כלא אווין

כלא אווין
زندان اوین

מידע כללי
סוג	מכלול מבנים, בית סוהר
כתובת	אווין
מיקום	מחוז 2
מדינה	איראן
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1963
תאריך פתיחה רשמי	1971
סגנון אדריכלי	אדריכלות פהלווית
קואורדינטות	35°47′46″N 51°23′02″E / 35.796°N 51.384°E / 35.796; 51.384
(למפת טהראן מוגדלת)   כלא אווין (למפת טהראן רגילה)   כלא אווין

כלא אווין, השוכן בשכונת אווין שבצפון טהרן, נחשב לאחד ממוסדות הכליאה המפורסמים והידועים לשמצה ביותר באיראן מאז הקמתו בשנת 1972. המתחם משמש כמרכז המעצר העיקרי לאסירים פוליטיים, אנשי רוח, עיתונאים ופעילים חברתיים, ומשכך זכה לכינוי האירוני "אוניברסיטת אווין"^[1]. הוא מזוהה באופן עמוק עם דיכוי מתנגדי המשטר, הן בתקופת השאה והן תחת הרפובליקה האסלאמית. המוניטין של הכלא נבנה סביב דיווחים עקביים על הפרות חמורות של זכויות אדם, הכוללות עינויים שיטתיים, חקירות אלימות ותנאי מחיה קשים ביותר. לאורך השנים התרחשו במקום אירועים טרגיים רבים, בהם הוצאות להורג המוניות של מתנגדי משטר, בעיקר בסוף שנות ה-80, וכן מקרי מוות של עצורים בעלי אזרחות כפולה שעוררו סערה בינלאומית^[2].

מעבר לתפקידו כמתקן כליאה, אווין מהווה סמל פוליטי רב עוצמה המייצג את מנגנון השליטה וההפחדה של השלטון באיראן. ארגוני זכויות אדם בינלאומיים וממשלות רבות במערב הטילו סנקציות על הנהלת הכלא ועל בכירים במערכת המשפט האיראנית בשל הנעשה בין כתליו. למרות הלחץ הבינלאומי והעדויות הרבות של אסירים לשעבר שפורסמו ברחבי העולם, הכלא ממשיך לפעול כמרכז לדיכוי מחשבתי ופוליטי, כשהוא משקף את המאבק המתמשך בין החברה האזרחית באיראן לבין מוסדות המדינה.

בשנת 2022 עלה הכלא לכותרות פעם נוספת בעקבות שריפה גדולה וקולות ירי שנשמעו מהמתחם במהלך גל המחאות במדינה, אירוע שהדגיש שוב את המתח הרב השורר בתוך כותלי המוסד ואת הסכנה הנשקפת לכלואים בו. במהלך מבצע עם כלביא הפציץ חיל האוויר הישראלי את חומותיו.

היסטוריה

בית הסוהר הוקם בשנת 1971 על ידי המשטרה החשאית האיראנית, הסאוואכ, בתקופת שלטונו של השאה מוחמד רזא שאה פהלווי. הוא שוכן למרגלות רכס הרי אלבורז במבנה בו התגורר בעבר ראש ממשלת איראן לשעבר זיאדין טאבאטבה.

מתחם הכלא בנוי מחצר המיועדת להוצאות להורג, בית משפט ומספר אגפים נפרדים לאסירים ואסירות. במקור, נועד הכלא לאכלס 320 אסירים, מתוכם 20 בתאי בידוד והשאר בשני אגפים נפרדים. בשנת 1977, הורחב הכלא והוא אכלס כ-1,500 אסירים, מתוכם כ-100 אסירים פוליטיים.

לאחר המהפכה האיסלאמית במדינה, שהתרחשה בשנת 1979, הורחב הכלא בצורה משמעותית, דבר שאפשר את אכלוסם של למעלה מ-15,000 אסירים. נכון לשנת 2025 אסורים בו קרוב ל-15,000 בני אדם, מתוכם אלפים שמוחזקים בצינוק. עיקר אוכלוסיית הכלא היא אסירים פוליטיים ומתנגדי משטר. כן אסורים בו אינטלקטואלים ואנשי רוח, וחברי מיעוטים דתיים נרדפים.^[3][4]

במקור נועד הכלא לשמש כבית מעצר לעצורים אשר ממתינים לסיום ההליכים המשפטיים בעניינם. לאחר הרשעתם אמורים היו העצורים לעבור לבתי כלא אחרים, דוגמת גאזל חסאר. בפועל הפך לבית כלא מן המניין, בו שוהים עצורים למשך זמן ממושך, לעיתים מספר שנים, עד לתחילת משפטם או שחרורם. הכלא משמש לכליאת אסירים פוליטיים. יש בו יחידות מיוחדות המטפלות באסירים פוליטיים ובאסירים בעלי קשרים למערב, אשר מופעלות על-ידי משמרות המהפכה.^[5]

בשנות השמונים עונו והוצאו להורג אלפים בתוך כותלי הכלא.^[3]

בשנת 2005 פרסמה מערכת המשפט האיראנית דו"ח המכיר בהפרת זכויות אדם בכלא, לרבות שימוש בשיטות עינויים שונות ובידוד אסירים.

ב-27 ביולי 2008 נתלו בחצר הכלא 29 אסירים, לאחר שבית המשפט העליון האיראני אישר את הוצאתם להורג. מהלך זה הוביל למחאה מצד ארגוני זכויות אדם, אשר מחו נגד השימוש המוגזם לטענתם שעושה איראן בהחלת עונש מוות במדינה.^[6]

בשנת 2020 התרחשו בכלא מהומות ענק. כוחות מיוחדים של הבסיג' פשטו על בית הסוהר והרגו בירי לפחות שמונה אסירים, לאחר התקוממות של עצורים שהובאו מהמחאות נגד חוקי החיג'אב. המהומות דוכאו בתוך שעות אך האסירים הצליחו להצית את אחד האגפים של הכלא.^[7]

ב-23 ביוני 2025, כחלק ממבצע עם כלביא, תקפו מטוסי קרב ישראליים את הכניסה לכלא כחלק מסדרת הפצצות נגד "מטרות המסמלות את הדיכוי של העם האיראני".^[8][9] בהפצצות, הקטלניות ביותר במלחמה, נהרגו 80 בני אדם^[10]. על פי דיווח בטלגרף הבריטי לאחר התקיפה הועברו אסירות לכלא קרצ'אק ששימש בעבר כדיר והתנאים בו לא אנושיים.^[11] לפי דיווח של פוקס ניוז, מנהל הכלא הדאיתוללה פרזאדי אשר הואשם בעינויים ורצח של אסירים, נמלט לפני התקיפה בעקבות הודעת סוכן ישראלי לבנו.^[12]

מאסרים ידועים

בין האסירים הידועים שריצו זמן מאסר בכלא ניתן למנות את חוסיין עלי מונתזרי, הוגה דת ופעיל זכויות אדם, אשר נכלא בשנת 1974 על פעילותו נגד שלטון השאה. הוא שוחרר בשנת 1978.

משנת 1979 עבאס אמיר-אנטזם ישב כלא והיה בו כ-17 שנים.

בשנת 1982, בגיל 16, נעצרה הסופרת האיראנית מרינה נעמת, בעקבות מאמר שכתבה לעיתון בית הספר בו למדה אשר מבקר את הממשלה. היא נידונה למוות ובמשפט חוזר למאסר עולם, אך ריצתה עונש של שנתיים מאסר בלבד וזאת בעקבות התערבות של סוהר בכלא וחבר במשמרות המהפכה שנרתם לעזרתה. בשנת 2007, פרסמה את ספרה "האסירה מטהראן",^[13] אשר מגולל בין היתר את תקופת מאסרה בכלא, אשר כללה עינויים ומספר מעשי אונס.^[14]

בשנת 2001 נעצר העיתונאי והפעיל הפוליטי האיראני אכבר גנג'י בעקבות סדרת סיפורים שפרסם אודות שרשרת רציחות והיעלמויות של סופרים מתנגדי המשטר שארעה בין השנים 1988–1998, בהם רמז על מעורבותם של בכירים איראנים. גנג'י ריצה עונש מאסר בכלא בין השנים 2001–2006, אשר במהלכן פרסם מכתב בו קרא להחרים את הבחירות לנשיאות באיראן, משום שהן מנציחות את הסדר הטוטליטרי של הרפובליקה האסלאמית ובמיוחד של העומד בראשה, עלי ח'אמנאי.^[15][16]

ב-23 ביוני 2003, צלמת קנדית ממוצא איראני, זהרה קאזמי, נעצרה לאחר שצילמה בקרבת הכלא מפגינים שקראו לשחרורם של קרוביהם שנעצרו במהלך ההפגנות נגד הממשל. היא נלקחה לחקירה ונפטרה ב-10 ביולי כתוצאה מנזק מוחי. הממשלה האיראנית טענה בתגובה כי קזמי נפטרה כתוצאה מפגיעה בראשה, שגרמה לשבר בגולגולת ולשטף דם. רופאים שביצעו בה ניתוח שלאחר המוות מצאו שברים בגולגולת וכן סימנים לאונס ולאלימות קשה.^[17]

ב-30 ביוני 2008, הורשע עלי אשתרי, אזרח איראני אשר עבד כיבואן וסוחר מוצרי אלקטרוניקה ואבטחה, בריגול למען ישראל. הוא הודה שנפגש בחו"ל עם שלושה סוכני מוסד שנתנו לו כסף וציוד אלקטרוניקה להפצה באיראן.^[18] אשתרי הוצא להורג בתלייה בכלא ב-17 בנובמבר 2008.^[19]

ב-15 באוקטובר 2008 נעצרה סטודנטית אמריקאית בעלת אזרחות איראנית בשם אשה מומני, בעת שביקרה בטהארן לצורך ביקור משפחתה ועריכת מחקר על התנועה לזכויות הנשים כחלק מלימודיה האקדמיים. כנגד מומני הוגש כתב אישום בגין ביצוע פשעים כנגד המשטר והביטחון הלאומי.^[20] היא שוחררה לבסוף ב-11 בנובמבר 2008.

ב-1 בנובמבר 2008 נעצר הבלוגר האיראני חוסיין דרחשאן, לאחר גלות ממושכת בקנדה במהלכה ביקר מספר פעמים בישראל (2006 ו-2007), כחלק מניסיונו ליצירת דיאלוג בין איראן לישראל.^[21] הוא הואשם בשיתוף פעולה עם מדינה עוינת, הפצת תעמולה נגד השלטון, קידום רעיונות הנוגדים את המהפכה האיסלאמית ובהעלבת חכמי הדת ואנשי ציבור. בספטמבר 2010 גזר עליו בית משפט באיראן 19 וחצי שנות מאסר.^[22]

בשנת 2008 מהווש ת'אבת שנפטה ל-20 שנות מעצר. היא שוחררה בשנת 2017, נעצרה ונשפטה שוב למעצר של 10 שנים.

ב-1 ביולי 2009 נעצרה בשדה התעופה באיראן סטודנטית צרפתייה בשם קלוטילד רייס, כאשר עמדה לעזוב את איראן לאחר חמישה חודשי שהות. היא הואשמה בריגול ונשלחה למעצר בכלא.^[23] מעצר זה הוביל למתיחות בין איראן לצרפת. לאחר לחץ ציבורי ומגעים דיפלומטים שוחררה רייס ב-16 במאי 2010.^[24]

בסוף ינואר 2009 נעצרה העיתונאית האמריקאית-איראנית רוקסאנה סאברי. תחילה הואשמה כי עסקה בעיתונאות במדינה ללא התעודות המתאימות, אך אחר כך שונה כתב האישום לריגול לטובת ארצות הברית. באפריל 2009, לאחר משפט שארך יום אחד בלבד, הורשעה סאברי ונגזרו עליה 8 שנות מאסר.^[25] בסוף היא שוחררה במאי 2009, לאחר שבית המשפט לערעורים באיראן קיצר את עונשה.^[26]

בינואר 2011, נעצר אומיד כוכבי, פיזיקאי איראני שלמד באוניברסיטת טקסס ארצות הברית, בגין "שיתוף פעולה עם ממשלה עוינת". כוכבי טען כי השלטונות בטהרן רודפים אותו בשל סירובו לסייע לתוכנית הגרעין הצבאית של המדינה.^[27] הוא הורשע ונגזרו עליו 10 שנות מאסר, אותן הוא מרצה ב"אגף 350" בכלא, המיועד לאסירים פוליטיים.^[28] מאז מעצרו של כוכבי מתנהל קמפיין ברשת הקורא לשחרורו, בו משתתפים גם גורמים מעולם המדע.^[29]

ראו גם

• כלא אל-ח'יאם
• כלא אבו גרייב

לקריאה נוספת

• Ervand Abrahamian, Tortured Confessions: Prisons and Public Recantations in Modern Iran, University of California Press, 1999

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא כלא אווין בוויקישיתוף

• חדשות נענע 10, "פניי המרוסקות וגופי התשוש", באתר נענע 10, 11 ביולי 2005
• הדר פרבר, הצצה נדירה לתוך הכלא האירני, באתר News1 מחלקה ראשונה, 14 ביוני 2006
• דניאל אדלסון, יהודי שברח מאיראן: זה שלטון בלי טיפת רחמנות, באתר ynet, 16 ביוני 2009
• אריק וייס, האסירה מטהרן: מרינה נעמת שרדה את הגיהנום האיראני, באתר נענע 10, 26 בפברואר 2011
• עמאד בהאוור, כל הגוף שלי טובע בכאב, אבל הכאבים אינם חשובים, באתר העוקץ, 23 באפריל 2014

הערות שוליים