מרים ילן-שטקליס

סופרת ישראלית

מרים ילן-שטקליס
תמונה בשימוש הוגן בלבד
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 21 בספטמבר 1900
קרמנצ'וג, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 במאי 1984 (בגיל 83)
חיפה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי חוף הכרמל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום כתיבה ספרות ילדים
נושאי כתיבה שירי ערש ופנטזיה לילדים
שפות היצירה רוסית, עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה בית המדרש הגבוה למדעי היהדות עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת פעילות 1920–1984 (כ־64 שנים)
פרסים והוקרה פרס ישראל (1956) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרים יָלָן-שְׁטֶקֶלִיס (21 בספטמבר 1900 – 9 במאי 1984) הייתה סופרת ומשוררת ישראלית, מחברת ספרי ילדים ושירי ילדים, כלת פרס ישראל הראשונה לספרות ילדים לשנת תשט"ז (1956). זוכת אות יקירת ירושלים לשנת 1968.

ביוגרפיה

מרים וילנסקי נולדה לד"ר יהודה ליב ניסן וילנסקי (את שמה "ילן" הוסיפה מאוחר יותר לפי ראשי התיבות של שמו: יהודה ליב ניסן) והדסה בת יצחק ליפשיץ בפוטוקי הסמוכה לעיר קרמנצ'וג שבדרום-מערב רוסיה (אוקראינה). אביה היה מנהיג ציוני, ממייסדי קרן היסוד וחבר בתנועה המחתרתית "בני משה", והיא התחנכה על ערכי היהדות והציונות. בגיל 16 מתה עליה אימה. היו לה שני אחים: שמואל וילנסקי (מולה), לימים מהנדס בניין, ועמנואל ילן (מנולי), לימים אדריכל. לאחר סיום לימודיה בבית הספר התיכון, למדה ילן-שטקליס פסיכולוגיה ומדעי החברה באוניברסיטת חרקוב, ולאחר מכן המשיכה ללימודי יהדות בבית הספר הגבוה ללימודי היהדות בברלין, והשלימה תואר בספרנות בבית הספר לספרנות בפריז.

בשנת 1920, בגיל עשרים, עלתה לארץ ישראל, והתיישבה בירושלים, ברחביה. בתחילה עבדה במשרדי "הדסה", אך לאחר זמן מה התקבלה לעבודה כספרנית במחלקה הסלאבית בבית הספרים הלאומי, שם עבדה עד לפרישתה לגמלאות.

בסוף שנת 1929 נישאה למשה שטקליס, שהיה מחשובי הפרהיסטוריונים של ארץ ישראל. לזוג לא נולדו ילדים. במהלך כתיבת ספרה "אצו רצו גמדים" הזמינה את מאיירת הספר, בינה גבירץ, להתגורר בביתם. גבירץ ומשה שטקליס התאהבו, והזוג שטקליס התגרש ב-1939, לאחר שמשה עזב עם גבירץ. מאז חייתה ילן-שטקליס לבדה.[1]

ב-1966 נפגשה עם המלחין שמוליק קראוס, שהיה אז בן 31. לדברי חוקרת הספרות שרה בן-ראובן, ילן-שטקליס ראתה בקראוס את הבן שלא היה לה ובין השניים נרקמו יחסי קרבה. מספר פעמים ערבה לו ילן-שטקליס לשם שחרורו ממעצר והעידה לטובתו בבתי משפט והוא סעד אותה בימיה האחרונים.[2]

לאורך חייה לא התבטאה שטקליס בנושאים פוליטיים, אולם טרם הבחירות לראשות העבודה והבחירות לכנסת התשיעית ב-1977 הביעה תמיכה בראש ממשלת ישראל יצחק רבין. במאמר שכתבה בעיתון "דבר" כתבה: "הערצתי את הרמטכ"ל רבין כשהביא לנו את ניצחון ששת הימים. הערצתי אותו כשגרירנו בוושינגטון והערצתי אותו כראש ממשלה. אך היום אני מעריצה אותו יותר מאי פעם. הוא נקט בצעד ללא תקדים, דוגמה ליושר, לאצילות, לאומץ לב ולנאמנות לאשת נעוריו."[3]

יצירתה

שטקליס הייתה סופרת ומשוררת פורייה, שהוציאה לאור ספרים רבים, וזכתה לפופולריות בקרב קוראים צעירים ומבוגרים.

על-פי דבריה, כתבה את שיריה מתוך נפש מיוסרת. "שירים, כמו ילדים, נולדים בייסורים", אמרה. ילן-שטקליס התייתמה מאימה בנעוריה וחייתה בבדידות ובעצב. בהיעדר ילדים משלה, היא קיבלה את ההשראה לשיריה מילדותה שלה, ומילדי אחרים. למרות זאת, ואולי דווקא בשל כך, הפליאה לתאר חוויות ילדות ורגשות עמוקים של ילדים.

בתחילה כתבה למבוגרים ולאחר עלייתה לארץ, בשנת 1922, פרסמה מספר שירים בשפה העברית שיועדו לקוראים מבוגרים[א]. בגיל 34 התחילה לכתוב שירים וסיפורים לילדים שהתפרסמו בתחילה בעיתון "דבר לילדים". לאחר מכן פורסמו בספרי שירים, נאספו לקבצים ופורסמו כספרים.

בסוף שנות החמישים החלה הוצאת דביר בקיבוץ שיריה וסיפוריה של ילן שטקליס לשלושה כרכים. הראשון, "שיר הגדי", המיועד לגיל הרך, יצא בשנת 1957, וכלל שירים מספריה "אצו רצו גמדים", "ספר דני", "שירי-לי מירי-לי", ואת הסיפור "המסע אל האי אולי" ותרגום לסיפור "אבא מצחיקון" מאת קורניי צ'וקובסקי. בשנת 1963 יצאו לאור שני הכרכים הנוספים - הכרך השני, "יש לי סוד" המיועד לילדים בגיל הבינוני כלל שירים וסיפור מתוך "מעשה בילדה", "ספר דני" ו"אצו רצו גמדים", כמו גם תרגומים לסיפורים מאת טולסטוי, ושירים מאת שמואל מרשק וגלינה דמיקינה, והכרך השלישי, "בחלומי" המיועד לילדים גדולים, וכולל סיפורים ושירים מתוך "מעשה בילדה" ו"ספר דני" כמו גם תרגומים ליצירות מאני לייב, יוליאן טובים, אלכסנדר טברדובסקי ופיודור סוגולוב. שלושת הספרים כוללים סיפורים ושירים שפורסמו בעיתוני הילדים, אך לא קובצו לספר לפני שפורסמו במסגרת זו. בשנת 1986 הוציאה הוצאת דביר לאור את שלושת הספרים בכרך אחד, הנקרא "מרים ילן שטקליס - שירים וסיפורים". מאיירים רבים איירו את יצירותיה, אך הן מזוהות בעיקר עם איוריה של צלה בינדר שתרמה את איוריה לרבים מהשירים, ובמיוחד לספר "שיר הגדי". בשנת 1978 פרסמה את ספרה “חיים ומילים” שכלל שירים וסיפורים למבוגרים, מאמרים וקטעים אוטוביוגרפיים.

ביצועים לשיריה

רבים משיריה של ילן-שטקליס הולחנו והפכו לנכס צאן ברזל בשירת הילדים הישראלית. חלק משיריה הולחנו בסמוך לכתיבתם, ואף הופיעו בליווי תווים כשנתפרסמו לראשונה. במהלך השנים זכו השירים לעיבודים רבים, בהם של זמרי רוק שעיקר יצירתם מופנית למבוגרים, וביצעו את שיריה אותם הכירו כילדים, ובהם: "מיכאל" ("חיכיתי חיכיתי, בכיתי בכיתי, ומי לא בא? מיכאל"), "דני גיבור" (הידוע בזכות השורות "פרח נתתי לנורית" ו"זולגות הדמעות מעצמן", ומוכר בלחנו של מקס למפל), "הסבון בכה מאוד", "שמש שמש במרום", "ג'ינג'י" ("לילדי ראש זהב"), "ידידי טינטן", "בובה זהבה", "לשפן יש בית", "אצו רצו גמדים", "רוח רוח" ועוד.

הלחנים לשירי ילן-שטקליס מזוהים בראש ובראשונה עם להקת "החלונות הגבוהים", וחבריה כסולנים - ג'וזי כץ, שמוליק קראוס ואריק איינשטיין. באלבומם הראשון "החלונות הגבוהים" (1967), שרה הלהקה שני שירים מהספר שיר הגדי, אותם הלחין שמוליק קראוס - "אלישבע מה נחמדת" ו"בובה זהבה". ב-1975 העלו קראוס וכץ מופע בשם "לבד ביחד ולבד לבד", שכלל לחנים מקוריים של קראוס לשירים רבים של ילן שטקליס (ביניהם "נתפייסה").[4] המופע הועלה על גבי אלבום. את השיר "אלישבע מה נחמדת" חידשה רות שועלי. אריק איינשטיין ביצע כסולן מספר שירים של ילן-שטקליס, כגון "רוח רוח" (לפי לחן של שלום חנוך) ו"אצו רצו גמדים". כן ביצעו את שיריה זמרים כחוה אלברשטיין, נעמי שמר וזהבה בן. במיוחד ידוע הביצוע של צביקה פיק בפסטיבל שירי הילדים לשיר "הסבון בכה מאוד", אותו גם הלחין. שירים אלו התפרסמו מאוד ומוכרים לא רק כשירי ילדים.

לשיר ואמרתי לעצב הנני בוצעו מספר גרסאות כאשר כמעט כולן הוקלטו תחת הלחן של יוסי מוסטקי, אשר גם הקליט את הגרסה הראשונה לשיר. לעיתים גרסאות שונות עובדו מחדש, אך רק גרסתם של שאנן סטריט וריף כהן הוקלטה כחלק מאלבום. בשנת 2007 יצאו שני מארזי DVD לילדים: "אצו רצו גמדים" ו-"שורום זורום" שכללו הפקה מוזיקלית חדשה של מיטב שיריה.

פרסים והוקרה

  • בשנת 1956 זכתה בפרס ישראל על יצירתה, והייתה לכלת פרס ישראל הראשונה לספרות ילדים. כך כתבה מרים ילן שטקליס לוועדה שהעניקה לה פרס זה: "כתבתי שירים שהם אינם מתאימים להבנת ילדים, וכתבתי שירים שמתאימים להבנת ילדים . בשבילי – שני הדברים היינו הך וזהו: הלא אינני כותבת לא בשביל ילדים ולא בשביל מבוגרים, אני כותבת מה שליבי חפץ לכתוב לעצמי. באשר ל'תודה', בליבי אני שואלת את עצמי: מה תודה מגיעה לי? האם אנחנו מודים לציפור כאשר אנו נהנים משירתה?"
  • בשנת 1968 הוענק לה אות יקיר ירושלים.[5][6][7]

מורשת והנצחה

רחוב מרים ילן-שטקליס ברעננה

מיצירתה

משיריה

מרים ילן-שטקליס חיברה שירי ילדים רבים, שעימם נמנים בין היתר:

אִמָּא אָמְרָה לִי: דָּנִי,
יַלְדִּי הוּא גִּבּוֹר וְנָבוֹן.
יַלְדִּי לֹא יִבְכֶּה אַף פַּעַם
כְּפֶתִי קָטֹן.

אֵינֶנִּי בּוֹכֶה. אַף פַּעַם.
אֵינֶנִּי תִּינוֹק-בַּכְיָן.
זֶה רַק הַדְּמָעוֹת... הַדְּמָעוֹת... הֵן
בּוֹכוֹת בְּעַצְמָן.

— בית א' ו-ב'
  • לבדי

אִמָּא אָמְרָה: שָׁלוֹם לְיַלְדִּי.
שָׁלוֹם מַחֲמַדִּי
וְהָלְכָה. וְאֵינֶנָּה, וַאֲנִי לְבַדִּי.
לְבַדִּיתִי, לְבַדִּיתִי -
וּבָכִיתִי.

— בית א'

חִכִּיתִי, חִכִּיתִי,
בָּכִיתִי, בָּכִיתִי,
וּמִי לֹא בָּא?
מִיכָאֵל.

— בית א'

ספריה

  • אצו רצו גמדים (1939) – 22 שירים לטף, הספוגים חדוות-חיים ראשונית
  • דני (1943) – שירים ליריים על ילד שהוא אמיץ, 'הכל יודע ומבין הכל', ורק הדמעות אצלו בוכות מעצמן
  • גברת עם כלבלב – תרגמה על פי ספרו של סמואיל מרשק, "המטען" (1926), איור: איזה הרשקוביץ, הגלופות הוכנו ב"צינקוגרפיה המאוחדת בע"מ, תל אביב, הוצאת דביר, 1943
  • גשם (1944)
  • מיקה החפרפרת שלך ובשבילך (דנלושקי)
  • טול-טול בעל חול (1944) – סיפור הרדמה
  • המסע אל האי אולי (1944. תורגם לערבית) – סיפור מסעם של צעצועים פגומים אל הרופא הגדול
  • מעשה בילדה מיליק ובדודה פיליק (1945) – מסעה הפיוטי של דודה טובה אל שער הרקיע השביעי, להביא תרופה לילדה חולה
  • מעשה בילדה (1946) – 11 שירים ושלושה סיפורים, בהם "איך באים השירים אל לב האדם"
  • שירי לי מירילי (1947. עם לחנים)
  • מעשה בפרוכת (1952) –אגדה פיוטית על נסיך שנהפך לגדי ועל ציפייה לגאולה [אלף עותקים נשלחו לבני-נוער בגולה]
  • פרח השני (1952) - אגדות עם רוסיות
  • מעשה בילדה (1952) - עשרה סיפורים ושירים
  • בימי (1953. פרס הדסה) – סיפור על רקמת יחסים בין המספרת לבין כלב גדול ונבון
  • גלגלים (1957) – שישה שירי תחבורה, ביניהם "הקטר" ליוליאן טובים בתרגום המחברת
  • יום הולדת (1962) – מונולוג של ילדה המתכוננת ליום הולדתה
  • שקר? (1967)
  • שתי אגדות (1972)
  • דני גיבור ושירים אחרים (1975)
  • גשר של נייר (1978. עם תרגום לספרדית, עמוד מול עמוד)
  • חיים ומילים, הוצאת קריית ספר (1978), אסיה הוצאה לאור (2021)[11]
  • מרים ילן שטקליס שירים וספורים - אוסף (1986), הוצאת דביר. הקדמה: אוריאל אופק
  • פרח נתתי לנורית, (עריכה: יעל גובר; איורים: דוד פולונסקי), אור יהודה: הוצאת דביר, כנרת זמורה-ביתן, תשס"ה 2005
  • מעשה בילדה בודדה, חבל מודיעין, הוצאת דביר, 2018

דיסקוגרפיה

לקריאה נוספת

  • שלמה הראל, "בין מרים ילן-שטקליס לח"נ ביאליק בשירתם לילדים", ספרות ילדים ונוער, 11, ב–ג, 1985. עמ' 7–22
  • מיכל רוזנברג, סדק ראשון : עיונים ביצירת מרים ילן-שטקליס, באר שבע: המכללה לחינוך ע"ש קיי, תשנ"ג
  • גאולה אלמוג, תפיסות עולם וגישות חינוכיות ביצירתה של מרים ילן-שטקליס לילדים, תל אביב: דני ספרים, 1995
  • דנה קרן-יער, "מודרניזם משלה: מרים ילן-שטקליס ומסע הבנים לארץ הבובות", מחקרי ירושלים בספרות עברית, כו, 2013. עמ' 199–225
  • שרה בן-ראובן ורמי בן-ראובן, מעשה בילדה בודדה : ציוני דרך בחייה וביצירתה של מרים ילן-שטקליס, ירושלים: כרמל, 2015
  • דורית גני, מרים ילן שטקליס (הישראליות), יפו: צלטנר בית מלאכה לספרי ילדים, 2019

קישורים חיצוניים

כתבות לציון 120 שנה להולדתה
מיצירתה

ביאורים

  1. ↑ לצפייה בכתב היד של שיר שמיועד למבוגרים, שיר כבד: "וטוב לי עתה – היות עם עמי עת בשער אויב", ראו בבלוג של מכון גנזים כאן.

הערות שוליים

  1. ↑ שרה בן-ראובן, פצעי עולמה הפנימי של מרים ילן־שטקליס, באתר הארץ, 8 בפברואר 2013.
  2. ↑ שרה בן-ראובן, כששמוליק פגש את מרים, באתר הארץ, 28 בפברואר 2013
  3. ↑ ערן אלדר, הדרך ל-77': קריסתה של הגמוניית מפלגת הפועלים, עם עובד, 2018, עמ' 216.
  4. ↑ אלי קינן, הבובה זהבה עולה לבמה, דבר, 15 באוגוסט 1975.
  5. ↑ חולקו עיטורי-כבוד ל-21 "יקירי ירושלים", דבר, טור 2, 15 בפברואר 1968
  6. ↑ מרים ילן-שטקליס ברשימת זוכי פרס ישראל לשנת תשט"ז
  7. ↑ יהושע ביצור, כלת פרס-ישראל: מרים ילן-שטקליס, המרנינה לב ילדי ישראל, מעריב, 27 באפריל 1956
  8. ↑ אוספים, באתר מרכז לוין קיפניס לספרות ילדים
  9. ↑ הדר בן-יהודה, "שיר זה – ילדים לא יבינו אותו": הסיפור מאחורי "דני גיבור", בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 09.05.2017
  10. ↑ עמית נאור, סיפור קצר מאחורי השיר "מיכאל", בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, ספטמבר 2020
  11. ↑ אתר למנויים בלבד רן יגיל, הכתיבה של מרים ילן־שטקליס למבוגרים לא משתווה לשיריה המעולים לילדים, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2021
  12. ↑ טלילה בן-זכאי, מסך ומסכה | תקליט חדש לילדים, מעריב, טור 5, 5 בנובמבר 1967 (ותיקון טעות: טלילה בן-זכאי, מסך ומסכה, מעריב, טור 5, 8 בנובמבר 1967); יעקב העליון, מסך ומסכה | יש זמרים – ויש זמרים, מעריב, טור 5, 20 בנובמבר 1969.