סוסיתא (אתר ארכאולוגי)

אתר ארכיאולוגי, ישראל

סוסיתא (יישוב לשעבר)
Ἵππος
תצלום אוויר של סוסיתא, 28 באפריל 2017
תצלום אוויר של סוסיתא, 28 באפריל 2017
מדינה ישראלישראל ישראל
תאריך ייסוד המאה ה־2 לפנה"ס
על שם סוס הבית עריכת הנתון בוויקינתונים
סיבת נטישה חורבן העיר ברעידת אדמה
תאריך נטישה 749
קואורדינטות 32°46′44″N 35°39′34″E / 32.77888889°N 35.65944444°E / 32.77888889; 35.65944444 
אזור זמן UTC +2
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
תרשים האתר על שלט במקום
משמאל הקתדרלה ומימין לה מבנה הטבלה גדול
תוכנית של האתר הארכאולוגי סוסיתא כפי ששורטטה על ידי גוטליב שומאכר ב־1885
תצלום אוויר ממזרח של ההר המשקיף על קיבוץ עין גב והכנרת, מאי 2017
אנדרטה לזכר מפקד מוצב סוסיתא, סגן רמי זית, שנפל במקום ביום העצמאות 1967
עמודים בבזיליקה
עטלפים מגיחים ממעבר תת־קרקעי באתר
שרידים בסוסיתא
תצפית מסוסיתא לעבר קרן עין גב וצפון הכנרת
הדקומנוס מקסימוס, רחובה הראשי של העיר
מסיכת האל פאן נמצאה בסוסיתא. המסכה בתום הניקוי המכני. שלב ראשון של תהליך השימור שנעשה בידי ד"ר אלכסנדר ירמולין, מנהל מעבדת השימור במכון לארכאולוגיה ע"ש זינמן, באוניברסיטת חיפה.[1]
פנים על ההר לכיוון צפון, התגלו על ידי אייל אסף בזמן צילום אווירי

סוסיתא הוא אתר ארכאולוגי הנמצא על גבעה במורדות רמת הגולן, כשני קילומטרים מזרחית לכנרת. במקום שכנה העיר סוסיתא, אשר הוקמה על כל שטח רמת ההר, ונוסדה כעיר מדינה (פוליס) במחצית הראשונה של המאה ה-2 לפנה"ס בידי הממלכה הסלאוקית. ההר מוקף מצוקים מכל עבריו ומחובר באוכף במזרחו למורדות המערביים של רמת הגולן. רומו המרבי 144 מטר מעל פני הים. לעיר היו שני מעגנים בכנרת. הקדום והראשי מבין המעגנים נבנה בין קיבוץ עין גב וכפר הנופש עין־גב של ימינו. שרידי שוברי הגלים של המעגן נחשפים מעת לעת כאשר מפלס הכנרת נמוך במיוחד. העיר השתייכה לדקאפוליס (עשר הערים) שהיו קשורות יותר בתרבותן ליוון ולרומי מאשר לאוכלוסייה השמית בסביבתן.

מקור השם הארמי סוסיתא (שמשמעו סוסה) הוא תרגום שמה היווני של העיר – היפוס (Ἵππος). סברה אחת היא כי מקור שם העיר שאוב מצורת ההר, שיש שמשווים לו חלקי צוואר וראש של סוס. שמה הערבי של העיר הוא קלעת אל־חצן (قلعة الحصن; בטורקית: al-Hösn) – מצודת הסוס. סברה נוספת לגבי מקור השם היא שקבוצת חיילים ממעמד הפרשים ייסדו את העיר ומכאן שמה.

היסטוריה

התקופה הכלקוליתית

במהלך החפירות נתגלו שרידים בכל שטח רמת ההר כמעט השייכים לתקופה הכלקוליתית התיכונה ואולי אף מעט קודם לכן. השרידים כולם נתגלו בשכבה האדמה המכסה ישירות את סלע הבזלת של ההר.

