.jpg)
קַטַר (בערבית: قطر, בליטון (ער'): Qaṭar, בתעתיק מדויק: קַ֫טַר[א]), הידועה בעברית בכתיב הנפוץ קטאר,[6] ובשמה הרשמי מדינת קטר (בערבית: دولة قطر, בליטון: Dawlat Qaṭar, [ˈdawlat ˈqɑtˤɑr]) היא מדינה ואמירות קטנה השוכנת בחצי אי קטן בצפון-מזרח חצי האי ערב. קטר מוקפת מרוב עבריה במפרץ הפרסי, גבולה היבשתי היחיד הוא הגבול עם ערב הסעודית השוכנת לדרומה, ומצר ים צר מפריד בינה לבין מדינת האי בחריין שבמערבה.
הדת הרשמית של קטר היא האסלאם ואזרחי קטר הם בעיקר מוסלמים-סונים-סלפים-והאבים. החוקה בקטר מבוססת ונחקקת בעיקר על-פי השריעה – הדין האסלאמי. קטר היא מדינה-חברה בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי ובליגה הערבית. שפתה הרשמית היא ערבית.
בית ת'אני (אאל ת'אני) שולט באמירות מאז היווסדה במאה ה-19 על ידי השייח' ג'אסם בן מוחמד אאל ת'אני. במאה ה-20 הייתה קטר מדינת חסות של האימפריה הבריטית, וב-1971 היא זכתה לעצמאות מלאה. כיום המשטר באמירות הקטרית הוא מלוכה אבסולוטית והעומד בראשה הוא האמיר תמים בן חמד אאל ת'אני. נכון לתחילת 2017, האוכלוסייה הכללית של קטר מנתה כ-2.6 מיליון תושבים – אך רק 313,000 מתוכם אזרחים קטרים, והשאר מהגרי עבודה. בסוף שנת 2023 מנתה אוכלוסיית קטר כ-3.08 מיליון תושבים.[7]
התוצר המקומי הגולמי לנפש בקטר הוא מן הגבוהים בעולם, והיא בעלת עתודת הגז השלישית בגודלה בעולם. כלכלת קטר מתבססת בעיקר על הפקת נפט וגז טבעי. המדינה נחשבת על ידי האומות המאוחדות לאחת המדינות הערביות המתקדמות ביותר, ויש לה כוח משמעותי בעולם הערבי – היא תמכה במספר ארגוני מורדים במהלך האביב הערבי, הן מהבחינה הכלכלית והן דרך חברת המדיה העולמית המתרחבת שלה, אל-ג'זירה. קטר היא המדינה הערבית הראשונה שזכתה לארח את גביע העולם בכדורגל ("המונדיאל"), בשנת 2022.
ביוני 2017, ערב הסעודית, בחריין, איחוד האמירויות הערביות, מצרים, ומדינות מפרץ אחרות, ניתקו את קשריהן הדיפלומטים עם קטר, בטענה כי קטר מממנת ותומכת בארגוני טרור בתחומיה ובשאר העולם, ואף משפיעה על עניינים פוליטיים פנימיים במדינות השכנות לה, ואף מעבר לכך. האשמות אלו גרמו למשבר הדיפלומטי הקטרי ב-2017. אולם בחלוף כשלוש שנים וחצי ולאחר מגעים לחידוש היחסים בתיווך אמריקאי, ב-5 בינואר 2021, הכריזו המדינות המחרימות סעודיה, מצרים, איחוד האמירויות ובחריין על ביטולו של החרם מצדן על קטר.
