מרלון ברנדו

שחקן אמריקאי

מרלון ברנדו
Marlon Brando
לידה 3 באפריל 1924
אומהה, נברסקה, ארצות הברית
פטירה 1 ביולי 2004 (בגיל 80)
לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית
מקום קבורה טהיטי, עמק המוות עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Marlon Brando Junior עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים
סוגה מועדפת מערבון עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
תקופת פעילות 1944–2004 (כ־60 שנה)
בן או בת זוג

Anna Kashfi (1957–1959 (כשנתיים)) עריכת הנתון בוויקינתונים

  • Movita Castaneda (1960–1968 (כ־8 שנים)) עריכת הנתון בוויקינתונים
  • טאריטה טריפיאה (1962–1972 (כ־10 שנים)) עריכת הנתון בוויקינתונים
  • אירן פאפאס (עד ל-ערך בלתי־ידוע) עריכת הנתון בוויקינתונים
ילדים סטיבן בלקהארט, Simon Teihotu Brando, Rebecca Brando, כריסטיאן ברנדו, Cheyenne Brando, Miko Castaneda Brando עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר ילדים 11 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
marlonbrando.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
צילום של מרלון ברנדו בזמן המצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות שהתקיים ב-28 באוגוסט 1963.
תמונה של מרלון ברנדו מתוך "חשמלית ושמה תשוקה" אשר צולמה על ידי קרל ואן וכטן ב-1948.

מרלון ברנדו ג'וניור (באנגלית: Marlon Brando Jr.‎‏; 3 באפריל 1924 – 1 ביולי 2004) היה שחקן קולנוע אמריקאי, זוכה שני פרסי אוסקר, נחשב לאחד מגדולי שחקני הקולנוע בכל הזמנים.

ביוגרפיה

ברנדו נולד באומהה, נברסקה שבארצות הברית. הוריו היו מרלון ברנדו האב, יצרן מזון כימי, ודורותי ג'וליה (לבית פנבייקר), שחקנית תיאטרון. לברנדו שתי אחיות בוגרות בשם ג'קלין ופרנסס[1]. בילדותו עברה משפחתו לאוונסטון, אילינוי כיוון שאביו עבר לעבוד בשיקגו. הוריו נפרדו כשהיה בן 11, וברנדו עבר עם אמו ואחיותיו לסנטה אנה, קליפורניה. ב-1937 חזרו הוריו להיות ביחד, והמשפחה עברה לליברטיוויל, אילינוי.

לאחר שגורש מאקדמיה צבאית, החליט לעשות הסבה למשחק. הוא עבר לניו יורק בעקבות אחיותיו והצטרף ל"אולפן השחקנים" (Actors Studio), שם החל לשחק בתפקידי תיאטרון קטנים[1]. ברנדו היה חסיד של סטלה אדלר ויישם את שיטת המשחק החדשה שפותחה ב"אולפן השחקנים" בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20, יחד עם חבריו פול ניומן, רוברט רדפורד וסטיב מקווין. השיטה שפותחה בבית הספר והתבססה על שיטת סטניסלבסקי יצרה קלילות מול המצלמה וחופשיות כאילו אין מצלמה מולו אלא הוא אכן יושב בין אנשים ומתווכח איתם ממש. השיטה מאוד הצליחה ודחקה את דור המשחק הקשה והרשמי של המפרי בוגרט, קרי גראנט וספנסר טרייסי.

קריירה

ב-1944 הופיע לראשונה על בימות ברודוויי, כשגילם את תפקיד הבן בהפקה של המחזה "אני זוכר את אמא" מאת ג'ון ואן דראטן. משם הוא עבר להפקה של המחזה "קנדידה" מאת ג'ורג' ברנרד שו, אך עזב אותה כדי להשתתף במופע "דגל נולד", שנכתב על ידי בן הכט ועסק במאבקו של העם היהודי לעצמאות. לאחר הופעה בהפקה של המחזה "לנשר שני ראשים" מאת ז'אן קוקטו החליט ברנדו לצאת למסע גילוי עצמי באירופה[1].

