מטבע

ערך זה עוסק באמצעי תשלום עשוי מתכת. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו מטבע (פירושונים).

המונח "מעות" מפנה לכאן. לערך העוסק באתר המילונים הפיננסיים־כלכליים, ראו מעות (אתר).

מַטְבֵּעַ, במשמעותו המקורית, הוא גוש מתכת בעל צורת עיגול או צורה דומה, שעליו הטבעה שנוצרה על ידי ריבון (ומכאן נגזר שמו^[1]), ואשר מטרתו לשמש אמצעי תשלום, המקל על פעולות הקנייה, המכירה והתשלום עבור סחורות, עבודה או שירותים.

בשל כך, המושג "מטבע" משמש היום כינוי כללי לכל הכספים הרשמיים במדינות העולם, הכוללים שטרות כסף ומטבעות המוגדרים כהילך חוקי של כל מדינה. בישראל המטבע החוקי הנוכחי נקרא שקל חדש, והוא כולל את שטרות הנייר והמטבעות.

המילה "מטבע" בשפה העברית יכולה להתקיים הן בצורת זכר והן בצורת נקבה.^[2]

היסטוריה

המטבעות הקדומים ביותר שנמצאו קשורים נטבעו בממלכת לידיה שבאסיה הקטנה במאה ה-7 לפנה"ס. באותה תקופה הייתה לידיה מושבה של סוחרים יווניים ועל מנת להקל על המסחר החל המלך לצקת גושים קטנים של זהב, כסף ואלקטרום וטבע על גביהם את סמלו, ראש אריה. מטבעות ראשונים אלה לא היו שטוחים ועל פי רוב על צידם השני לא היה כל סימון לבד משקע מלבני.

בהתאם לכך ניתן להבין כי "שקל הקודש" המוזכר בתורה אינו מטבע אלא יחידת משקל של מתכת יקרה, לרוב כסף, זהב או שתיהן גם יחד בבסיס דו מתכתי.^{[דרוש מקור]}

חז"ל דרשו בכמה מקומות שהתורה מצווה לפדות מעשר שני במטבע דווקא, על פי הכתוב ”וצרת הכסף בידך” (ספר דברים, פרק י"ד, פסוק כ"ה), ודרשו ש"צרת" פירושו צורה^[3]. בבראשית רבה מוזכר גם מטבע של אברהם אבינו,^[4] אולם מוסכם במחקר שזהו אנכרוניזם מתקופת חז"ל על תקופה קדומה.^{[דרוש מקור]}

הנהגת שטרות כסף כהילך חוקי, החלה בסין בשנת 812. באירופה עד המאה ה-17, שימשו המטבעות אמצעי תשלום בסיסי של המסחר והילך חוקי יחיד, עד ההנפקה הראשונה של שטרות הכסף בשוודיה ביולי 1661.

כח הקניה של מטבעות

ערכם של המטבעות העתיקים האשר היו עשויים זהב או כסף נקבע על פי משקלה של המתכת היקרה. כל המטבעות נעשו על פי משקל קבוע על מנת שלא יהיה צורך לשקול אותם בעל עסקה מחדש. רק עם הנפקת מטבעות הברונזה פקע התוקף של משקל המטבע. מטבעות ברונזה נכנסו לשימוש על מנת לאפשר תשלומי עסקאות בסכומים נמוכים, דבר שלא ניתן היה לבצע בזהב וכסף שכח הקניה שלהם היה גבוה. ערכם של מטבעות הברונזה, כמו המטבעות בני זמננו, נקבעו בידי הגוף המנפיק שהוא על פי רוב השליט. למעשה השליט היה ערב לכך שתמורת מטבעות אלה יוכלו לקבל אם ירצו את שוויים במתכת יקרה. כבר בעת העתיקה זייפו את המטבעות הגדולים ממתכת יקרה על ידי כך שטבעו מטבעות מברונזה וציפו אותם בכסף כך שכלפי וחוץ נראו בדיוק כפי שנראה המטבע האמיתי.^[6] על מנת לוודא אמיתות מטבעות יקרים נהגו אנשים להכות עם מכשיר חד כדי לוודא שתוך המטבע עשוי אף הוא מתכת יקרה. זייפנים גם ייצרו מטבעות שמשקלן היה קטן מהמקובל, או שהכילו הרכב מתכות שונה. צורת זיוף נוספת הייתה שיוף שולי מטבעות קיימים על מנת לעשות שימוש בשבבי המתכת היקרה שהוסרו. כדי למנוע רמאויות מסוג זה, החלו יצרני המטבעות לטבוע חריצים בשולי המטבע, כך שכל שיוף ניתן יהיה להבחנה מידית. נוהג הטבעת מטבעות מחורצים בשוליהם השתמר עד ימינו, בעיקר מסיבות של יופי ואסתטיקה.

