תוחלת החיים בישראל

אומדן לצפי של מספר שנות החיים בישראל

תוחלת החיים בישראל היא אומדן לצפי של מספר שנות החיים הצפויות ליילוד שנולד בישראל.

תוחלת החיים הממוצעת בישראל היא מהמובילות בעולם[1], ועמדה ב-2017 על 82.70 לגברים ו-84.58 לנשים[2].

תוחלת החיים בישראל

דו"ח של האו"ם משנת 2006 מצא כי תוחלת החיים בלידה של גברים ונשים בישראל היא מהגבוהות בעולם. תוחלת החיים בלידה של גבר ישראלי הייתה 77.6 שנים (מקום 6 מבין המדינות המתועשות) ושל אישה 81.8 שנים, במקום ה-12 בעולם. אותו דו"ח חוזה כי ישראל תשמור על תוחלת חיים מהגבוהות בעולם גם במחצית המאה ה-21.

לפי דו"ח ארגון הבריאות העולמי לשנת 2019 ישראל תפסה במדד תוחלת החיים את המקום התשיעי ביחד עם נורווגיה. תוחלת החיים הממוצעת לשני המינים עמדה בשתי המדינות על 82.62 שנים[3]. בראשית המאה ה-21 עולה תוחלת החיים בישראל בקצב מקורב של 2.5 שנים בכל עשר שנים. יתרה מכך, לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי לשנת 2019 ישראל תפסה את המקום השישי בעולם במדד תוחלת החיים בבריאות (HALE), מדד שמעריך את תוחלת החיים ללא מחלה קשה או פציעה. לפי המדד תוחלת החיים בבריאות טובה בישראל עמד בשנת 2019 על 72.4 שנים[4].

לפי השנתון הסטטיסטי של מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל על בני 65+ בישראל, בשנת 2016 הייתה תוחלת החיים הצפויה של ישראלים בגיל 60 24.7 שנים (23.3 שנים לגברים ו-26.0 שנים לנשים). זאת לעומת מדינות כמו יפן (26.4 שנים), צרפת (25.9 שנים), ארצות הברית (23.3 שנים) וסין (19.9 שנים)[5].

תוחלת החיים בבריאות טובה (HALE) בלידה, מול GDP במדינות שונות

תוחלת חיים בישראל בהשוואה היסטורית

בישראל כבכל העולם (למעט מדינות בודדות) תוחלת החיים של נשים גבוהה מזו של גברים. להלן ממוצעי תוחלת החיים כפי שנאספו על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הנתונים מעודכנים נכון לשנת 2020[6]:

שנה תוחלת חיים - נשים תוחלת חיים - גברים
1970 73.4 70.1
1980 75.7 72.1
1990 78.4 74.9
2000 80.9 76.7
2010 83.6 79.7
2020 84.8 80.7

תוחלת חיים על פי לאום ודת

החל משנת 1996 ממיינת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את נתוני תוחלת בהתאם לסעיף הלאום המוגדר עבור כל אדם במשרד הפנים, ובעיקר משווה בין תוחלת החיים בקשר יהודים וערבים. אזרחים שאינם מסווגים לשתי קבוצות אלו נספרים בקבוצה שלישית יחד עם היהודים, ובה כל האזרחים שאינם מסווגים כערבים.

תוחלת החיים בקרב יהודים, או יהודים ואחרים, גבוהה באופן קבוע מזו של הערבים[7].

הנתונים מעודכנים נכון לשנת 2020[6]:

שנה יהודים ערבים יהודים ואחרים
2000 81.2 לנשים

77.3 לגברים

 77.9 לנשים

74.6 לגברים

 81.2 לנשים

77.1 לגברים

2010 83.9 לנשים

80.5 לגברים

 81.3 לנשים

76.6 לגברים

 83.9 לנשים

80.3 לגברים

2020 85.2 לנשים

81.6 לגברים

 81.5 לנשים

76.6 לגברים

 85.3 לנשים

81.4 לגברים

השוואה על פי דת בקרב ערבים

להלן פילוח שביצע הלמ"ס של תוחלת החיים על פי דתם של האזרחים הערבים בהשוואה לזו היהודים[8]. הנתונים משקללים ממוצע של השנים 2014–2016:

יהודים ערבים נוצרים דרוזים מוסלמים
נשים 84.6 83.5 82.5 80.9
גברים 81.2 78.9 79.4 76.5

השוואה על פי רמת שמירת הדת בקרב יהודים

תוחלת החיים בפילוח לפי רמת שמירת הדת של האזרחים היהודים אינה נמדדת על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אולם מחקרים שונים מנסים להעריך מגמות שונות בהקשר זה.

מחקרים אחדים השוו בין מידת הדתיות של יישובים ישראלים לבין אריכות ימים, למשל, על ידי השוואה בין קיבוצים חילוניים וקיבוצים דתיים, ומצאו קורלציה חיובית בין מידת הדתיות של יישוב לבין אריכות ימים[9][10].

בדו"ח של מרכז טאוב משנת 2015 השוו דב צ'רניחובסקי וחן שרוני תוחלת חיים בערים ישראליות על פי מדד חברתי-כלכלי, והצביעו על מגמה לפיה בקרב יישובים הבולטים לחיוב בתוחלת חיים גבוהה מהמצופה - ביחס למדד החברתי-כלכלי שלהם - מובילים יישובים בעלי ריכוזים גבוהים יחסית של אוכלוסייה חרדית (95-31% חרדים בערים אלו)[11]. מחקר של ניצה קסיר ודמיטרי רומנוב הטיל ספק בנכונות המדידה החברתית-כלכלית והעלה טענה שההבדלים קטנים משמעותית ממסקנת דו"ח טאוב[12].

דו"ח של איתן ששינסקי, דניאל גוטליב ואחרים משנת 2017 העריך שישנה מובהקות סטטיסטית לאריכות ימים אצל חרדים, אך ציין זאת בהסתייגות כי המודל לפיו הם מודדים מי הוא חרדי עלול להיות בעייתי בגילאים מתקדמים[13].

תוחלת חיים על פי אזור מגורים

תוחלת החיים בישראל משתנה באופן משמעותי בין המחוזות השונים, כאשר תוחלת החיים הכללית לשנת 2017 היא הגבוהה ביותר במחוז יהודה ושומרון (83.7) ובמחוז מרכז (83.5), והנמוכה ביותר במחוז הדרום (81.0) ובמחוז הצפון (81.4)[14]. עיקר פערים אלו מוסבר על ידי פערים ברמה החברתית-כלכלית בין המחוזות השונים, והנתונים משתנים כאשר מנסים לנטרל גורמים שונים. נתוני תוחלת החיים בערים הגדולות בישראל (מעל 100,000 תושבים) לשנת 2021 מראות פערים די משמעותיים[15][16]. בצמרת הערים עם תוחלת החיים הגבוהה ביותר נמצאת כפר סבא עם ממוצע של 85.0 שנים. אחריה מקדימות רמת גן (84.9), ראשון לציון (84.3) ורחובות (84.2). באמצע הרשימה ממוקמות פתח תקווה (83.5), ירושלים (83.2) וחיפה (83.2) עם תוחלת חיים דומה. תל אביב-יפו (83.1) ונתניה (83.0) נמצאות מעט אחריהן. קבוצת הערים הבאה כוללת את בני ברק (82.8) וחולון (82.8). לקראת סוף הרשימה, עם תוחלת חיים נמוכה יותר, נמצאות בית שמש (82.4), אשדוד (82.4) ואשקלון (82.4). בתחתית הרשימה ניצבות באר שבע (81.4) ובת ים (81.1).

בלמ"ס ערכו ממוצע של תוחלת החיים של המחוזות בחיתוך לפי לאום לשנים 2014–2016. בחיתוך זה, בקרב "יהודים ואחרים" תוחלת החיים הגבוהה ביותר היא במחוז ירושלים (84.0), והנמוכה ביותר במחוז הדרום (80.9). בקרב ערבים תוחלת החיים הגבוהה ביותר היא במחוז הצפון (80.1), והנמוכה ביותר במחוז הדרום (78.2).

השוואה בין ערים ומדד כלכלי-חברתי

בדרך כלל נמצאת התאמה בין המצב הסוציו-אקונומי של חברה מסוימת לבין תוחלת החיים באותה חברה, התאמה הידועה כבר שנים רבות ונבדקה במקומות רבים בעולם. חוקרים הצביעו על כמה קשרים אפשריים בין התופעות, בין היתר: נגישות פחותה לשירותי בריאות, חוסר במשאבים המפריע לשמירה על בריאות תקינה, מתח, מגורים בשכונות צפופות, היגיינה ועוד[17].

בשנת 2009 פרסם דב צ'רניחובסקי ממרכז טאוב את "דו"ח מצב המדינה: חברה, כלכלה ומדיניות" ובו השוואה של תוחלת החיים בערים בישראל מעל ל-50,000 תושבים, לבין המדד החברתי-כלכלי של ערים אלו[11].

במרבית הערים ישנו מתאם ברור בין המדד הכלכלי-חברתי לבין תוחלת החיים, אולם כמה ערים חורגות מין המגמה ובהן תוחלת חיים גבוהה או נמוכה בהשוואה לערים בעלות מצב סוציו-אקונומי דומה. הערים הבולטות לחיוב במגמה זו הן בית שמש, בני ברק, ירושלים ורעננה - בהן תוחלת החיים גבוהה לעומת מדדן הכלכלי-חברתי. הערים הבולטות לשלילה במגמה זו הן תל אביב-יפו, גבעתיים, חדרה וקריית אתא[11].

ריכוזי אוכלוסייה חרדית בהשוואה כלכלית-חברתית

תוחלת חיים ביחס למדד חברתי-כלכלי

בשנת 2015 פרסמו דב צ'רניחובסקי וחן שרוני את "דו"ח מצב המדינה: חברה, כלכלה ומדיניות", שבו התייחסו לממצאים מדו"ח 2009. לפי הדו"ח, שלוש הערים שבהן קיים שילוב גבוה בין מדד כלכלי-חברתי גבוה לבין תוחלת חיים ארוכה הן ערים עם ריכוז גדול של אוכלוסייה חרדית: בית שמש (46%), בני ברק (95%), וירושלים (31%)[11]. צ'רניחובסקי ושרוני הסבירו את התופעה באמצעות ה"הון החברתי" של החברה החרדית: רשתות תמיכה חברתיות חזקות המקטינות את תחושת העוני, מפחיתות תחושת בדידות, עוזרות לפרט בזמן משבר, ומעלות את שביעות הרצון מהקשרים המשפחתיים. בנוסף, המעורבות בפעילויות קוגניטיביות וחברתיות כמו לימוד תורה ותפילה במניין מעניקה למבוגר החרדי תחושת משמעות לחייו[18], מה שעשוי להשפיע על תוחלת החיים.

הסוציולוגית חיה שטייר הסבירה את התופעה באי-הדיוק של הגדרת עוני בהסתמך על מדדים כלכליים בלבד. לטענתה, למרות היות החברה החרדית ענייה על פי מבחנים כלכליים, היא איננה "תרבות עוני" מבחינות סוציולוגיות. להפך, התרבות החרדית מעודדת במידה רבה את העוני הכלכלי, וממילא תוחלת החיים שלה מתאימה לחברת רווחה[19].

מחקרם של ניצה קסיר ודמיטרי רומנוב מוסיף הסבר נוסף לתוחלת החיים הגבוהה בחברה החרדית. הם מציינים שהחרדים מועסקים פחות במקצועות "צווארון כחול" כמו בנייה וחקלאות, ולכן חשופים פחות למחלות מקצועיות. בנוסף, הם נחשפים פחות לגורמי סיכון אחרים כגון שירות צבאי, עישון וצריכת סמים ומשקאות אלכוהולים[20]. איכות החיים בתחום הבריאות גבוהה בחברה החרדית בהשוואה לאוכלוסיות אחרות. מחקר נוסף של קסיר מראה שהמצב הסוציו-אקונומי של החרדים טוב בהרבה מזה שעולה מהמדדים הסטנדרטיים. למרות שיעורי עוני גבוהים, שיעור החרדים הנמצאים בחובות, או משתמשים בחסכונות לכיסוי הוצאותיהם, נמוך מהמצופה, והמתאם הרגיל בין מצב סוציו-אקונומי לחובות אינו קיים בחברה החרדית. זאת משהום שהקהילה החרדית מספקת תמיכה כלכלית וחברתית לנזקקים באמצעות רכישות מרוכזות, תרומות, מתנדבים והלוואות ללא ריבית[12]. מסיבה זו, אין התאמה בין המדדים הסוציו-אקונומיים של היישובים החרדים ותוחלת החיים שלהם.

תוחלת חיים לפי רמת השכלה

נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביעים על עליה עקבית בתוחלת החיים בהתאם לרמת ההשכלה, שהיא אחד המרכיבים של מעמד חברתי-כלכלי הקשור בדרך כלל לתוחלת החיים.