ב-1947 הייתה פריצתו הגדולה בהצגה "חשמלית ושמה תשוקה" בבימויו של איליה קאזאן. כאשר קאזאן עיבד את הסרט לקולנוע (1951) הוא ליהק את מרבית הצוות המקורי, ובהם ברנדו בתפקיד הראשי. ברנדו היה מועמד לפרס האוסקר בקטגוריית השחקן הראשי על תפקידו בסרט זה (אף שבסופו של דבר המפרי בוגרט זכה בפרס באותה שנה), וקיבל מעמד של כוכב הוליוודי. בשנים הבאות המשיך ברנדו לעשות תפקידים שזכו להצלחה, כמו ב"יוליוס קיסר", ב"ויוה זפאטה!" וב"כפירי אריות", אך את מעמד האייקון שלו קיבל על השתתפותו בסרט "פרא", שם שיחק מנהיג כנופיית אופנוענים.

בשנת 1954 הגיע ברנדו לפסגתו המקצועית, כאשר זכה בפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר על תפקידו בסרט "חופי הכרך", עוד שיתוף פעולה מוצלח שלו עם איליה קאזאן. לאחר שיא זה רוב סרטיו הבאים זכו אמנם להצלחה, אך הם סימנו גם את תחילת איבוד הדרך שלו, שנבע בראש ובראשונה בבחירת התפקידים שלו שנבע מרצונו להיות גם כוכב גדול וגם שחקן אופי. הוא שיחק את נפוליאון בסרטו של הנרי קוסטר "דזירה" ב-1954, שר ורקד בעיבוד למחזמר "ברנשים וחתיכות" ב-1955, גילם מתורגמן יפני בסרטו של דניאל מאן "בית התה של ירח אוגוסט" ב-1956, וכששיערו צבוע לבלונדיני שיחק קצין גרמני בסרטו של אדוארד דמיטריק ב"כפירי אריות" ב-1958.

בתחילת שנות ה-60 שני סרטים סימנו את תחילת הדעיכה שלו: המערבון "כשגברים נוקמים" מ-1961, שברנדו לקח על עצמו את מלאכת הבימוי שלו, לאחר שפיטר את סטנלי קובריק מתפקיד הבמאי; ו"המרד על הבאונטי" מ-1962 בבימויו של לואיס מיילסטון. סרט שהופק בתקציב עתק, שכלל שכר של מיליון דולר לברנדו (הסכום הגדול ביותר ששולם עד אז לשחקן קולנוע) נקלע לבעיות הפקה, שנבעו בחלקן הגדול מהתנהגותו של ברנדו על במת הצילומים, ונכשל בקופות. בהמשך השתתף במספר סרטים זניחים וכמעט נשכחים כמו הקומדיה של ראלף לוי "נוכלים בריביירה" מ-1964, "האפאלוסה", מערבון מ-1966 בבימויו של סידני ג' פיורי, ו"The Nightcomers" של מייקל וינר מ-1971, שעלילתו התיימרה לתאר את מה שקדם לעלילת הנובלה של הנרי ג'יימס "טבעת החנק". עם זאת הוא הופיע באותה תקופה בארבעה סרטים בעלי חשיבות, שלא זכו להצלחה מסחרית: סרטו של ארתור פן "רדיפה" (1966), "הרוזנת מהונג קונג" (1967), הסרט האחרון שביים צ'רלי צ'פלין, סרטו של ג'ון יוסטון "השתקפות בעין הזהב" (1967) שבו גילם קצין צבא הומוסקסואל הנשוי לאליזבת טיילור[2], וסרטו של הבמאי האיטלקי ג'ילו פונטקורבו "קיימאדה" (Burn)[3].

