קורדובה (ספרד)

עיר בספרד

קורדובה
Córdoba
סמל קורדובה
סמל קורדובה
סמל קורדובה
דגל קורדובה
דגל קורדובה
דגל קורדובה
מדינה / טריטוריה ספרדספרד ספרד
קהילה אוטונומית אנדלוסיהאנדלוסיה אנדלוסיה
ראש העיר José María Bellido
שטח 1,252 קמ"ר
גובה 120 מטרים
אוכלוסייה ‏
 ‑ בעיר 323,262 (2025)
 ‑ צפיפות 258 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות 37°53′N 4°47′W / 37.89°N 4.78°W / 37.89; -4.78 
אזור זמן UTC+1
http://www.cordoba.es
אתר מורשת עולמית
המרכז ההיסטורי בקורדובה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1984, לפי קריטריונים 1, 2, 3, 4
שטח האתר 0.8 קמ"ר

קורדובה (ספרדית: Córdoba,‏ IPA‏: [ko̞ɾðo̞βaˈ]) היא עיר עתיקה בדרום ספרד, ובירת חבל קורדובה שבקהילה האוטונומית של אנדלוסיה. אוכלוסייתה של העיר מונה 330,033[1] נפש, נכון לשנת 2011.

קורדובה שוכנת ברובה על הגדה הימנית של נהר הגואדליקיוויר בדרום חצי האי האיברי. העיר, ששימשה בעבר קולוניה רומית, עברה לשלטון ממלכת הוויזיגותים במאה ה-6 ולאחר מכן נכבשה בידי המוסלמים במאה ה-8. תחת שלטון בית אומיה הייתה קורדובה לבירת אמירות קורדובה ולאחר מכן ח'ליפות קורדובה העצמאית, שממנה שלטו בני אומייה על ספרד כולה. בתקופה זו הפכה העיר למרכז בין-לאומי להשכלה ולמדע, ובמאה ה־10 הייתה לעיר השנייה בגודלה באירופה. בימים אלו פעל בעיר הרופא ופטרון האמנויות היהודי חסדאי אבן שפרוט כיועץ ודיפלומט בשירות הח'ליפה. בתחילת המאה ה-11 נקלעה הח'ליפות למשבר פוליטי עמוק שהוביל להתפרקותה. במאה ה־12 נולד בעיר הרמב"ם, אשר נאלץ להימלט ממנה עם משפחתו בעקבות גזרות הדת שהטילה שושלת המוואחידון הקיצונית שכבשה את העיר. לאחר הכיבוש הנוצרי ב-1236 צורפה קורדובה לכתר קסטיליה.

בעיר מצויים אתרים בולטים של אדריכלות מוּרית, בהם המסגד-קתרדלה של קורדובה, אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. בסמוך לו שוכנת החודריה (הרובע היהודי ההיסטורי של קורדובה) ובו מוזיאון יהודי ובית הכנסת של קורדובה, שנבנה בשנת 1315. פסטיבל החצרות הפנימיים (פטיו) בחודש מאי, שבו נפתחות לתיירים חצרותיהם המקושטות של תושבי העיר העתיקה, הוכר כאתר מורשת תרבותית בלתי מוחשית של אונסק"ו.

היסטוריה

יישוב אנושי באזור העיר התחיל בתקופה הפרהיסטורית, לפי שרידים ניאנדרטליים המתוארכים ל-42,000 עד 35,000 לפנה"ס.[2] את העיר ייסדו הפיניקים בשם "קרת-טבת" (קרת טובה), שהתגלגל לשם הלטיני Corduba.[3][4] העיר המשיכה להתקיים לאחר הכיבוש הרומי, ובמקום ניתן למצוא שרידים לעברה המפואר, דוגמת אמת מים רומית.

קורדובה מוזכרת בתלמוד הבבלי בסביבות שנת 350 לספירה[5], שם שהה באותה עת הריש גלותא. עצם הימצאות אישיות יהודית כה בכירה בעיר מעידה ככל הנראה על קהילה יהודית חשובה שהייתה שם כבר באותן שנים[6].

בשנת 711 לספירה נכבשה קורדובה על ידי המוסלמים, המכונים לעיתים מורים. כך החל העידן המוסלמי שארך בקורדובה למעלה מחמש מאות שנה. במהלך תקופה זו הייתה קורדובה לגדולה בערי אירופה, והפכה למרכז אמנות ולימוד אסלאמי, וגם אחד המקומות המקודשים לאסלאם.

בין השנים 750 ל-929 הייתה קורדובה לבירת האמירות הספרדית המוסלמית שנקראה גם אל-אנדלוס ולאחר מכן משהפכה ספרד לח'ליפות, שנקראה גם ח'ליפות קורדובה, הייתה קורדובה לבירתה. את הח'ליפות ייסד עבד א-רחמן השלישי לבית אומיה, שהכריז על עצמו כח׳ליף ובכך ביסס עצמאות פוליטית ודתית מלאה מהשלטון האסלאמי במזרח, שהיה נתון אז לשלטון בית עבאס והפאטימים. צעד זה סימן את פתיחתו של עידן חדש של שגשוג בממלכה.[7] במהלך המאה העשירית תוארה קורדובה כעיר גדולה ועשירה שהיו בה יותר מ-1,000 מסגדים ויותר מ-600 מרחצאות. יש המשערים שבין 935 לשנת 1013 הייתה קורדובה העיר הגדולה בעולם.

תקופת הח'ליפות סימנה עידן של פריחה ושגשוג גם לקהילה היהודית, והעיר משכה אליה מהגרים יהודים מהמזרח התיכון, שהיה פחות יציב באותה עת.[7] בין הדמויות הבולטות שפעלו אז בקורדובה היה חסדאי אבן שפרוט, רופא חשוב, דיפלומט ואיש חצר יהודי ששירת את עבד א-רחמן השלישי ואת יורשו אל-חכאם השני, ונחשב לאחת הדמויות המרכזיות בתור הזהב של יהדות ספרד.[7] בתפקידו כנשיא הקהילה היהודית קידם אבן שפרוט פריחה תרבותית ומדעית בעיר: הוא ייסד ישיבה בראשות רבי משה בן חנוך, הביא חכמים מבבל, ומשך לקורדובה פרשנים, משוררים ובלשנים כדוגמת דונש בן לברט ומנחם בן סרוק.[7]

ביטחון הקהילה היהודית של קורדובה תחת שלטון האסלאם לא היה רציף: בשנת 1013, במהלך מלחמות השלטון שחוותה ח'ליפות קורדובה, גירש מנהיג הברברים סולימאן את רובה של הקהילה היהודית.[דרוש מקור] אברהם אבן דאוד, שכתב במאה ה-12, מתאר כיצד מלחמת האזרחים בקורדובה הביאה רבים מיהודיה לעזוב את העיר ולמצוא מקלט בטולדו ובסרגוסה, שם חיו עד תקופתו. בין הבולטים שעזבו את קורדובה היה שמואל אבן נגרילה (שמואל הנגיד), אשר עבר למלאגה ומשם עלה לגדולה כשר בכיר בחצר גרנדה.[8]

מאוחר יותר, בשנת 1148, הציגו השושלת הברברית הקיצונית אל-מוואחידון לקהילה היהודית שתי אפשרויות: התאסלמות או מוות. חלק מן הקהילה התאסלם,[דרוש מקור] בעוד אחרים ברחו מן העיר, וביניהם גם הרמב"ם.

המרכז ההיסטורי של העיר כפי שנשקף מצידו השני של הגשר הרומי

בשנת 1236 נכבשה קורדובה על ידי הנוצרים במלחמת הרקונקיסטה החמישית שהובלה על ידי פרננדו השלישי מלך קסטיליה ולאון. בעקבות הכיבוש, תושבים מוסלמים רבים עזבו את האזור. שיבת הנוצרים, ואחר כך עם גירוש יהודי ספרד, התרוקנה העיר מיהודים.

מוקדי עניין ואתרים היסטוריים

הקתדרלה של קורדובה

ערך מורחב – הקתדרלה של קורדובה

קורדובה מפורסמת בזכות המסגד-קתדרלה העתיק במקום, המוכר בספרדית גם בשם מסקיטה (Mezquita, שפירושו "מסגד"),[9][10] ובהקשר היסטורי כ"מסגד הגדול של קורדובה".[11][12][13]

בתקופה הוויזיגותית ניצבה באתר כנסייה נוצרית, ככל הנראה על שמו של וינסנט הקדוש. בשנת 786 הקים במקום עבד א-רחמן הראשון לבית אומיה, מייסד אמירות קורדובה, את "מסגד אלג'אמע".[14][15][16] המסגד עבר הרחבות רבות בתקופת האמירות, ובייחוד בתקופת ח'ליפות קורדובה. הח'ליפה עבד א-רחמן השלישי, הוסיף מינרט חדש בשנת 958, ובנו, אל-חאכם השני, בנה בשנת 971 את החלק המפואר ביותר של המסגד, כולל מִחראב חדש ומקסורה.[17][18] בשיאו השתרע המסגד על פני 23,400 מ"ר, מה שהפך אותו לשני בגודלו בעולם באותה תקופה, אחרי מסגד אל-חראם במכה. במאה ה-16 עקף אותו בגודלו המסגד הכחול באיסטנבול. קיר הקיבלה המסמן את כיוון התפילה במסגד לא מכוון למכה, אלא ניצב בזווית של כ-51 מעלות דרומה.[19][20]

קשתות במסגד-קתדרלה של קורדובה

בשנת 1236, לאחר כיבוש העיר בידי פרננדו השלישי מלך קסטיליה, הוקדש המבנה לפולחן נוצרי. עם זאת, הוא לא הוסב רשמית לקתדרלה עד להסמכת הבישוף הראשון, לופה דה פיטרו, בשנת 1238.[21] השינוי האדריכלי המשמעותי הראשון נערך בין השנים 1523–1607, עם הקמת הקפלה הראשית בלב המסגד בצורת צלב, בתכנונם של האדריכלים הרנן רואיס הראשון, הרנן רואיס השני וחואן דה אוצ'ואה.[22]

גופים מוסלמים בספרד פועלים בקביעות כדי לאפשר תפילה מוסלמית באתר,[23][24] אך הכנסייה הקתולית דחתה את הבקשות.[25] באפריל 2010 אירע במקום עימות אלים, כשקבוצת תיירים מוסלמים ניסתה להתפלל במהלך הביקור בחג הפסחא. לאחר שניים מהם סירבו להפסיק, התפתח עימות שבו נפצעו שני מאבטחים, והמשטרה עצרה את המעורבים. אחר כך התברר שאחד מהם החזיק בסכין.[26]

המסגד, על מאות עמודי השיש שבו והלבנים האדומות-הלבנות, נחשב לאחד ממבני המורשת המורית המרשימים. בשנת 1984 הכריז ארגון אונסק"ו על המרכז ההיסטורי של קורדובה, ובתוכו על המסגד, כאתר מורשת עולמית.

הרובע היהודי (חוּדֵרִיָּה)

בסמוך לקתדרלה שוכן הרובע היהודי העתיק, שרחובותיו הצרים והבלתי סדירים שומרים על אופייה של העיר בימי הביניים.[27] ברובע פועלים מוזיאון יהודי בשם "בית ספרד"[28][29] ובית הכנסת של קורדובה, שמשמש היום כמוזיאון.[30][31] בית הכנסת של קורדובה, שנמצא ברחוב היהודים 20, נבנה בשנת 1315 בסגנון מודחאר המיוחס ליצחק מוהב. בשל גודלו הקטן ייתכן ששימש כבית כנסת פרטי של אדם אמיד, או כישיבה/בית מדרש.[32] המבנה שימש כבית כנסת עד גירוש היהודים בשנת 1492, ולאחר מכן הוסב לשימושים אחרים. בשנת 1885 הוכר כאתר מורשת תרבותית של ספרד, וב־1985 שוקם ונפתח מחדש כמוזיאון.

פסל הרמב"ם ברובע היהודי לשעבר של קורדובה

פסטיבל החצרות של קורדובה

פסטיבל החצרות של קורדובה (המכונה גם Patios Festival of Córdoba או Fiesta de los Patios de Córdoba) הוא תחרות חצרות הנערכת בעיר קורדובה מאז 1921, ונערכת לרוב במהלך השבוע הראשון והשני של חודש מאי. במהלך הפסטיבל מקשטים בעלי הבתים את החצרות הפנימיים שלהם במאות פרחים ועציצים, התלויים על הקירות או מוצבים על הרצפה, ופותחים אותן לציבור ללא תשלום בשעות הביקור. בשנת 1980 הוכר הפסטיבל כ"פיאסטה בעלת עניין תיירותי לאומי של ספרד", ובשנת 2012 נכלל ברשימה הייצוגית של אתרי המורשת התרבותית הבלתי מוחשית של האנושות של אונסק"ו.[33][34]

פטיו מקושט במהלך פסטיבל החצרות

במוקד הפסטיבל נמצאת החצר (או ליתר דיוק, הפטיו) הקורדובאית, חלל פתוח במרכז הבית, המספק באופן מסורתי תאורה ואוורור לחדרים ומשמש מוקד לחיי המשפחה. חצרות פנימיות אלו הן תולדה של האקלים החם והיבש של קורדובה, שהביא את התושבים לארגן את ביתם סביב חצר פנימית, לרוב עם מזרקה במרכזה ולעיתים גם בור לאיסוף מי גשמים. בתקופה המוסלמית נוספו אלמנטים כמו כניסה מהרחוב דרך פרוזדור מוצל וצמחייה עשירה ליצירת תחושת רעננות. האזורים המזוהים ביותר עם החצרות הם שכונת אלקאסר וייחו, אך הן מצויות גם בשכונת סנטה מרינה, באזור לה מגדלנה וברובע היהודי הסמוך למסגד-קתדרלה.[35]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ "Statistics 2011 (Spanish)". www.ayuncordoba.es. אורכב מ-המקור ב-2011-09-07. נבדק ב-2013-06-19.
  2. ↑ "Neanderthals Died Out Earlier Than Thought". Live Science. 4 בפברואר 2013. נבדק ב-9 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ↑ Everett-Heath, John (2017). The Concise Dictionary of World Place Names (באנגלית). Oxford University Press. ISBN 9780192556462.
  4. ↑ C. F. Seybold and M. Ocaña Jiménez, "Ḳurṭuba", in Encyclopaedia of Islam, ed. by P. Bearman and others, 2nd edn (Leiden: Brill, 1960-2007), doi:10.1163/1573-3912_islam_SIM_4552.
  5. ↑ תלמוד בבלי מסכת יבמות דף קטו עמוד ב, שם היא נקראת קורטבא באופן שדומה יותר לשם הפיניקי המקורי.
  6. ↑ הרב שי עילם, בית יער הלבנון, שם.
  7. 1 2 3 4 Gerber, Jane S. (2021). "The Jews of Muslim Spain". In Lieberman, Phillip I. (ed.). Jews in the Medieval Islamic World. The Cambridge History of Judaism (באנגלית). Vol. 5. Cambridge University Press. pp. 179–183. doi:10.1017/9781139048873. ISBN 9781139048873.
  8. ↑ גרשון דוד כהן (ע), ספר הקבלה לר' אברהם אבן דאוד הלוי, פילאדלפיא: החברה היהודית להוצאת ספרים אשר באמריקה, תשכ"ז, עמ' 53–54
  9. ↑ Andrew Petersen (2002). Dictionary of Islamic Architecture. Routledge. p. 55. ISBN 978-1-134-61365-6.
  10. ↑ Lawrence S. Cunningham; John J. Reich; Lois Fichner-Rathus (2016). Culture and Values: A Survey of the Humanities, Volume I. Cengage Learning. p. 262. ISBN 978-1-337-51494-1.
  11. ↑ "Historic Centre of Cordoba". UNESCO. נבדק ב-17 אוג' 2016. The Great Mosque of Cordoba was inscribed on the World Heritage List in 1984 {{cite web}}: (עזרה)
  12. ↑ "Mosque–Cathedral of Córdoba". Encyclopædia Britannica, Inc. נבדק ב-15 באוגוסט 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ↑ Lapunzina, Alejandro (2005). Architecture of Spain. Greenwood Publishing Group. p. 81. ISBN 9780313319631.
  14. ↑ Barrucand, Marianne; Bednorz, Achim (1992). Moorish architecture in Andalusia. Taschen. ISBN 3822896322.
  15. ↑ Dodds, Jerrilynn D. (1992). "The Great Mosque of Córdoba". In Dodds, Jerrilynn D. (ed.). Al-Andalus: The Art of Islamic Spain (באנגלית). New York: The Metropolitan Museum of Art. pp. 11–26. ISBN 0870996371.
  16. ↑ Bloom, Jonathan M.; Blair, Sheila S., eds. (2009). "Córdoba". The Grove Encyclopedia of Islamic Art and Architecture. Oxford University Press. pp. 505–508. ISBN 9780195309911.