קטר מממנת טרור ובמקביל מנהלת קשרים דיפלומטיים עם מדינות העולם המערבי. קטר מממנת ארגונים אסלאמיים קיצוניים בעולם הערבי ומתווכת בין מדינות העולם ומערבי ובין אותם ארגונים אסלאמיים קיצוניים. על פי הערכות העבירה קטר לחמאס מאות מיליוני דולרים בשנה. המדיניות הזו ממומנת על ידי כמויות הכסף האדירות של קטר, שנובעות מהפקת גז ובמיוחד מיצוא גז נוזלי (LNG) שמחירו זינק אחרי שרוסיה סגרה כמעט כליל את ברזי הגז הטבעי לאירופה.[8][9]
היסטוריה
ערך מורחב – היסטוריה של קטר
בקטר נמצאו שרידים ארכאולוגיים של תרבויות עתיקות טרם המצאת הכתב, ושרידי סחר עם התרבות הבבלית הקדומה. בין היתר נמצאו כשלושה מיליון שרידי שבלולים מעוכים לצורך תעשיית הארגמן של ממלכת הכשים. במקורות הערביים מוזכרת קטר רק מן המאה התשיעית. הנמל שימש מרכז חשוב בסחר הפנינים והסחורות בין פרס להודו ולעולם המערבי, ועד המאה ה-18 שימש גם נמל מוצא לשודדי ים.
במאה ה-19 נתפסה קטר על ידי שבט הנוודים בית ת'אני, שבא מתוך חצי האי ערב, וכבש את קטר לאחר הניצחון על כוחות האימפריה העות'מאנית בקרב אל וג'בה. צאצאי שבט זה הם השליטים כיום במדינה.
האימפריה העות'מאנית השתלטה על אזור זה ב-1872 ונטשה אותו בתחילת מלחמת העולם הראשונה, אך השפעה בריטית הייתה קיימת בו החל מהמאה ה-19, כשבריטניה השתתפה במלחמה נגד השוד הימי לכל אורך המפרץ הפרסי. עם התעוררות העניין בנפט שנמצא באזור החל משנות ה-30 של המאה ה-20 בריטניה הפכה את הנסיכות לשטח חסות, עד הכרזתה כעצמאית בשנת 1971.
פוליטיקה
- ערך מורחב – פוליטיקה של קטר
מאז הכרזת העצמאות בשנת 1971 מחזיק בית ת'אני (آل ثاني, אאל ת'אני) בשלטון במדינה. אמיר מבני הבית עומד בראש המדינה.
מבחינה פוליטית, קטר נמצאת בתהליך של התפתחות מחברה מסורתית למדינת רווחה מודרנית. על מנת לעמוד בדרישות קדמה חברתיות וכלכליות, כוננו השלטונות משרדים ממשלתיים.
החוק הבסיסי בקטר (1970) מיסד מנהגים מקומיים, ששורשיהם במסורת הווהאבית (الوهابية) השמרנית של קטר, והעניק לאמיר סמכות עליונה. מסורות נוספות שמשפיעות על תפקידו של האמיר כוללות התייעצות בקבלת החלטות, שלטון מתוך קונצנזוס והזכות הנתונה לאזרחים לפנות באופן ישיר אל האמיר. האמיר אינו כפוף באופן ישיר לאיש, אך אסור לו להפר את השריעה (החוק האסלאמי) והלכה למעשה הוא חייב להביא בחשבון את דעותיהם של נכבדים מרכזיים ושל הממסד הדתי. המועצה המייעצת, שהיא גוף ממונה העוזר לאמיר בקביעת מדיניות, מיסדה את מעמדן של קבוצות השפעה אלו.
עד 2021 בקטר לא היו נהוגות בחירות, וחל איסור להקים מפלגות פוליטיות. דו"ח "חירות בעולם" משנת 2025 (Freedom in the World 2025) מציין את קטר כ"בלתי חופשית", ובדירוג מ-0 ל-100 (100 החופשי ביותר) מעניק למדינה ציון 25 – 7 מתוך 40 על זכויות פוליטיות ו-18 מתוך 60 על חירויות אזרחיות.[10]
בשנת 2021, אזרחי הנסיכות בחרו לראשונה 30 מתוך 45 חברי מועצת השורא, כשהיתר ימונו ישירות על ידי האמיר. אלפים היו מנועים מלהצביע ולא הותרה פעילות מפלגתית. למועצה יש סמכות חקיקתית והיא אחראית על אישור המדיניות הכללית ועל התקציב, אולם אין לה שליטה על הגופים מקבלי ההחלטות בתחום ההגנה, הביטחון, הכלכלה וההשקעות במדינה העשירה.[11]
ב-5 בנובמבר 2024, התקיים משאל עם בקטר על חיזוק תפקידו של האמיר, וביטול הבחירות למועצת השורא – האספה המייעצת לנשיא, כך שהאמיר ימנה את חברי המועצה, משרד הפנים במדינה הודיע כי משאל העם עבר עם 90.6% בעד, אחוז ההצבעה עמד על 84%. על פי ה-freedom house בשנה זו הדירוג בנוגע לקיום בחירות חופשיות והוגנות היה אפס בסקלה של 0-4.[12]
זרם המהגרים הערבים אל המדינה הביא למדינה דעות המעמידות בסימן שאלה את עקרונות החברה המסורתית הקטרית, אך עד כה לא נוצרו אתגרים רציניים לשלטונו של בית ת'אני (אאל ת'אני).
