אנה קארנינה

ספר מאת לב טולסטוי

אנה קארנינה
Анна Каренина
עטיפת המהדורה הראשונה, 1878
עטיפת המהדורה הראשונה, 1878
מידע כללי
מאת לב טולסטוי
שפת המקור רוסית
סוגה רומן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום התרחשות האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת התרחשות שנות ה-70 של המאה ה-19 עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
תאריך הוצאה 1877
הוצאה בעברית
תרגום ראו תרגומי הספר לעברית
סדרה
ספר קודם מלחמה ושלום עריכת הנתון בוויקינתונים
הספר הבא Resurrection עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 001169369, 001764046, 001764047, 002339942, 003809319, 001764049, 001764048, 001907159, 002227936, 001764050, 001764052, 001764051, 002623253, 003435376, 001764045
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אנה קָארֵנינה (ברוסית: Анна Каренина) הוא רומן מאת לב טולסטוי שפורסם בתחילה כסיפור בהמשכים בירחון, ובשנת 1877 יצא בשלמותו כספר. הספר נחשב לאחד הרומנים הטובים ביותר שנכתבו אי פעם. דוסטויבסקי, בן זמנו של טולסטוי, אמר על הספר שהוא "יצירת אמנות חסרת פגמים". בכתבה שפורסמה במגזין טיים היוקרתי בחודש ינואר 2007, דורג הספר במקום הראשון מתוך עשרת המקומות ברשימת הספרים הגדולים של כל הזמנים.[1] על פי אתר האינטרנט IMDb, הופקו ליצירה לא פחות מ-24 עיבודים לקולנוע ולטלוויזיה.[2]

סיפור העלילה

הספר מתאר שני סיפורי אהבה מנוגדים. האחד – של אנה קארנינה ומאהבה, הגראף ורונסקי, והשני של קונסטנטין לוין ואשתו קיטי.

בתחילת הספר אנה היא אשת חברה פופולרית ומכובדת, הנשואה לבירוקרט רוסי, אלכסיי אלכסנדרוביץ', איש המוסדות השלטוניים בסנט פטרסבורג, ואם לבן. קונסטנטין לוין הוא בעל אחוזה עשיר, שאינו חש בנוח בחברה הרוסית האריסטוקרטית ומעדיף את חיי הכפר. הוא מנסה לחזר אחר קיטי שצ'רבצקיאה שהוא מכיר שנים רבות, אך נדחה משום שהיא מאוהבת בגראף ורונסקי, איש צבא שאין לו כוונות של ממש כלפיה. כשוורונסקי פוגש באנה, הוא מפתח כלפיה אובססיה ומתחיל לחזר אחריה, וזונח את קיטי לאנחות. לבסוף נענית אנה לחיזוריו, אך אינה מצליחה – כנשות חברה אחרות מחוגה – לשמור את הרומן בסוד, נכנסת להיריון מוורונסקי, ולבסוף מתוודה בפני בעלה, וזה נקרע בין רגשותיו הדתיים ובין תחושות הכעס והנבגדות.

לוין, המאוכזב מדחייתה של קיטי, חוזר לכפר ושוקע בחיי האיכרים. קיטי נופלת למשכב ונוסעת לבית מרפא בחוץ לארץ, שם היא מתגברת על הכאב שגרם לה ורונסקי. לאחר שובה השניים נפגשים שוב, בתיווך גיסה של קיטי, ומביעים את אהבתם זה לזה. באותו הזמן אנה יולדת בת וכמעט מתה, מה שמרכך את בעלה, המבקש לתת לה גט ולשחרר אותה, אך היא מסרבת ביודעה שאם תקבל את הגט לא תוכל לקבל חזקה על בנה, ונוסעת עם ורונסקי ובתה לחוץ לארץ.

קיטי ולוין מתחתנים ומקימים משק בית רגיל, ובאותו הזמן מנסים אנה וורונסקי למצוא אורח חיים משלהם. לאחר חוויות באירופה הם חוזרים לרוסיה, ואנה נפגשת עם בנה. בתוך כך היא נוכחת עד כמה היא מוקצה מחמת מיאוס בחוגים החברתיים שאליהם השתייכה. היא וורונסקי עוברים להתגורר בכפר, אך שם מתחיל ורונסקי לשקוע בעבודות שונות ואנה חשה כי הוא מזניח אותה, ומתחילה לקנא. הזוג מתחיל להתקוטט ללא סיבות של ממש. ורונסקי רוצה שאנה תתגרש מבעלה, כדי שהוא והיא יוכלו לחיות כבעל ואישה, אך הבעל מתנה את גירושיו מאנה בכך שתוותר על בנם המשותף ולכך אנה לא מסכימה.

