המבשר (יומון)

יומון חרדי

הַמְּבַשֵּׂר
מדינה ישראלישראל ישראל
מערכת ביתר עילית
פורמט ברלינר
תקופת הפעילות 14 בינואר 2009 – הווה (17 שנים)
תוכן
סוגה חדשות
שפה עברית
בעלי תפקידים
בעלים בשורת תשס"ט ש.י. בע"מ (רחל לאה פרוש מחזיקה ב־80% מהבעלות, השאר: נחמן בנשעיה)[1]
מנכ"ל משה פרוש
עורך יום טוב רובין, בנימין ליפקין
שידור והפצה
תדירות עיתון יומי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הַמְבַשֵׂר[2] הוא עיתון חרדי יומי המזוהה עם סיעת שלומי אמוני ישראל באגודת ישראל. העיתון יוצא לאור החל מ-14 בינואר 2009 (י"ח בטבת תשס"ט) על ידי חבר הכנסת ר' מאיר פרוש, שהקימו עם אביו הרב מנחם פרוש.

הסיסמה של העיתון היא: "העיתון של היהדות הנאמנה".

הרקע להקמת העיתון

עמוד השער של הגיליון הראשון של "המבשר"

משפחת פרוש (במקור; משפחת גליקמן) היא משפחה חרדית שמקורה ביישוב הישן ובניה מעורבים בפוליטיקה. תחילה הייתה מזוהה עם הפלג הליטאי, אך כשב-1988 התפלגה מפלגת דגל התורה הליטאית מאגודת ישראל, נותרה משפחת פרוש במסגרת אגודת ישראל, ומאז נחשבת למייצגת של רוב החסידויות הקשורות לאגודת ישראל, למעט החסידויות הגדולות (גור, ויז'ניץ ובעלז) המייצגות את עצמן.

למן שנת 1950 'המודיע', שנוסד בידי יצחק מאיר לוין ובנו יהודה לייב לוין, היה היומון החרדי הבולט, עד ייסודו של היומון יתד נאמן, שייצג את הציבור הליטאי. ברבות השנים העמיקה אחיזת חסידות גור בעיתון המודיע. במקביל, החל משנות ה-80 של המאה ה-20, הידרדרו יחסי חסידות גור ומשפחת פרוש. אחד משיאי המשבר היה כאשר ב-1984 הכו בחורי ישיבת שפת אמת את חבר הכנסת מנחם פרוש ובני משפחתו במלון המרכז שהיה בבעלות משפחת פרוש.

רעיון הקמת עיתון עלה לאחר הבחירות לראשות עיריית ירושלים, שנערכו ב-11 בנובמבר 2008. בבחירות התמודד מאיר פרוש והפסיד לניר ברקת, בין היתר בשל התגייסות חסידות גור עבור ברקת[3]. אנשי סיעת שלומי אמונים טענו שהעיתון המודיע מצוי בפועל בשליטת חסידות גור, ולכן לא תמך במועמדותו של פרוש. הקרע העמיק על רקע מאבק השליטה בין הפלגים החרדיים על מערכת החינוך העצמאי החרדית, שנפתח לאחר מותו של מנכ"ל החינוך העצמאי, מאיר לוריא.

בעת ההיא צוטט אחד מבכירי שלומי אמונים כאומר כי "לא ייתכן כי מסע הבחירות לראשות העיר ירושלים לא קיבל רוח גבית מהיומונים החרדיים. העובדה כי היומונים, ובפרט 'המודיע', לא דיווחו כמעט על מערכת הבחירות לראשות העיר, ייקרה את מסע הבחירות עשרות מונים. בשביל להגיע עם המסרים שלנו לציבור הרחב נאלצנו להשקיע הון רב. כל זה שכנע אותנו כי אין לנו אפשרות לסמוך על היומונים המפלגתיים הקיימים"[4].

אידאולוגיה ופעילות

העיתון תומך במאמרי המערכת ובכתבות באידאולוגיה המזוהה עם הימין. מודגשים בו דברי גדולי החסידות בשבח המגורים בארץ ישראל והאיסור למסור שטחים ממנה.

משנת 2010 תש"ע עורך העיתון מדי שנה בקיץ יריד גדול של ספרי חסידות בירושלים ובבני ברק, ובו מתקיים גם רב שיח בנושאי חסידות או ספרים.

מערכת העיתון שוכנת בביתר עילית. הוא מודפס בפורמט ברודשיט.

ביולי 2012 החלה מערכת העיתון בהפצת העיתון היומי (בימים ראשון עד שישי) ומוסף המבשר התורני ללא מוספים נוספים באימייל בחינם, במקביל להפצת העיתון המודפס למנויים – דבר שלא היה מקובל עד אז בעיתונות החרדית.

תפוצה

על פי סקר TGI משנת 2016, שיעור חשיפה של העיתון עומד על 10.2% בעיתוני אמצע השבוע ו-8.8% בסוף השבוע[5].

מבנה העיתון

מלבד העיתון היומי (שבו בין ארבעה לשמונה עמודים בימי חול, וכעשרים עמודים בימי שישי) מצורפים לעיתון בימי חול מוספים:

  • ביום שלישי: קהילות - חדשות וכתבות על הנעשה בקהילות החרדיות בישראל ובעולם, תוך דגש על חצרות חסידיות ועל אגודת ישראל בהווה ובעבר. בעריכתו של יהושע שור.
  • ביום רביעי: כלכלי - בנושאי כלכלה
  • ביום חמישי: לבית - תוספת לנשים - בעריכת הסופרת טובי ויינברג

לגיליון ערב שבת מצורפים:

  • שבועי - בנושאי פוליטיקה, צבא וביטחון, תחקירים, ומדור בריאות בעריכת בנימין ליפקין
  • תורני - בעריכת אלחנן קלאר
  • נקודות - תוספת לילדים ונוער, בעריכת ברכה הלר.

צוות העיתון

  • עורך אחראי: יום טוב רובין
  • עורך: בנימין ליפקין
  • מנכ"ל העיתון: משה פרוש[6]
  • המנהל המקצועי: אברהם רכטשפר
  • ועדת רבנים: הרב משה מאיר הייזלר, סגן יו"ר אגודת ישראל, והרב אריה פוזן[7]

עורכי העיתון בעבר

קישורים חיצוניים

אתר האינטרנט הרשמי של עיתון המבשר

הערות שוליים

  1. ↑ אתר למנויים בלבד גור מגידו, "כולנו נשמעים לצו הקדוש": תיק 4000? הצחקתם אותם, באתר TheMarker‏, 25 באוקטובר 2019
  2. ↑ מקור ראשון לבחירה זו לשם היומון היא מן 8 מקומות בתנ"ך שהוזכר בהם מבשר (פורסמו לרגל 17 שנים ליומון) והם;
    • משמואל 3 מקומות;
    • א. (ספר שמואל, א, ד, יז); וַיַּ֨עַן הַֽמְﬞבַשֵּׂ֜ר(1) וגו'׃
    • ב. (שם, ב, ד י) כִּ֣י הַמַּגִּיד֩ וכו' וְהֽוּא־הָיָ֤ה כִמְבַשֵּׂר֙(2) וגו'׃
    • ג. (שם, ב, יח כו); וַיַּ֣רְא הַצֹּפֶה֮ וכו' גַּם־זֶ֥ה מְבַשֵּֽׂר(3)׃
    • ד. מישעיה (ספר ישעיהו נב ז); מַה־נָּאו֨וּ עַל־הֶהָרִ֜ים רַגְלֵ֣י מְבַשֵּׂ֗ר(4) מַשְׁמִ֧יעַ שָׁל֛וֹם מְבַשֵּׂ֥ר(5) וגו'׃
    • ה. (שם, מא כז); רִאשׁ֥וֹן לְצִיּ֖וֹן וכו' וְלִירוּשָׁלַ֖͏ִם מְבַשֵּׂ֥ר(6) אֶתֵּֽן׃
    • ו. מנחום (ספר נחום ב א); הִנֵּ֨ה עַל־הֶהָרִ֜ים רַגְלֵ֤י מְבַשֵּׂר֙(7) וגו'׃
    • ז. מתרגום ירושלמי (ספר דברים ד לד) אוֹ נִסַיָיא דְעָבַד מֵימְרָא דַיְיָ לְמֵיעַל לִמְבַשֵׂר(8) וגו':
  3. ↑ אבישי בן חיים, כניסת השבת: עם הגערערס לא מתעסקים, באתר nrg‏, 17 בנובמבר 2008
    האזינו: הוראה לחסידי גור - הצביעו ברקת, באתר ynet, 13 בנובמבר 2008
  4. ↑ לעיתון יומי חדש מבוקש: משקיע, בחדרי חרדים, מוטי ארגמן, 17 בנובמבר 2008
  5. ↑ ישראל כהן, ‏סקר TGI לעיתונות החרדית: התחזקות קלה לעיתונים, הרדיו מעט נחלש, באתר כיכר השבת, 5 בספטמבר 2016
  6. ↑ בנו של מאיר פרוש
  7. ↑ בנו של הרב יעקב ישראל פוזן
  8. ↑ שמונה חודשים אחרי: רודרמן עוזב את 'המבשר', col-חב"ד און ליין, חיים ברון, ו' באב תשס"ט
דגל ישראל
דגל ישראל
עיתונים יומיים בישראל
עיתונים כלליים בתשלום הארץ • ידיעות אחרונות • מעריב השבוע
עיתונים כלליים בחינם ידיעות אחרונות (גרסה מקוצרת) • ישראל היום • מעריב הבוקר
כלכלה ועסקים גלובס • כלכליסט • TheMarker
המגזר החרדי המבשר • המודיע • הפלס • יתד נאמן
יומונים ושבועונים ברוסית נאשה סטראנה • נובוסטי נדלי
עיתונים בשפות נוספות אל-איתיחאד (בערבית) • ג'רוזלם פוסט (באנגלית) • הניו יורק טיימס הבין-לאומי (באנגלית)
יומונים שהפכו לתקופונים מקור ראשון
עיתונים שנסגרו 24 דקות • דבר • הבקר • היום • הצופה • וסטי (ברוסית) • זמנים • חדשות • חרות • טלגרף • יום חדש • ישראלי • למרחב • מעריב • על המשמר • קול העם • שערים • חדשות ישראל (בגרמנית) • לעצטע נייעס (ביידיש) • רוסקי איזראילטיאנין (ברוסית)