ב-27 ביוני 1995 הדיח סגן השליט, שייח' חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני, את אביו האמיר ח'ליפה בן חמד בהפיכה ללא שפיכות דמים. האמיר חמד ואביו התפייסו ב-1996. ההפיכה הובילה להרחבת חופש העיתונות, ותחנת הטלוויזיה אל-ג'זירה שבסיסה בקטר צברה מוניטין ייחודי כמקור חדשות חופשי ויחסית בלתי מצונזר בארצות ערב.
ב-25 ביוני 2013, בנאום טלוויזיוני, העביר האמיר חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני בן ה-61 את השלטון לבנו הרביעי תמים בן חמד אאל ת'אני בן ה-33. העברת השלטון עברה בשלום, וזכתה לברכתם של בני בית ת'אני.
צבא וביטחון
- ערך מורחב – הכוחות המזוינים של קטר
הכוחות המזוינים של קטר נוסדו בשנת 1971, וכוללים 11,800 חיילים – 8,500 בזרוע היבשה, 1,800 בצי ו-1,500 בחיל האוויר.
יחסי חוץ
- ערך מורחב – יחסי החוץ של קטר
המשבר הדיפלומטי (2017–2021)
- ערך מורחב – המשבר הדיפלומטי הקטרי
ביוני 2017 הודיעו מצרים, סעודיה, בחריין, איחוד האמירויות, תימן, לוב וקומורו על ניתוק הקשרים הדיפלומטיים עם קטר בעקבות תמיכתה באיראן ובארגוני טרור. כאות הזדהות עם מדינות אלה, גם ניז'ר החזירה את שגרירה מקטר.[13]
כעבור מספר ימים גיבשו מדינות ערב מסמך בן 13 סעיפים ובו נכללו דרישות מקטר על מנת שיופסק החרם כנגדה. המסמך הוצג על ידי כווית המתווכת בין הצדדים. חלק מהדרישות כללו את סגירת הבסיס הצבאי הטורקי שבקטר, ניתוק הקשרים עם חזבאללה, הפסקת פעילותה של רשת אל-ג'זירה ואף צמצום הקשרים הדיפלומטיים עם איראן.[14] למרות זאת, קטר לא נענתה לדרישות ואף חיזקה את קשריה עם איראן.
למרות ניסיונות תיווך, המשבר התמשך ומדינות נוספות ניתקו את קשריהן הדיפלומטיים עם קטר, בשנת 2018 אף שקלה ערב הסעודית לנתק את קטר גאוגרפית באמצעות חפירת תעלה סביב קטר. בדצמבר 2020 החלו מגעים לחידוש היחסים בתיווך אמריקאי ולאחר כשלוש וחצי שנים, ב-5 בינואר 2021, נפסק החרם שהטילו סעודיה, מצרים, איחוד האמירויות ובחריין על קטר.
יחסים עם ישראל
- ערך מורחב – יחסי ישראל–קטר
הקשר הראשון בין המדינות החל בשנת 1996, כאשר ישראל פתחה לראשונה נציגות כלכלית קבועה בדוחה. זמן קצר לאחר מכן ביקר ראש הממשלה שמעון פרס בקטר. במשך השנים ביקרו בקטר אישים ישראלים בכירים מספר פעמים.
