המרפאה של גרוס

המרפאה של גרוס
Portrait of Dr. Samuel D. Gross (The Gross Clinic)

מידע כללי
צייר	תומאס אייקינס
תאריך יצירה	1875
טכניקה וחומרים	קנבס, צבע שמן
ממדים בס"מ
רוחב	198.1 ס"מ
גובה	243.8 ס"מ
נתונים על היצירה
זרם אמנותי	ריאליזם
מספר יצירה	2007-1-1 (מוזיאון פילדלפיה לאמנות)
מיקום	מוזיאון פילדלפיה לאמנות

המרפאה של גרוס (באנגלית: The Gross Clinic) הוא ציור שמן מאת הצייר האמריקאי תומאס אייקינס, שהושלם בשנת 1875. גובה הציור 243.8 ס"מ ורוחבו 198.1 ס"מ, והוא נוצר עבור התערוכה העולמית בפילדלפיה בשנת 1876, כמחווה להישגי המדע בעיר ולכישוריו של האמן עצמו. נושא היצירה הוא ד"ר סמואל דייוויד גרוס (אנ'), רופא מנתח ומרצה בכיר, המופיע בעת ביצוע ניתוח בירך של מטופל, מול קהל סטודנטים במכללת ג'פרסון לרפואה. כיום הציור שמור באוסף משותף של מוזיאון פילדלפיה לאמנות ושל האקדמיה לאמנויות של פנסילבניה.

תיאור היצירה

הציור מתאר סצנה רפואית דרמטית באמפיתיאטרון הניתוחים של מכללת ג'פרסון לרפואה בפילדלפיה. במרכז הקומפוזיציה ניצב ד"ר סמואל דייוויד גרוס, רופא מנתח, מלומד ומרצה בכיר, בשיא הרצאתו בפני קבוצת סטודנטים. גרוס עומד זקוף מעט מאחורי שולחן הניתוחים, לבוש במעיל כהה שהוכתם בדם. הוא מואר באור חד שמדגיש את שערו הלבן, את תווי פניו ואת ידו הימנית, שבה הוא אוחז בסכין מנתחים מוכתמת - אחיזה שזכתה להשוואה לצייר האוחז במכחול. סביבו פועלים חמישה עוזרים רפואיים בביצוע הניתוח עצמו, הנראה כטיפול בזיהום בעצם הירך של החולה. המטופל שרוע במרכז הבמה, ראשו מוסתר בבד ספוג אתר, וגופו מעוות בזווית שקשה לפענוח, באופן המעורר בלבול ואף דחייה מצד הצופה.

לצדו של החולה מופיעה אישה לבושה שחורים, שפניה קבורות בכף ידה השמאלית בתנוחה של סערת רגשות. היא זוהתה בדרך כלל כאמו של המטופל. תנוחתה החבוקה, ידה הקפוצה והמבוכה הרגשית המשתמעת ממנה משמשים ניגוד חזותי ורגשי לידיו המגואלות של גרוס, ולביטחון המקצועי שהוא מקרין. אייקינס כלל ביצירה גם את דיוקנו שלו: דמותו נראית בקצה הימני של הקומפוזיציה, יושב בצל מאחורי מעקה, מתבונן בניתוח ורושם או כותב בעיפרון - מקבילה חזותית לסכין של גרוס.

הקומפוזיציה סגורה וצפופה, האור ממוקד ומלאכותי, והצבע האדום בולט במיוחד על הידיים, הסכין והחתך הפתוח. אייקינס שיבץ את הדמויות כך שהצופה חש כנוכח פיזית באירוע. הסצנה משדרת תחושת תיעוד מדוקדק של רגע לימודי ממשי, עם אפקט תיאטרלי מובהק. לצד הדמויות המרכזיות מופיעים גם סטודנטים, עוזרים, רושם פרוטוקול, ואייקינס עצמו - כולם משתתפים במרחב רפואי המופיע כמעט כבימת תיאטרון.^[1][2][3]

