ישראלי (עיתון)

ישראלי
Israeli

מדינה	ישראל
מערכת	רחוב מנחם בגין 116, תל אביב
פורמט	עיתון
תקופת הפעילות	3 בינואר 2006 – ינואר 2008 (כשנתיים)
תוכן
סוגה	חדשות
שפה	עברית
בעלי תפקידים
בעלים	הירש מדיה (שלמה בן צבי)
עורך	ברק סרי
שידור והפצה
תדירות	חינמון יומי
תפוצה	כ-180,000 עותקים (הערכה)

ישראלי היה חינמון ישראלי יומי בתפוצה ארצית שיצא לאור בשנים 2006–2008. עיתון זה היה החינמון הראשון שהופץ מדי יום בתפוצה ארצית בישראל.

היסטוריה

העיתון "ישראלי" הוקם על ידי איש העסקים שלמה בן צבי וקבוצת "הירש מדיה"^[1]. הרעיון לעיתון עלה לאחר שבן-צבי ראה, בעת ביקור בניו-יורק, כיצד החינמון "מטרו" מחולק בחינם באלפי עותקים תוך זמן קצר בתחנת רכבת תחתית בניו יורק, לעומת עותקים בודדים שמכר "הניו יורק טיימס" בדוכן סמוך; והחליט להקים עיתון דומה בישראל - עיתון שיחולק חינם ברכבת ישראל, בתחנות אגד ובמקומות הומי אדם, ויגיע לתפוצה של עיתון יומי^[2].

הגיליון הראשון יצא לאור ב-3 בינואר 2006, בשם "ישראלי ניוז"^[3]; ב-7 בפברואר קוצר שמו ל"ישראלי"^[4]. בן צבי הסביר את שינוי השם ב:"רצון להבליט את צבעי הכחול-לבן וויתור על המילה "ניוז", מאחר שמתגובות שקיבלנו הבנו שרבים סבורים שמדובר בעיתון בשפה האנגלית".

העיתון הופץ חינם, פעמיים ביום, בתחנות מרכזיות של רכבת ישראל ואגד ובמקומות ציבוריים נוספים. לעיתים הודפסו שתי מהדורות - בוקר וערב. העיתון כלל 32 עמודים ובהם מספר מדורים קבועים - חדשות, כלכלה (בשיתוף עיתון גלובס), דעות, תרבות, פנאי (תשבצים וחידונים אבי רובינשטיין), נופש, טלוויזיה, ספורט ולוח (בשיתוף אתר "מדס").

בימיו הראשונים היה גונן גינת, בעבר עורך הצופה, העורך הזמני של העיתון^[5]. עורכו הראשי בהמשך היה אבי רצון. במהלך חודש אוגוסט 2006 מונה העיתונאי עמוס רגב להיות עורכו הראשי של העיתון. בינואר 2007 רגב פרש, ומאז ערך את העיתון בפועל ברק סרי^[6].

באפריל 2006 נרכשו 50% ממניות העיתון על ידי חברת "ניוזקו" שבבעלות אייל ההימורים היהודי האמריקאי שלדון אדלסון^[7]. זמן קצר לאחר מכן נקלע העיתון לסכסוך בין הבעלים, בן צבי ואדלסון, שאף הגיע לבתי המשפט, שבנובמבר 2006 אדלסון תבע את בן-צבי על מעילה בכספי העיתון^[8]. הסכסוך איים על המשך פעילותו של העיתון, ואף גרם לסגירתו ליום אחד^[9]. בשלב זה עזב העורך הראשי, עמוס רגב, את תפקידו. בינואר 2007 החזיר שופט את ניהולו של העיתון לקבוצת "הירש מדיה"^[10], ואדלסון החל לפעול להקמת חינמון מתחרה בשם "ישראל היום", שהושק ביוני 2007^[11]. בהמשך חשף בן-צבי כי הסכסוך פרץ על רקע מעורבותו של בנימין נתניהו בקביעת זהות עורך העיתון והתוכן שלו^[12].

באוגוסט 2007 החלה דעיכה בעיתון, והתמעטו מודעותיו הפרסומיות. מספר העמודים ירד מ-32 ל-24 וחלק גדול מהמדורים בוטלו. הוא הודפס והופץ רק פעם אחת ביום, ותפוצתו ירדה משיא של כ-200,000 עותקים ביום לכ-50,000 עותקים^[13]. חלק גדול מבעלי התפקידים בעיתון פרשו^[14]. במקביל ניסה בן-צבי ללא הצלחה לייצור שותפות עם "מטרו אינטרנשיונל" להוצאת העיתון^[15].

בנובמבר 2007 הופסקה הפצת העיתון, לכאורה בגלל מעבר למשרדים חדשים^[16]. בסוף נובמבר דווח על שיתוף פעולה של בן צבי עם ידיעות אחרונות להפקת חינמון חדש בשם "24 דקות", על בסיס הסכם ההפצה הבלעדי שהיה לבן-צבי עם רכבת ישראל^[17]. אולם באמצע דצמבר הוחלט ברכבת ישראל לאפשר את הפצת העיתון המתחרה "ישראל היום" בתחנות הרכבת, ולהפר את ההסכם עם בן צבי^[18].

בינואר 2008 העיתון נסגר^[19].

קישורים חיצוניים

• רוני קורן-דינר, שלמה בן צבי רוצה להיות העיתון מספר 2 בישראל, באתר TheMarker‏, 17 בפברואר 2006
• איתמר ב"ז, יד אחת על הדופק, יד אחת בכיס, באתר העין השביעית, 1 ביוני 2007
• אורן פרסיקו, האקדח המעשן, באתר העין השביעית, 26 באוגוסט 2011
• אורן פרסיקו, עיתון איכות, באתר העין השביעית, 17 במאי 2012

הערות שוליים

עיתונים יומיים בישראל
עיתונים כלליים בתשלום	הארץ • ידיעות אחרונות • מעריב השבוע
עיתונים כלליים בחינם	ידיעות אחרונות (גרסה מקוצרת) • ישראל היום • מעריב הבוקר
כלכלה ועסקים	גלובס • כלכליסט • TheMarker
המגזר החרדי	המבשר • המודיע • הפלס • יתד נאמן
יומונים ושבועונים ברוסית	נאשה סטראנה • נובוסטי נדלי
עיתונים בשפות נוספות	אל-איתיחאד (בערבית) • ג'רוזלם פוסט (באנגלית) • הניו יורק טיימס הבין-לאומי (באנגלית)
יומונים שהפכו לתקופונים	מקור ראשון
עיתונים שנסגרו	24 דקות • דבר • הבקר • היום • הצופה • וסטי (ברוסית) • זמנים • חדשות • חרות • טלגרף • יום חדש • ישראלי • למרחב • מעריב • על המשמר • קול העם • שערים • חדשות ישראל (בגרמנית) • לעצטע נייעס (ביידיש) • רוסקי איזראילטיאנין (ברוסית)