כאשר נכנס יותר לשימוש מטבע מודרני ממתכות שונות ושטרות נייר, החזיקו הבנקים בכספותיהם את שווי ההנפקות בזהב או בכסף ואלה אשר הבטיחו את שוויים של אמצעי התשלום. בעת העתיקה לא נגזר השווי מהתחייבות בנקאית הניתנת כנגדם ("כסף סינתטי"), אלא משווי השוק של המתכת ("כסף טבעי"). לכן, נטבעו המטבעות העתיקים בעיקר ממתכות אצילות, שסיפקו ערך שהיה גבוה מצד אחד, ומצד שני, משקלן היה קל לנשיאה.

כיום טובעים מטבעות ממתכות שונות בהרכבים עמידים ולא כבדים, כך שכח הקניה של המטבע המודרני תמיד גבוה מעלות הייצור שלו. עלות הייצור מחושבת לא רק בייחס למחיר המתכת אלא לכל תהליך ההנפקה, העיצוב, ייצור הרושמות, ייצור האסימונים טרם הטבעתם, ותהליך ההטבעה. עם זאת כח הקניה של המטבעות עולה כאמור לאין שעור מעלות הייצור. ההפרש שבין עלות הייצור לכח הקניה בפועל הוא למעשה הרווח של הגוף המנפיק. וכך היה גם במטבעות הברונזה בעת העתיקה. לפיכך לכל גוף מנפיק, אם זה קיסר רומאי או ממשלות בימינו, יש רווח נלווה מן ההנפקות.

בזמננו משמשים המטבעות העתיקים בעיקר למחקר על התרבות החומרית וההיסטוריה במקומות הימצאותם, וכן הם עוזרים לתיארוך שכבות ארכאולוגיות וממצאים שונים שנמצאו בקרבתם. מרבית המטבעות העתיקים שמורים באוספי המדינה חלקם מוצגים במוזיאונים ובצד זאת קיימים אספנים לנושא אשר על פי חוק חייבים לדווח לרשות העתיקות בארץ על מטבעותיהם.

מטבעות עתיקים נודעים: דרכמה, סטאטר, דינר, סלע ואס.

סוגי מטבע והנגזרות ממנו

מהמושג מטבע נגזרים מושגים נוספים:

• מטבע חוץ - מטבע של מדינה אחרת, שמשמש תיירים ועוסקים במסחר בינלאומי.
• מטבע זיכרון - גוש מתכת הנראה כמטבע, אשר הונפק במיוחד לצורך הנצחת מאורע מסוים או אישיות מסוימת. מטבע זיכרון, הגם שהוא הילך חוקי, עשוי פעמים רבות ממתכת יקרה, כגון כסף או זהב, ומחירו גבוה במידה ניכרת מערכו הנקוב, כך שהוא אינו משמש בפועל כאמצעי תשלום. "מטבעות" כאלה מהווים פריטי אספנות. דוגמה לכך היא סדרת "מטבעות יום העצמאות" שמנפיק בנק ישראל מדי שנה.^[7]
• מטבע קשה - אמצעי התשלום של מדינות המוכרות בעולם ככאלה בהן הכסף שומר היטב על ערכו יחסית למצב במדינות אחרים. דוגמאות ל"מטבעות קשים": האירו האירופי, הין היפני, הפרנק השווייצרי ואחרים. בישראל ובמדינות רבות אחרות, נחשב גם הדולר האמריקאי למטבע קשה, אף ששערו נשחק בהתמדה יחסית למטבעות חזקים ממנו.

ראו גם

• איסוף מטבעות
• מטבעות לאומיים
• מדליה
• קרן המטבע הבינלאומית
• ISO 4217
• עץ או פלי
• נומיסמטיקה

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: מַטְבֵּעַ
ערך מילוני בוויקימילון: מעה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מטבע

• א. רייפנברג, מטבעות היהודים, ירושלים: הוצאת ראובן מס, תשל"א (מהדורת תש"ח–1947)
• איתמר עצמון, עובר לסוחר - המטבעות הראשונים בהיסטוריה והגורמים להמצאת המטבע, כיצד הפכו המטבעות את חיי המסחר לנחלת ההמון והשפיעו על מיזוג תרבויות ועיצוב פני החברה, מתוך הטור "הצד השלישי של המטבע", כתב העת סגולה, תשרי תשע"ד ספטמבר 2013
• ואדים סבידרסקי, על רקע התייקרות המתכת בעולם: בנק ישראל מגבש תוכנית להחלפת סדרת המטבעות, באתר TheMarker‏, 21 באפריל 2011
• אשר שכטר, המטבע היציב באירופה הוא וירטואלי, באתר TheMarker‏, 20 באפריל 2012
• יוגב ישראלי, נפתרה תעלומת מטבעות הכסף של ראשית ימי הביניים באירופה, באתר ynet, 14 באפריל 2024
• מטבע, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מטבעות, דף שער בספרייה הלאומית
• קטלוג מטבעות מכל העולם לפי שנים
• מטבע, באתר MathWorld (באנגלית)

הערות שוליים