שאול לוין (איש חינוך)

מחנך, פוליטיקאי ודיפלומט ישראלי

שאול לוין
לידה 31 באוקטובר 1905
קייב, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 ביולי 1986 (בגיל 80) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שאול לוין (שאול סאלי לוין,31 באוקטובר 1905 – 13 ביולי 1986, תל אביב) היה מחנך, מומחה למדיניות חינוך ודיפלומט ישראלי בשנים הראשונות של מדינת ישראל, מייסד נוער לנוער.

קורות חיים

שאול לוין היה בנם של המהנדס שמואל לוין מפינסק וסופיה קוסטלינץ מליבאו' נולד בקייב, האימפריה הרוסית. לוין למד בגימנסיה הממלכתית בקייב ובבית הספר העברי בלודז'. משפחתו עזבה את רוסיה לאחר המהפכה הרוסית של 1917 ועברה לגרמניה.

לימודים

לוין סיים את לימודיו התיכוניים בשנת 1924 בעיר החופשית דנציג, כיום גדנסק בפולין. לוין למד גאוגרפיה והיסטוריה באוניברסיטת ברלין. הוא הוסמך כדוקטור להיסטוריה ולפילוסופיה ב-1930 באוניברסיטת היידלברג. במקביל, עבר את בחינות ההדרכה לדת בבית הספר למדעי היהדות בברלין.

פעילות חינוכית וציונית בגרמניה

בתום לימודיו היה מורה בבית הספר התיכון קרסן Karsen-Oberschule בנויקלן, ברלין. לוין היה פעיל באגודה הציונית למען גרמניה. עוד לפני עליית היטלר לשלטון היה חבר בתנועת בלו-וייס, רעיונות התנועה שימשו מודל לאורו הקימו בוגרי התנועה ארגוני נוער אחרים בגרמניה בשנות ה-20. היה פעיל במסגרת תנועת מועדון הציונים הצעירים וכן שירת במחלקת ההסברה של ההסתדרות הציונית.

המחזמר-הפתרון היחיד

כחלק ממערך ההסברה הציונית, הוא כתב מחזמר בנושאים ציוניים. ב 1932 חיבר שני מחזות זמר מוזיקליים בגרמנית, את המנגינות חיבר המלחין דניאל סמבורסקי. שמות המחזות היו: הפתרון היחיד, לא זו הדרך. המחזות זכו להצלחה בגרמניה ובארצות הברית.[1]

ב-1933, לאחר עליית הנאצים הוא לקח חלק בהפצת תעמולה אנטי-נאצית במספר מדינות אירופאיות ובקריאות לחרם על סחורות גרמניות. הוא נשלח פעמיים על ידי ההסתדרות הציונית העולמית, להסברת מצבן של קהילות יהודיות במרכז אירופה ובמזרחה. בעקבות פעילות זו נאסר על ידי הנאצים אך שוחרר הודות להתערבות ההסתדרוות הציונית.[2]

לפני עלייתו לארץ, הוא נישא למרים נכט בברלין בשנת 1933,בנם דן נולד בשנת 1938.

פעילות ציונית וחינוכית

בשנים הראשונות בארץ שימש כמורה בבתי ספר תיכוניים. מאוחר יותר ניהל לוין את גימנסיה שלוה 1945–1948. בשנת 1948 נתמנה כמנהל בית ספר ביאליק בנתניה שהיה בית הספר הראשון בעיר. בהמשך, הקים וניהל את מחלקת החינוך של עיריית נתניה, עד 1953.

פרס לחינוך-עיריית תל אביב

בשנים 1953 – 1969 שימש לוין כמנהל המחלקה לחינוך לתרבות ולנוער בעירית תל אביב. הוא פעל להקמת רשת בתי הספר העל יסודיים, הן עיוניים והן מקצועיים כי ראה בחינוך העל יסודי כמכשיר לחינוך הנוער לחיי חברה.[3] מקום בולט בפעולותיו כמנהל המחלקה, היה הקמת ארגון נוער לנוער בעיר, שלימים (1967) הפך לארגון ארצי וד'ר לוין שימש יושב הראש שלו. ב-1954 היה בין מקימי אוניברסיטת תל אביב שהתחילה כאוניברסיטה לכלכלה ולמדעי המדינה ובלימודי ערב. הוא כיהן כמנהלה במסגרת אגף החינוך בעיר עד 1962.[3]

בשנת 1967 היה לוין ממקימי ברית בני שם שפעלה בתחומי החברה הערבית, בדגש על מעמד האישה, במגמה ליצור גרעין של שיתוף פעולה בין העמים. היה מיוזמי האגודה לקולנוע לנוער ובשנים 72–1971 כיהן כנשיא האגודה.

בשנת 1969 קיבל את פרס החינוך מעירית תל אביב לאות הוקרה על פעילותו בכל תחומי החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי בעיר.[4]

תיכון עירוני ה' הנקרא על שם ד"ר שאול לוין הוא בית ספר על-יסודי ברחוב בן-יהודה בתל אביב, בצפון-מערב הצפון הישן.

בשנת 1976 קיבל לוין את פרס יקיר העיר תל אביב.

משנת 1974 ועד סמוך למותו היה לוין פעיל ומזכיר המועצה לחידוש החינוך הציוני שפעלה בכל רמות החינוך במסגרת המועצה הציונית בישראל בשיתוף עם הרשויות המקומיות וארגוני המורים, להבטחת הרציפות והייחוד של התרבות והרוח בישראל.

היה חבר הנהלה של המועצה הציבורית לתרבות ולאומנות, שם עמד בראש ועדת הנוער ומדור התיאטרון.

בשנות פעילותו בעירית תל אביב פעל רבות גם לקרוב יחסי ישראל גרמניה. במסגרת זו יזם ועודד את מפעל חילופי תלמידים בין המדינות, ואף נתבקש לסייע בבחינת ספרי הלימוד בגרמניה, שהתמודדה עם עברה הנאצי.[5] היה נשיא האגודה ישראל-גרמניה עם הקמתה. על פעולותיו בתחומי החינוך והתרבות עם גרמניה, הוענקה לו מטעם ממשלת גרמניה מדליית פרידנסקרויץ.

אגודת קלן לשיתוף פעולה נוצרי-יהודי ייסדה לכבודו את פרס גיזברטס-לוין בשנת 2006. הפרס מוענק ככבוד על מחויבות התנדבותית יוצאת דופן לקידום דיאלוג נוצרי-יהודי, חילופי נוער בין ישראל לרפובליקה הפדרלית של גרמניה, ועמדה נחרצת נגד נטיות גזעניות ואנטישמיות, ועל סובלנות והבנה בינלאומית בפוליטיקה, בחברה ובתרבות. הפרס נועד להכיר בהישגי העבר ולעודד פעולה עתידית. בנוסף, לוין קיבל את צלב ההצטיינות הפדרלי ממשלת גרמניה.

פעילות דיפלומטית

אות הצטיינות ממשלת ברזיל-שאול לוין

בשנת 1956 לוין הצטרף לשירות הדיפלומטי הישראלי ויצא ל לשליחות בפריז[6] כציר לענייני תרבות בצרפת ובארצות השוק המשותף ובמקביל, כנציג ישראל באונסקו. בשנים אלה פעל לקידום יחסי התרבות בין ישראל לצרפת ולחתימת הסכם התרבות בין המדינות.[7]

שאול לוין ישראל-גרמניה

על פעילותו זו העניקה לו ממשלת צרפת את אות לגיון הכבוד הצרפתי.[8]

בשנת 1963 נשלח על ידי משרד החוץ לריו דה ז'ניירו, ברזיל בתפקיד ציר יועץ לענייני תרבות והסברה באמריקה הדרומית וכיועץ לחינוך היהודי. על פעילותו זו העניקה לו ממשלת ברזיל את מדליית קרוזרו דל סול.[9][10]

ב-1969 נשלח לשמש כשגריר ישראל בקמרון ובגינאה ביסאו. עם סיום תפקידו כשגריר העניקה לו ממשלת קמרון את מדליית פור לה מריט.

מחזות הזמר שכתב

  • "הפתרון היחיד"-תיאור קושי יהודי ושיקום יהודי, ברלין התאחדות ציוני גרמניה, 1932
  • "זו לא הדרך" – הדרך היא לעלות לארץ ישראל.

לקריאה נוספת

  • שאול לוין, בתוך: ורנר רדר, הרברט א. שטראוס (עורכים): "מדריך ביוגרפי של הגירה דוברת גרמנית לאחר 1933".כרך 1: "פוליטיקה, כלכלה, חיים ציבוריים". מינכן סאור 1980, עמ' 437

קישורים חיצוניים

  • שאול לוין, ביוגרפיה קצרה, בחברה לשיתוף פעולה נוצרי-יהודי בקלן

הערות שוליים