התקופה ההלניסטית

העיר נוסדה ככל הנראה במחצית הראשונה של המאה ה־2 לפני הספירה בידי הממלכה הסלאוקית. לא מן הנמנע כי במקום היה מוצב צבאי מצרי־תלמי עד שנת 200 לפנה"ס, ולאחר קרב פניון, כאשר כל המרחב הארץ־ישראלי עבר לשליטת הממלכה הסלאוקית שבסיסה בסוריה, הוחזק על ההר מוצב סלאוקי עד הפיכתו לעיר כ-50 שנה לאחר מכן. זאת ניתן ללמוד משמה היווני הרשמי של העיר – אנטיוכיה של היפוס (ביוונית: Ἀντιόχεια τοῦ Ἵππου). השם "אנטיוכיה" מופיע על המטבעות המאוחרים של העיר, והיא ככל הנראה קיבלה אותו בימיו של אנטיוכוס אפיפנס.[2]

כעיר מדינה (פוליס), שלטה סוסיתא לא רק על העיר בין החומות אלא גם על שטחים נרחבים במזרח הכנרת ובעיקר ברמת הגולן. כבכל פוליס היו בעיר מקדשים, שווקים פתוחים וסגורים, תיאטרון, רחוב עמודים, בתי מרחץ, ביצורים ומבנים ציבוריים נוספים. גודל אוכלוסיית העיר הוגבל באספקת המים אליה, שהתבססה על איסוף מי גשמים בבורות מים במהלך החורף ואמות מים קטנות מחרס מעין פיק ועין חרוב.

בתקופת החשמונאים, בשנים 80–83 לפנה"ס, ויש הטוענים כי כבר בשנת 101 לפנה"ס[דרוש מקור], נכבשה העיר בידי אלכסנדר ינאי, ועל פי ההיסטוריון יוספוס פלביוס אולצו אנשי העיר להתגייר ועברו ברית מילה.

התקופה הרומית

בשנת 63 לפנה"ס כבש המצביא הרומי פומפיוס את אזור סוריה ויהודה ובכך סיים את שלטון בית חשמונאי. סוסיתא נודעה בתקופה זו כאחת מהדקאפוליס (עשר הערים), עשר ערים יווניות באזור סוריה, ישראל ובעיקר ירדן של היום, שהתאפיינו בתרבותן ההלניסטית־רומית. בתקופה זו נהנתה סוסיתא מאוטונומיה יחסית, ואף הטביעה מטבעות מקומיים עם הטבעה של סוס לכבוד שם העיר.

סוסיתא הועברה על ידי הרומאים להורדוס בשנת 37 לפנה"ס, ולאחר מותו בשנת 4 לפנה"ס הועברה לפרובינקיה של סוריה. על פי יוספוס פלביוס הייתה סוסיתא עיר פגנית ונחשבה ליריבתה המושבעת של העיר היהודית טבריה שהוקמה בערך באותה תקופה (שנות ה־20 של המאה ה-1 לספירה). בעיר התגורר מיעוט יהודי ויוספוס פלביוס מספר שבתקופת המרד הגדול, רצחו תושבי העיר את תושביה היהודים וכן ידוע שיהודים מהעיר השתתפו בתקיפת העיר מגדל.

לאחר הכנעת היהודים במרד בר כוכבא בשנת 135 והפיכת יהודה לפרובינקיה פלשתינה, המשיכה פריחתה של העיר. סוסיתא תוכננה כעיר רומית אופיינית; רחובה הראשי, הדקומנוס מקסימוס, חוצה אותה מלוא אורכה ממזרח למערב ועמו מצטלבים רחובות קטנים בזווית ישרה - קרדינס. הרחוב הראשי היה רחוב עמודים, בדומה למרבית ערי המזרח הרומי. עמודי בזלת הכתירו משני צדיו, כאשר הכיכר העירונית (הפורום) במרכז העיר, עוטרה בעמודי גרניט שיובאו ממצרים. העיר הוקפה בחומות ובדרומה נבנה בסטיון (מערך הגנה מעובה עבור מכונות השיגור של המגינים), אך הביצורים חדלו לתפקד כבר במאה ה-2 לספירה כחלק מ"השלום הרומאי" ולאחר דיכוי המרד בגליל. מפעל הבנייה המרכזי במאה ה-1 לספירה היה בניית שתי אמות מים מקבילות שהובילו מים לעיר באורך כולל של כ-24 ק"מ, מאזור המפל השחור שבנחל אל על ברמת הגולן עד העיר.

מחוץ לחומותיה של העיר נבנה במאה ה-2 לספירה מתחם פולחני בחלקו הצפוני-מערבי של האוכף. המתחם כלל שער מבוא מפואר שהתנשא לגובה של כשישה וחצי מטרים, בית מרחץ ציבורי באורך של כ-70 מטרים ותיאטרון רומי, שרק מקצתו נחשף עד כה.

