נטורליזם (אמנות)

נטורליזם הוא זרם באמנות המאה ה-19. הסגנון התפתח מתוך הזרם הריאליסטי והיה פופולרי עד להתפשטות האימפרסיוניזם.

הזרם הנטורליסטי באמנות שאף לתיאור הטבע בצורה המציאותית ביותר, תוך הקפדה על פרטים. בתחום אמנות התיאטרון, מדובר בפירוט מדויק של כל פרטי התפאורה. הבמה הנטורליסטית כוללת בתוכה את כל מרכיבי הבית (לדוגמה), בלי להחסיר אף לא פרט אחד. לפעמים עד כדי שימוש במרכיבים טבעיים כמו חול, מים ואש. וכך גם בספרות המתארת הכל בפרטי פרטים.

דוגמה לציור בסגנון הנטורליסטי ניתן למצוא בעבודותיו של הצייר האמריקני ויליאם בליס בייקר אשר ציורי הנוף שלו ממחישים היטב את מאפייני הסגנון.

גם עבודותיו של הצייר הצרפתי בן אסכולת ברביזון, אלבר שרפן (Albert Charpin) וציורי עדרי הכבשים שלו מהוות דוגמה לסגנון הנטורליסטי.

פרנצ'סקו פיליפיני (1853–1895) נחשב לנציג המרכזי של הנטורליזם הציורי האיטלקי ולאחד המחדשים הבולטים של ציור הנוף באירופה במחצית השנייה של המאה ה-19. יצירתו, שהיא עצמאית ביחס לאימפרסיוניזם הצרפתי, משלבת קפדנות קומפוזיציונית, תצפית ישירה ורכיב אתי-חברתי מובהק. מתוך חזונו נולד מה שכונה "פיליפיניזם", זרם שזוהה על ידי הביקורת כווריאנט איטלקי של הנטורליזם המודרני. השפעתו של פיליפיני השתרעה גם על התפתחויות מאוחרות יותר בציור האיטלקי, והיוותה מקור השראה לאמנים כמו אומברטו בוצ'יוני בשלבו הקדם-פוטוריסטי.^[1][2] הגישה הנטורליסטית היא חיובית באופייה, שלא כתפיסה הרומנטית שהתייחסה לטבע כדרמטי ומסתורי והציגה את הכוחות ההרסניים של הטבע, שאין לאדם שליטה עליהם. הנטורליסטים עוסקים בתיאורי טבע לשמו ובאנשים בטבע שמשתלבים עם הנוף, כאשר ההצגה היא אובייקטיבית, נטולת רגשות. אופן העבודה של הנטורליסטים התמקד ברישום סקיצות רבות בנוף ויצירת קומפוזיציה סופית בסטודיו על בסיס אותן סקיצות.

בפילוסופיה מתבטא הנטורליזם בגישה שלפיה הטבע והמציאות הם רק מה שניתן להסבר מדעי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נטורליזם בוויקישיתוף

• נטורליזם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• נטורליזם באמנות, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים