מֶרֶד הוא התקוממות ישירה ומקיפה נגד שלטון, סמכות ממוסדת או מוּסכמות חברתיות יסודיות. מהותו של מרד משקפת ניתוק מוחלט ורדיקלי מן האמנה החברתית שבין הממשל לאזרחים.
מרד מוגדר כקונפליקט א-סימטרי פנימי, המתרחש בגבולותיה של טריטוריה נתונה. מטרתו העיקרית של מרד היא לשנות את הסדר הפוליטי הקיים או להפיל לחלוטין את הסמכות השלטונית הנוכחית. מהותו של מרד משקפת ניתוק מוחלט ורדיקלי מן האמנה החברתית שבין הממשל לאזרחים. קונפליקט זה מאופיין ביחסי סמכות ברורים, כאשר צד אחד הוא השלטון הממוסד והלגיטימי. מנגד, נמצאת קבוצת המורדים, אשר עם פעולת המרד מכריזה למעשה כי השלטון איבד את הלגיטימיות שלו לחלוטין, וכי קיים כורח בהקמת סדר חדש. מטרתה המוצהרת היא להשתלט על מוסדות השלטון, להשיג שליטה ולשנות את מאזן הכוחות. בכך, מרד מהווה קריאת תיגר ישירה על עצם עקרון הסמכות השלטון.
המרד כולל ספקטרום רחב של התנהגויות, החל מאי-ציות אזרחי שיטתי ועד לניסיונות מאורגנים ואלימים להרוס ולהחליף את הסמכות המבוססת. השימוש השכיח במונח זה מתאר התנגדות חמושה כנגד ממשלה מכהנת או שלטון כובש, אך הוא יכול לתאר גם תנועת התנגדות המשתמשת באמצעים לא אלימים כדי לערער על הסמכות. קבוצת מורדים היא גוף מתואם הפועל במודע לשאוף להשיג שליטה פוליטית על מדינה שלמה או על חלק משמעותי ממנה. המניעים הנפוצים ביותר לפרוץ מרידות כוללים תגובה מצד האוכלוסייה לתנאי מחיה קשים או פעולה המתבצעת כחלק מהפיכה צבאית. בהתאם לאופיו הרדיקלי והמאיים, מרד נחשב לעבירה חמורה ביותר על ידי השלטונות שכלפיהם הוא מופנה, ועל כן הוא גורר ענישה קשה, במיוחד בהקשר של מצבי חירום או מלחמה.
מרד על כלי שיט
שימוש אחר במונח הוא כדי לתאר קשירת קשר (תכנון) לבצע סירוב לפקודה חוקית, ביחידה צבאית או בכלי שיט אזרחי.
בעידן מגלי הארצות, מראשית המאה ה-15 עד לראשית המאה ה-17, נערכו מרידות רבות במטרה להדיח קפטנים (מפקדים) של ספינות – למשל במסעותיהם של פרדיננד מגלן והנרי הדסון. המרידות הידועות ביותר, שאף הוסרטו לקולנוע, הן המרד על הבאונטי, שפרץ על ספינה בריטית בשנת 1789 במטרה להדיח את הקפטן ויליאם בליי, והמרד על אוניית הקרב פוטיומקין שפרץ על ספינה רוסית בשנת 1905 כחלק ממהפכת 1905.
כיום מרד בכלי שיט מוגדר כאשר לפחות שלושה אנשי צוות משתמשים בנשק חם על מנת ליטול את הפיקוד על כלי השיט. בתגובה על מעשה מרד, יש בסמכות רב החובל להשתמש בנשק חם רק לצורך דיכוי המרד, וזאת רק אם היה שימוש בפועל בנשק חם מצד המורדים (או איום ממשי על שימוש בנשק כזה).
סוגי מרד
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא כל הפסקה עוסקת במחקר של בוקובזה.
אפטר ומקדרמוט
אפטר (אנ') ומקדרמוט הבחינו בין שני סוגי מרד[1]:
- מרד פרו-אקטיבי: מרד בו התחושה היא של רצון להתנגד לדרישה כדי להשיג הנאה וריגוש. מרד מסוג זה ניתן לראות בהתנהגות תלמידים שובבים היוצאים כנגד דמות הסמכות בכיתה (המחנכת) על-מנת להשיג חוויות מרגשות או תשומת לב.
- מרד רה-אקטיבי (תגובתי): רצון להתנגד לדרישה שנשפטת כלא הוגנת, לא הגיונית או בלתי צודקת.
במאמר משנת 2003 התייחס בילוו[2] להתנהגות מרדנית במסגרת קבוצתית. לטענתו, בהקשר של יחסים בתוך קבוצה ניתן להתייחס למרדנות כאסטרטגיה חברתית לפיה האדם מחבל בסטאטוס קוו של הקבוצה. שיקולים המביאים למרידה הם היכולת הבסיסית של קבוצה מסוימת לערוך דיון ושינויים, כמו גם הלך הרוח של המורד. כלומר הערכה מקדימה: איזו סוג של קבוצה זו עבורי והאם היא מקובלת עלי כאדם? למנהיג או מנחה בקבוצה מסוימת יש משמעות חשובה ועליו לנווט בין ריחוק לקרבה כלפי יתר חברי הקבוצה, כך שתוכל להיווצר עצמאות מחד וגיבוש וקרבה מנגד. במאמרו, מתייחס בילו לארבעה סוגים שונים של מרידות בקבוצה:
- התנגדות: לחץ מתמשך ונוכח כנגד תהליך ותוכן קבוצתי המצמיח נתיבים חדשים. המתנגד מעלה רגשות חשובים, אף על פי שלפעמים הוא לא מביע אותם בדיבור אלא מבליט אותם החוצה בהתנהגותו. בכך הוא מעביר לזולת מידע אודות האי נוחות שהוא חש ואת עובדת הזדקקותו לתשומת לב ודיאלוג. לזכותו יאמר שהמנהיג ער לשינויים בקבוצה ולרגשות החברים. המורד עשוי להיות ידידותי או עוין ולא בקלות ניתן לזהותו.
- פרישה: כאשר נוצר קרע בין פרט/פרטים לבין הקבוצה העיקרית וזה מאיים על הנאמנות וההתקשרות ההדדית, המורד פורש מהקבוצה. במקרה כזה ההפסד הוא לכל הצדדים. במקרים בהם קבוצה אינה בטוחה או לא מסוגלת להכיל שינוי, בריחה היא הבחירה ההגיונית. בדומה, כשאדם משתמש בקבוצה כדי להזיק לעצמו או אחרים, על המנהיג להרחיקו באופן זמני או לצמיתות. הפרישה עצמה היא האקט המרדני.
- אנרכיה: טיפוס אנרכיסטי מורד יקדם משברים של חוסר תקשורת, חוסר הבנה ובלבול בקבוצה.
- מהפכה: טיפוס מהפכני מורד ינסה להשתלט על הקבוצה.
גבריאל בוקובזה
תאורטיקן נוסף אשר חקר את תופעת המרד לעומקה והבחין בין סוגי מרד שונים הוא גבריאל בוקובזה.[3] בפרי עטו משנת 2009 הוא מחלק את ההתנהגות המרדנית לחמישה סוגים מובחנים:
- מרד טלי (Telic rebellion) – מרידה שיש לה תכלית מוגדרת. נובעת מתוך תגובה למצב בלתי הוגן. מרד זה מבוסס על מערכת אמונות או ערכים השואפת ליצור סדר חדש וטוב יותר. לדוגמה, פרומתאוס בגד בזאוס וגנב מהאולימפוס את אש האלים (המסמלת את הידע, המלאכה והתבונה) והעבירה לבני האדם. פרומתאוס נחשב למורד משום שזאוס מנע בכוונה את האש מבני האדם, והוא הפר את הסדר כשמסר להם ידע וכוח שנועדו לשנות את יחסי הכוחות מול האלים. דוגמה נוספת היא חטא עץ הדעת כאשר אדם וחוה מרדו בסמכות האלוהית ואכלו מפרי עץ הדעת בניגוד לציווי המפורש.
- מרד הדוניסטי (Hedonistic rebellion) – מרד מתוך חיפוש אחר ריגוש, הנאה מיידית או משחק. לדוגמה איקרוס מרד בהוראת אביו פן יתקרב מידי לשמש במעופו, משום שנחסף אחר החוויה, מה שעלה לו בחייו.
- מרד פנטסטי (Fantastic rebellion) – מרידה שמתקיימת אך ורק בדמיון, במחשבה או בשיח, ואין לה כוונה או יכולת ממשית להתממש במציאות הקרובה. מרד זה נשאר בגדר פנטזיה ולא מתקיים במציאות.
- מרד אנרכיסטי (Anarchist rebellion) – מרידה פוליטית וחברתית שמטרתה העיקרית היא ביטול כל צורות השלטון, הסמכות הכפייתית וההיררכיות החברתיות. לדוגמה, במרד באסטוריאס שאורגן על ידי סוציאליסטים ואנרכיסטים במחוז אסטוריאס שבספרד באוקטובר 1934, שדוכא צבאית על ידי הגנרל פרנסיסקו פרנקו.
- מרד מתריס (Defiance rebellion) – מרד זה הוא התנגדות בולטת ונועזת כנגד דמות הסמכות.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מרד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑ McDermott, M. R., & Apter, M. J. (1987b). The Social Reactivity Scale. In M. R. McDermott (Ed.), Rebelliousness in adolescence and young adulthood. Cardiff: University of Wales.
- ↑ Billow, R. M. (2003). Rebellion in group. International Journal of Group Psychotherapy, 53, 331–351.
- ↑ Bukobza, G. (2009). Relation Between Rebelliousness, Risk-Taking Behavior, and Identity Status During Emerging Adulthood. Identity: An International Journal of Theory and Research, 9, 159-177.
