פרס נובל לכלכלה

פרס יוקרתי המוענק מדי שנה לכלכלנים בולטים על ידי האקדמיה המלכותית השוודית למדעים

פרס נובל לכלכלה
Sveriges Riksbanks pris i ekonomisk vetenskap till Alfred Nobels minne
מיקום הטקס סטוקהולם עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה שוודיה עריכת הנתון בוויקינתונים
הגוף המעניק האקדמיה המלכותית השוודית למדעים עריכת הנתון בוויקינתונים
נקרא על שם אלפרד נובל עריכת הנתון בוויקינתונים
אתר רשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פרס נובל לכלכלה, או בשמו הרשמי פרס בנק שוודיה למדעי הכלכלה לזכרו של אלפרד נובל (בשוודית: Sveriges Riksbanks pris i ekonomisk vetenskap till Alfred Nobels minne), הוא פרס המוענק מדי שנה לכלכלנים בולטים על ידי האקדמיה המלכותית השוודית למדעים. אף שהפרס מוכר יותר כ"פרס נובל לכלכלה", הוא אינו חלק ממורשתו של אלפרד נובל ומוענק מאז שנת 1969 ביוזמת הבנק המלכותי השוודי, הבנק המרכזי במדינה, לציון 300 שנה להיווסדו.

תהליך הענקת הפרס

ההחלטה על הענקת הפרס, כמו בשאר פרסי נובל, נתונה בידיה של האקדמיה השוודית המלכותית למדעים, והפרס מוענק יחד עם שאר הפרסים במדעים. שמותיהם של כמאה מועמדים נשלחים בכל שנה על ידי ממליצים מוסמכים לוועדת הפרס, המונה חמישה עד שמונה חברים. זו בתורה שולחת רשימה מצומצמת לאספת נובל, שמצביעה על המועמדים (עד שלושה). הפרס ניתן בטקס הנערך בסטוקהולם, והוא מלווה במענק כספי בסך 10 מיליון קרונות (בערך מיליון אירו נכון לסוף 2004). כל המידע על תהליך בחירת הזוכים נשמר בסוד במשך 50 שנה, בדומה לפרסי נובל האחרים.

חתני פרס נובל לכלכלה

עד 2022 (ועד בכלל) חולק הפרס ל-92 זוכים אשר 55 מתוכם הם תושבי ארצות הברית, ורק שלוש נשים נכון לשנת 2024. ארבעה ישראלים זכו בפרס: ישראל אומן, דניאל כהנמן, ג'ושוע אנגריסט ויואל מוקיר ו-39 יהודים (כ-40% מהסך הכול). הגיל הממוצע של זוכי הפרס לכלכלה (67) הוא גבוה יחסית לפרסי נובל האחרים (הגיל הממוצע של זוכי כל הפרסים הוא 59)[1].