התקופה הביזנטית

עם החלוקה מחדש של הקיסר דיוקלטיאנוס בתקופה הביזנטית, הפכה העיר לחלק מפרובינקיה פלשתינה סקונדה שכללה את הגליל ואת רמת הגולן. עם הפיכת הנצרות לדת הרשמית של הקיסרות, הפכה הפרובינקיה למוקד בניית כנסיות ומנזרים, ועולי רגל החלו להגיע לאזור.

אין עדויות על נוצרים בעיר לפני שנת 300 לספירה. מצבה פגאנית שהתגלתה ליד חומות העיר (לאדם בשם הרמס), מעידה על הופעה מאוחרת של הנצרות בעיר. בשנת 359 לספירה הפכה העיר למקום מושבו של הבישוף (יש עדות על בישוף בשם 'שמעון מסוסיתא' בכתבים הנוצריים) ויש עדות לפחות ל־7 כנסיות שהתקיימו בעיר בתקופה הביזנטית. ברעידת האדמה ב־363 לספירה חרבה העיר, וחלפו כעשרים שנה עד שנבנתה מחדש.[3]

עם שקיעתה הכללית של האימפריה הביזנטית במאה ה־6, התחילה גם שקיעתה של סוסיתא.

התקופה האיסלמית הקדומה

בית אומיה פלשו לארץ ישראל במאה ה־7, והשלימו את כיבושה בשנת 641. השליטים הערביים התירו לתושבי סוסיתא הנוצריים להמשיך ולדבוק בנצרות, אך העיר המשיכה להידרדר. בחודש ינואר של שנת 749, בעקבות רעידת אדמה שהרסה את העיר, היא ניטשה ולא יושבה מחדש.

התקופה הישראלית

במלחמת העצמאות פלש הצבא הסורי למדינת ישראל ובין היתר השתלט על פסגת הסוסיתא ממנו חלש בתצפית ואש על עין גב המנותקת, למעט קשר ימי, למרגלותיו ודרום מזרח הכנרת. בלילה שבין ה־17 וה־18 ביולי 1948, במהלך קרבות עשרת הימים, נכבש המקום על ידי מחלקת לוחמים, חברי קיבוץ עין גב ותושבי עמק הירדן, אשר יצאו מעין גב.[4] במקום הוקמה עמדה קדמית של צה"ל שניצלה את המבנה הטופוגרפי השולט של סוסיתא. עמדה קדמית זו שימשה את צה"ל עד מלחמת ששת הימים. במלחמה עצמה אייש את הפסגה גדוד מרגמות כבדות 120 מ"מ 336 שב-10 ביוני סייע באש ארטילרית לחטיבה 80 המוסקת בכיבוש דרום מזרח רמת הגולן. בתחילת שנות ה־50 נסללה למקום דרך ג'יפים והוקם במקום רכבל, לצורך העברת אספקה לחיילים.[5] עד היום עדיין ניתן לראות בחלקה הצפוני-מערבי של העיר את הרכבל שנבנה על ידי סא"ל דוד לסקוב. כמו כן יש על ההר גם שרידים רבים של תעלות קשר ועמדות ירי שהיו חלק מהמוצב של צה"ל במקום. ביום העצמאות ה־19 של מדינת ישראל, ה' אייר תשכ"ז, נהרג מפקד המוצב סגן רמי זית. האנדרטה לזכרו נמצאת בקצה המערבי של ההר ולידה נטועים שני עצי זית.

בשנת 1956 סללה מע"צ כביש גישה להר עבור תיירים.[6]

סוסיתא וסביבתה בתלמוד

בתלמוד הירושלמי[7] נזכרת סוסיתא כעיר הפטורה מתרומות ומעשרות בשל היותה עיר נוכרית, והמשויכת לחבל ארץ המוזכר בשופטים, י"א, ג' בשם "ארץ טוב" (המחוז אליו ברח יפתח הגלעדי מפני אחיו). בנוסף, נזכרת סוסיתא כעיר של גויים ושל עבודה זרה:

שנַים שיצאו מעיר אחת שרובה גוים, כגון הדא סוסיתא, אחד הכל מכירין אותו שהוא ישראל ואחד אין אדם מכירו (אבל) חבירו מכירו, מהו שיעשה כאחד מן השוק להעיד עליו?

סוסיתא גם מוזכרת במסכת ראש השנה בתלמוד הירושלמי – ”רבי אימי מל על פי נשים דאמרן "שמשא הוות על סוסיתה"”.[8] הדברים הוסברו על ידי הרב שמואל אריאל בכך שבטבריה השמש כבר לא נראית זמן רב לפני השקיעה בגלל ישיבתה בצל ההר שבמערבהּ, ועל כן את הקביעה שילד נולד ביום ולא בלילה נעשתה על פי עדות של נשים שהיו בלידה וראו את אור השמש על סוסיתא.[9] בספרות נזכרת סוסיתא כעיר נוכרית המובלעת בארץ ישראל ותושביה היו פטורים מן המעשר ומן השביעית.[10]

הן בתוספתא,[11] הן בתלמוד הירושלמי[12] והן בפסיפס כתובת רחוב[13] נזכרות "העיירות האסורות" ב"תחום סוסיתה". הכוונה לעיירות, שבשל ריבוי תושביהן היהודים באותה עת, חויבו בקיום המצוות התלויות בארץ, למרות היותה של סוסיתה עיר נכרית. בספרות חז"ל גם חוזר התיאור שכתב פלוויוס, היותה של סוסיתא עיר יריבה לטבריה היהודית.[14]

בין עיירות אלה נמנות במקורות האמורים העיירות הבאות: נוב (שמה השתמר בשם "נאב", נוב של ימינו), חספייה (שמה השתמר בשם "ח'ספין", חיספין של ימינו), כפר יחרוב (שמו השתמר בשם "כפר חרב", כפר חרוב של ימינו), כפר צמח (ייתכן צמח של ימינו, שהשתמר בשם "סמח'"), עינוש (לפי הסברה שימור השם – "עין עוואניש" שלמרגלות מצפה אופיר[15]), וכן עיון (ככל הנראה "ח'רבת עיון" שמעל חמת גדר[15]).

כנסיות

בסוסיתא נבנו ככל הנראה שמונה כנסיות, מתוכן נחפרו עד שנת 2025 ארבע כנסיות. העיר מוזכרת בתלמוד הירושלמי כעיר שאינה יהודית ולכן פטורה מתרומות ומעשרות. שמה ההלניסטי של העיר היה הִיפּוֹס (סוס ביוונית), ובערבית כונתה קלעת אל-חצן ("מצודת הסוס"). בעברית ניתן לה השם סוסיתא, בהשראת צורת ההר שעליו היא שוכנת, המזכיר צוואר וראש של סוס.[16]

מבני העיר נבנו מאבני בזלת מקומיות. בין המבנים הבולטים בעיר לצד הכנסיות הם: השער המזרחי, חומת ההגנה, הפורום העירוני, בית המרחץ, מקדשים רומיים והלניסטיים, מערכת ביצורים, אודאון, ומתחם מגורים דרום־ מערבי. את העיר זיהה לראשונה גוטליב שומאכר בשנת 1885. חפירות רשמיות ראשונות נערכו בשנות ה־ 50 בעקבות גילויים של חיילי צה"ל, ובוצעו על ידי רות עמירן, מיכאל אבי־ יונה ואחרים. החפירות חודשו בשנת 2000 על ידי צוות מאוניברסיטת חיפה בראשות ארתור סגל ומיכאל אייזנברג. הכנסיות בסוסיתא מייצגות סגנונות אדריכליים שונים, ומשקפות את המורכבות הסגנונית של התקופה.[17]

מאפייני הכנסיות הביזנטיות

רוב הכנסיות שנמצאו בארץ ישראל ומתוארכות למאות הרביעית עד השביעית לספירה מתאפיינות בתכנון אדריכלי דומה. המבנה בנוי על ציר מזרח-מערב כאשר הכניסה ממערב והאפסיס במזרח. המבנה מחולק לשלוש ספינות על ידי שורות עמודים. בחלק מהכנסיות מצוי לעיתים גם אטריום בחזית הכנסייה. המבנים רוצפו בפסיפסים ולעיתים שולבו בהם עמודי שיש, בזלת או גרניט. הכנסיות בסוסיתא תואמות מאפיין זה, אך לכל אחת מהן ייחוד אדריכלי משלה. קיומן של מספר כנסיות בעיר אחת מעיד על ריבוי קהילות או שלבים שונים בבניית המתחמים הדתיים. הכנסיות שנחשפו בסוסיתא מהוות עדות להיסטוריה הרב- דתית והרב- תרבותית של אזור זה בארץ ישראל. הן מדגימות כיצד מתקיימות זו לצד זו מסורות אדריכליות שונות, וממחישות את המרכזיות של המרחב המקומי בהיסטוריה של הדת הנוצרית.[18]

