יהודה ליב דון יחיא

יהודה ליב דון יחיא (י"ד באלול תרכ"ט, 21 באוגוסט 1869 – ו' בחשוון תש"ב, 27 בנובמבר 1941) היה רב, חסיד, תלמיד ישיבת וולוז'ין ומרבני תנועת המזרחי. היה דמות רבנית ייחודית, ושילב חסידות ולמדנות ליטאית ובריסקאית עם ציונות.

ביוגרפיה

נולד בדרייצין, (כיום בבלארוס) למשפחה רבנית מחסידי חב"ד ולרבה של העיר דרייצין. בנערותו למד אצל דודו הרב אליעזר דון יחיא, רבה של העיר לוצין (שלימד תקופה מסוימת את הרב קוק) ולאחר מכן למד בישיבת וולוז'ין^[1], ושם למד בעיקר מפי ר' חיים מבריסק והושפע עמוקות משיטת לימודו הייחודית - "שיטת בריסק". בעת לימודיו בישיבה, הצטרף דון יחיא לאגודת הסתרים "נצח ישראל" שפעלה למען מטרות ציוניות ושם גם הכיר אישית את חיים נחמן ביאליק.
אבא בלושר במאמרו "ביאליק בוולוז'ין", מתאר תלמיד אלמוני שככל הנראה היה דון יחיא, באופן הבא: ”בחור שני מפולניה, ממשפחת חסידים שכבר התייאש מהרבנות, בעל מקרא, בעל אגדה ובעל לשון, עסק בחיבור דקדוק עברי והכין את עצמו להוראה, לא של איסור והיתר, כי אם של קרי וכתיב. הוא היה חובב ציון וחבר לאגודת סתרים בישיבה שסוד קיומה היה ידוע רק ליחידי סגולה”. ובהמשך מאמרו כותב בלושר: ”היה בחור שבישיבה קראו לו "הז'יטומירי" וחבריו היו קוראים לו חיים נחמן. חבר מובהק היה לבחור הפולני”^[2]. דון יחיא העריץ את רבו, ר' חיים מבריסק, עד שגם בעת סגירת הישיבה בשנת תרנ"ב (1892), חזר עמו לעיר בריסק בה שימש ר' חיים כרב העיר. ב-1899^[3] נישא למושא שיינא^[4], ילידת שנת 1875, בתו של הרב שלמה הכהן שהיה רבה של וילנה, ובהמשך שימש כרב החסידים בשקלוב (תרס"ב–תרע"א, 1902–1911) וכרבה של וייטקה (תרע"א–תרע"ג, 1911–1913). לאחר פטירת אביו בשנת תרע"ג, מונה למלא את מקומו כרבה של דריסה (כיום: ורחניאדזבינסק) ומשנת תרפ"ה כיהן כרבה של צ'רניגוב^[5].

דון יחיא היה ציוני נלהב ותמך בתנועת המזרחי. הוא השתתף באספה המכוננת של התנועה בשנת תרס"ב (1902) עם חותנו, הרב שלמה הכהן וגיסו, הרב נחום גרינהויז שהיה רבה של טרוקי, ויחד עימם ועם הרב יצחק יעקב ריינס וזאב יעבץ, חתם על ה"קול קורא" שהתלווה ליסודה, הצהרת היסוד של ה"מזרחי" שעליה חתמו 67 גדולי תורה מכל רחבי אירופה ובהם גם הרב יצחק יהודה שמלקיש מלבוב והרב חנוך אייגש מווילנה (המרחשת). בשנת תרצ"ו עלה לארץ ישראל בסיועו של הראי"ה קוק^[6] והתגורר בתל אביב שבה נפטר בתש"ב (1941).

לזוג דון-יחיא נולדו שתי בנות: שולמית (ילידת 1911) ושושנה (ילידת 1913), שנשאה לרב יצחק ניימן^[7].

ראו גם

• משפחת דון יחיא

לקריאה נוספת

• הרב יצחק נימן וה' אברהם יוניש, לדמותו של הרב המחבר, תוספת לספר "בכורי יהודה" חלק ב', ערוך על ידי ש. דניאל, תל אביב, תרצ"ט

כתביו

• בישיבת וולוז'ין - מאמר אוטוביוגרפי וסקירה על תקופת לימודיו בישיבת וולוז'ין. מתוך: עמנואל אטקס ושלמה טיקוצ'ינסקי (עורכים), ישיבות ליטא - פרקי זכרונות (עמ' 152 - 163), מרכז זלמן שזר ומרכז דינור, ירושלים, 2004. פורסם לראשונה: נתיבה - שבועון הציונות הדתית, 1936

קישורים חיצוניים

• כרטיס הקבר של יהודה ליב דון יחיא, באתר הר הזיתים

כתביו

• בכורי יהודה - חידושים על הש"ס, תשובות הלכתיות ודרשות. חלק ראשון - לוצין, ה'תר"צ (נדפס שוב בתרצ"ג, ראו פה) וחלק שני - תל אביב, ה'תרצ"ט
• יהודה ליב דון-יחיא, הציוניות מנקודת השקפת הדת, ווילנא, תרס"ב, באתר היברובוקס
• יהודה ליב דון יחיא, באתר "החכם היומי"
• יהודה ליב בן חיים דון יחייא (1869-1941), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים