 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מגדל שעון  |
| מיקום |
 תל אביב-יפו |
| מדינה |
 ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה |
1900–1903 (כ־3 שנים) |
| תאריך פתיחה רשמי |
1903 |
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות עות'מאנית |
| מידות | |
| קומות |
3 |
| קואורדינטות | 32°03′18″N 34°45′22″E / 32.055°N 34.75611111°E |
|
(למפת יפו רגילה)   מגדל השעון  | |
  | |
מגדל השעון ביפו הוא מגדל שעון שהוקם בשנת 1903, הוא אחד משישה מגדלי שעון שנבנו בארץ ישראל לציון 25 שנים לכהונתו של הסולטאן העות'מאני עבדול חמיד השני ואחד ממעל מאה שנבנו ברחבי האימפריה העות'מאנית כולה[1]. המגדל נבנה בעזרת תרומתם של תושבי העיר, ערבים ויהודים, ובראשם יוסף ביי מויאל[2]. המגדל בנוי מאבן כורכר, וצורתו מזכירה במעט מגדל פעמונים אירופי. בראש המגדל כיסוי נחושת, שבו שני שעונים ופעמון המצלצל אחת לחצי שעה. על שם המגדל נקראת הכיכר בה נמצא כיכר השעון.
היסטוריה
הסולטן עבדול חמיד השני הפך לשליט האימפריה העות'מאנית ב-31 באוגוסט 1876. ב-1900 צו מלכותי הורה למושלי המחוזות לבנות מגדלי שעון, כדי לחגוג את יום השנה ה-25 לעלייתו לכס המלוכה. מגדלי השעון נבנו במרכזי ערים חשובות ברחבי האימפריה, ייצגו את סמכות השלטון המרכזי ואמצעי ליישום זמן אחיד וברור על ידי השלטון העות'מאני[1][3].
אבן הפינה הראשונה הונחה ב-1 בספטמבר 1900, במעמדם של הקאימם (השליט המחוזי העות'מאני), פקידי הממשלה ונציגי הדתות[4]. בשנת 1901 הושלמה הקומה השנייה והחלה בניית הקומה השלישית. ב-1903 הסתיימה הבנייה, ובמגדל הותקנו שני השעונים[5]. בקומה השנייה נחקקה הטורה, חותמו של הסולטאן עבדול חמיד השני[6]. מתכנן המגדל היה מהנדס אוסטרי ששילב בו עיצוב אירופי ומזרחי[7]. את עיקר המימון להקמת המגדל סיפק יוסף בק מויאל (שביתו היה ברחוב החלפנים הסמוך)[2], יחד עם הסוחרים הנוצרים נג'יב בוסטרוס ואסכנדר עוואד (שהרחובות הסמוכים נקראו על שמם - לימים רחוב רזיאל)[7].
הקמת המגדל סימנה שינוי תרבותי בעיר, שכן עד אז הפעמונים היחידים שצלצלו היו בראשי צריחי הכנסיות והמסגדים, והקמת מגדל השעון ה"אזרחי" סימלה את השינוי התרבותי לכיוון של חברה אזרחית. כיכר השעון הפכה למקום מרכזי לאחר הריסת חומות העיר במאה ה-19, ובסביבותיה הוקמו: השוק היווני, בית הסראייה, תחנת המשטרה ("הקישלה") ומרכז מסחרי, וכן "תחנה מרכזית לכרכרות ולעגלות" ברחוב בית אשל של ימינו שנמצא בסמוך לכיכר השעון, שממנה יצאו שירותי תחבורה ציבורית לרחבי ארץ ישראל.
השען הראשון שטיפל במנגנון השעון היה נתנאל מרקוביץ', שהיה בעל חנות שעונים ברחוב אסקנדר עוואד (לימים "רחוב רזיאל" הסמוך). בעת גירוש יהודי תל אביב-יפו על ידי הטורקים בזמן מלחמת העולם הראשונה, קיבל נתנאל מרקוביץ' אישור מיוחד מהמושל הטורקי להישאר בעיר כדי לכוון ולטפל בשעון[8].
ביומנו של מוריץ שינברג, יזם נדל״ן, שען וצורף יהודי מיפו[9], מובא הרקע להחלטה על בניית מגדל השעון, תוך ציון תאריך וסיבה שונה[10]:
בשנת 1902 חל איזה חג יובל בחצר השולטן עבדול חמיד. פקידי הממשלה הטורקית יחד עם נכבדי יפו הערבים והנוצרים הוזמנו לאספה בבית הממשלה כדי לדון איך לחוג את יובלו של השולטן ובאיזה אופן להנציח ביפו את זכר המאורע הזה על ידי איזה מפעל ציבורי חשוב. גם אני הייתי בין הקרואים. היו שהציעו לחפור ולבנות באר ציבורית ועוד הצעות ממין זה. הבנתי מיד שמכל ההצעות הללו לא יצא דבר, יען כי את הכסף שיאספו למטרות אלו ישלשלו הנאספים לתוך כיסיהם. על כן הצעתי דבר שנראה לי ליותר ממשי וניתן להגשימו בנקל: הצעתי היתה לבנות מגדל יפה באמצע העיר, ובמגדל זה לשים שעון גדול שיראה את הזמן מארבעה צדדים - בשני כיוונים את השעה האירופית, ובשניים [האחרים] את השעה הערבית. דעתי נתקבלה. את סידור השעון כמובן שמסרו לי ואני התמסרתי לדבר הזה במרץ רב, ואמנם התקנתי את השעון העירוני הגדול הנראה עד היום בכיכר שלפני בית הממשלה ביפו.
— [דרוש מקור]
באפריל 1950 דווח כי יש במגדל סדקים והוא נמצא בסכנת קריסה, וײתכן שהסדקים התהוו בעקבות פיצוץ של בית הסראייה הסמוך בידי הלח"י[11]. ביולי אושר על ידי עיריית תל אביב תקציב לשיפוץ המגדל[12]. אולם השיפוץ החל רק בסוף שנת 1962[13], במסגרתו הותקנו בו סורגים אמנותיים וחלונות ויטראז', שנוצרו בידי האמן אריה קורן; שנבחר לאחר בחינה של מספר הצעות שהגישו אמנים ואדריכלים לוועדת המשנה לשיפור העיר, בהרכב שכלל את חיים גמזו (יושב ראש הוועדה), הצייר נחום גוטמן והאדריכל אריה אלחנני[14]. השיפוץ הושלם בינואר 1964[15]. הסורגים שיצר קורן כוללים סצנות של אירועים ואגדות בתולדות יפו, בהן: הדג מקיא את יונה הנביא אל היבשה; סוחרים יפואיים הנושאים מרכולתם, שהגיעה דרך הנמל, על גבי חמורים וגמלים; סביל אבו נבוט, תפוזי יפו, ארזי הלבנון המובאים לבית המקדש דרך נמל יפו וכיבוש יפו במלחמת העצמאות[16].
בשנת 1968 הציעו חבר הכנסת שלמה כהן-צידון והסופר אברהם חיים אלחנני שהמגדל יקרא "מגדל מויאל", על שם יוסף בק מויאל[2].
בשנת 2001, לאחר שנות הזנחה רבות, בהן הוא לא צלצל ומחוגיו לא נעו, שופץ המגדל בשנית, ביוזמת החברה הממשלתית לתיירות ועיריית תל אביב-יפו, וכיכר השעון עוצבה מחדש על ידי האדריכלים אייל זיו, איתן עידו ורלי פרטו[17].
שלושה מתוך ארבעת לוחות השיש שנשאו את חותם הסולטן עבדול חמיד השני אבדו, ובמקומם הותקנו רפליקות מזכוכית. הרביעי, הפונה לכיוון דרום, חודש ושוחזר בשנת 2016 על ידי רשות העתיקות[18].
בשנות ה-80 של המאה ה-20, השעון תוקן ותוחזק על ידי השען אברהם אמיר[דרוש מקור]. ב-2021 תוקן השעון על ידי סוזנה קאופמן[19].
ממדי המגדל
- גובה מן הבסיס עד קצה האנטנה: 27.8 מטרים; קומה א' - 6.9 מטרים; קומה ב' - 4.36 מטרים;
- אורך בסיס המגדל ורוחבו: 3.8 מטרים כל אחד;
- אורכן של חותמות הסולטאן: 100 סנטימטר; רוחבן: 70 סנטימטר;
- הפעמון: קוטר - 60 סנטימטר; גובה - 110 סנטימטר; משקל - 130 קילוגרם;
- לוח השעון: קוטר - 1.3 מטרים, מחוג גדול - 65 סנטימטר, מחוג קטן - 35 סנטימטר
ראו גם
לקריאה נוספת
- אבנר וישניצר, היו זמנים: על שעונים ואנשים בשלהי התקופה העותמאנית, הוצאת מאגנס, 2022
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- 1 2 Mehmet Bengü Uluengin, Secularizing Anatolia Tick by Tick: Clock Towers in the Ottoman. Empire and the Turkish Republic, International Journal of Middle East Studies Volume 42 , Issue 1, February 2010, עמ' 17 - 36
- 1 2 3 אברהם חיים אלחנני, מגדל השעון של יוסף ביק מויאל ביפו, במערכה, 22 בספטמבר 1968
אברהם רותם, מציע לקרוא מגדל מויאל ל"מגדל השעון" ביפו, מעריב, 30 בספטמבר 1968
מגדל השעון - באתר החברה לפיתוח יפו העתיקה - ↑ מנשה ענזי, סיפור שמתחיל במגדל השעון ביפו, באתר הארץ, 1 בפברואר 2023
- ↑ באה"ק, המליץ, 18 בספטמבר 1900
- ↑ המגדל באתרו של צור שיזף (אורכב 14.05.2009 בארכיון Wayback Machine)
- ↑ איתי בלומנטל, שופץ חותם הסולטן שבנה את מגדל השעון ביפו, באתר ynet, 13 בדצמבר 2016
- 1 2 ג. משעולי, השעונים המתקתקים לטובתנו, מעריב, 10 באוגוסט 1979
- ↑ נועה קושרק, הפצצות חיל האוויר האיטלקי בתל אביב בספר זכרונות של ותיקי העיר, באתר הארץ, 28 באוקטובר 2008
- ↑ דוד תדהר (עורך), "משה (מוריס) שינברג", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 421
- ↑ בציטוט נטען ששינברג יזם את הקמת המגדל, אך היוזמה הייתה בבירור של השלטון המרכזי לרגל 25 שנות מלכות הסולטאן ("יובל הכסף" לשלטונו)
- ↑ מגדל השעון ביפו, מעורר דאגה, הדור, 28 באפריל 1950
מגדל השעון בסכנה, דבר, 19 באפריל 1950 - ↑ הקצבה לתקון מגדל השעון ביפו, הצופה, 8 ביולי 1952
- ↑ אריה קורן, מגדל השעון ביפו, למרחב, 7 בספטמבר 1962
- ↑ מגדל השעון ביפו, למרחב, 16 באוגוסט 1963
- ↑ שופץ מגדל השעון ביפו, למרחב, 21 בינואר 1964
מגדל השעון החודש-ישן של יפו - יואר מחר, על המשמר, 21 בינואר 1964
הושלמו שיפוצי מגדל השעון, הארץ, 22 בינואר 1964 - ↑ אריה כנרתי, המגדל הצועד עם הזמן, למרחב, 26 בינואר 1964
- ↑ דוד הכהן, הפעמון ישוב לצלצל ביפו, באתר ynet, 4 ביוני 2001
- ↑ חותם הסולטאן שבנה את מגדל השעון ביפו שוב מתנוסס עליו, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 13 בדצמבר 2016
- ↑ קורין אלבז-אלוש, בזכות שענית בעלת שם עולמי: נפתרה התקלה במגדל השעון ביפו, באתר ynet, 31 בדצמבר 2021
(1) מגדלור יפו (2) בית שמעון הבורסקאי (3) כנסיית מאר מיכאל (4) כנסיית פטרוס הקדוש (5) מנזר ניקולאס הקדוש (6) מסגד הים |