שנה מקבלי הפרס מוסד[2] נימוק
1969 רגנר פריש אוניברסיטת אוסלו על פיתוח ויישום מודלים דינמיים לניתוח תהליכים כלכליים
יאן טינברגן אוניברסיטת ארסמוס
1970 פול סמואלסון המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס על העבודה המדעית בה פיתח תאוריות כלכליות סטטיות ודינמיות, פעולה שתרמה להעלאת רמת הניתוח במדע הכלכלי
1971 סיימון קוזנץ אוניברסיטת הרווארד על הפרשנות המבוססת אמפירית של צמיחה כלכלית שהובילה לתובנות מעמיקות לגבי המבנה והתהליך הכלכליים והחברתיים של פיתוח
1972 ג'ון היקס אוניברסיטת אוקספורד על התרומות החלוציות לתאוריית שיווי המשקל הכלכלי הכללי ולתיאורית הרווחה
קנת' ארו אוניברסיטת הרווארד
1973 וסילי לאונטיף אוניברסיטת הרווארד על פיתוח שיטת תשומה-תפוקה ועל יישומה בבעיות כלכליות חשובות
1974 גונאר מירדאל אוניברסיטת סטוקהולם על עבודתם החלוצית בתחום התאוריה של הכסף והתנודות הכלכליות, ועל הניתוח החודר של קשרי הגומלין בין תופעות כלכליות, חברתיות וממסדיות
פרידריך אאוּגוסט פון האייק אוניברסיטת וינה
1975 לאוניד קנטורוביץ' האקדמיה למדעים של ברית המועצות על תרומותיהם לתאוריה של אופטימיזציה של הקצאת משאבים
צ'אלינג קופמאנס אוניברסיטת ייל
1976 מילטון פרידמן אוניברסיטת שיקגו על הישגיו בתחומים של ניתוח צריכה, היסטוריה ותאוריה מוניטרית ועל שהדגים את הסיבוכיות של מדיניות ייצוב
1977 ברטיל אולין בית הספר לכלכלה של סטוקהולם על תרומותיהם פורצות הדרך לתאוריה של סחר בין-לאומי ותזוזות הון בין-לאומיות
ג'יימס מיד אוניברסיטת קיימברידג'
1978 הרברט סיימון אוניברסיטת קרנגי מלון על מחקרו החלוצי על תהליך קבלת ההחלטות בארגונים כלכליים
1979 תיאודור שולץ אוניברסיטת שיקגו על מחקרם החלוצי על פיתוח כלכלי ובמיוחד בקשר לבעיות של מדינות מתפתחות
ארתור לואיס אוניברסיטת פרינסטון
1980 לורנס קליין אוניברסיטת פנסילבניה על יצירה של מודלים אקונומטריים ויישומם לניתוח של תנודות כלכליות ומדיניויות כלכליות
1981 ג'יימס טובין אוניברסיטת ייל על הניתוח של שווקים פיננסיים וקשריהם להחלטות הוצאה, תעסוקה, ייצור ומחירים
1982 ג'ורג' שטיגלר אוניברסיטת שיקגו על מחקריו רבי ההשפעה של מבנים תעשייתיים, תפקוד שווקים והסיבות והתוצאות של רגולציה ציבורית
1983 ז'ראר דברה אוניברסיטת קליפורניה בברקלי על הכנסת שיטות אנליטיות חדשות לתאוריה הכלכלית, ועל הניסוח הריגורוזי של התאוריה של שיווי משקל כללי
1984 ריצ'רד סטון אוניברסיטת קיימברידג' על תרומות בסיסיות לפיתוח מערכת חשבונאות לאומית ששיפרה את הבסיס לניתוח כלכלי אמפירי
1985 פרנקו מודיליאני המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס על הניתוח החלוצי של חיסכון ושל שווקים פיננסיים
1986 ג'יימס מ. ביוקנן המרכז לחקר בחירה ציבורית על הבסיס החוזי והחוקתי לתאוריה של קבלת החלטות כלכלית ופוליטית
1987 רוברט סולו המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס על תרומותיו לתאוריה של צמיחה כלכלית
1988 מוריס אלה בית הספר הלאומי הגבוה למכרות בפריז על תרומותיו החלוציות לתיאורית השוק ולניצול יעיל של משאבים
1989 טריגבה הבלמו אוניברסיטת אוסלו על הבהרת היסודות ההסתברותיים של האקונומטריקה ועל הניתוח של מבנים כלכליים בו-זמניים
1990 הארי מרקוביץ' אוניברסיטת העיר ניו יורק על עבודתם החלוצית בתאוריה של כלכלה פיננסית
מרטון מילר אוניברסיטת שיקגו
ויליאם שארפ אוניברסיטת סטנפורד
1991 רונלד קואס אוניברסיטת שיקגו על הגילוי וההבהרה של חשיבות עלויות עסקה וזכויות הקניין למבנה המוסדי ולפעולה של הכלכלה
1992 גארי בקר אוניברסיטת שיקגו על הרחבת התחום של ניתוח מיקרו-כלכלי למגוון רחב של התנהגות ואינטראקציה אנושית
1993 רוברט פוגל אוניברסיטת שיקגו על חידוש המחקר בהיסטוריה כלכלית על ידי יישום של תאוריה כלכלית ושיטות כמותיות בשביל להסביר שנויים כלכללים ומוסדיים
דאגלס נורת' אוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס
1994 ג'ון הרסני אוניברסיטת קליפורניה בברקלי על הניתוח החלוצי של שיווי משקל בתאוריה של משחקים לא-שיתופיים
ג'ון נאש אוניברסיטת פרינסטון
ריינהרד זלטן אוניברסיטת בון
1995 רוברט לוקאס אוניברסיטת שיקגו על שפיתח את ההנחה של ציפיות רציונליות ויישם אותה, ובכך שינה את הניתוח המקרו כלכלי והעמיק את הבנתנו במדיניות כלכלית
1996 ג'יימס מירליס אוניברסיטת קיימברידג' על תרומתם הבסיסית לתאוריה הכלכלית של תמריצים תחת מידע א-סימטרי
ויליאם ויקרי אוניברסיטת קולומביה
1997 רוברט קרהרט מרטון אוניברסיטת הרווארד על שיטתם החדשה לקביעת הערך של נגזרים
מיירון שולס Long-Term Capital Management
1998 אמרטיה סן אוניברסיטת קיימברידג' על תרומותיו לכלכלת הרווחה
1999 רוברט מנדל אוניברסיטת קולומביה על הניתוח של מדיניות מוניטרית ופיסקלית תחת משטרים שונים של שער חליפין ועל הניתוח של אזורי מטבע אופטימליים
2000 ג'יימס הקמן אוניברסיטת שיקגו על הפיתוח של תאוריה ושיטות לניתוח מדגמים סלקטיביים
דניאל מקפאדן אוניברסיטת קליפורניה בברקלי על הפיתוח של תאוריה ושיטות לניתוח בחירה בדידה
2001 ג'ורג' אקרלוף אוניברסיטת קליפורניה בברקלי על הניתוח של שווקים עם מידע א-סימטרי
מייקל ספנס אוניברסיטת סטנפורד
ג'וזף שטיגליץ אוניברסיטת קולומביה
2002 דניאל כהנמן אוניברסיטת פרינסטון על הכנסת תובנות מהמחקר הפסיכולוגי למדע הכלכלי, בייחוד בקשר לשיפוט אנושי וקבלת החלטות תחת אי-ודאות
ורנון סמית' אוניברסיטת ג'ורג' מייסון על מיסוד ניסויי מעבדה ככלי לניתוח כלכלי אמפירי, בייחוד במחקר של מנגנוני שוק אלטרנטיביים
2003 רוברט אנגל אוניברסיטת ניו יורק על שיטות לניתוח סדרות עיתיות כלכליות עם תנודתיות משתנה בזמן (ARCH)
קלייב גריינג'ר אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו על שיטות לניתוח סדרות עיתיות כלכליות עם מגמות משותפות (קואינטגרציה)
2004 פין קידלנד אוניברסיטת קרנגי מלון ואוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה על תרומותיהם בדינמיקה מקרו-כלכלית: הקונסיסטנטיות בזמן של מדיניות כלכלית והכוחות המניעים מאחורי מחזורי עסקים
אדוארד פרסקוט אוניברסיטת המדינה של אריזונה והפדרל ריזרב של מיניאפוליס
2005 ישראל אומן האוניברסיטה העברית בירושלים על חיזוק הבנתנו של עימות ושיתוף פעולה דרך ניתוח של תורת המשחקים
תומאס שלינג אוניברסיטת מרילנד
2006 אדמונד פלפס אוניברסיטת קולומביה על הניתוח של שקלול תמורות בין-זמניות במדיניות מקרו-כלכלית
2007 ליאוניד הורביץ אוניברסיטת מינסוטה על הנחת היסודות לתאוריית תכנון המכניזמנים
אריק מסקין המכון למחקר מתקדם בפרינסטון
רוג'ר מאירסון אוניברסיטת שיקגו
2008 פול קרוגמן אוניברסיטת פרינסטון על ניתוח דפוסי מסחר ומיקום של פעילות כלכלית
2009 אלינור אוסטרום אוניברסיטת אינדיאנה ואוניברסיטת המדינה של אריזונה על הניתוח של ממשל כלכלי, בייחוד ביחס למשאבי הכלל
אוליבר ויליאמסון אוניברסיטת קליפורניה בברקלי על הניתוח של ממשל כלכלי, בייחוד ביחס לגבולות של העסק
2010 פיטר דיאמונד המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס על ניתוח שווקים עם חיכוכי חיפוש
דייל מורטנסן אוניברסיטת נורת'ווסטרן ואוניברסיטת אורהוס
כריסטופר פיסרידס בית הספר לכלכלה של לונדון
2011 תומאס סרג'נט אוניברסיטת ניו יורק על מחקרם האמפירי על סיבתיות במקרו-כלכלה
כריסטופר סימס אוניברסיטת פרינסטון
2012 אלווין רות אוניברסיטת הרווארד על התאוריה של הקצאה יציבה והפרקטיקה של תכנון שוק
לויד שפלי אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס
2013 יוג'ין פאמה אוניברסיטת שיקגו על הניתוח האמפירי של מחירי נכסים
לארס פיטר הנסן אוניברסיטת שיקגו
רוברט שילר אוניברסיטת ייל
2014 ז'אן טירול אוניברסיטת טולוז על הניתוח של כוח שוק ורגולציה
2015 אנגוס דיטון אוניברסיטת פרינסטון על הניתוח של צריכה, עוני ורווחה
2016 אוליבר הארט אוניברסיטת הרווארד על תרומתם לתורת החוזים
בנגט הולמסטרום המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס
2017 ריצ'רד ת'יילר אוניברסיטת שיקגו על תרומתו לכלכלה התנהגותית
2018 ויליאם נורדהאוס אוניברסיטת ייל על הכללת שינויי אקלים באנליזה מאקרו-כלכלית ארוכת טווח
פול רומר בית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת ניו יורק על הכללת חדשנות טכנולוגית באנליזה מאקרו-כלכלית ארוכת טווח
2019 אבהיג'יט בנרג'י המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס על גישתם הניסויית להפחתת העוני העולמי
אסתר דופלו המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס
מייקל קרמר אוניברסיטת הרווארד
2020 פול מילגרום אוניברסיטת סטנפורד על שיפורים בתורת המכרזים ובהמצאות של פורמטים חדשים של מכירות פומביות
רוברט וילסון (כלכלן) אוניברסיטת סטנפורד
2021 דייוויד קארד אוניברסיטת קליפורניה בברקלי על תרומותיו האמפיריות לכלכלת העבודה
ג'ושוע אנגריסט המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס על תרומותיהם המתודולוגיות לניתוח יחסי סיבתיות
חידו אימבנס אוניברסיטת סטנפורד
2022 בן ברננקי המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס למחקר על בנקים ומשברים פיננסיים
דאגלס דיימונד בית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת שיקגו
פיליפ דיבוויג בית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת ייל
2023 קלודיה גולדין אוניברסיטת הרווארד על קידום המחקר בנוגע לנשים בשוק העבודה
2024 דרון אג'מולו המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס על מחקר כיצד מוסדות נוסדים ומשפיעים על שגשוג
סיימון ג'ונסון המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס
ג'יימס א. רובינסון אוניברסיטת שיקגו
2025 יואל מוקיר אוניברסיטת נורת'ווסטרן על ההסבר לצמיחה המונעת מחדשנות

ועל זיהוי התנאים המקדימים לצמיחה בת-קיימא באמצעות תהליך טכנולוגי

פיליפ אגיון INSEAD
פיטר האוויט אוניברסיטת בראון

המחלוקת

מספר מבני משפחת נובל הביעו תרעומת על השימוש בשם "פרס נובל לכלכלה". פטר נובל טוען שבנק שוודיה "הפר את הסמל המסחרי של השם נובל. שני שלישים מהפרסים של הבנק בכלכלה הוענקו לכלכלנים אמריקאים מאסכולת שיקגו, שיוצרת מודלים מתמטיים כדי לתת ספקולציות בשוק המניות והאופציות – ההפך הגמור ממטרותיו של אלפרד נובל, להיטיב עם בני האדם"[3].

מתנגדי הפרס ומדיניות הבחירה בזוכים בו העלו את הטענות הבאות:

  1. הקישור לשם נובל על אף שהפרס לא נתרם על ידי אלפרד נובל.
  2. הכלכלנים החשובים ביותר כבר זכו בפרס בשנות השבעים ותחילת שנות השמונים ועל כן המועמדים שנותרו בתחום הם חלשים יותר ולכן יותר מעוררי מחלוקת.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרס נובל לכלכלה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ↑ 17 Questions and Answers about the Prize in Economic Sciences
  2. ↑ המוסד או המוסדות אליהם השתייך הזוכה בעת קבלת הפרס
  3. ↑ Nobel descendant slams Economics prize
זוכי פרס נובל לכלכלה
1969–1975 פריש, טינברגן (1969) • סמואלסון (1970) • קוזנץ (1971) • היקס, ארו (1972) • לאונטיף (1973) • מירדאל, האייק (1974) • קנטורוביץ', קופמאנס (1975)
1976–2000 פרידמן (1976) • אולין, מיד (1977) • סיימון (1978) • שולץ, לואיס (1979) • קליין (1980) • טובין (1981) • סטיגלר (1982) דברה (1983) • סטון (1984) • מודיליאני (1985) • ביוקנן (1986) • סולו (1987) • אלה (1988) • הוולמו (1989) • מרקוביץ, מילר, שארפ (1990) • קוז (1991) • בקר (1992) • פוגל, נורת' (1993) • הרסני, נאש, זלטן (1994) • לוקאס (1995) • מירליס, ויקרי (1996) • מרטון, שולס (1997) • סן (1998) • מנדל (1999) • הקמן, מקפאדן (2000)
2001 ואילך אקרלוף, ספנס, שטיגליץ (2001) • כהנמן, סמית' (2002) • אנגל, גריינג'ר (2003) • קידלנד, פרסקוט (2004) • אומן, שלינג (2005) • פלפס (2006) • הורוביץ, מסקין, מאירסון (2007) • קרוגמן (2008) • אוסטרום, ויליאמסון (2009) • דיאמונד, מורטנסן, פיסרידס (2010) • סימס, סרג'נט (2011) • רות, שפלי (2012) • פאמה, הנסן, שילר (2013) • טירול (2014) • דיטון (2015) • הארט, הולמסטרום (2016) • ת'יילר (2017) • נורדהאוס, רומר (2018) • קרמר, באנרג'י, דופלו (2019) • מילגרום, וילסון (2020) • אימבנס, אנגריסט, קארד (2021) • ברננקי, דיימונד, דיבוויג (2022) • גולדין (2023) • אג'מולו, ג'ונסון, רובינסון (2024)• מוקיר, אגיון, האוויט (2025)