אורלי אזולאי

אורלי אזולאי

אזולאי בארמון מלך סעודיה בריאד בעת ועידת הליגה הערבית, 2007
לידה	אוקטובר 1953 (בת 72) ראשון לציון, ישראל
מדינה	ארצות הברית
מספר ילדים	2
רשתות חברתיות
פייסבוק	orly.azoulay.35
טוויטר (X)	OrlyAzoulay

אורלי אזולאי (נולדה באוקטובר 1953) היא עיתונאית וסופרת פוליטית ישראלית. הייתה כתבת מן המניין בעיתון "ידיעות אחרונות" משנת 1976 ועד 2021, ובתפקידה האחרון שימשה שליחת העיתון לוושינגטון.

ביוגרפיה

אזולאי, ילידת ראשון לציון, החלה את דרכה העיתונאית במהלך שירותה בצה"ל, ככתבת צבאית ב"מערכות ים" - ביטאון חיל הים, לפני מלחמת יום הכיפורים. לאחר מכן הצטרפה ל"ידיעות אחרונות" ומונתה לכתבת באזור השרון ונתניה. בתקופה זו פרסמה סדרת כתבות שזכו להד תקשורתי רב, על המאבק בין כנופיות הפשע בנתניה. בהמשך דרכה מונתה לכתבת הפוליטית של העיתון וסיקרה שורה של מערכות בחירות. משנת 1976 פעילה כעיתונאית במשרה מלאה בעיתון.

אזולאי הייתה בין העיתונאים היחידים שהועמדו לדין בעבירות סוב יודיצה. ב-1978 פרסמה כתבה אוהדת על מורשע בפלילים יומיים לפני מתן גזר דינו. אזולאי הורשעה בעבירה על-פי סעיף 41 לחוק בתי המשפט והוטל עליה קנס בסך 1,000 לירות. ב-1981 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורה. ב-1983 נדחה ערעורה לבית המשפט העליון על ידי הרכב של שלושה שופטים בראשות אהרן ברק.

ב-1993 נשלחה לפריז ככתבת "ידיעות אחרונות" בצרפת. במסגרת תפקידה סיקרה את המגעים הראשונים בין נציגים ישראלים ופלסטינים, ראיינה את יאסר ערפאת במפקדת אש"ף בתוניס, וערכה מספר מסעות לצפון אפריקה.

אזולאי פרסמה לראשונה את "פיקדון רבין": התחייבות שהפקיד ראש הממשלה יצחק רבין בידיו של מזכיר המדינה האמריקאי וורן כריסטופר כי ישראל תיסוג מכל רמת הגולן בתמורה לשלום מלא וסידורי ביטחון עם סוריה. בספרה על שמעון פרס תיארה אזולאי שיחה שהתקיימה בביתו של הנשיא, עזר ויצמן, זמן קצר לאחר שפרס נכנס ללשכת ראש הממשלה בעקבות רצח רבין, שבה סיפר פרס לוויצמן שנדהם לגלות את "פיקדון רבין", שעליו לא ידע הוא עצמו דבר.

ב-1996 שבה אזולאי לישראל וסיקרה את מערכת הבחירות, ולאחר מכן יצאה לוושינגטון כפרשנית וכתבת העיתון בארצות הברית. במסגרת שליחותה סיקרה ועידות שלום, בהן הסכם ואי, ועידת קמפ דייוויד וועידת שפרדסטאון. אזולאי יצאה למשימות עיתונאיות במדינות "ציר הרשע" ודיווחה מאיראן, מעיראק ומקוריאה הצפונית. היא הייתה העיתונאית הישראלית הראשונה שהוזמנה לארמון המלך בריאד ודיווחה מפסגת הליגה הערבית בערב הסעודית. כמו כן סיקרה מוקדי מתיחות ברחבי העולם, בהם אפגניסטן, פקיסטן, כווית, קטר ומפקדת החזבאללה בביירות. אזולאי יצאה פעמיים למשימות עיתונאיות באיראן. ב-2015 שהתה בה 14 ימים ודיווחיה ב"ידיעות אחרונות" סוקרו בהרחבה בטלוויזיה האיראנית. ב-2005 סיקרה את מערכת הבחירות באיראן, כאשר מחמוד אחמדינז'אד נבחר לנשיא.

ב-18 באוקטובר 2018 טענה ב"ידיעות אחרונות" כי בשנת 1992, בהיותה חברת פאנל בתוכנית "פופוליטיקה", הותקפה מינית בידי המנחה, דן מרגלית^[1].

ב-21 בינואר 2021, יום לאחר השבעתו של ג'ו ביידן לנשיאות ארצות הברית, הודיעה אזולאי במאמר פרידה ב"ידיעות אחרונות" כי בתום סיקור ארבע שנות כהונתו של טראמפ, ו-45 שנות עבודה סדירה בעיתון, היא מסיימת את עבודתה הרציפה בו ופונה לכתיבת ספר.

ספריה

• האיש שלא ידע לנצח, הוצאת ידיעות ספרים, 1996. ביוגרפיה של שמעון פרס בעקבות כישלונו בבחירות 1996 מול בנימין נתניהו.
• האיש שניצח את עצמו, הוצאת ידיעות ספרים, 2000. על הקרב הפוליטי בין נתניהו לבין אהוד ברק.
• אובמה: יש לו חלום, הוצאת ידיעות ספרים, 2009. על מערכת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008.
• הקרב על אמריקה: מסע בקו השבר, הוצאת ידיעות ספרים, 2022. על ארצות הברית בתקופת נשיאותו של דונלד טראמפ.

חייה הפרטיים

אזולאי הייתה נשואה ליעקב כץ, בנו של איש מחלקת הספורט של קול ישראל לשעבר יואל כץ, ולהם בן ובת. כיום היא נשואה להווארד ארנשטיין, עיתונאי בכיר וראש משרד הרדיו של CBS בוושינגטון.

שירה וסרמן, בתה, נודעה בכינוי חצי שירה בשל דיאטה מוצלחת שעברה, ובמסגרתה השילה ממשקלה 70 ק"ג. וסרמן הגישה פינה קבועה בנושאי תזונה בערוץ 10. בנה של אזולאי, ד"ר ירדן כץ, הוא מרצה במחלקה לתרבות אמריקאית באוניברסיטת מישיגן.

אזולאי היא אחותן הבכורה של הסופרת אילנה ברנשטיין ושל האוצרת והבמאית ד"ר אריאלה אזולאי, כיום פרופסורית באוניברסיטת "בראון" בפרובידנס.

ב-2010 פורסם שאורלי אזולאי ובעלה נעצרו בחשד לגידול סמים וכוונה להפיצם לאחר שנמצאו בביתם 11 שתילי מריחואנה, בהם כאלה שהתנשאו לגובה שני מטרים. בית המשפט בוושינגטון קבע שאין בסיס לטענות המשטרה והשופט החליט לבטל את הדיון בתיק. לא הוגש כתב אישום נגד אזולאי, ולאחר כמה שעות היא שוחררה^[2].

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אורלי אזולאי בוויקישיתוף

• אורלי אזולאי, ברשת החברתית פייסבוק
• אורלי אזולאי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• אורלי אזולאי, ברשת החברתית Goodreads
• שלמה בן-עמי, התגלמות הדיסטופיה, באתר ynet, 19 בינואר 2022
• אסף יערי, העיתונאים של המדינה: אורלי אזולאי, באתר יוטיוב, 30 ביוני 2025

הערות שוליים