיד וחברה ובין מחשבה למעשה. הפעילות החינוכית מבוססת על סקרנות, שיח, התנסות חווייתית, חשיבה ביקורתית ואמונה בכוחם של יחידים וקבוצות להשפיע לטובה על המציאות.

הלימוד מתחיל מחיבור לחייהם האישיים והמקצועיים של המשתתפים והמשתתפות, בוחן סוגיות בהיסטוריה הישראלית, מאפשר גיבוש של זהות אישית ולאומית ומכוון ללקיחת אחריות ולפעולה. השותפים לתהליך החינוכי פועלים בהדדיות. הובלת התהליך החינוכי מתבצעת במקצועיות מתוך הקשבה ואמון, חיבור אנושי ודוגמה אישית.

התפיסה החינוכית שלנו מבקשת ליצור מכנה משותף בין כל חלקי החברה הישראלית, לעודד מעורבות, להניע לפעולה ולהותיר חותם משמעותי – ברוח חזונו של בן-גוריון – לעיצוב עתיד טוב יותר לעם היהודי ולמדינת ישראל.

העולים והעולות לנגב יוכלו לבקר במתחם המוזיאלי המתקדם של צריף בן-גוריון הנמצא בקיבוץ שדה בוקר ולהתרשם מתצוגות חדשות ומפתיעות, לעבור פעילות בפארק החלוציות ההתנסותי, לגלות מסמכים מכוננים בהיסטוריה של מדינת ישראל והציונות באולם התצוגה החדש במרכז המבקרים של הארכיון למורשת בן-גוריון ולקחת חלק בקבלת הכרעות שעיצבו את מדינת ישראל במיצג האינטראקטיבי "משפט העם".

נכון לשנת 2025 יושב ראש מועצת המכון הוא עמוס ידלין ובראשו עומד איתן דוניץ.

היסטוריה

המכון למורשת בן-גוריון פועל מכח חוק דוד בן-גוריון משנת 1976, שקבע את הקמתו של מוסד להנצחת זכרו ומורשתו של בן-גוריון בשדה בוקר, לצד שימור ביתו וספרייתו בבית בן-גוריון בתל אביב. החוק קבע כי על המכון לשמר את הצריף בו חי בן-גוריון ואת ספרייתו וכן להקים "ארכיון ומרכז למחקר, להוראה ולכינוסים". כדי לפקח על פעולתו הוקמה ועדה ציבורית וועד מנהל. בוועדה הציבורית חברים בין היתר נציגים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, יד דוד בן-גוריון וקיבוץ שדה בוקר, שם התגורר בן-גוריון בשנותיו האחרונות בצריף בן-גוריון. בראש הוועד המנהל עמד משך שנים רבות חיים ישראלי שהיה איש משרד הביטחון. בראש המכון עמד בשנים 1976 - 1981 גרשון ריבלין שעסק במקביל בייסודה של המחלקה להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ובעריכתם של יומני בן-גוריון[1]. סגנו והממונה על הקמת הארכיון היה ד"ר יגאל דוניץ ששימש כעוזרו של בן-גוריון בשנותיו האחרונות וחקר בעבודת הדוקטורט שלו את השפעתה של הציונות הרוחנית מבית מדרשו של אחד העם על בן-גוריון. השניים הפכו את צריף בן-גוריון למוזיאון והקימו במבנה הספרייה של מדרשת בן-גוריון הצופה על אחוזת הקבר מרכז חינוכי, מרכז מחקר אקדמי וארכיון. ב-1981 התמנה מאיר אביזוהר לראש המכון. הניח את התשתית האקדמית למכון, שחבר לאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שבה שימש אביזוהר כפרופסור, ועמד בראש המפעל של פרסום יומני בן-גוריון ומחקרים אודות האיש ותקופתו[2]. הוא עצמו ערך וכתב מבואות והערות לכרכי היומנים מהשנים שלפני הכרזת העצמאות. בשנים הראשונות התמקדה עבודתו של המכון בריכוז כתביו של בן-גוריון על מנת ליצור מעין גרסה ישראלית של מוסד הספרייה הנשיאותית בארצות הברית. בהמשך הוקמה גם הוצאה לאור אקדמית שפעלה לפרסום מחקרים העוסקים במדינת ישראל ובציונות. בשנת 1982 נחתמה אמנה בין המכון לבין אוניברסיטת בן-גוריון והפעילות המחקרית במכון התנהלה בחסותה האקדמית. בשנים הבאות לבש המכון אופי כפול של מכון חינוכי ומכון מחקר והועסקו בו לצד אנשי חינוך גם כמה מחוקריה המרכזיים של ישראל והציונות שיסדו את התחום של לימודי ישראל. בין מנהלי המכון בתקופה זו: טוביה פרילינג (בשנים 1993–2001, עופר שיף ופולה קבלו. בתהליך הדרגתי נפרד המכון למורשת ממכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות שהפך למוסד מחקר עצמאי הכולל תוכנית לתואר ראשון, תוכנית לתואר שני, מרכז ללימודי ישראל בו משתלמים דוקטורנטים ופוסט-דוקטרנטים והוצאת ספרים אקדמית. הארכיון נותר כיחידה משותפת לשני המכונים.

מבנה המכון הוקם ב-1965 על ידי האדריכלים יוחנן רטנר ומרדכי שושני, במטרה לשמש כבית שרד לבן-גוריון. אולם בן-גוריון סירב להתגורר בו והוא שימש כמשכנה של ספריית המדרשה[3][4]. אחרי מותו של בן-גוריון שימש המבנה לריכוז וקטלוג של ספרייתו ולהקמת הארכיון. לפי התכנון המוקדם אמור היה המכון לעבור למבנה חדש שנבנה בכניסה למדרשת בן-גוריון על ידי האדריכל משה ספדיה, אך לבסוף אכלס את הבניין מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות. בראשית שנות האלפיים הורחב ושופץ הקומפלקס בתרומה של פדרו דונדיש. מבנה המכון הופיע על שטר של חמישים שקלים מאחורי דיוקנו של בן-גוריון.

ארכיון ומרכז מבקרים

המכון ואוניברסיטת בן-גוריון הקימו בשדה בוקר ארכיון ומרכז מבקרים[5].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ משולם עד, מורשת ב"ג בשדה בוקר, דבר, 11 ביולי 1979
  2. ↑ אורי דרומי, קידם את מורשת בן-גוריון, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2008
  3. ↑ כהן, בצלאל, ומאיר, יצחק, בונים במדבר : 1963 - 2003: מהקמת מדרשת שדה-בוקר ועד הכרזת מדרשת בן-גוריון, מדרשת שדה בוקר, 2007, עמ' 12.
  4. ↑ ביטאון איגוד האדריכלים ומתכנני הערים, המכון למורשת בן-גוריון בשדה בוקר אריה שרון, אלדר שרון אדריכלים בקורת תכנון מדברי - אלי אילן (לוין אפשטיין) אדריכל, אא 4/5 מהדורה דצמבר 1983
  5. ↑ אתר למנויים בלבד עופר אדרת, יומני בן גוריון מקבלים חיים חדשים בארכיון שדה בוקר, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2022
דוד בן-גוריון
אירועים פוליטיים במהלך כהונותיו
כראש ממשלת ישראל
הממשלה הזמנית מלחמת העצמאות (1947–1949) • ההכרזה על הקמת מדינת ישראל וחתימת מגילת העצמאות (1948) • פירוק המחתרות והקמת צבא הגנה לישראל (1948) • תחילת העלייה ההמונית (1948)
הממשלה ה-1 תחילת מדיניות הקיצוב (1949) • הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות (1949) • עליות חיסול גלויות (1949)
הממשלה ה-2 פעולות התגמול (1951) • תחילת פיתוח תוכנית הגרעין של ישראל (1952)
הממשלה ה-3 חתימת הסכם השילומים (1952) • המדיניות הכלכלית החדשה (1952)
הממשלה ה-4 חוק חינוך ממלכתי (1953) • תחילת הגאות הראשונה בכלכלת ישראל
הממשלה ה-7 מלחמת סיני (1956) • נסיגת צה"ל מסיני ומעזה (1956–1957) • השביתה במפעל אתא (1957)
הממשלה ה-8 הקמת ברית הפריפריה • אירועי ואדי סאליב (1959) • ביטול מדיניות הקיצוב (1959) • מכירת נשק ישראלי לגרמניה המערבית (1959)
הממשלה ה-9 פרשת יוסל'ה שוחמכר • לכידת ומשפט אייכמן (1961) • פרשת לבון (1960–1961)
הממשלה ה-10 הקמת ועדת אגרנט (1962) • הוצאתו להורג של אדולף אייכמן (1962) • המדיניות הכלכלית החדשה (1962) • משבר המדענים הגרמנים במצרים
משפחתו אביגדור גרין (אב) • שיינדל גרין (אם) • פולה בן-גוריון (בת-זוג) • גאולה בן אליעזר (בת) • עמוס בן-גוריון (בן) • רננה לשם (בת) • יריב בן אליעזר (נכד) • אריה בן-גוריון (אחיין) • עמנואל בן-גוריון (אחיין) • יהודה הר-מלח (גיס) • אריה פרידמן-לבוב (גיס)
הנצחתו יום בן-גוריון • צריף בן-גוריון • יד דוד בן-גוריון • המכון למורשת בן-גוריון • בית בן-גוריון • קריית הממשלה • נמל התעופה בן-גוריון • אוניברסיטת בן-גוריון בנגב • מדרשת בן-גוריון • הילכו שניים יחדיו • בן-גוריון, אפילוג • שומרי היקום • אות בן-גוריון • מחלף בן-גוריון • גן לאומי קבר בן-גוריון • מדרשת שדה בוקר • מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות • פרס בן-גוריון • קריית החינוך בן-גוריון • פארק בן-גוריון • שדרות בן-גוריון • פסל דוד בן-גוריון בחוף תל אביב • קריית בן-גוריון (חולון)
שונות הסכמי לונדון • או"ם שמום • בלי חרות ומק"י • החוג לתנ"ך בבית ראש הממשלה • מכתב הסטטוס קוו • מן העיר אל הכפר • משל העגלה המלאה והעגלה הריקה • עוד יסופר • רגע קלפהולץ