בשנת 2015 מדדה הלמ"ס נתונים המפלחים את האוכלוסייה בהתאם לרמת השכלה, וניסה להעריך את תוחלת החיים הנוספת הצפויה לאדם בגיל 30 בהתאם לרמת ההשכלה שלו:

השכלה תוחלת חיים בגיל 30 - נשים תוחלת חיים בגיל 30 - גברים
על תיכונית ואקדמית 58.2 55.2
תיכונית מלאה, כולל בגרות 55.5 53.3
פחות מ-12 שנות לימוד 53.2 47.7

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ ד"ר איתי גל, ארגון הבריאות העולמי: ישראל - מקום 6 בעולם בתוחלת החיים הממוצעת, באתר ynet, 19 במאי 2016
  2. ↑ ד"ר איתי גל, בריא כאן: הגברים הישראלים עלו למקום ה-3 בעולם בתוחלת החיים, באתר ynet, 11 בנובמבר 2018
  3. ↑ איתי גל, דו"ח ארגון הבריאות העולמי: באיזו מדינה חיים הכי הרבה – ומה תוחלת החיים בישראל?, באתר ynet, 10 בדצמבר 2020
  4. ↑ Healthy life expectancy (HALE) at birth (years), www.who.int (באנגלית)
  5. ↑ ברודסקי, ג., שנור, י. ובאר, ש. (עור'). (2018). בני + 65 בישראל שנתון סטטיסטי 2017, לוח 5.11. ירושלים: מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל וג'וינט אשל.
  6. 1 2 תוחלת חיים, לפי מין, דת וקבוצת אוכלוסייה, באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
  7. ↑ משה כהן, ‏תוחלת החיים ממשיכה לעלות: מודיעין עילית בראש הרשימה, היישובים הערבים בתחתית, באתר מעריב אונליין, 4 בדצמבר 2019
  8. ↑ אי-שוויון בבריאות וההתמודדות עמו, באתר משרד הבריאות
  9. ↑ דן אבן, מחקר: דתיים מאריכים חיים יותר מאשר חילונים, באתר nrg‏, 27 בנובמבר 2005
  10. ↑ Kark, Jeremy D., Galia Shemi, Yechiel Friedlander, Oz Martin, Orly Manor, and Solomon Hillel Blondheim, “Does Religious Observance PromoteHealth? Mortality in Secular vs. Religious Kibbutzim in Israel,?, American Journal of Public Health, 86
  11. 1 2 3 4 לפי נתוני 2006, מתוך דב צ'רניחובסקי וחן שרוני, "הקשר בין הון חברתי לבריאות בקרב חרדים" (המחקר המלא), מתוך "דוח מצב המדינה – חברה, כלכלה ומדיניות 2015", עמ' 385.
  12. 1 2 ניצה (קלינר) קסיר, מיהו עני? חובות בחברה החרדית היבטים שונים של עוני ודרכי התנהלות פיננסית בקרב הציבור החרדי, אסופת מאמרים, סיכום פעילות הרשות ומבט על אתגרי העתיד, אוניברסיטת תל-אביב ורשות האכיפה והגבייה, 2018, עמ' 57-76
  13. ↑ איתן ששינסקי, דניאל גוטליב ואחרים, הקשר בין רמת ההכנסה ותוחלת החיים - המקרה הישראלי, עמ' 13
  14. ↑ תוחלת חיים, באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
  15. ↑ קובץ הרשויות המקומיות בישראל - 2021, באתר www.cbs.gov.il
  16. ↑ קובץ המחשת נתוני למ"ס, באתר numbersguys.com
  17. ↑ בנק ישראל -חטיבת המחקר, הקשר בין המצב החברתי-כלכלי למצב הבריאות
  18. ↑ דב צ'רניחובסקי וחן שרוני, "הקשר בין הון חברתי לבריאות בקרב חרדים", מתוך "דוח מצב המדינה – חברה, כלכלה ומדיניות 2015", עמ' 394, 399
  19. ↑ שטייר, חיה, עוני בין דיסציפלינות: תרומתה של הסוציולוגיה לחקר העוני, סוציולוגיה ישראלית ז׳(1), 2005
  20. ↑ ניצה (קלינר) קסיר ודמיטרי רומנוב, איכות החיים של אוכלוסיות בחברה הישראלית - מבט השוואתי, המכון החרדי למחקרי מדיניות, אוגוסט 2018, עמוד 47