המקשר

המקשר

לוגו הקואופרטיב עם ראשי התיבות - שרותי מכוניות עירוניים ירושלים
נתונים כלליים
סוג	אגודה שיתופית
תקופת הפעילות	1931–1967 (כ־36 שנים)
מדינה	ישראל
מיקום המטה	ירושלים
ענפי תעשייה	תחבורה

"המקשר" הייתה אגודה שיתופית (קואופרטיב) שהפעילה תחבורה ציבורית בירושלים באמצעות אוטובוסים בשנים 1931–1967. בשנת 1967 התמזגה עם קואופרטיב אגד.^[1]

היסטוריה

המקשר הוקם ב-22 ביוני 1931 ביוזמת אברהם דוד ליכטמן, בתמיכת ההסתדרות וגופים נוספים.^[2] ליכטמן ארגן ואיחד את רוב הנהגים ובעלי המכוניות בירושלים במגמה להקים אגודה שיתופית של נהגים יהודים בירושלים, שיפעלו תחת קורת גג אחת במקום שיתחרו זה בזה. רובם היו בעלי רישיונות להפעלת קווים מטעם שלטונות המנדט.^[2] נוסף על כך הצטרפו לקואופרטיב נהגים שכירים ונהגים יחידים שרובם עבדו בקואופרטיב אחדות,^[3][4][5] נהגי קואופרטיב מרץ של הבוכרים אשר הפעילו קווי שירות משכונת הבוכרים דרך מאה שערים לעיר העתיקה וקו לשכונת רחביה, שכונת שערי חסד ולמרכז העיר.^[4] בשנת 1934 נוסף קו השירות של ״שוורץ״^[4] אשר כלי הרכב שברשותו נסעו מבית הכרם, מתלפיות וממקור חיים להר הצופים. באותה שנה (1934) מנה הקואופרטיב 72 חברים.^[2]

תחנת המוצא של "המקשר" הייתה שער יפו, משם נסעו האוטובוסים לבית וגן, למחנה יהודה, למשכנות שאננים ולתלפיות.

הסופר הרב חיים סבתו מתאר בספרו "בואי הרוח" נסיעה באוטובוס של "המקשר":

"והאוטובוס, או הגיע או לא הגיע. אם הגיע היה עמוס ודחוק, או עצר או לא עצר. התחנה הייתה מלאה... הנוסעים שבאוטובוס היו עומדים צפופים, נתלים ברצועות עור שהשתלשלו מן הגג, מתנודדים מצד אל צד. והנהג היה מניף את ידיו כמי שמשתתף בצערם של העומדים בתחנה וצועק: מלא, מלא. אם רק פתח דלת להוריד נוסע, מיד נדחפו הכול לפתחו כגוש אחד."

— עמ' 9

המקשר בתקופת מתח ביטחוני

בשנותיו הראשונות של הקואופרטיב הייתה ירושלים עיר מעורבת ונתונה למחלוקות ולחצים בין תושביה היהודים, הערבים-מוסלמים והערבים-נוצרים. מסלולי קווי האוטובוס עברו בתוך השכונות הערביות, וכאשר המצב הביטחוני היה רגוע השתמשו תושבים העיר הערבים בקווי המקשר. אולם בזמן המרד הערבי הגדול בשנים 1936–1939 וכן ערב מלחמת העצמאות, כלומר מ-1947 ואילך, נהגו התושבים הערבים להתנכל לתחבורה היהודית.^[6][7] הואיל וכך הוחלט לנקוט כמה פעולות כדי למנוע את הפגיעה בנהגים ובאוטובוסים:

• פיזור צי האוטובוסים של הקואופרטיב ברחבי שכונת קריית משה, כדי למנוע את החבלה בהם.^[8]
• אגירת דלק. בשנת 1947, כאשר החל גל פיגועים בעיר, החליטו ראשי הקואופרטיבים לתחבורה בארץ לאגור דלק במוסכים, בשל חוסר הוודאות בדבר אספקת הדלק שהגיע מחברת הדלק של הבריטית ומבארות הנפט בעיראק.^[4] הוחלט לקנות מכל דלק גדול להעבירו לירושלים ולהטמין אותו בחצר מוסך הקואופרטיב בקרית משה.^[4]
• התקנת רשתות נגד אבנים. המקשר נערך למצב שייעשה ניסיון לפגוע בצי הרכב; כדי למנוע את הפגיעה ברכבים הורכבו רשתות על האוטובוסים במיוחד במסלולי הקווים שהובילו להר הצופים, לתלפיות ולמקור חיים.
• הנהגים שנסעו במסלולים העוברים בשכונות הערביות צוידו בנשק להגנה עצמית.
• מיגון האוטובוסים בלוחות פלדה. במלחמת השחרור (1948), כאשר החמיר המצב הביטחוני, מוגנו כמה אוטובוסים בלוחות פלדה. התקנתם נעשתה במוסך בקריית משה ובבית הספר המקצועי עמל בשכונת הבוכרים.^[4]
• הפעלת קווים ממרכז העיר לכיוון מערב וקווים לתל אביב בעת המצור על העיר הפעיל ״המקשר" קווים ממרכז העיר לכיוון מערב, ובשנת 1949 הפעיל קווים לתל אביב לתקופה קצרה בשל מחסור בנהגים בקואופרטיב אגד.^[4]

למרות כל הפעולות שננקטו היו מקרים שבהם הושלכו לעבר האוטובוסים בקבוקי תבערה, אבנים ורימוני יד ולא פעם נהרגו או נפצעו נוסעים ונהגים. במקרים אחרים הוטמנו מוקשים במסלול נסיעת האוטובוסים, ואלה גרמו להשבתתם. אומנם הוקצה לאוטובוסים ליווי צבאי בריטי, אך לא תמיד אפשר היה לסמוך עליו הואיל והוא שירת את האינטרס הבריטי.^[1]

החניון והמוסך

מיקומם של החניון והמוסך היה בצד המזרחי של שדרות הרצל מול שיכון המקשר, והם נחנכו בשנת 1939.^[9] בשנת 1952 הופקע שטחם לטובת הקמת קריית הממשלה,^[10] אך בפועל ההפקעה לא בוצעה. והם המשיכו לשמש את המקשר ואחר כך גם את אגד במשך שנים רבות.^[11][12]

במוסך היו כמה מחלקות, והגדולה והחשובה שבהן הייתה מחלקת המכונאות בניהולו של משה שווילי; עוזרו היה דוד רוסו. נוסף עליהם עבדו המכונאים בנימין גילקרוב וניסים ברוך. לאלה הצטרפו חניכים ומכונאים, ובהמשך הם נקלטו באגודה כחברים. שיפוץ המנוע, שהיה מורכב ודרש מיומנות, נעשה באופן ידני. המומחים לכך היו יוסף אשכנזי, יצחק שושני ואברהם פרירה.^[13] במוסך היו גם המחלקות האלה: מחלקת שיפוץ החלקים, מחלקת נפחות וקפיצים, מחלקת רדיאטורים, מחלקת רפדות, מחלקת צמיגים וגלגלים ומחסן חלקים. למוסך הייתה מסונפת צרכניה^[13] ותושבי השיכון והקואופרטיב נהגו לקנות בה מצרכים, מקצתם באמצעות תלושים.^[14]

שיכון המקשר

שיכון המקשר, ששימש דיור בר השגה לחברי הקואופרטיב,^[15] נבנה בשכונת קריית משה בשנת 1937 בתכנונו של האדריכל ריכרד קאופמן.^[16] השיכון נבנה על שטח משולש בן כשבעה דונם, התחום בין שדרות הרצל, רחוב פיק ורחוב קריית משה, על חלקות בגודל של כ-500 מ״ר,^[17] וכלל 10 בתים משותפים. הבתים היו בני שתי קומות ולהם כניסה אחת לחדר מדרגות משותף. הגגות היו שטוחים והקירות מצופים בטיח. המבנים נבנו באופן שכל דירה כללה חלונות שפנו למזרח ולמערב.^[18][19]

בסמוך למוסך הקואופרטיב הוקם בשנת 1945 שיכון נוסף של המקשר – שיכון המקשר ב',^[20] ומאוחר יותר נוסף גם שיכון ג׳ של חברי הקואופרטיב.^[1]

ביוני 2018 נהרס שיכון המקשר א׳ במסגרת פרויקט פינוי בינוי.^[21] התוכנית היא להקים שכונה חדשה בשם נאות המקשר, ועל שטח השיכון שנהרס יוקמו שני מגדלים בני 25 קומות כל אחד, שיהיו בהם 260 דירות.^[1] שיכוני המקשר ב׳ וג׳ נהרסו, ותושביהם נאלצו להתפנות לצורך סלילת תוואי כביש בגין ובשל הרחבת התשתיות בירושלים.^[1]

המיזוג עם אגד

בשנת 1954 נעשה ניסיון לאחד את שני הקואופרטיבים – המקשר ואגד, אך הניסיון לא צלח בשל החשש שלא יצליחו להגיע להבנות על שווי הנכסים וחלוקת הקווים.^[4] כמה שנים מאוחר יותר היה ניסיון נוסף להגיע למיזוג, בעקבות לחצו של אברהם דוד ליכטמן. ליכטמן העריך שהמיזוג יפתח בפני המקשר את האפשרות לעבוד עם המגזר החרדי בעיר וכן לבצע הסעות מיוחדות שהיו נתונות בידי אגד.^[4] נוסף על כך בשנת 1960 פרץ סכסוך בין המקשר לאגד על קידום הקמת תחנה מרכזית חדשה בירושלים. אגד באותה תקופה הפעילה קווים בין-עירוניים לירושלים ולא פעלה בתוכה.^[22][23] בשנת 1966 החלו הדיונים על מיזוג שני הקואופרטיבים^[24] ובדצמבר אותה שנה אישרו חברי המקשר את המיזוג.^[25][26] בעקבות המיזוג הועברו נכסי אגד ברחבי הארץ לחברת נצב״א, במגמה להשוות בין אגד להמקשר, הואיל ומספר הנכסים שהיו לאגד היה גדול יותר מן הנכסים שהיו להמקשר. החניון בבנייני האומה בירושלים עבר לנצב״א כחלק מזכויות חברי המקשר.^[27] בינואר 1967 הושלם המיזוג. מספר הנהגים היה 7,000, ומלאי האוטובוסים כלל 2,200 אוטובוסים.^[28]

לקריאה נוספת

• הליכטמנים – סיפורם של חלוץ וחלוצה, ירושלים: הוצאה פרטית-משפחתית, תשרי תשנ"ט – אוקטובר 1998 (ספר)
• וינשטוק צבי, המקשר ירושלים 1931–1966: חצי יובל לאיחוד המקשר-אגד, ירושלים: דפוס "אגד", [1991] (חוברת)
• וינשטוק צבי, גולדשמידט דני (ליקוט החומר, כתיבה ועריכה), 50 למדינת ישראל בראי "אגד", תל אביב: דפוס אגד, תל אביב, תשנ"ח–1998 (חוברת)
• מ' הורביץ (עורך), המקשר ליובלו: ל"ה שנות תחבורה ציבורית בירושלים, ירושלים: תשכ"ו–1966
• מיכאל גרינצויג, החוט המקשר בירושלים, עת מול 217, יד יצחק בן צבי, סיון תשע"א – יוני 2017, עמ' 23–29

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא המקשר בוויקישיתוף

• אתר נוסטלגיה ל"המקשר"
• "מהפכה" בקוי התחבורה העירונית. בירושלים, הַבֹּקֶר, 11 בדצמבר 1941
• 35 שנותיו של "המקשר", למרחב, 13 במרץ 1966
• תחילתה של התחבורה הציבורית בירושלים, באתר "אגד"
• המקשר - אגודה שיתופית (ירושלים), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים