יהודית לוין

יהודית לוין

לידה	1949 (בת 77 בערך) עין ורד, ישראל
מדינה	ישראל
תחום יצירה	ציור
זרם באמנות	דלות החומר
השכלה	המדרשה לאמנות
תקופת פעילות	מ-1973

יהודית לוין (נולדה ב-1949 בעין ורד) היא אמנית וציירת ישראלית. בשנת 1975 סיימה את לימודיה ב"מדרשה לאמנות". כלת פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול לשנת 2023 שהוענק לה על ידי עיריית תל אביב יפו. ^[1]

ביוגרפיה

לוין היא ביתם של איטה (איטקה) ואלכסנדר לוין. בילדותה סבלה מבעיה בעצב השמיעה אשר אובחנה רק בגיל מאוחר.

לאחר שירותה הצבאי, נרשמה ללימודים במדרשה לאמנות בהרצליה (בהמשך ברמת השרון, וכיום במכללת בית ברל) ולמדה בין השנים 1972–1975. ידועה כתלמידתו של רפי לביא שהיה מורה ומנטור עבורה ולהם אף מספר עבודות משותפות. משנת 1988 החלה ללמד במדרשה כמרצה להוראת הציור למשך 30 שנה.

בתחילת שנות ה-80, התגוררה בתל אביב, סמוך לגן העצמאות. בין השנים 1984-1986 חיה ועבדה בניו יורק בהזמנת גלריית M.Knoedler בתמורה לעבודות אמנות שיצרה. לאחר חזרתה ארצה, התגוררה מספר חודשים בדירתו של יעקב גלעד, שהיה חבר קרוב.

ללוין סיפור משפחתי טראגי אשר יצא לאור בספרו של העיתונאי יגאל סרנה, "צייד הזיכרון" המבוסס על האירועים האמיתיים. בשנת 1933 נישאה אמה בנישואים פיקטיביים ליעקב קלוגר והשניים התיישבו במושב החקלאי עין ורד שם נולד בנם הבכור צביקה. לימים פרץ סכסוך כספי בין יעקב ואחיו הצעיר שמעון על רקע ההכנסות מהמשק והתמיכה בהוריהם. בשנת 1936 בעת טיול ערב שבת ירה שמעון באחיו ובאיטה אשתו ולאחר מכן שם קץ לחייו. יעקב מת כעבור יומיים, ואיטה שנפצעה קשה כשקפצה להציל את בנה התינוק שרדה. באותה שנה הגיע למושב אלכסנדר לוין, יליד גליציה, וכעבור מספר שנים נישא לאיטה ובין השנים 1942-1952 נולדו להם שישה ילדים. ב 1956 כאשר הייתה יהודית בת שבע, נהרג צביקה אחיה שהיה טייס בחיל האוויר, בעת שניסה להנחית את מטוסו.

לוין מיוצגת על ידי גלריה דביר

יצירתה

עבודתה של לוין מזוהה עם סגנון "דלות החומר" הישראלי. בשנות השבעים יצרה לוין אמנות בעלת הקשרים לגוף הנשי ולאופן הצגתו. בסדרת הצילומים "באמת ובתמים" (1976) יצרה לוין סדרה של שבעה תצלומי דיוקן עצמי, אשר חלקים מהם כוסו בקרטון ועליו שם העבודות. בעבודה נוספת "מטוס" (1976) יצרה לוין צילומים מבוימים שלה כשהיא שוכבת על הקרקע ומעליה ניצב מטוס בתנוחה מאיימת המעלה אסוציאציות כגון של משגל או אונס.

סדרת עבודות נוספת של לוין, עשויה מדיקטים, נוצרה בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים של המאה ה-20. בעבודות אלו יצרה לוין קומפוזיציות מופשטות העשויות מעץ לבוד מנוסר וצבוע, לעיתים בשילוב צילומים שנשענו על קיר. שמות העבודות רמזו על שדה התייחסות ביתי כגון "אופניים" (1977) או "נסיכה בארמון" (1978).

