פורטל:השפה העברית

קטע מכתב יד קאופמן של המשנה, מסכת אבות, פרק א משנה ו. מעניין לראות את הצורות מַתַּיִי, עשה לָךְ, אָדָן ותִתְיוֹאַש, המיוחדות ללשון חז"ל.

פרסומי האקדמיה באתר האקדמיה ללשון העברית:

• מִסְרֵר – שָׁלַח מִסְרוֹן (הודעת SMS). הפועל מִסְרֵר נקבע על פי פעלים דומים המציינים גוון של הפעולה הרגילה, כגון אִשְׁרֵר, שִׁקְלֵל, סִפְרֵר, זִמְרֵר.
• אִפְשׁוּט – פופולריזציה. הפיכת ידע ומיומנות שעד עתה היו נחלת אנשי מקצוע בלבד – לנחלת הכלל.
• יוֹמַן רֶשֶׁת – בלוג. המילה הלועזית "בלוג" היא קיצור של web-log, ומכאן המונח העברי.
• תְּגוּבִית – טוקבק (talk-back). הצורה תגובית בסיומת -ית היא צורת הקטנה של המילה תגובה.
• פַּרְצָן – קראקר (cracker)
• פַּצְחָן – האקר (hacker)
• רֶמֶז צָץ – tooltip
• תַּו-כֹּל (בלי ניקוד: תו כול) – wildcard. תו המשמש לחיפוש של מחרוזת שחלק מאותיותיה נשאר בלתי מוגדר, כגון כוכבית.
• טַבְלָר – tab. הסיומת -ר הנוספת לשם 'טבלה' משמשת לציון עושה הפעולה, כגון סנדלר.
• דִּפְדּוּף טַבְלָרִי – tabbed browsing
• מַזְנֵק – trigger
• מַשְׁקֵף – viewer
• אַפְשֹׁרֶת (בלי ניקוד: אפשורת) – facility. המילה אפשורת תשמש רק במקום שנחוץ מונח מופשט וכולל המציין את כלל התנאים, המתקנים, האמצעים, היכולות וכדומה שנועדו לבצע איזו פעולה.
• רָגְלָה (בלי ניקוד: רוגלה) – spyware. תכנת ריגול; המונח נגזר על פי שמות אחרים במשקל הזה הקשורים למחשב: תכנה, חמרה, למדה ועוד.

אחת המילים ששינו את משמעותן מהעברית המקראית לעברית בת זמננו היא המילה "נפש". במקרא, פירושה היה "צוואר". אך כיום איננו תופשים את מחלות הנפש כעניינו של רופא האף, האוזן והגרון. למרות שינוי משמעות זה, משמעותו של הביטוי "בָּאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ" (תהלים, ס"ט, ב') לא השתנתה באופן מהותי; מפלס המים עלה ומסכן את החיים. גם הביטוי התלמודי "ציפור הנפש", לא שינה את משמעותו – דבר מה רגיש ויקר מאוד לאדם. אלא שמשהו בו הפך משונה קמעה, כי בניגוד לפזמון של יגאל בשן, לאנשים אין ציפורים בלב. גם הכתיב של הביטוי השתנה. "צפר נפשו", המופיע בתלמוד הבבלי, הוא כינוי לקנה הנשימה או לגרגרת.

אותיות האלפבית העברי לפי סדרן:

קבוצות אותיות: אותיות מנצפ"ך | אותיות השימוש | אם קריאה

וריאציות: כתב רש"י | כתב סת"ם | כתב עברי עתיק

• ספרות עברית: ספרים בעברית - סופרים כותבי עברית - סופרי דור תש"ח - אגודת הסופרים העבריים בארץ ישראל - שבוע הספר העברי - המכון לתרגום ספרות עברית
• שירה עברית: משוררים כותבי עברית - זמרים עבריים
• עיתונות בעברית: עיתונאים כותבי עברית - עורכי עיתונים - המאסף - הצפירה - הצבי - המליץ - דבר (עיתון) - המשקיף - העולם הזה - ידיעות אחרונות - מעריב - הארץ - הצופה - יתד נאמן
• מחזאות עברית: מחזאים עבריים - מחזות בעברית

תהִלה היא נובלה שנכתבה בידי שמואל יוסף עגנון. הסיפור נמנה עם הסיפורים בקובץ הסיפורים עד הנה.

תהִלה היא זקנה צדקת הגרה בירושלים. המספר נתקל בה בדרך אגב בזמן חיפושיו אחר ביתו של חכם ירושלמי. תהִלה מכוונת אותו לביתו של החכם, ובדרך נקשרת ביניהם שיחה.

לערך המלא

שפות יהודיות או לשונות היהודים הן ניבים מיוחדים של שפות ששימשו לדיבור של יהודים במהלך תקופת הביניים של העברית ובעת החדשה.
מקובל לחלק אותן לשני סוגים: שפות מיוהדות שהן שפות יהודיות הדומות במידה רבה לשפה המקורית, לקבוצה זו משתייכת למשל הערבית היהודית. ואילו, שפות יהודיות הן שפות שהתרחקו מאוד מן הניב המקורי, כגון הלאדינו (שמקורה בקסטליאנית עתיקה) והיידיש (שמקורה בגרמנית עתיקה).

ארמית חדשה או "כורדית יהודית", אשר התפתחה מארמית בבלית, הייתה שפתם של יהודי כורדיסטן.

לערך המלא

ניקוד: שווא | שווא נע | שווא נח | שווא מרחף | קָמץ | פַתח | צֵירה | סֶגול | חוֹלם | קמץ קטן | קֻבוץ | שוּרוק | חִיריק | מַפִּיק | דגש חזק | דגש קל | חטף

מערכת הפועל בעברית | בניינים בעברית | חלקי הדיבר | משקלים סגוליים | ה"א הידיעה | גוף ראשון |

לשון חז"ל (נקראת גם לשון חכמים או לשון המשנה) היא השפה העברית כפי שהייתה מדוברת ונכתבת בפי היהודים בין המאה הראשונה והמאה החמישית לספירה. לשון חז"ל היא השפה שבה נכתבו המשנה, המדרשים וחלק מן התלמוד הבבלי והירושלמי.

ההבדל שבין השפה שבה כתוב התנ"ך לבין השפה שבה כתובה המשנה ניכר מיד לעין, ושימש נושא למחקר של הבלשנים לאורך הדורות. ההבדל הזה היה ידוע גם לדוברי הלשון עצמם, שאמרו "לשון תורה לעצמה, לשון חכמים לעצמה" (תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף נ"ח ע"ב).

הלוח העברי • מדיניות לשונית בישראל • קובוץ ושורוק • עיתונות עברית • תחיית הלשון העברית

הלוח העברי, לוח השנה המסורתי של עם ישראל, מבוסס על שילוב מחזור הירח ומחזור השמש (לוח ירחי-שמשי) עם התחשבות בימות השבוע. החודש בלוח העברי מתחיל במולד הלבנה ואורך 29 או 30 יום, וכל שנה מכילה 12 (בשנה פשוטה) או 13 חודשים (בשנה מעוברת). המספר המשתנה של חודשי השנה שומר על הקבלה בין שנה עברית ממוצעת למחזור השמש. כך, החודשים נקבעים לפי מחזור הירח, אך אורך השנה הממוצעת תואם את מחזור השמש. אורך שנה פשוטה בלוח העברי הוא 353–355 ימים, ואורך שנה מעוברת הוא 383–385 ימים. היממה בלוח העברי מתחילה עם שקיעת החמה או צאת הכוכבים. על-פי הלוח העברי נקבעים חגי ישראל ומועדיו, והוא נקבע כלוח שנה רשמי במדינת ישראל.

בעבר נקבעו חודשי הלוח העברי על ידי בית דין לפי עֵדוּת רְאִיָּה. לאחר ששני עדים היו מגיעים לבית הדין ומעידים שראו את הירח החדש שלאחר מולד הלבנה, היה בית הדין מכריז על חודש חדש. גם ההחלטה על עיבור השנה נעשתה בידי בית דין, לפי הצורך החקלאי ולפי שיקולים נוספים. כיום, הלוח העברי הוא לוח מחושב, הנקבע לפי כללים קבועים. כללים אלה מתחשבים הן בחישוב האסטרונומי של אורך חודש הלבנה הממוצע, והן בצורך שמועדים מסוימים יחולו בימים מסוימים בשבוע (לדוגמה 'לא אד"ו ראש' – ראש השנה לא יחול בימי ראשון, רביעי וששי) המסורת מייחסת את המעבר ללוח מחושב לתקנה של רבי הלל נשיאה בשנת ד'קי"ט (359 לספירה). אולם, נראה שהקביעה הסופית של כללי הלוח נעשתה בסוף תקופת הגאונים.

שמות החודשים המקובלים בלוח העברי הם שמות בבליים שמקורם בגלות בבל. הם נזכרים לראשונה בספרי המקרא המאוחרים שנכתבו לאחר גלות בבל. בספרים מוקדמים יותר נזכרים החודשים בדרך כלל במספרים סידוריים (החודש הראשון, השני וכו'). מניין החודשים נקבע בתורה כמתחיל מחודש ניסן, שבו אירעה יציאת מצרים. במאות השנים האחרונות מקובל בלוח העברי מניין השנים לבריאת העולם (לפי מסורת סדר עולם וחיבורים דומים), שעל פיו השנה הנוכחית היא ה'תשפ"ו (5,786). דרך מניין זו אינה מחויבת על פי כללי הלוח העברי, ובעבר נהגו בלוח העברי גם מניינים אחרים, כגון מניין השטרות ומניין לחורבן הבית.

לערך המלא – מומלצים נוספים