  17. ↑ Bloom, Jonathan M. (2020). Architecture of the Islamic West: North Africa and the Iberian Peninsula, 700–1800. Yale University Press. ISBN 9780300218701.
  18. ↑ Barrucand, Marianne; Bednorz, Achim (1992). Moorish architecture in Andalusia. Taschen. ISBN 3822896322.
  19. ↑ Bonine, Michael E. (1990). "The Sacred Direction and City Structure: A Preliminary Analysis of the Islamic Cities of Morocco". Muqarnas. 7: 50–72. doi:10.2307/1523121. JSTOR 1523121.
  20. ↑ King, David A. (1995). "The Orientation of Medieval Islamic Religious Architecture and Cities". Journal for the History of Astronomy. 26 (3): 253–274. Bibcode:1995JHA....26..253K. doi:10.1177/002182869502600305. S2CID 117528323.
  21. ↑ Diocesis de Cordoba, www.diocesisdecordoba.com
  22. ↑ Capilla Mayor, Crucero y Coro | Web Oficial - Mezquita-Catedral de Córdoba, Capilla Mayor, Crucero y Coro | Web Oficial - Mezquita-Catedral de Córdoba (באנגלית)
  23. ↑ Cathedral may see return of Muslims
  24. ↑ גרדיאן, בן סילס, שהמוסלמים יתפללו אצלנו? בקתדרלה?, באתר הארץ, 20 באפריל 2004
  25. ↑ הארץ, שירות "", הבישוף מסרב לתפילת מוסלמים בקתדרלה של קורדובה, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2006
  26. ↑ Two arrested after fight in Cordoba's former mosque
  27. ↑ Petersen, Andrew (2002). Dictionary of Islamic Architecture. Routledge. p. 55. ISBN 978-1-134-61366-3.
  28. ↑ "House of Sefarad, House of Memory – Córdoba" (באנגלית אמריקאית). 10 ביולי 2020. ארכיון מ-15 בפברואר 2022. נבדק ב-15 בפברואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ↑ "The House of Sepharad". www.turismodecordoba.org (בספרדית). ארכיון מ-15 בפברואר 2022. נבדק ב-15 בפברואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ↑ Petersen, Andrew (2002). Dictionary of Islamic Architecture. Routledge. p. 55. ISBN 978-1-134-61366-3.
  31. ↑ Gharipour, Mohammad (2019). Synagogues in the Islamic World: Architecture, Design and Identity. Edinburgh University Press. p. 127. ISBN 978-1-4744-6843-5. ארכיון מ-25 בספטמבר 2024. נבדק ב-15 בפברואר 2022. {{cite book}}: (עזרה)
  32. ↑ Ben-Dov, Meir (2009). The Golden Age: Synagogues of Spain in History and Architecture. Israel: Urim Publications. pp. 149–161. ISBN 978-965-524-0160.
  33. ↑ "Fiesta of the patios in Cordova". UNESCO. נבדק ב-21 באוקטובר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ↑ "La Fiesta de los Patios de Córdoba, patrimonio inmaterial de la humanidad". El Pais (בספרדית). 6 בדצמבר 2012. נבדק ב-21 באוקטובר 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  35. ↑ "The Courtyards Festival of Cordoba - World Heritage". Turismo de Cordoba. נבדק ב-22 באוקטובר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
אנית "היפוס" (סוס) פיניקית ערים ומושבות פיניקיות
מפת ערי הפיניקים ומושבותיהם
כנען
ערי החוף אלת • רפיח • עזה • אשקלון • אשדוד • מחוז יבנה • יפו • תל מיכל • ארשף • אליכין • מגדל עבדעשתרת • תל מבורך • קרוקודילון • דאר • עתלית • קרתה • שקמונה • תל אבו הואם • בעל • תל בירה • עכו • כברי • אכזיב • חמון • צור • מחלב • צרפת • צידון • בארות • גבל • בתרון • טריפולי • אורתוסיה • ערקת • צמר • מרימה (אנ') • מרת (אנ') • אַרְוָד • אנטי־ארוד • קרן • בלנאה • פלטוס (אנ') • גבעל • לאדכא • אוגרית־רמיתה • מוריאנדה
פנים הארץ מרשה • ירושלם • שכם • כבול • מצפה ימים • קדש • תל אנפה • כמד • בעל־בקע
קיליקיה אזתודי • אדון • לארטס (אנ')
אי־כתיים/אלשי כתי • אדיל • תמש • לפש • פף • סלמיס • אמתוס (אנ')
יוון רודן • כפתור • אי־כתר (אנ') • סאמוס • קליסטה־תרה • תאסוס • עבדרת • אתונה • פיראוס • תבאי (אנ') • דמטריאס • קוס • אוליארוס (אנ') • פויניקוס (אנ')
מצרים תחפנחס • מף • איפסמבול
סיציליה צור הכוסים • אגרגנת • הראקליה מינואה • סלינוס (אנ') • מזר • ליליבאיום • מטוא (אנ') • דרפנה • ארך • ציץ • כפרא (אנ') • חמר (אנ') • ראש מלקרת • הנה
שרדן אולביה • פאולי ג'ריי (מארח?) (אנ') • כרלי • נורה (אנ') • ביתען (אנ') • סלכי (אנ') • אי נצים (אנ') • מונטה סיראי (אנ') • נאפוליס (אנ') • תרוס (אנ') • אלגרו
קורסיקה אלליה
מצר מלקרת אנן • גול • אירנם • למפדוזה
צפון אפריקה תובקטיס • לפקי • ויעת, פילן, מעקר • צברתען • מנינקס • מקם חדש (אנ') • קפסה • תעינת (אנ') • ראש פה (אנ') • אכולה (אנ') • שטפשר (אנ') • תפסוס (אנ') • לפקי (תוניסיה) (אנ') • ראש פנת • אדרמת • מכתר (אנ') • תנסמת (צר') • אספיס (אנ') • כרכואן • קרתחדשת • עתקת • ראש אשמן (אנ') • עפון אקרא • תבגג • ווגה (אנ') • אלתברש (אנ') • בבעל (אנ') • תברכען (אנ') • תגרן (אנ') • עפון (אנ') • מלכא (אנ') • מקמא (אנ') • ראש כד (אנ') • כרטן • טפתען (אנ') • אי גלגל (אנ') • סראע (אנ') • תמכי (אנ') • ראש עז (אנ') • ראשיפיסיר (אנ') • אי אמן (אנ') • ראש כובב (אנ') • כש (אנ') • ראשוביקרי (אנ') • ראש גני (אנ') • אי כוסים • תיפאזה • אי חול (אנ') • גנגן (אנ') • קרתן (אנ') • כמא (אנ') • ראשגון (אנ') • ראש אדר • אבן חק (אנ') • חק ש עלשת • תיתגא (אנ') • יוליה קונסטנטינה זיליל (אנ') • לכש (אנ') • וולוביליס • תומיאטרי (אנ') • תמדעת (אנ') • סלעת־שעלת (אנ') • אזמה • ראשיביס • מוגדור • אגדר
אישפניה אליסובו • נמל חנבעל ונמל מגן • אוסונובה • טבירה (אנ') • אונובה • שפלה • קרת חמן (אנ') • קרת טובה • לבריחה (אנ') • אגדר • מפרץ מונס קלפה (קרת (אנ'), אלחסירס, גיברלטר) • קרו דל ווילאר (אנ') • מלחת • טוסקנוס (אנ') • צכץ • עבדרת (אישפניה) (אנ') • תותוגי (אנ') • תגלת (אנ') • קרתחדשת (אישפניה) • הרנא (אנ') • אקרה לאוקה • צוריכה (אנ') • טרקו
האיים הבלאריים איבשם (אנ') • מגן
עוד מסלת • אביניון • נים • אי נור • עשתרות (אנ') • תרשיש • אופיר • אימפריית קרתחדשת
הערים הגדולות של ספרד
אומדן רשמי מתאריך 1 בינואר 2021[אוכלוסין 1]
דירוג שם קהילה אוטונומית אוכלוסייה דירוג שם קהילה אוטונומית אוכלוסייה
מדריד
מדריד
ברצלונה
ברצלונה
1 מדריד מדריד 3,277,451 11 אליקנטה ולנסיה 338,768 ולנסיה
ולנסיה
סביליה
סביליה
2 ברצלונה קטלוניה 1,627,559 12 קורדובה אנדלוסיה 322,327
3 ולנסיה ולנסיה 788,842 13 ואיאדוליד קסטיליה ולאון 297,370
4 סביליה אנדלוסיה 684,340 14 ויגו גליסיה 294,650
5 סרגוסה אראגון 681,430 15 חיחון אסטוריאס 269,311
6 מאלגה אנדלוסיה 578,063 16 ל'אוספיטלט דה ליוברגט קטלוניה 265,003
7 מורסיה מורסיה 459,778 17 ויטוריה חבל הבסקים 252,953
8 פלמה דה מיורקה האיים הבלאריים 424,837 18 לה קורוניה גליסיה 245,541
9 לאס פאלמאס האיים הקנריים 380,667 19 אלש ולנסיה 235,566
10 בילבאו חבל הבסקים 345,749 20 גרנדה אנדלוסיה 233,680
</