הקשר היסטורי

הציור נוצר ביוזמת אייקינס עבור תערוכת המאה בפילדלפיה, מתוך כוונה להציגו בביתן האמנות של ארצות הברית. אולם הוועדה דחתה את היצירה, ככל הנראה עקב תוכנה המדמם והמציאותי. במקום זאת, הוצגה המרפאה של גרוס באגף שדה של בית חולים צבאי בתערוכה. למרות הביקורת החריפה שספג הציור בזמן אמת, נרשמו גם תגובות אוהדות, ובהן מאמר בעיתון Philadelphia Evening Telegraph שטען כי מדובר ביצירה הטובה ביותר במחלקה האמריקאית בתערוכה.^[1]

פרשנות

המרפאה של גרוס נחשבת לא רק לאחד ההישגים הטכניים הבולטים של תומאס אייקינס, אלא גם להצהרה אמנותית עזה על מקומה של האמנות בזמנה. אף שהציור מתאר הליך רפואי מדויק, הוא מתפקד כייצוג מורכב של ידע, סמכות, סבל וכוח ההתבוננות. אייקינס, שהתמחה בדיוקנאות, כלל בסצנה דמויות רבות - עוזרי רפואה, סטודנטים, דמות נשית, רושם פרוטוקול ואף את דיוקנו שלו - והציב במרכזה את ד"ר גרוס, הניצב כאיקונה של רציונליות וגבורת מדע. האור הבוהק ממקד את תשומת הלב בדמותו, בעוד תיאורי הדם, הסכין, הבעות הפנים והמנח הדרמטי של הדמויות מטעינים את הסצנה באינטנסיביות פסיכולוגית.

אייקינס שאף לתעד את המציאות הרפואית לא כמשל אלא כפועל ישיר של הקדמה. לשם כך נעזר בתצלומים, תצפיות ישירות, רישומים מוקדמים ותכנון קומפוזיציה מדוקדק, מתוך זיקה לדיוק פיזי וגאומטרי. סגנונו, שכונה "ריאליזם מדעי", שילב בין מיומנות ציור אקדמית לבין מחויבות לחשיפת מציאות בלתי מצונזרת. הוא לא היסס להציג את גופו של המנותח בתנוחה מעוותת, את הסכין מוכתמת הדם, את הידיים הקפוצות של האישה הצופה, ואת עצמו כאדם הרושם את כל זה, באופן סימבולי כמעט, כשווה ערך למנתח.

כפי שכתב מייקל קימלמן, גיבורי אייקינס - בין אם שחקני בייסבול או מנתחים - ניצבים ברגעים של ריכוז אינטנסיבי, תוך גילוי של סבלנות, משמעת ודיוק. גישה זו חלה גם על האמן עצמו, שראה בציור מעשה של חקירה עמוקה ב"אמת האמריקאית". פאראגו, בביקורתו, הדגיש את ההקבלה בין העיפרון של אייקינס לסכין של גרוס - שניהם כלים חדים של תבונה. לדעתו, הציור עוסק לא רק בניתוח, אלא בעצם האקט של התבוננות חסרת רחמים במציאות - גם במחיר של דחייה ציבורית או אובדן משרה.

התגובות לציור בזמן הצגתו הראשונית היו קשות. המבקרים גינו את תכניו המדממים ואת סגנונו הישיר, ואחד מבקרי New York Times אף כתב כי מדובר ביצירה כה מזעזעת עד שהציבור יכול "להימנע ממנה בזעזוע". עם זאת, היו גם קולות שתמכו באומץ של אייקינס. מאוחר יותר נכתב בעיתון Philadelphia Evening Telegraph כי מדובר ביצירה המרשימה ביותר באגף האמריקאי של התערוכה. לאורך השנים, היצירה הפכה לסמל של נאמנות לאמת, ומעמדה התחזק הן בזירה המקומית והן בהיסטוריה של האמנות האמריקאית.^{[1][2][3][4][5]}

השוואה ליצירות אחרות

המרפאה של גרוס ניצבת במסורת של ציורי ניתוח ואנטומיה, שבה נודעת חשיבות לדיוק מדעי ולייצוג של ידע מקצועי. אחת ההשפעות הישירות על היצירה היא ציורו של רמברנדט משנת 1632, שיעור האנטומיה של ד"ר טולפ, המתאר מנתח הולנדי בכיר אוחז בשריר של גופת אדם במהלך הרצאה רפואית. כשם שרמברנדט העמיד את המנתח כדמות מרכזית המעבירה ידע אל תלמידיה, כך הציב אייקינס את גרוס כמודל של סמכות רפואית וחכמה. בשני המקרים, ההתרחשות אינה רק ניתוח אלא מעמד של הוראה והפצה של מדע. עם זאת, בניגוד לרמברנדט, אייקינס תיאר גוף חי ודם אמיתי, תוך התמודדות עם כאב ממשי, מה שהופך את יצירתו לחשופה ומטרידה יותר בעיני בני התקופה.

אייקינס שב לעסוק בנושא הרפואי גם בשנת 1889, כעבור ארבע־עשרה שנה, עם ציורו המרפאה של אגניו (The Agnew Clinic), שבו תיאר את המנתח דייוויד הייז אגניו בעת ניתוח דומה באולם הרצאות. גם ביצירה זו מופיעה קומפוזיציה דחוסה הכוללת את הרופא, צוות העזר, סטודנטים, דמות נשית הצופה מן הצד, ואייקינס עצמו. שתי היצירות חולקות מבנה חזותי וסגנון דומה, אך בולט בהן מעבר מהתיאור הדרמטי והכהה של המרפאה של גרוס לעבר בהירות, מודרניזציה וסטריליזציה רבה יותר בהמרפאה של אגניו. המעבר הזה משקף את השינויים שחלו ברפואה של סוף המאה התשע־עשרה, כולל שימוש בגלימות לבנות, אור טבעי ונהלים אסתטיים שונים. שתי היצירות עוררו מחלוקות בזמנן, אך כיום נחשבות לנקודות שיא בקריירה של אייקינס ולביטוי ייחודי של המתח שבין אמנות, מדע וחברה.^[1][2][3]

תולדות הבעלות והתצוגה

לאחר שנדחתה מהצגה בביתן האמנות של התערוכה העולמית בפילדלפיה בשנת 1876, הוצגה המרפאה של גרוס באגף בית החולים של צבא ארצות הברית, שבו נחשפו המבקרים לציוד רפואי מודרני. שנתיים לאחר מכן, בשנת 1878, רכשו בוגרי מכללת תומאס ג'פרסון את הציור בסכום של 200 דולר, והעבירו אותו לבעלות האוניברסיטה. במשך יותר ממאה שנה נשמר הציור באוספי המכללה, ועותק שלו הוצב בהמשך בקמפוס לצורכי תצוגה.

ביום 10 בנובמבר 2006 הודיעה הנהלת האוניברסיטה על כוונתה למכור את הציור לשני מוזיאונים - הגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון די. סי. ומוזיאון קריסטל ברידג'ס בארקנסו, שהוקם ביוזמתה של אליס וולטון, יורשת רשת וולמארט. סכום הרכישה עמד על 68 מיליון דולר, ונחשב באותה עת למחיר שיא עבור יצירה אמריקאית שנוצרה לפני מלחמת העולם השנייה. מתוך התחשבות בקשר ההיסטורי בין היצירה לעיר פילדלפיה, העניקה האוניברסיטה למוזיאונים ולרשויות המקומיות חלון זמן של 45 יום להשוות את ההצעה.

בעקבות לחץ ציבורי רחב, גיוס תרומות מסיבי ושיתוף פעולה בין מוזיאון האמנות של פילדלפיה לבין האקדמיה לאמנויות של פנסילבניה, נאסף הסכום הנדרש לרכישת היצירה. בשנת 2007 נרכש הציור באופן רשמי על ידי שני הגופים, והוא נשמר כיום באוסף משותף.^[1][2][3][5]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא המרפאה של גרוס בוויקישיתוף

הערות שוליים