בתחילת שנת 2009, בעקבות מבצע עופרת יצוקה, הורתה קטר לראש הנציגות הישראלית בדוחה לעזוב את המדינה וניתקה את קשריה הכלכליים עם ישראל.[15] עם זאת, במהלך אוגוסט 2009 הכריזה קטר כי תהיה מוכנה לחדש את המגעים עם ישראל, בתנאי שתוקפא הבנייה בהתנחלויות.[16]
במשך השנים ביקרו בקטר ספורטאים ישראלים, בהם הטניסאית שחר פאר והשחיינית עמית עברי. בעיתונות העולמית פורסם שהמדינות מנהלות שיתוף פעולה ביטחוני.
במהלך מונדיאל 2022 אפשרה קטר לאזרחים ישראלים המחזיקים בכרטיס כניסה למשחק מונדיאל לבקר בשטחה. זו הפעם הראשונה שהתקיימו טיסות ישירות בין תל אביב לבין דוחה.
על אף זאת שוררת עוינות בין המדינות על רקע תמיכת קטר בחמאס, שמנהיגיו מתגוררים בקטר, ועמדתה בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בסקרים שנעשו בשנים 2020 ו-2022 בקטר ענו 87% מהמשיבים כי הם מתנגדים להכרה בישראל ולנורמליזציה ביחסים בין המדינות.[17]
בשנים 2007–2014, ממשלת קטר מימנה את חמאס ללא פיקוח ובקרה בין-לאומית. מאז 2014 המימון הקטרי נעשה בתיאום עם ישראל וארצות הברית. במרץ 2018 ביקש נתניהו מאמיר קטר במכתב רשמי לתמוך בצורה ישירה בחמאס במימון של כ-30 מיליון דולר בחודש, בטיעון לפיו העברת הכסף תסייע לשמירה על היציבות האזורית. נתניהו גם ביקש משר האוצר האמריקאי, סטיבן מנוצ'ין, לשלוח מכתב המבטיח לקטרים שהכספים שישלמו למימון החמאס לא ייחשבו מימון לטרור.[18][19]
עד לשנת 2021, העבירה קטר לחמאס יותר מ-1.8 מיליארד דולר באמצעות הוועדה הקטרית לשיקום רצועת עזה.[20]
אחד המקורות הקבועים לקריקטורות האנטישמיות בתקשורת הערבית היא התקשורת הקטרית, העוסקת בדמוניזציה בוטה של היהודים. קריקטורות אלו חורגות מביקורת לגיטימית על ישראל או על מדיניותה ומביעות אנטישמיות גלויה. הן מתבססות על נושאים אנטישמיים קלאסיים ומעניקות להם חיים חדשים, כולל תיאוריות קונספירציה של שליטה יהודית בעולם; עלילות דם; חיבור הציונות לנאציזם; דמוניזציה ודה-הומניזציה של ישראל ויהודים; ושימוש בדימויים יהודיים סטריאוטיפיים מימי הביניים. קריקטורות אנטישמיות הפכו לסימן היכר של עיתונים קטריים.[21]
באוקטובר 2023, לאחר טבח שבעה באוקטובר וחטיפת מאות ישראלים לרצועת עזה, שימש ראש ממשלת קטר מוחמד בן עבד א-רחמן בן ג'אסם אאל ת'אני כמתווך העיקרי בעסקת חילופי שבויים.[22] מאז הטבח שביצעו ארגוני הטרור הפלסטיניים מעזה, נמתחת ביקורת קשה על מדיניות שיתוף הפעולה של ישראל עם קטר במימון החמאס.[23]
למרות האכזבה בישראל מתפקוד קטר כמתווכת, נכון לינואר 2025, קטר עדיין לוקחת חלק בתיווך לעסקת החזרת חטופים מול חמאס.[24]
בנובמבר 2024 נחשף חשד לקשר בין לשכת נתניהו לממשלת קטר, במסגרתה עסקו יועצי ראש הממשלה בנימין נתניהו בקידום אינטרסים של ממשלת קטר בישראל בעבור תשלום.[25][26] ב-15 בפברואר 2025 הודיע שירות הביטחון הכללי שהוא בודק את מעורבות קטר בלשכת ראש הממשלה.[27]
קטר מממנת ארגוני טרור כמו האחים המוסלמים וחמאס ויש לה קשר הדוק עם ארגון דאעש. ארגון "ההתאחדות העולמית של אנשי הדת המוסלמים" שיש לו תפקיד בליבוי האש במזרח התיכון ושרואה בישראל אויב שיש להשמיד ושקרא לג'יהאד נגדה, ממוקם בקטר ונהנה מחסותה ומימונה. היא גם מממנת את רשת התקשורת אל-ג'זירה, שמהדהדת ברחבי העולם אנטישמיות, הכחשת השואה, אג'נדות נגד ישראל ונגיעה בסוגיות נפיצות בכוונה תחילה.[28][29][30][31][32]
ב-9 בספטמבר 2025 ערכה ישראל את מבצע פסגת האש, שבו מטוסי חיל האוויר הישראלי תקפו בדוחה, בירת קטר, מפגש של בכירי חמאס חו"ל.[33]
כלכלה
כלכלת קטר מבוססת בעיקר על נפט, שנתגלה בה בשנת 1939, ועל גז טבעי. בשל העושר הרב המופק מהנפט ובעיקר מהגז הטבעי (לקטר עתודת הגז הטבעי השלישית בגודלה בעולם), לצד האוכלוסייה המצומצמת, התמ"ג לנפש בה הוא במקום השני בעולם, ועומד על 92,536 דולר לנפש (2012).[34]
שיעור האינפלציה בקטר כ-2.3%, ושיעור האבטלה כ־2.7%. חובה החיצוני של קטר הוא 17.5 מיליארד דולרים.
ממשלת קטר עושה מאמצים לפתח ענפי כלכלה נוספים, כגון תעשייה, תיירות, שירותים ובנקאות.
כוח העבודה בקטר עומד על כ־140,000 איש. התעשייה מתמקדת בעיקר בייצור נפט גולמי וזיקוקו, דשן, חומרים פטרוכימיים (הקשורים לנפט), פלדה ומלט. במדינה עוברים 400 קילומטרים של צינורות להובלת גז טבעי המופעלים על ידי קטרגז, ועוד 235 קילומטרים של צינורות להובלת נפט גולמי. שיעור הצמיחה בתעשייה של קטר עומד על כ-10%.
בשנת 2005 הוקמה קרן "QIA" במטרה לבסס את כלכלת קטר על ידי התרחבות לתחומי השקעות שונים, כולל רכישות נכסים וחברות בעיקר במדינות זרות. מאז שהוקמה החלה הקרן במסע רכישות והיא גדלה בקצב מהיר.
חינוך והשכלה
ב-2020 דוח של מכון מחקר בין-לאומי חשף את תוכנית הלימודים האנטישמית שעליה מתחנך הדור הצעיר בקטר.[35] ב-2024 הציג מכון ממרי דוח לפיו בקטר מחנכים את הדור הצעיר בין השאר באמצעות מפות של ארץ ישראל בהן מוצגות ערים כמו יפו וחיפה כערים פלסטיניות, מבלי שום אזכור של קיומה של מדינת ישראל.[36]
קטר תורמת לאוניברסיטאות בארצות הברית ובאירופה באופן בלתי מדווח. המכון לחקר האנטישמיות המליץ לכנס שימועים ציבוריים בקונגרס של ארצות הברית על מנת לבחון את השפעת התרומות על תוכניות הלימודים, המלגות והשיח באוניברסיטאות.[37]
תחבורה
במדינה כ-1,230 ק"מ של כבישים, מהם 1,107 ק"מ סלולים. נמלים מצויים בערים דוחה ואום סעיד ובאי חלול. בקטר יש ארבעה נמלי תעופה, לשניים מהם מסלולי המראה סלולים שאורכם מעל 3 ק"מ.