הכנסייה הצפון מערבית

הכנסייה הצפון מערבית של סוסיתא נחפרה בין השנים 2000– 2006 על ידי משלחת פולנית מטעם אוניברסיטת ורשה והמכון לארכאולוגיה של האקדמיה הפולנית למדעים. הכנסייה נבנתה ככל הנראה במאה החמישית לספירה, תקופה שבה הפכה סוסיתא למרכז דתי חשוב בפרובינקיית פלשתינה סקונדה. המבנה מלבני, ונבנה על ציר מזרח-מערב. האפסיס נבנה במזרח ולצידו הצפוני חדר נוסף, שבשלב מאוחר יותר שולב בו אפסיס קטן נוסף. כניסת מאמינים התאפשרה דרך שלוש דלתות בקיר המערבי בדגם של שער ניצחון רומי. דלת מרכזית רחבה ומשני צדדיה שתי דלתות קטנות יותר. אולם התפילה חולק לשלוש ספינות באמצעות שתי שורות עמודי בזלת בעלי כותרות פסאודו-יווניות (חיקוי לסגנון היווני). הרצפה כוסתה כולה בפסיפסים צבעוניים בעלי דגמים גאומטריים וצמחיים. באזור האפסיס נמצאה בימה מלבנית, ומולה מחיצת שיש שהפרידה בין הקהל לבין המרחב המקודש.[19]

הכנסייה הצפון מזרחית

כ- 50 מטרים ממזרח לכנסייה הצפון מערבית נמצאת הכנסייה הצפון מזרחית, אשר בנייתה מתוארכת לאמצע המאה החמישית או תחילת המאה השישית. ייחודה של כנסייה זו הוא התכנון האדריכלי הפשוט יחסית ושימוש בחומרי בנייה איכותיים פחות, דבר שהוביל למצב השתמרות ירוד. המבנה מלבני ונבנה על ציר מזרח-מערב. אולם התפילה חולק לשלוש ספינות באמצעות שתי שורות של חמישה עמודים. בקיר המזרחי נבנה אפסיס שבולט החוצה מקו הקיר, מאפיין נוסף של הכנסיות בסוסיתא. ממערב לאולם התפילה צורף אטריום צר, ומצפון לו חדרים ששימשו כחדרי שירות. באגף הדרומי התגלה דיאקוניקון (חדר אחסון לכלי קודש וחפצי פולחן) ובו פיר מים. הרצפה רוצפה בפסיפסים, מהם השתמרו חלקים בלבד, אך זוהו שתי שכבות ריצוף: אחת מוקדמת ואיכותית שכללה צלבים והשנייה שכללה מוטיבים צמחיים. בתוך חלל הכנסייה התגלו שני סרקופגים עם שלדים, אחד מהם של אישה, והשני של אישה ושני גברים. דבר המעיד על חשיבות יוצאת דופן של הנקברים או של המקום עצמו.[16]

הכנסייה הדרום- מערבית

הכנסייה הדרום-מערבית, שכונתה בעבר בטעות "כנסיית בית הכנסת", התגלתה בתחומי רובע מגורים מערבי. בשנת 2005 נערכה בה חפירה ארכאולוגית, לאחר שנמצאו עיטורים המזכירים בתי כנסת שהתבררו כשייכים לכנסייה ביזנטית. המבנה מלבני ונבנה גם הוא על ציר מזרח-מערב. אולם התפילה חולק לשלוש ספינות באמצעות שתי שורות של חמישה עמודים כל אחת. בקיר המזרחי נבנה אפסיס ומולו בימה מלבנית מוגבהת ששמשה כמזבח. הרצפה רוצפה בפסיפסים: דגמים גאומטריים בצדדים ודגמים צמחיים במרכז, כולל תיאור דגים ודמויי קשקשים. בין הבימה לקהל הפרידו מחיצות שיש, שאחת מהן נשאה תבליט של שני איילים. מתחת לאפסיס נמצא כלי גיר אדום לאחסון שרידי קדושים זהה כמעט לכלי שנמצא בכנסייה הצפון-מערבית. הכנסייה כנראה נחרבה בשריפה עוד לפני הרעידת אדמה ושרידי שריפה ניכרים ברחבי המבנה.[16]

הכנסייה הדרום-מזרחית

הכנסייה הדרום-מזרחית, המכונה גם "הקתדרלה של סוסיתא", היא הגדולה והמפוארת ביותר מבין כנסיות העיר. היא נחפרה לראשונה בין 1951–1955 על ידי קלייר אפשטיין במסגרת עבודות צה"ל. כנסייה זו תוארכה לשנת 591 לספירה בשל גודלה, פארה והכתובת שהתגלתה בה. המבנה מלבני, נבנה על ציר מזרח-מערב, וחולק לשלוש ספינות באמצעות שתי שורות של שמונה עמודים כל אחת. בקיר המזרחי ניצב אפסיס ובקיר המערבי נמצאות שלוש כניסות מאורגנות בסימטריה המובילות מהאטריום אל תוך המבנה. צפונית לאולם התפילה התגלה בית טבילה (בפטיסטריום), גם הוא תלת-ספינתי, עם שלוש אפסידות ובריכת טבילה עגולה. הכנסייה נבנתה ברמת גימור גבוהה במיוחד: שימוש בשיש, גרניט אדום ואפור מאסואן שבמצרים, ושילוב כותרות קורינתיות משיש לבן. שרידים של צינור עופרת מעידים על מערכת מים פעילה. ממצאים אלו מעידים על תכנון מפואר ומעמד פולחני חשוב במיוחד.[16]

חפירות ארכאולוגיות

פסל ראש גבר עשוי בזלת. נמצא בתוך קבר בסוסיתא. מתוארך למאות ה־3 ועד ה־5 לספירה. מוצג בתערוכה על חפירות סוסיתא במוזיאון הכט בחיפה.

המחקר הארכאולוגי בסוסיתא נערך במסגרת סקריו של החוקר־מהנדס הרכבות הגרמני גוטליב שומאכר בשנת 1885. בתקופה זו ולאחריה זוהה האתר בטעות עם גמלא העתיקה. מנדל נון, חבר קיבוץ עין־גב, היה בין הראשונים לסקור את סביבת הר סוסיתא ובעיקר חקר את המעגנים הקדומים שלשפת הכנרת. החפירות הראשונות באתר נערכו במסגרת חפירות הצלה של אגף העתיקות בין השנים 1950–1954 עת הוקם על ההר מוצב קדמי של צה"ל אל מול הגבול הסורי, שחייליו חפרו לשם ביצורים ואיסוף עתיקות.[20] החפירות נערכו בידי הארכאולוגים הישראלים: רות עמירן,[21] מיכאל אבי־יונה, עמנואל דמתי וקלר אפשטין. עיקר הממצא מחפירות אלה כלל כנסייה ביזנטית, שכונתה הקתדרלה של סוסיתא, שכן הייתה ככל הנראה מקום מושבו של האפיסקופוס. כן נחשפו אזור שער העיר המזרחי וחלקים מהדקומנוס מקסימוס.[22]

החפירות בסוסיתא חודשו בשנת 2000 בראשות הארכאולוגים ארתור סג"ל ומיכאל איזנברג מטעם המכון לארכאולוגיה ע"ש זינמן, אוניברסיטת חיפה והן כללו גם משלחות חפירה מחוץ לישראל. האחת, מטעם האקדמיה הפולנית למדעים, ורשה שפעלה בין השנים 2000–2009 ומשלחת נוספת מטעם אוניברסיטת קונקורדיה מסיינט פול מינסוטה, ארצות הברית. ב-2012 נפתחה העונה השלוש־עשרה והחלה סדרה חדשה של עונות חפירה בראשותו של ד"ר מיכאל איזנברג, אליו לניהול המשלחת הצטרפה ד"ר ארלטה קובלבסקה בשנת 2016.

במהלך תריסר העונות הראשונות נחפר בעיקר המרכז העירוני של סוסיתא ונחשפו בין היתר מכלולי הבנייה הבאים: הפורום של העיר, חלקו המערבי של הדקומנוס מקסימוס החוצה העיר, המקדש לקיסרי רומי (קליבה), הטמנוס (מתחם הלניסטי מקודש), שער העיר המזרחי מהתקופה הרומית, בסטיון על המצוק הדרומי, אודיאון (תיאטרון קטן) רומי, בסיליקה מן התקופה הרומית, מערך ביצורים מן התקופה הרומית, שלוש כנסיות ביזנטיות ובית המרחץ הדרומי. במקביל לסקרים הנערכים באזור סוסיתא נערכת חפירה מצומצמת במצודת טל, הממוקמת כ־350 מטרים דרום־מערבית לאוכף סוסיתא.

בשנים האחרונות מתמקדת משלחת חפירות סוסיתא בחשיפת רחובות העיר, 'הכנסייה השרופה' במערב העיר, במתחם הפולחני באוכף הכולל שער מבוא מפואר, בית מרחץ ציבורי ותיאטרון רומי, ובבית קברות האוכף. בזה האחרון נחשפו שני מבני קבר מפוארים: מאוזוליאום האריה ומאוזוליאום הפרחים וכן סרקופגים וסדרת מסדי קבורה ייחודית לעולם הרומי.

בינואר 2017 פורסם כי באתר התגלה תיאטרון רומי מהמאה השנייה לספירה. חפירת שרידי התיאטרון היא בתחילתה.[23]

ביולי 2025 התגלה מטמון עם מטבעות זהב ואבנים יקרות. על אחד המטבעות היה דיוקנו של הקיסר הרקליוס, דבר שאישר כי המטבעות הן מהתקופה הביזנטית. לדעת החוקרים זמן מה לאחר הטבעת המטבע בשנת 6ו3 לספירה נכבשה הארץ על ידי הפרסים, שושלת סאסאני.[24]

לקריאה נוספת

  • M. Eisenberg, Hippos (Sussita) of the Decapolis: The First Twelve Seasons of Excavations (2000-2011), Volume II, The Zinman Institute of Archaeology, University of Haifa, Haifa 2018
  • A. Segal, M. Eisenberg, J. Młynarczyk, M. Burdajewicz, M. Schuler, Hippos (Sussita) of the Decapolis: The First Twelve Seasons of Excavations (2000-2011), Volume I, The Zinman Institute of Archaeology, University of Haifa, Haifa 2014
  • גוטליב שומכר, הגולן: סקר, תיאור ומיפוי, ירושלים: הוצאת אריאל, 1998, עמ' 135
  • ארתור סג"ל, ואחרים, סוסיתא – עונת החפירות החמישית (ספטמבר-אוקטובר 2004) וסיכום חמש עונות החפירה (2004-2000), חיפה 2004
  • ארתור סג"ל ואחרים, סוסיתא – דוחות עונות חפירה: עונת החפירות השישית (יולי 2005), חיפה 2005, השביעית (יולי 2006), חיפה 2006, השמינית, (יולי 2007), חיפה 2007, התשיעית, (יולי 2008), חיפה 2008
  • מיכאל איזנברג, ארכיטקטורה צבאית במרחב הדקפוליס ובצפון ארץ־ישראל בתקופות ההלניסטית והרומית הקדומה, עבודת דוקטור, אוניברסיטת חיפה, חיפה 2008
  • מנחם מרקוס, מדריך ישראל החדש, כרך 2: החרמון והגולן, ירושלים: הוצאת כתר, עמ' 183
  • מ' גפן וג' גל (עורכים), ספר הכנרת, 1992, עמ' 200–207
  • חיים בן דוד, מפעל המים של סוסיתא, אמות מים קדומות בארץ ישראל – קובץ מאמרים, בעריכת דוד עמית, יזהר הירשפלד ויוסף פטריך, ירושלים: הוצאת יד בן צבי, 1989, עמ' 133–140

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סוסיתא בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ↑ איתי בלומנטל, מסכת אל יווני בת 2,000 שנה נמצאה בצפון, באתר ynet, 15 במרץ 2015
  2. ↑ מנחם שטרן, ההיסטוריה של ארץ ישראל, כרך 3, חלק א: ארץ ישראל בתקופה ההלניסטית, עמ' 88
  3. ↑ אוניברסיטת חיפה, ‏שלד אישה שנלכדה ברעידת אדמה ועליו תליון זהב בצורת יונה, באתר "הידען", ‏30 בספטמבר 2014
  4. ↑ עוד הבוקר נמשכו הקרבות, מעריב, 19 ביולי 1948
  5. ↑ יהודה נחשוני, ליד הגבול הסורי, שערים, 14 במאי 1952
  6. ↑ כביש לסוסיתא, שערים, 26 באפריל 1956
  7. ↑ מסכת שביעית, פרק ו', הלכה א'
  8. ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה, פרק ב', הלכה א'
  9. ↑ דוגמה יפה על חשיבות הכרת הריאליה לשם הבנת המקורות – הרב שמואל אריאל, אתר מטמוני ארץ, 15 בפברואר 2015
  10. ↑ י"ח, תוספתא אהילות, עמ' ד'
  11. ↑ תוספתא במסכת שביעית, פרק ד', הלכה י'
  12. ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, פרק ב', הלכה א'
  13. ↑ כתובת רחוב, שורות 9-10.
  14. ↑ ”צוה ה' ליעקב סביביו צריו. כגון: חלמיש לנוה, קסטרא לחיפה, סוסיתא לטבריה” (איכה רבה, פרשה א', פסקה נ"ב).
  15. 1 2 Hartal -History from Land of Ituraen מאמר בעמ' 345.
  16. 1 2 3 4 The Churches of Hippos at the End of Seven Excavation Seasons (2000-2006)
  17. ↑ Segal, A., Młynarczyk, J., Burdajewicz, M., & Eisenberg, M., Hippos (Sussita): Fourth Season of Excavations, June–July 2003, 2003, עמ' 17
  18. ↑ Eisenberg, M. (2018). Hippos – Sussita of the Decapolis: The first twelve seasons of excavations, 2000–2011 (Vol. 2). Zinman Institute of Archaeology, University of Haifa.
  19. ↑ Arthur Segal, Joseph Patrich, Zeev Weiss et al., “Hippos-Sussita. Fourth Season of Excavations, July 2003,” Israel Exploration Journal 54, no. 1 (2004), p. 28.
  20. ↑ בעין גב וסוסיתא שמעבר לכנרת, הארץ, 8 באוקטובר 1948
  21. ↑ מפעולות מחלקת העתיקות, סוסיתא, הצופה, 18 באוקטובר 1951
  22. ↑ שרידי העיר סוסיתא מתקופת הבית השני, הצופה, 16 בנובמבר 1952
  23. ↑ איתי בלומנטל, התגלה תיאטרון רומי בסוסיתא שברמת הגולן, באתר ynet, 10 בינואר 2017
  24. ↑ אתר למנויים בלבד ניר חסון, כסף על ים כנרת: מטמון נדיר של זהב ותכשיטים מהתקופה הביזנטית נמצא בסוסיתא, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2025
גנים לאומיים בישראל
הגולן והגליל אושא • אכזיב • ארבל • בית הכנסת בכפר נחום • בית שערים • ברעם • הר תבור • חורשת טל • חורבת מנים • חמת טבריה • חצור • כוכב הירדן • כורזים • כורסי • כפר נחום • מבצר יחיעם • מבצר נמרוד • מונפור • נחל צלמון • סוסיתא • ציפורי • קרני חיטין • ראש הנקרה • שדה עמודים • שמרון • תל חי • תל יודפת • תל צפצפות • תל קדש
השרון והשומרון אביחיל • אפולוניה • בית אלפא • בית שאן • גן השלושה • הר גריזים • הר הכרמל • חוף גדור • חוף השרון • מבצר קאקון • מעיין חרוד • נחל אלכסנדר • נחל מהר"ל • נחל נדר • סידנא עלי • פארק השרון • צור נתן • קיסריה • שומרון • תל דור • תל מגידו • תל שקמונה
יהודה ומישור חוף יהודה בית גוברין • בית עיטאב • גן המלך • הגן הבוטני הלאומי • הגן הלאומי והאוניברסיטאי ע"ש טבצ'ניק • הר צובה • הרודיון • הרי יהודה • חוף פלמחים • גבעות הכורכר נס ציונה • ירקון • מאוזוליאום מזור • מגדל אפק • מורדות הר הצופים • מערות סמך • מערות חזן • נבי סמואל • נחל רובין • סובב חומות ירושלים • עין חמד • עמק צורים • קומראן • תל גזר • תל חברון • תל לכיש • תל צפית
הנגב אנדרטת חטיבת הנגב • אשכול • אשקלון • גן הפסלים • ממשית • מצדה • ניצנה • עבדת • עין עבדת • עתיקות עין גדי • שבטה • תל באר שבע • תל ערד