בשנת 1970 החל פרנסיס פורד קופולה לעבד את הספר "הסנדק" לסרט, והחליט ללהק את ברנדו לתפקיד דון קורליאונה[4]. ברנדו הפתיע את מבקריו בהופעה טוטלית של דמות שהייתה מבוגרת ממנו בהרבה (כשהיה בערך בן 48). ההופעה זיכתה אותו בפרס אוסקר לשנת 1972, אך ברנדו סירב לקבל את הפרס ואף נעדר מהטקס. במקומו הגיעה לטקס סאשין ליטלפת'ר, אינדיאנית בת לשבט האפאצ'י, והסבירה שהתבקשה לדחות את הפרס בשמו ולשאת נאום מחאה על היחס לאינדיאנים[5].

בשנים הבאות כיכב ברנדו בסרטים "הטנגו האחרון בפריז"[6], "סופרמן" ו"דו-קרב במיזורי", אך תפקידו החשוב ביותר היה בדמות הקולונל קורץ המטורף בסרט "אפוקליפסה עכשיו". בשנים אלה החל ברנדו להזניח את עצמו, העלה עשרות קילוגרמים במשקלו והסתגר בביתו. הוא סבל מטרגדיות קשות בחייו האישיים, כאשר בנו הואשם ברצח ובתו התאבדה.

לאורך השנים הבאות מיעט ברנדו להשתתף בסרטים והפגין בהם רק שמץ מהווירטואוזיות שאפיינה אותו בעבר. מועמדותו האחרונה לפרס אוסקר הייתה על תפקידו בסרט "עונת יובש לבנה" (1989). ב-1990 שיחק בקומדיה "צעדי הראשונים במאפיה", בתפקיד שהיה מעין פרודיה על משחקו ב"סנדק"[7].

הסרט האחרון שבו הופיע היה "הפריצה", אשר יצא לאקרנים ב-2001. בסך הכול השתתף ברנדו ב-39 סרטים לאורך הקריירה שלו[8]. בעת מותו הוא היה מעורב בהפקת סרט עצמאי ששמו המתוכנן היה "ברנדו וברנדו", בו עמד לגלם את עצמו[9]. במאי הסרט, איש הקולנוע התוניסאי רידה בהי, השלים אותו אחר כך והוא יצא לאקרנים בשם "Always Brando"[10].

חיים אישיים

מרלון ברנדו היה ידוע בחייו הסוערים אשר כללו מערכות יחסים עם מגוון רחב של נשים וגברים[11][12]. יש לו 16 ילדים, מתוכם שלושה מאומצים.

הוא טען שהיה לו רומן סודי עם מרילין מונרו במשך שנים רבות.

משנת 1954 ניהל רומן ארוך שנים, לסירוגין, עם השחקנית ריטה מורנו, שבסופו נקלעה השחקנית למשבר ואף ביצעה ניסיון התאבדות.

בצעירותו ניהל קשרי חברות קרובים עם סלבריטאים ישראלים, ביניהם דן בן אמוץ.

ב-1957 נישא לשחקנית הבריטית אנה קשפי. לאחר כשנה נולד בנם כריסטיאן, וב-1959 התגרשו השניים. בשנת 1960 נישא לשחקנית המקסיקנית מוויטה קסטנידה. לזוג שני ילדים בשם מיקו ורבקה. הזוג התגרש ב-1962. באותה שנה הוא נישא לשחקנית טריטה טריפאיה. לזוג שני ילדים בשם סימון וטריטה. ברנדו אימץ את בתה של טריטה מנישואים קודמים ואת אחייניתה ראיאטואה. הזוג התגרש ביולי 1972. מאוחר יותר, הייתה לו מערכת יחסים ארוכה עם עוזרת הבית שלו, מריה רויז. לזוג שלושה ילדים: נינה, מיילס וטימוטי. יש לו 5 ילדים נוספים מנשים לא מזוהות.