גאוגרפיה
- ערך מורחב – גאוגרפיה של קטר
קטר היא אמירות במזרח התיכון, הנמצאת ממזרח לערב הסעודית, וגובלת במפרץ הפרסי ובמפרץ בחריין.
קטר משתרעת על פני שטח של כ-11,437 קילומטרים רבועים, הכול יבשה, ללא מים בתוך המדינה. קו הגבול שלה עם ערב הסעודית (הגבול היבשתי היחיד של המדינה) הוא באורך 60 קילומטרים, ואורך קו החוף הוא כ-563 קילומטרים. במסגרת הסכסוך ב-2017 דווח כי סעודיה שוקלת לחפור את תעלת סלווא לאורך הגבול המשותף ובכך להפוך את קטר לאי.[38]
פני הקרקע הם בעיקר שטוחים ובלתי פוריים, ומכוסים בחול וחצץ. האקלים הוא אקלים מדברי חם ויבש, ולח ולוהט בקיץ. בכל השנה ישנן סכנות עקב ערפל, סופות חול ואבק.
הנקודה הנמוכה ביותר היא בגובה פני הים (0) במים הטריטורייאליים של קטר במפרץ הפרסי. הנקודה הגבוהה ביותר היא קוריאן אבו אל באול – 103 מטר מעל גובה פני הים.
אין כמעט שימוש בעיבוד האדמה בקטר, ואדמות השלחין שם משתרעות על פני כ-80 קילומטרים רבועים.
המשאבים הטבעיים של קטר הם נפט, גז טבעי ודגים.
בקטר אין כמות מספקת של מים מתוקים ויש תלות במים מותפלים.
נתונים מספריים נוספים
- קו החוף
563 ק"מ
- שימוש אדמה
- אדמה ראויה לעיבוד: 1%
- אדמה בעלת יבול תמידי: 0%
- שדה מרעה תמידי: 5%
- יערות: 0%
- אחרים: 95%
דמוגרפיה
- ערך מורחב – דמוגרפיה של קטר
תוחלת החיים הממוצעת היא 82.37 שנים: 77.7 לגבר ו-82 לאישה. קצב הריבוי הטבעי עומד על 1.04% לשנה, כאשר שיעור הפריון עומד על 1.9 צאצאים לאישה.
הרישום הדמוגרפי הראשון התרחש בשנת 1892 בידי המושלים העות'מאניים ששלטו באזור.
מספר התושבים משתנה מעונה לעונה, שכן האוכלוסייה מבוססת במידה רבה על מהגרי עבודה. בתחילת שנת 2023, אוכלוסיית קטר מנתה 3 מיליון נפש, מתוכם 313 אלף אזרחים קטרים (12%) ו-2.3 מיליון היו תושבים מן החוץ. הזרים הלא-ערבים מהווים את הרוב המכריע של אוכלוסיית קטר; ההודים הם הקהילה הגדולה ביותר, אשר מנתה 650,000 בשנת 2017. לאחר מכן ישנם כ-350,000 נפאלים, 280,000 בנגלדשים, 260,000 פיליפינים, 200,000 מצרים, 145,000 סרי-לנקים ו-125,000 פקיסטנים.
דתות
האסלאם הוא הדת הדומיננטית בקטר, עם כ-67.7% מאמינים. מרבית המוסלמים שייכים לזרם הווהאבי-סלפי (סונים). 20% מהמוסלמים הם שיעים. דתות אחרות הן בקרב העובדים הזרים – נצרות (13.8%), הינדואיזם (13.8%), ובודהיזם (3.1%). ה-1.6% הנותרים אינם דתיים או משתייכים לדתות אחרות.
פעילות מיסיונרית נוצרית אסורה.
שפות
השפה הרשמית במדינה היא ערבית. אנגלית משמשת לרוב כשפה שנייה וכלינגואה פרנקה. קיומם של עובדים זרים רבים מאסיה הוביל לשימוש גם בשפות אסייתיות רבות כגון: אורדו, טמילית, בנגלית, הינדית, פשטו, נפאלית, טאגאלוג, אינדונזית, מלאיאלאם וטלוגו.
ראו גם
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
| פורטל המזרח התיכון | ||
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של קטר (בערבית ובאנגלית)
קטר, ברשת החברתית פייסבוק
קטר, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
קטר, ברשת החברתית אינסטגרם
קטר, סרטונים בערוץ היוטיוב- דורון פסקין, מכונת הכסף מקטר שמניעה את חמאס, באתר כלכליסט, 21 ביולי 2014
- חמאס ומדיניות החוץ של קטר, מגזין המזרח הקרוב, 27 ביולי 2014
- אייל להמן ורועי קייס, קטר, מסע למעצמה הקטנה בעולם, באתר ynet, 28 ביולי 2014
אשר שכטר, המדינה בעלת אלף הפרצופים: מה בעצם רוצה קטר מחיינו?, באתר TheMarker, 1 באוגוסט 2014- נדן פלדמן, המדינה שהצליחה להטביע את עצמה בכסף, באתר TheMarker, 9 ביוני 2017
- סמדר פרי, עולים על הקטר, באתר ידיעות אחרונות, 6 בנובמבר 2018
- אסף גבור, זאבה בעור כבש, בעיתון מקור ראשון, 19 במאי 2019
- רועי קייס, בתי הספר בקטר: "היהודים חוטאים רשעים", כאן חדשות, 9 בדצמבר 2020
- בלומברג, חגי עמית, בסיס אמריקאי לצד וילות של מנהיגי חמאס. כך נהפכה קטאר למארחת המושלמת, באתר TheMarker, 3 בנובמבר 2023
- טל שניידר, האקדמיה בארה"ב הפכה לזרוע ההסתה של קטאר, באתר זמן ישראל, 30 בינואר 2024
- place/Qatar קטר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
קטאר, דף שער בספרייה הלאומית- דורון פסקין, תמר טוניק, אינפוגרפיקה: דגנית בלבן, התמנון הקטארי, באתר כלכליסט, 22 בספטמבר 2025
ביאורים
הערות שוליים
- ↑ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
- ↑ טבלאת אוכלוסייה שם הקובץ: UN_PPP2024_Output_PopTot.xlsx, שם החוצץ: Median - מתוך אתר האו"ם
- ↑ טבלאת אוכלוסייה שם הקובץ: WPP2024_POP_F01_1_POPULATION _SINGLE_AGE_BOTH_SEXES.xlsx, שם החוצץ: Medium variant - מתוך אתר האו"ם, הערכה 1 ביולי 2024
- ↑ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-6 בספטמבר 2025
- ↑ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2023 בדו"ח שפורסם ב-2025 על ידי אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
- ↑ ד"ר ירון פרידמן, איזה קטאר - קטאר שלנו? הקריאה להשמדת ישראל שיוצאת מהמדינה "המורכבת", באתר מעריב אונליין, 8 באפריל 2025
- ↑ נתונים חודשיים על סך אוכלוסיית קטר, באתר רשות התכנון והסטטיסטיקה של קטר, אוקטובר 2023 (באנגלית)
- ↑ אסף אוני, מאות מיליונים בשנה: המשחק הכפול של התורמת הגדולה לחמאס, באתר גלובס, 12 באוקטובר 2023
- ↑ יוני בן-מנחם, הקשר של קטאר לארגוני הטרור, באתר המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, 2017-01-15
- ↑ Qatar: Country Profile, Freedom House (באנגלית)
- ↑ שנה לפני המונדיאל, קטאר עורכת בחירות ראשונות למועצה המחוקקת, באתר וואלה, 2 באוקטובר 2021
- ↑ Qatar: Freedom in the World 2024 Country Report, Freedom House (באנגלית)
- ↑ אבי יששכרוף, עקב "תמיכתה בטרור": מדינות ערב ניתקו קשרים דיפלומטיים עם קטר, באתר וואלה, 5 ביוני 2017
- ↑ אי-פי, ניתוק קשר עם איראן וסגירת אל-ג'זירה: דרישות מדינות ערב מקטר, באתר וואלה, 23 ביוני 2017
- ↑ ברק רביד, קטר ניתקה יחסים, ישראל בתגובה מקשה על אל-ג'זירה, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2008
- ↑ פנחס וולף, בישראל מגיבים בחיוב להצעת עומאן וקטר, באתר וואלה, 14 באוגוסט 2009
- ↑ Majority In Region Believe Palestinian Cause An ‘Arab Concern’: Survey, 3 בינואר 2023 (באנגלית).(הקישור אינו פעיל)
- ↑ ניר כהן, סודי ביותר: במכתב לקטאר מ-2018 נתניהו ביקש כסף לעזה, באתר ynet, 11 באפריל 2024
- ↑ ירון אברהם, חשיפה: המסמך שרה"מ לא היה רוצה שיגיע לוועדת החקירה הממלכתית | פרויקט מיוחד, באתר מאקו, 12 בנובמבר 2025
- ↑ What is Hamas and who supports it? – DW – 05/15/2021, dw.com (באנגלית)
- ↑ קריקטורות אנטישמיות: סימן היכר של עיתונים קטרים, באתר הליגה נגד השמצה, 26.12.2018
- ↑ ברק רביד, ראש המוסד טס לדוחא לפגישה עם ראש ה-CIA וראש ממשלת קטאר על שחרור החטופים, באתר וואלה, 28 בנובמבר 2023
- ↑ ירון אברהם, התעלומה הקטארית: מתווכת בין המערב לארגוני טרור שהיא בעצמה מממנת, באתר מאקו, 1 במאי 2024
- ↑ איתמר אייכנר, רועי רובינשטיין, "הזמן של החטופים אוזל": מאחורי חידוש המו"מ, למרות האכזבה מהמתווכות, באתר ynet, 25 במאי 2024
- ↑ בר פלג, "קטאר כמתווכת לשלום": מסמכים חושפים את המסרים שהציעו אוריך ואיינהורן, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2024
- ↑ רועי ינובסקי, יועצי נתניהו ותכנון הקמפיין לתדמית קטר: האסטרטגיה של אוריך ואיינהורן נחשפת, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 13 בפברואר 2025
- ↑ יערה שפירא, שב"כ: פתחנו בבדיקת מעורבות קטר בלשכת רה"מ, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 15 בפברואר 2025
- ↑ יוני בן-מנחם, הקשר של קטאר לארגוני הטרור, באתר המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, 15 ינואר 2017
- ↑ פרשן אמירתי: לסווג את האיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים, הנתמך ע"י קטר, כארגון טרור, באתר המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון, 9/4/2025
- ↑ ירון פרידמן, איזה קטאר - קטאר שלנו? הקריאה להשמדת ישראל שיוצאת מהמדינה "המורכבת", באתר מעריב אונליין, 8 באפריל 2025
- ↑ אוהד מרלין, "בנק הטרור הגדול בעולם": קמפיין רשת ויראלי נגד הפטרונית של חמאס, באתר מעריב אונליין, 19 בדצמבר 2024
- ↑ נמרוד ליכטנשטיין, "האחים המוסלמים משתמשים בקטר להפיץ את תורתם", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 26 באפריל 2023
- ↑ אור כרמלי, קטאר במרכז הסערה: בין תיווך בין ישראל לפלסטינים לבין התקיפה הישראלית, באתר Snip NEWS - סניפ ניוז, 2025-09-14
- ↑ מידע באתר קרן המטבע העולמית
- ↑ רועי קייס רועי קייס, בתי הספר בקטר: "היהודים חוטאים רשעים", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 10 בדצמבר 2020
- ↑ הצגת ערים בישראל כפלסטיניות במחנות קיץ בקטר בחסות משרדי החינוך, הספורט והנוער, באתר ממרי
- ↑ מאחורי האנטישמיות באוניברסיטאות עומדים מיליארדים. זו התורמת הגדולה, באתר וואלה, 10 בדצמבר 2023
- ↑ סעודיה מאיימת להפוך את קטאר לאי, באתר ynet, 10 באפריל 2018
| קטר – תבניות ניווט | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
בקרת זהויות  |
|
|---|