לוין, קיטי, אנה וורונסקי שבים לבסוף אל העיר. אנה וורונסקי במטרה לקבל גט, ואילו לוין וקיטי כדי להתכונן ללידת בנם הבכור. אף שהחיים בעיר אינם אהובים על לוין, הוא רואה כי הוא מסוגל להשתלב בהם, ולבסוף קיטי יולדת ללא סיבוכים. לעומת זאת מערכת היחסים בין אנה לורונסקי הולכת ומידרדרת; ורונסקי רשאי לצאת ולבוא בחברה כרצונו, וואילו אנה היא בגדר מוקצית. היחסים ביניהם הופכים למורעלים: אנה מתמלאת בחשדות בפחדים ובתיעוב. לבסוף, משהיא רואה שאינה יכולה להמשיך עוד בחיים אלו, וגם אין לה דרך לשנותם, ומתוך רצון לנקום בוורונסקי, היא בוחרת להתאבד ומשליכה את עצמה מתחת לגלגלי רכבת.

בסיום הספר שבים לוין וקיטי לכפר, שם הם ממשיכים את חייהם כרגיל. לוין מתחיל לקרוא ספרי פילוסופיה כדי להקנות לחייו משמעות ואף שוקל ליטול את חייו. אך בסיום הספר הוא מוצא מזור להתחבטויותיו על משמעות החיים מתוך עקרונות הדת הנוצרית ומחליט להמשיך בחייו.

דיון

טולסטוי פותח את ספרו "אנה קארנינה" במשפט הידוע "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות – אומללות הן כל אחת על פי דרכה".

אולם בניגוד למשפט הפתיחה, במהלך הרומן מפרק טולסטוי לחלקים קטנים את המושגים האלה, ומשאיר אותנו עם התמיהה – אם בכלל קיימות "משפחות מאושרות", ובדבר התמימות והאושר שלא בהכרח ניתן למצוא במושג "אהבה".

אנה קארנינה, אישה משכילה מדי וחסרת תעסוקה כלשהי, נשואה בנוחות אך לא באושר, אם לילד, שפוגשת את הקצין הצעיר ויפה התואר ורונסקי. היא נשבית בקסמיו לאחר חיזורים עיקשים מצידו, והופכת לפילגשו. הלשונות הרעות בסנקט פטרבורג מצקצקות, ובעלה ההגון מסרב להיפרד ממנה ומחובותיה כרעיה וכאם, כדי לא להעצים את הסקנדל. אבל אנה אינה מוכנה להתפשר. היא רוצה את כל החלום, ומקבלת את כל שברו. אחרי שהיא יולדת לוורונסקי בת והנידוי החברתי שלה מושלם, הם מתחילים לריב ללא הפסק, ובסופו של דבר היא חשה שאהבתו אליה תמה. המוצא היחיד שאנה מסוגלת להגות הוא זה של הספרים הרומנטיים שהאמינה להם. הסוף: מתחת לגלגלי הרכבת.

במקביל קיימת בספר מערכת יחסים אחרת, של זוג נוסף, משפחה מאושרת לכאורה: קיטי ולוין. קיטי היא ההנגדה לאנה, ומעצימה (כדמות משנה) את הדרמה בעניינה של אנה. היא חיה חיים "מאושרים" נטולי דרמות. שני הזוגות חווים בתקופה זו "אושר רצוף קשיים", אלא שאצל קיטי ולוין נרמזת הדרך לפתרונם, בעוד שאצל אנה וורונסקי נרמזת החמרתם בהמשך עד להידרדרות הסופית. למשל: אנה וורונסקי מבלים "ירח דבש" באירופה, ולעומתם קיטי ולוין חוזרים מייד לאחר החתונה (בעקבות דרישתה של קיטי) אל ביתם שבכפר. ורונסקי, כאמור, מסגל את עצמו לחיי בטלה מאונס, לאחר שנותק מחיי החברה, ולעומתו לוין חוזר במרץ מחודש אל עיסוקיו הרבים – ואל העבודה מבוקר עד לילה, הן במשק הן בעבודה על ספרו. קיטי לומדת במרץ את תפקיד האישה כעקרת בית וגם מכינה את עצמה לחייה כאם לעומת אנה שנטשה את כל התפקידים האלה.

ברומן ארוך ומורכב, המלא בפרטים השזורים זה בזה בדיוק ובאומנות, מראה לנו טולסטוי כי למעשה המונח "משפחות מאושרות" הוא מונח סתמי, ריק מתוכן, שהחיים אינם "טוב לעומת רע", אלא נמצאים אי שם על קו האמצע. לפי טולסטוי, ייתכן שאותם אלה שחייהם מאושרים לדעת אדם אחד, ייחוו על ידי אחרים כחיים בתבנית קבועה, משעממת ושמרנית. ואילו לאחרים, השמרניים יותר, ייתכן שדווקא שבירת הגבולות והליכה אחר אהבת הלב – תיחווה כמבוא לאושר הגדול.

עדות לכך ניתן למצוא בדמותה של דולי, אחותה של קיטי. דולי הנשואה לאחיה של אנה קארנינה, סטפאן ארקדיץ', אינה מאושרת בנישואיה. סטפאן הנהנתן מרבה לבגוד בה, וכשכבר גדש את הסאה ודולי "מגלה" על אודות בגידתו, דווקא אנה היא זו שמשלימה ביניהם (כל זאת קרה לפני היחסים עם ורונסקי). דולי המחליטה להישאר עם סטפאן מקבלת את המציאות, קשה ככל שתהיה, וסטפאן לא חדל מלבגוד. לא מעט פעמים דולי מוצאת את עצמה מזדהה ואף מקנאת באנה ששברה את המוסכמות והלכה אחרי ליבה ותאוותיה, דבר שדרש באותה תקופה אומץ רב. עם זאת, ומתוך התחבטות פנימית, דולי נוטה "להעדיף" את חייה, שהם למעשה ילדיה.

ייתכן שטולסטוי רומז בספרו שחייה של קיטי, שהתמצו ברצונה להיות אשת-איש ראויה לבעלה, עקרת בית למופת ואם דגולה, ושהייתה "בסדר כל הזמן" – אינם מושלמים, שהיה חסר בהם הזיק הנוסף, הכמיהה לרגש עליון ונעלה, לסחף אדיר, כזה שהיה לאנה בחייה, לאחר שפגשה את ורונסקי.

מצד שני ייתכן שטולסטוי ביצירתו זו מראה גם את ההפך: החיים אינם "רומן רומנטי", אהבת אמת הסוחפת לבבות, תוך שבירת מוסכמות ושרפת גשרים, היא שקר, ולא תוביל אל האושר הנכסף.

עמדה דומה מביעה אריאנה מלמד, במאמר שאליו מפנה קישור שנמצא למטה. להלן קטע מן המאמר:

... "אנה קארנינה" הוא ההפך הגמור מרומן רומנטי. הוא הספר שיכול לגאול קוראות, ואולי גם קוראים, מאשליית האהבה כמרפא לכל, ...כגאולה האנושית האולטימטיבית. לשם כך צריך לקרוא באופן מפוכח ולהבין, כי אנה היא תמצית "האני השקרי". היא טועה לחשוב שגם היא איננה יותר מאשר גיבורה של אחד הרומנים הטפשיים שקראה, והיא בוחרת להתאהב. אין מדובר בכורח, במכת ברק, בהשתלטות עוינת של הרגש, אלא בבחירה. תוצאותיה כמובן הרסניות: היא זונחת את משפחתה, עוברת להתגורר עם ורונסקי (המאהב), ממיטה על עצמה בידוד חברתי קשה, פוגעת ברגשותיהם של כל הסובבים אותה והחרדים לגורלה – וממשיכה לשקר לעצמה כל העת, בשכנוע פנימי עמוק שמוביל לטירוף הדעת, כי מודל האהבה הרומנטית שלה הוא המפתח לאושרה. רק ברגעים האחרונים לחייה, כשהיא מונחת על מסילת הברזל, מתגלה לפניה האפשרות שטעתה: אז כבר מאוחר מדי".

עם סיום קריאת הרומן אין לקורא תשובות חד-משמעיות לגבי מושג האושר, והשאלות נותרות בעינן. מקריאת רמזים בספר דומה שלעיתים אותם אנשים שעשו את הצעד האמיץ, שברו מוסכמות ונהו אחר ליבם, אינם מאושרים כפי שהם נראים או היו אמורים להיות. ומצד שני משפחות ואנשים שאינם שוברים את הכללים, שנשארים בתוך תבנית מתוכננת מראש, דווקא הם מוצאים את האושר בסופו של דבר, כדוגמת לוין. האם ייתכן שלמעשה המושג "משפחות מאושרות" הוא לעיתים פיקציה? שלפעמים גם המשפחות המאושרות הן אומללות, בדרכן? או שטולסטוי מעוניין להראות כי דווקא אלה שבחרו בחיים מוסריים, גם ללא אמונה, יגיעו בסופו של דבר אל האושר, ואילו אלה שבחרו בחיים שאינם עולים בקנה אחד עם הערכים המוסריים, אף שהם נראים כתכלית האושר, לא יגיעו אל האושר בסופו של דבר?

תרגומי הספר לעברית

עיבודים למדיות נוספות

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים