יהודה בקון

אמן ישראלי

יהודה בקון
יהודה בקון בסטודיו שלו בירושלים, 2008
יהודה בקון בסטודיו שלו בירושלים, 2008
לידה 28 ביולי 1929 (בן 96)
Moravská Ostrava, צ'כיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים Moravská Ostrava עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה אמנות חזותית, ציור, גרפיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יהודה בָּקוֹן (Bacon; נולד ב-28 ביולי 1929) הוא צייר ישראלי, ניצול השואה.

קורות חיים

ראשית דרכו

בקון נולד ב-1929 באוסטרבה שבמוראביה, צ'כוסלובקיה למשפחה יהודית ציונית מסורתית, בנם של אתל לבית גרוס וישראל בקון, ואחיהן של חנה ובלה רבקה. אביו היה בעליו של בית חרושת לעורות. במהלך השואה, בשנת 1941 גורש בקון לטרזיינשטט, שם למד אצל האמנים אוטו אונגר (גר'), בדז'יך פריטה ולאו האס. בשנת 1943 גורש בקון לאושוויץ, ושהה שישה חודשים בבירקנאו. בקון הועסק ב"קומנדו עגלות" (Rollwagenkommando), קבוצות נערים שעסקו בסבלות במחנה, ובמסגרת תפקיד זה הייתה לו גישה לאזורים השונים של המחנה. נשלח בצעדת מוות למחנה מאוטהאוזן, וממנו שוחרר. ב-18 בינואר 1945 נשלח בקון לצעדת מוות שנמשכה בתחילה שלושה ימים והובילה למחנה הריכוז מאוטהאוזן. במרץ 1945 נלקח בקון לצעדת מוות נוספת למחנה הריכוז גונסקירכן, מחנה משנה של מאוטהאוזן ששכן עמוק בתוך היער. שם, הוא מספר, הם לא קיבלו לא מזון, לא מים ולא בגדים.

ב-5 במאי 1945 שוחרר בקון בגונסקירכן. לפני ששומרי האס אס עזבו את המחנה, הם הרעילו את אספקת המזון שנותרה. לאחר שהאסירים נמלטו לכפר, רבים מתו שם בגלל צריכת המזון המוגזמת, שגופם לא הצליח לספוג. בקון וחברו וולפי אדלר (שלימים הפך לרב בישראל ופרסם ספר על חוויותיו) עזבו את המחנה ונתקלו בחיילים אמריקאים שעזרו להם ולקחו אותם לבית חולים בשטייר. לאחר שבקון התאושש פחות או יותר במנזר שנוהל על ידי נזירות קתוליות, הוא חזר לפראג. הוא קיווה שאמו ואחותו עדיין בחיים ושהוא יוכל לראות אותן שם. לעת עתה, הוא התגורר בבית ילדים שהוקם בטירת שטיז'ין ליד פראג, בניהולו של המחנך וההומניסט הצ'כי פשמיסל פיטר. שם הוא גם פגש את הסופר הנס גינתר אדלר שנמנה עם צוות הסיענים. בעזרתם של פיטר ואדלר הוא מצא דרך לחיות לאחר השחרור, אם כי ללא משפחתו.

לאחר השואה

לאחר השואה הפך בקון לאמן שביקש לתעד את חוויותיו בשואה, מתוך תחושת אחריות לשימור זכר השואה. בשנת 1946 עלה בקון לארץ ישראל והתיישב בירושלים. בשנים 1946–1952 למד ב"בצלאל החדש". מ-1955 עד 1957 נסע ללמוד בבית הספר המרכזי לאמנויות שבאוניברסיטת לונדון לאמנויות, וב-1957–1958 למד בבית הספר לאמנויות היפות (École des Beaux-Arts, אקול דה בוז-אר) בפריז. בשנת 1959 התמנה למרצה בבצלאל. בשנת 1961 העיד במשפט אייכמן.[1]

בשנת 2010 זכה בפרס מרדכי איש-שלום על מפעל חייו.

בתו, חנה וייט (Hanna White), היא עיתונאית ב-BBC. הוא היה נשוי ללאה עד למותה ב-2023, ולהם שני בנים.[2] מתגורר בשכונת קטמון בירושלים.

יצירתו

רוב ציוריו של בקון מתארים אירועים שהיה עד להם כנער בטרזיינשטט ובאושוויץ.

עבודותיו הוצגו במוזיאון ישראל, ביד ושם, בקונגרס של ארצות הברית בוושינגטון הבירה, ובבתיהם של תאודור רוזוולט, ג'ון ד. רוקפלר, מרטין בובר וחיים ויצמן.

תערוכות מיצירותיו הוצגו בגרמניה, ארצות הברית ובריטניה.

ציוריו של בקון מלווים את הטקסט בכמה ספרי שירה של המשורר הירושלמי יונתן גורל.[3]

לקריאה נוספת

  • "Bacon, Yehuda", in: Who's who in world Jewry, p. 49.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יהודה בקון בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. תצלומו של בקון מעיד במשפט אייכמן (שורה 3 מלמטה)
  2. יהודה בקון, בעמוד הפייסבוק של עיריית ירושלים, 23 באפריל 2017
  3. ראו לדוגמה הספר: יונתן גורל, רועדים ימים ותלויים: שירים (ציורים: יהודה בקון), ירושלים, צור-אות, 2018.