ברנדו נתפס פעמיים כשהוא מתבטא באמירות שיכולות להתפרש כאנטישמיות: פעם אחת בריאיון לעיתון "פלייבוי" בשנת 1979, ופעם אחת בריאיון אצל לארי קינג בשנת 1996, שבהן טען שהיהודים שולטים בהוליווד. מאוחר יותר הסביר ברנדו שהוא התכוון דווקא להחמיא ליהודים, ושהם צריכים להשתמש בשליטה שלהם בתקשורת העולמית בכלל ובהוליווד בפרט על מנת להראות לעולם את תרומתו יוצאת הדופן של העם הקטן הזה, וסיים באמירה "תודה לאל על היהודים".

ב-1 ביולי 2004 נפטר ברנדו בבית החולים בגיל 80. הוא סבל מאי ספיקת לב, ובשנותיו האחרונות הוא אובחן כחולה סרטן[13]. הוא השאיר נכסים בשווי 21.6 מיליון דולר[14]. ביוני 2005 מנהלי עיזבונו מכרו יותר מ-250 חפצים שלו במכירה פומבית[15].

סרט תיעודי על חייו

בשנת 2015 עלה לאקרנים סרט תיעודי על חייו של מרלון ברנדו, "הקשב לי, מרלון". הסרט, שאותו ביים הבמאי הבריטי סטיבן ריליי (Stevan Riley), מבוסס על הקלטות אודיו שהשאיר אחריו ברנדו[16]. "הקשב לי, מרלון" הוצג בארץ במסגרת פסטיבל דוקאביב בשנת 2016[17].

פילמוגרפיה

קישורים חיצוניים


הערות שוליים

  1. 1 2 3 אורי קליין, מרלון ברנדו, 2004-1924, באתר הארץ, 4 ביולי 2004
  2. ↑ אורי קליין, מרלון ברנדו בתפקיד קצין הומו, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2015
  3. ↑ אורי קליין, כשמרלון ברנדו קיבל הצעה שאפשר לסרב לה, באתר הארץ, 22 ביולי 2020
  4. ↑ זאב רב-נוף, הפשע כעסק משפחתי, דבר, 25 באוגוסט 1972, המשך
  5. ↑ 49 שנים אחרי שהושפלה על במת האוסקר: סאשין ליטלפת'ר זכתה להתנצלות רשמית, באתר ynet, 16 באוגוסט 2022
  6. ↑ עלי מוהר, סרט עם קטעים, דבר, 9 בפברואר 1973, המשך
  7. ↑ יגאל משיח, ברגמן מסוג אחר - "צעדי הראשונים במאפיה" (ארה'ב, 1990), במאי: אנדרו ברגמן, שחקנים: מארלון בראנדו, מאתיו ברודריק, מאקסימיליאן אש, כל העיר, 16 בנובמבר 1990
  8. ↑ הניו יורק טיימס, שחקן הקולנוע האמריקאי מרלון ברנדו מת בגיל 80, באתר הארץ, 2 ביולי 2004
  9. ↑ הניו יורק טיימס, סרטו האחרון של ברנדו יצולם בלעדיו, באתר הארץ, 5 ביולי 2004
  10. ↑ הניו יורק טיימס, סרטו האחרון של ברנדו שב לחיים, באתר הארץ, 31 במאי 2006
  11. ↑ הגרושה האלמונית חושפת את התיאבון הגדול, גם במין של הסופרסטאר (אוהב גם גברים), "העולם הזה", גיליון 2719 מ-8 באוקטובר 1989, עמוד 39
  12. ↑ איתן לשם, אשתו של ריצ'רד פריור: בעלי שכב עם מרלון ברנדו, באתר הארץ, 8 בפברואר 2018
  13. ↑ אורי קליין, מת השחקן מרלון ברנדו - מסמלי התרבות של המאה העשרים, באתר הארץ, 4 ביולי 2004
  14. ↑ עתי"ם, ברנדו הותיר ירושה של 21 מיליון דולר, באתר הארץ, 12 ביולי 2004
  15. ↑ איי.פי, חפצים אישיים של מרלון ברנדו במכירה פומבית, באתר הארץ, 3 במאי 2005
    קארי ג'יימס, המתיחה האחרונה של מרלון ברנדו, באתר הארץ, 27 ביוני 2005
  16. ↑ נטע אלכסנדר, צפו: מרלון ברנדו קם לתחייה, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2015
  17. ↑ אורי קליין, סלב או שחקן גדול: תעלומת מרלון ברנדו, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2016
פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר
1928–1940 אמיל יאנינגס (1928) • ורנר בקסטר (1929) • ג'ורג' ארליס (1930) • ליונל ברימור (1931) • פרדריק מארץ'/ואלאס בירי (1932) • צ'ארלס לוטון (1933) • קלארק גייבל (1934) • ויקטור מקלגלן (1935) • פול מוני (1936) • ספנסר טרייסי (1937) • ספנסר טרייסי (1938) • רוברט דונאט (1939) • ג'יימס סטיוארט (1940)
1941–1960 גרי קופר (1941) • ג'יימס קאגני (1942) • פול לוקאס (1943) • בינג קרוסבי (1944) • ריי מילאנד (1945) • פרדריק מארץ' (1946) • רונלד קולמן (1947) • לורנס אוליבייה (1948) • ברודריק קרופורד (1949) • חוזה פרר (1950) • המפרי בוגרט (1951) • גרי קופר (1952) • ויליאם הולדן (1953) • מרלון ברנדו (1954) • ארנסט בורגניין (1955) • יול ברינר (1956) • אלק גינס (1957) • דייוויד ניבן (1958) • צ'רלטון הסטון (1959) • ברט לנקסטר (1960)
1961–1980 מקסימיליאן של (1961) • גרגורי פק (1962) • סידני פואטייה (1963) • רקס הריסון (1964) • לי מרווין (1965) • פול סקופילד (1966) • רוד סטייגר (1967) • קליף רוברטסון (1968) • ג'ון ויין (1969) • ג'ורג' סי. סקוט (1970) • ג'ין הקמן (1971) • מרלון ברנדו (1972) • ג'ק למון (1973) • ארט קרני (1974) • ג'ק ניקולסון (1975) • פיטר פינץ' (1976) • ריצ'רד דרייפוס (1977) • ג'ון ווייט (1978) • דסטין הופמן (1979) • רוברט דה נירו (1980)
1981–2000 הנרי פונדה (1981) • בן קינגסלי (1982) • רוברט דובאל (1983) • פ. מארי אברהם (1984) • ויליאם הרט (1985) • פול ניומן (1986) • מייקל דאגלס (1987) • דסטין הופמן (1988) • דניאל דיי-לואיס (1989) • ג'רמי איירונס (1990) • אנתוני הופקינס (1991) • אל פצ'ינו (1992) • טום הנקס (1993) • טום הנקס (1994) • ניקולס קייג' (1995) • ג'פרי ראש (1996) • ג'ק ניקולסון (1997) • רוברטו בניני (1998) • קווין ספייסי (1999) • ראסל קרואו (2000)
2001–2020 דנזל וושינגטון (2001) • אדריאן ברודי (2002) • שון פן (2003) • ג'יימי פוקס (2004) • פיליפ סימור הופמן (2005) • פורסט ויטאקר (2006) • דניאל דיי-לואיס (2007) • שון פן (2008) • ג'ף ברידג'ס (2009) • קולין פירת' (2010) • ז'אן דוז'רדן (2011) • דניאל דיי-לואיס (2012) • מתיו מקונוהיי (2013) • אדי רדמיין (2014) • לאונרדו דיקפריו (2015) • קייסי אפלק (2016) • גארי אולדמן (2017) • ראמי מאלק (2018) • חואקין פיניקס (2019) • אנתוני הופקינס (2020)
2021–היום ויל סמית' (2021) • ברנדן פרייזר (2022) • קיליאן מרפי (2023) • אדריאן ברודי (2024)
פרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר - סרט דרמה
1943–1960 פול לוקאס (1943) • אלכסנדר נוקס (1944) • ריי מילאנד (1945) • גרגורי פק (1946) • רונלד קולמן (1947) • לורנס אוליבייה (1948) • ברודריק קרופורד (1949) • חוזה פרר (1950) • פרדריק מארץ' (1951) • גרי קופר (1952) • ספנסר טרייסי (1953) • מרלון ברנדו (1954) • ארנסט בורגניין (1955) • קירק דאגלס (1956) • אלק גינס (1957) • דייוויד ניבן (1958) • אנתוני פרנציוזה (1959) • ברט לנקסטר (1960)
1961–1980 מקסימיליאן של (1961) • גרגורי פק (1962) • סידני פואטייה (1963) • פיטר או'טול (1964) • עומר שריף (1965) • פול סקופילד (1966) • רוד סטייגר (1967) • פיטר או'טול (1968) • ג'ון ויין (1969) • ג'ורג' סי. סקוט (1970) • ג'ין הקמן (1971) • מרלון ברנדו (1972) • אל פצ'ינו (1973) • ג'ק ניקולסון (1974) • ג'ק ניקולסון (1975) • פיטר פינץ' (1976) • ריצ'רד ברטון (1977) • ג'ון ווייט (1978) • דסטין הופמן (1979) • רוברט דה נירו (1980)
1981–2000 הנרי פונדה (1981) • בן קינגסלי (1982) • רוברט דובאל (1983) • פ. מארי אברהם (1984) • ג'ון ווייט (1985) • בוב הוסקינס (1986) • מייקל דאגלס (1987) • דסטין הופמן (1988) • טום קרוז (1989) • ג'רמי איירונס (1990) • ניק נולטי (1991) • אל פצ'ינו (1992) • טום הנקס (1993) • טום הנקס (1994) • ניקולס קייג' (1995) • ג'פרי ראש (1996) • פיטר פונדה (1997) • ג'ים קארי (1998) • דנזל וושינגטון (1999) • טום הנקס (2000)
2001–היום ראסל קרואו (2001) • ג'ק ניקולסון (2002) • שון פן (2003) • לאונרדו דיקפריו (2004) • פיליפ סימור הופמן (2005) פורסט ויטאקר (2006) • דניאל דיי-לואיס (2007) • מיקי רורק (2008) • ג'ף ברידג'ס (2009) • קולין פירת' (2010) • ג'ורג' קלוני (2011) • דניאל דיי-לואיס (2012) • מתיו מקונוהיי (2013) • אדי רדמיין (2014) • לאונרדו דיקפריו (2015) • קייסי אפלק (2016) • גארי אולדמן (2017) • ראמי מאלק (2018) • חואקין פיניקס (2019) • צ'דוויק בוזמן (2020) • ויל סמית' (2021) • אוסטין באטלר (2022) • קיליאן מרפי (2023) ‏•‏‏ אדריאן ברודי (2024)
זוכי פרס באפט"א לשחקן הטוב ביותר
1952–1967 רלף ריצ'רדסון (בריטי)/מרלון ברנדו (זר) (1952) • ג'ון גילגוד (בריטי)/מרלון ברנדו (זר) (1953) • קנת' מור (בריטי)/מרלון ברנדו (זר) (1954) • לורנס אוליבייה (בריטי)/ארנסט בורגניין (זר) (1955) • פיטר פינץ' (בריטי)/פרנסואה פרייה (זר) (1956) • אלק גינס (בריטי)/הנרי פונדה (זר) (1957) • טרוור הווארד (בריטי)/סידני פואטייה (זר) (1958) • פיטר סלרס (בריטי)/ג'ק למון (זר) (1959) • פיטר פינץ' (בריטי)/ג'ק למון (זר) (1960) • פיטר פינץ' (בריטי)/פול ניומן (זר) (1961) • פיטר או'טול (בריטי)/ברט לנקסטר (זר) (1962) • דירק בוגרד (בריטי)/מרצ'לו מסטרויאני (זר) (1963) • ריצ'רד אטנבורו (בריטי)/מרצ'לו מסטרויאני (זר) (1964) • דירק בוגרד (בריטי)/לי מרווין (זר) (1965) • ריצ'רד ברטון (בריטי)/רוד סטייגר (זר) (1966) • פול סקופילד (בריטי)/רוד סטייגר (זר) (1967)
1968–היום • ספנסר טרייסי (1968) • דסטין הופמן (1969) • רוברט רדפורד (1970) • פיטר פינץ' (1971) • ג'ין הקמן (1972) • וולטר מתאו (1973) • ג'ק ניקולסון (1974) • אל פצ'ינו (1975) • ג'ק ניקולסון (1976) • פיטר פינץ' (1977) • ריצ'רד דרייפוס (1978) • ג'ק למון (1979) • ג'ון הרט (1980) • ברט לנקסטר (1981) • בן קינגסלי (1982) • מייקל קיין / דסטין הופמן (1983) • היינג נגור (1984) • ויליאם הרט (1985) • בוב הוסקינס (1986) • שון קונרי (1987) • ג'ון קליז (1988) • דניאל דיי-לואיס (1989) • פיליפ נוארה (1990) • אנתוני הופקינס (1991) • רוברט דאוני ג'וניור (1992) • אנתוני הופקינס (1993) • יו גרנט (1994) • נייג'ל הות'ורן (1995) • ג'פרי ראש (1996) • רוברט קרלייל (1997) • רוברטו בניני (1998) • קווין ספייסי (1999) • ג'יימי בל (2000) • ראסל קרואו (2001) • דניאל דיי-לואיס (2002) • ביל מארי (2003) • ג'יימי פוקס (2004) • פיליפ סימור הופמן (2005) פורסט ויטאקר (2006) • דניאל דיי-לואיס (2007) • מיקי רורק (2008) • קולין פירת' (2009) • קולין פירת' (2010) • ז'אן דוז'רדן (2011) • דניאל דיי-לואיס (2012) • צ'ואיטל אג'יופור (2013) • אדי רדמיין (2014) • לאונרדו דיקפריו (2015) • קייסי אפלק (2016) • גארי אולדמן (2017) • רמי מאלק (2018) • חואקין פיניקס (2019) • אנתוני הופקינס (2020) • ויל סמית' (2021) • אוסטין באטלר (2022) ‏•‏‏ אדריאן ברודי (2024)
פרס אמי לשחקן משנה מצטיין במיני סדרה או סרט
1975–2000 אנתוני קווייל (1975) ‏•‏‏ אד פלנדרס (1976) ‏•‏‏ ברג'ס מרדית' (1977) ‏•‏‏ האוורד דה סילבה (1978) ‏•‏‏ מרלון ברנדו (1979) ‏•‏‏ ג'ורג' גריזרד (1980) ‏•‏‏ דייוויד וורנר (1981) ‏•‏‏ לורנס אוליבייה (1982) ‏•‏‏ ריצ'רד קיילי (1983) ‏•‏‏ ארט קרני (1984) ‏•‏‏ קארל מולדן (1985) ‏•‏‏ ג'ון מלקוביץ' (1986) ‏•‏‏ דבני קולמן (1987) ‏•‏‏ ג'ון שיה (1988) ‏•‏‏ דרק ג'קובי (1989) ‏•‏‏ וינסנט גרדניה (1990) ‏•‏‏ ג'יימס ארל ג'ונס (1991) ‏•‏‏ יום קרונין (1992) ‏•‏‏ בו ברידג'ס (1993) ‏•‏‏ מייקל גורג'יאן (1994) ‏•‏‏ דונלד סאת'רלנד (1995) ‏•‏‏ טום הולס (1996) ‏•‏‏ בו ברידג'ס (1997) ‏•‏‏ ג'ורג' סי. סקוט (1998) ‏•‏‏ פיטר או'טול (1999) ‏•‏‏ האנק עזריה (2000)
2001–הווה בריאן קוקס (2001) ‏•‏‏ מייקל מוריארטי (2002) ‏•‏‏ בן גזארה (2003) ‏•‏‏ ג'פרי רייט (2004) ‏•‏‏ פול ניומן (2005) ‏•‏‏ ג'רמי איירונס (2006) ‏•‏‏ תומאס היידן צ'רץ (2007) ‏•‏‏ טום וילקינסון (2008) ‏•‏‏ קן האוורד (2009) ‏•‏‏ דייוויד סטראתיירן (2010) ‏•‏‏ גאי פירס (2011) ‏•‏‏ טום ברנג'ר (2012) ‏•‏‏ ג'יימס קרומוול (2013) ‏•‏‏ מרטין פרימן (2014) ‏•‏‏ ביל מארי (2015) ‏•‏‏ סטרלינג קיי בראון (2016) ‏•‏‏ אלכסנדר סקושגורד (2017) ‏•‏‏ ג'ף דניאלס (2018) ‏•‏‏ בן וישו (2019) ‏•‏‏ יאיא עבדול-מאטין השני (2020) ‏•‏‏ אוון פיטרס (2021) ‏•‏‏ מאריי בארטלט (2022) ‏•‏‏ פול וולטר האוזר (2023) ‏•‏‏ למורן מוריס (2024) ‏•‏‏ אוון קופר (2025)
פרס פטל הזהב לשחקן המשנה הגרוע ביותר
1980–1999 ג'ון אדמס / לורנס אוליבייה (1980) ‏•‏‏ סטיב פורסט (1981) ‏•‏‏ אד מקמהון (1982) ‏•‏‏ ג'ים נאבורס (1983) ‏•‏‏ ברוק שילדס (1984) ‏•‏‏ רוב לאו (1985) ‏•‏‏ ג'רום בנטון (1986) ‏•‏‏ דייוויד מנדנהול (1987) ‏•‏‏ דן אקרויד (1988) ‏•‏‏ כריסטופר אטקינס (1989) ‏•‏‏ דונלד טראמפ (1990) ‏•‏‏ דן אקרויד (1991) ‏•‏‏ טום סלק (1992) ‏•‏‏ וודי הרלסון (1993) ‏•‏‏ או. ג'יי. סימפסון (1994) ‏•‏‏ דניס הופר (1995) ‏•‏‏ מרלון ברנדו (1996) ‏•‏‏ דניס רודמן (1997) ‏•‏‏ ג'ו אסטרחס (1998) ‏•‏‏ אחמד בסט (1999)
2000–2019 ברי פפר (2000) ‏•‏‏ צ'רלטון הסטון (2001) ‏•‏‏ היידן כריסטנסן (2002) ‏•‏‏ סילבסטר סטאלון (2003) ‏•‏‏ דונלד רמספלד (2004) ‏•‏‏ היידן כריסטנסן (2005) ‏•‏‏ מ. נייט שאמלאן (2006) ‏•‏‏ אדי מרפי (2007) ‏•‏‏ פירס ברוסנן (2008) ‏•‏‏ בילי ריי סיירוס (2009) ‏•‏‏ ג'קסון ראת'בון (2010) ‏•‏‏ אל פצ'ינו (2011) ‏•‏‏ טיילור לאוטנר (2012) ‏•‏‏ ויל סמית' (2013) ‏•‏‏ קלסי גראמר (2014) ‏•‏‏ אדי רדמיין (2015) ‏•‏‏ ג'סי אייזנברג (2016) ‏•‏‏ מל גיבסון (2017) ‏•‏‏ ג'ון סי. ריילי (2018) ‏•‏‏ ג'יימס קורדן (2019)
2020–הווה רודי ג'וליאני (2020/21) ‏•‏‏ ג'ארד לטו (2021) ‏•‏‏ טום הנקס (2022) ‏•‏‏ סילבסטר סטאלון (2023)