בסוף שנות השמונים אצר מאיר אהרונסון ללוין תערוכה רטרוספקטיבית בשם "יהודית לוין - מקו לכתם" במוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית ^[2] ומבחר עבודות שלה משנות השבעים והשמונים הוצגו בתערוכה הקבוצתית "הנוכחות הנשית" שאצרה אלן גינתון במוזיאון תל אביב לאמנות (1990) ^[3]

בשנות התשעים הציגה לוין תערוכה גדולה בגלריה דביר, בה הציגה סדרה של ציורים גדולי ממדים על בד, ובהם דימויים של ילדות ושל כלבים המצוירים בטשטוש על רקע הבד הלבן. בשנת 1991 זכתה בפרס שר החינוך והתרבות לציור ולפיסול ובפרס בנק דיסקונט לאמן ישראלי מטעם מוזיאון תל אביב לאמנות ובשנת 1999 זכתה בפרס קרן התרבות אמריקה-ישראל ^[4]

בתחילת שנות ה 2000 הצטרפה לוין לארגון "מחסום ווטש" ועמדה במחסומים כל סוף שבוע במשך 7 שנים בעקבותיהן יצרה את סדרת הציורים "מחסום חווארה" שבהם המופשט והפיגורטיבי מתלכדים לכדי דמויות כפותות. בשנת 2004 זכתה בפרס סנדברג לאמן ישראלי מטעם מוזיאון ישראל, בשנת 2005 קיבלה פרס ע"ש בנו גיטר מטעם מוזיאון תל אביב ^[5] בשנת 2006 קיבלה את פרס הקרן ע"ש הציירת נתה דושניצקי-קפלן מטעם מוזיאון תל אביב. בשנת 2007 אצר האמן והאוצר דוד גינתון רטרוספקטיבה ללוין במוזיאון תל אביב לאמנות בליווי קטלוג מקיף בשם "אלכסנדר" ^[4]. בשנת 2009 זכתה בפרס שרת התרבות בתחומי האמנות הפלסטית. ^[6]

ב-20 בפברואר 2010 נפתחה בגלריה דביר שבנמל יפו תערוכת יחיד תחת השם "זרחן" (באנגלית: White Phosphorus). התערוכה הציגה ציורים מופשטים לבנים ועליהם צורות בגווני אפור או צהוב המזכירות אבוקות עשן, סימני מטרות ודימויים נוספים שנוצרו בעקבות מבצע עופרת יצוקה. בשנת 2014 הציגה בגלריה דביר תערוכה בשם "לכל איש יש שם" ובשנת 2018 הציגה במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן תערוכה תחת השם "שתי סדרות, 6 צוללות. ^[7] ביוני 2021 הציגה בגלריה דביר תערוכה בשם "באמת ובתמים" המהווה מעין סיכום ליצירתה בעשורים האחרונים ^[8]

לוין הציגה מספר רב של תערוכות קבוצתיות

לקריאה נוספת

יגאל סרנה, צייד הזיכרון, 1998,הוצאת עם עובד

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יהודית לוין בוויקישיתוף

• הבשורה, אבל לא בשבילי, באתר ynet, 1 בנובמבר 2007
• דליה קרפל, מה יש לך, גברת לוין, באתר הארץ, 15 בנובמבר 2007
• עוזי צור, הרגש מתמקם במרחב, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2007
• עוזי צור, עוצם עין אחת, זרחן באור, זרחן בעור, באתר הארץ, 5 במרץ 2010
• ארנון בן דרור ועידו גורדון, יהודית לוין, פרק 7 בפודקסט דברים בעולם, 3 באוגוסט 2020
• רונן טל, יהודית לוין: "אני משאירה משהו משמעותי מאחורי, אבל מתישהו ישכחו ממני", באתר הארץ, 10 באוגוסט 2022
• זוכי פרס דיזינגוף 2023 - יהודית לוין, עיריית תל אביב יפו, 18 ביוני 2024

הערות שוליים