פייק ניוז

ידיעות חדשותיות הניתנות להפרכה המופצות באופן מכוון ועלולות להטעות את הקוראים

"עיתונות צהובה" מאת L.M. Glackens. האיור מראה את ויליאם רנדולף הרסט כליצן המפיץ לקהל קוראים נלהב עיתונים עם כותרות שערורייתיות: "תשוקה, ארס, סנסציוניות, התקפות על פקידים ישרים, מחלוקות, זיוף של חדשות, תלונות אישיות ומצג שווא".

פייק ניוז, ידיעות כזב או חדשות כזב (באנגלית: Fake news; בעברית ביחיד נאמר יְדִיעַת כָּזָב), הן ידיעות חדשותיות שקריות במכוון, ניתנות לאימות כשקריות ויכולות להטעות קוראים.[1] ידיעות אלה הן מידע מפוברק המחקה תוכן חדשותי בצורתו, אך לא בתהליך הארגוני שהוא עבר או בכוונתו.[2] ישנה התחזות לחדשות אמיתיות תוך שימוש בשפה, עיצוב ופורמט המזכירים עיתונות לגיטימית בכוונה להטעות. אף על פי שהן נראות כמו ידיעות חדשותיות מסורתיות, הן לא עברו את תהליך העריכה המקובל בחדשות מסורתיות.[3] פייק ניוז מופצות באמצעי התקשורת, ברשתות החברתיות ובאתרי אינטרנט באופן דומה לחדשות אמיתיות, אך הן למעשה בדיות או הסחות דעת, היכולות לשמש לתעמולה ולדיסאינפורמציה. הן מצויות בעיקר במדיה חברתית ובאתרי אינטרנט, אך הן עלולות להתפרסם גם באמצעי תקשורת מסורתיים.[4] הפצתן מהירה ונרחבת, באמצעות אלגוריתמים המעודדים תוכן בולט או רגשי. צרכני פייק ניוז נוטים לסמוך על היכרות, שיתוף חברתי או רגשות, ופחות על אימות מקורות. המוטיבציות המרכזיות לייצור והפצה של פייק ניוז הן כלכליות, אידאולוגיות או פוליטיות[5] וכן כוונה לערער את השיטה הדמוקרטית[6] ליצור קיטוב חברתי כדי להחליש את החוסן החברתי, ולייצר אלימות או מתחים.[7]

פייק ניוז מהוות את אחד האיומים הגדולים ביותר לדמוקרטיה.[6][8][9][10] הן אחת התופעות המאפיינות את תקופת הפוסט-אמת. תקופה המאופיינת בעלייה בכמות השקרים ובכך שאין כבר ציפייה לשמוע את האמת.[11] בתקופת הפוסט-אמת העובדתיות נדחקת לטובת רגשות ואמונות סובייקטיביות, ההבחנה בין עובדה לדעה מטשטשת וקיים משבר אמון חברתי הכולל גם חוסר אמון בחדשות ובמדע.[12][13] ידיעות כזב נפוצות במיוחד בתחום הפוליטיקה, אך הן קיימות גם בתחומי המדע – כמו בסוגיות של קיימות,[14] מגפת הקורונה, חיסונים ותזונה.[2] הבינה המלאכותית מגבירה באופן משמעותי את בעיית הפייק ניוז.[15]

מחקרים הראו כי פייק ניוז מחקות חדשות אמיתיות במאפיינים כמו עדכניות, שליליות ובולטות. עם זאת, המאפיין הקריטי המבדיל הוא השילוב של דעה או הטיה מפורשת בתוכן[16] וסגנון הצגה בעל גוון רגשי מוגבר.[17]

מושגים דומים

  • מיסאינפורמציה – מידע כוזב שמופץ שלא מתוך כוונת זדון או מניפולציה, אלא מחוסר ידיעה או הבנה.[18]
  • דיסאינפורמציה – מידע כוזב שמופץ במטרה להטעות, להונות ולגרום נזק.[18] פייק ניוז נכלל בקטגוריה זו.
  • דיפ-פייק – סרטון, תמונה או הקלטת שמע שנראים אמיתיים אך עברו מניפולציה באמצעות טכנולוגיות בינה מלאכותית.[19]
  • חדשות שקריות – חדשות המכילות מידע לא מדויק, בין אם נוצר בכוונה ובין אם בטעות.[20]
  • סקנדל עיתונאי – סיפור עיתונאי שגוי, באופן מכוון או לא מכוון[21] בעל הד תקשורתי רחב.
  • עיתונות צהובה – ידיעה חדשותית המשתמשת בכותרות מרעישות, מידע מוגזם או שמועות.[20]
  • שופר – כלי תקשורת המשמש לתעמולה של הממשל.
  • חדשות תעמולה – דיווח חדשותי בתשלום המכיל מסרי תעמולה המחופשים לדיווח חדשותי, אך אינו חושף את המקור, המממן או המניע.[20]
  • שמועה – טענה המופצת באופן נרחב אף על פי שהמידע אינו מאומת או מבוסס.[18]
  • אינפורמציה זדונית (אנ') – מידע המבוסס על המציאות אך מופץ במטרה לגרום נזק לאדם, ארגון או מדינה.[18]
  • תאוריית קונספירציה – נרטיב שקרי הטוען ששחקנים חזקים בחברה מנהלים מזימות סודיות וזדוניות כדי לשלוט או להטעות את הציבור.[18]
  • הכחשת המציאות – הכחשה של טענה בניגוד לעדויות חזקות לאמיתותה.[22]

היסטוריה

מיסאינפורמציה, דיסאינפורמציה ותעמולה קיימות כבר אלפי שנים.[23] פייק ניוז הוא מקרה ספציפי של דיסאינפורמציה, בו המידע המטעה מתפרסם כידיעה חדשותית. גם לכך קיימות עדויות עתיקות.[23] אף על פי שהתופעה קיימת שנים רבות, בעידן הדיגיטלי היא קיבלה תנופה חסרת תקדים, בעיקר עקב מהירות ההפצה ברשתות, היעדר מנגנוני סינון מספקים והתגמול הכלכלי על קליקים וחשיפה. המושג פייק ניוז או ידיעות כזב הפך לפופולרי בשנת 2016, סביב הבחירות בארצות הברית.[24]

העת העתיקה

במאה ה-13 לפני הספירה, רעמסס השני צייר את קרב קדש כניצחון סוחף ומרשים לטובת העם המצרי. הוא הציג סצנות בהן הוא מביס את אויביו בקרב, על אף שבכתובים מצוין שהקרב הסתיים בתיקו.[25] גם קרב קרקר בשנת 853 לפנה"ס, בו התייצבה קואליציה של 12 מלכים כנגד מלך אשור, הוצג על ידי האשורים במונולית מכורח כניצחון מוחץ שהביא להשמדתם המוחלטת של כל צבאות האויב. בפועל נראה כי הקרב הסתיים ללא הכרעה, לאור העובדה שההתקדמות האשורית נבלמה למספר שנים. בתקופה מאוחרת יותר, אוגוסטוס, קיסר רומא, הפיץ שקרים כנגד יריבו מרקוס אנטוניוס, תוך שהוא מצייר אותו כשיכור, רודף נשים וכמריונטה של קלאופטרה מלכת מצרים. השקרים הביאו על אנטוניוס יריבים ושונאים רבים ברומא.[26] במהלך המאות השנייה והשלישית לספירה, נפוצו באימפריה הרומית שמועות נרחבות בנוגע לכך שהנוצרים עוסקים בפולחן הכולל גילוי עריות וקניבליזם.[27]

ימי הביניים עד המאה ה-19

בימי הביניים נפוצו באירופה עלילות הדם ולחם הקודש, עלילות שקריות ואנטישמיות שלפיהן השתמשו היהודים בדם נוצרים (לרוב ילדים) לצורכי פולחן, וכן שפוגעים ב"לחם הקודש" המהווה למעשה את ישו עצמו (טרנסובסטנציאציה).

המצאת הדפוס במאה ה-15, המצאת הדפוס הגבירה באופן דרמטי את הפצת הדיסאינפורמציה והאינפורמציה המוטעית, והובילה למתיחת החדשות הגדולה הראשונה בהיקף נרחב: "הונאת הירח הגדולה" משנת 1835, כאשר ה-New York Sun פרסם שישה מאמרים על גילוי חיים על הירח.[23][26] במאות ה־16 עד ה־18 באירופה, התופעה הייתה מזוהה עם הפצת פמפלטים המערבבים מציאות ודמיון, ז'אנר שכונה "Canard", שפירושו ברווז, על שם אימרה צרפתית לפיה "אין מוכרים חצי ברווז" (אימרה זו היא המקור לביטוי "ברווז עיתונאי"). הכינוי התייחס לפרסומים בהם לא מדובר בהפצה תמימה של מידע שגוי, אלא בערבוב מכוון של שקרים שמטרתם לקדם אינטרס. כמות הפמפלטים ה"ברווזיים" התגברה בתקופות של מתיחות פוליטית, דוגמת המהפכה הצרפתית. במאה ה-17 החלו להופיע פרסומי המקורות בהערות שוליים.[28] השימוש בחדשות כזב הפך נפוץ יותר במאה ה־19, עם התפתחותם של העיתונים היומיים.[29]

המאה ה-20

במאה ה־20 עיתונים ומגזינים הופצו לכל בעקבות התקדמות הטכנולוגיה. במלחמת העולם הראשונה ניתן למצוא דוגמה מובהקת לפייק ניוז כאשר מדינות ההסכמה טענו שישנו מפעל בגרמניה שאליו נאספות גופות הנופלים בקרבות שנערכו על אדמתה, על מנת לייצר מהן שומנים להפקת ניטרוגליצרין, נרות ומוצרי היגיינה וקוסמטיקה. הטענות על מפעל כזה החלו עוד בשנת 1915 בעיתון הבריטי "צפון סין דיילי ניוז" במטרה לשכנע את ממשלת סין להצטרף למאמץ המלחמתי לצד מדינות ההסכמה. לאחר המלחמה התגלו טענות אלו כשקריות.[30]

בשנת 1933 הוקם בגרמניה משרד הרייך לתעמולה ולהשכלת העם על ידי יוזף גבלס. המשרד שימש את הנאצים לפרסום סדר היום שלהם בעיתונות המודפסת והמשודרת, על מנת להשפיע על התודעה הציבורית. רבים מן הפרסומים שפורסמו על ידם היו שקריים.[31]

עם הופעת הרדיו והטלוויזיה, התפתחה סאטירת החדשות, שלעיתים נתפסה בטעות כאמיתית. דוגמה מפורסמת היא דרמת הרדיו "מלחמת העולמות" מ-1938 בארצות הברית, ששכנעה מאזינים רבים כי כדור הארץ מותקף.[26]

במקביל, צמחו נורמות עיתונאיות של אובייקטיביות ואיזון, בתגובה לשימוש הנרחב בתעמולה במלחמת העולם הראשונה שעיתונאים לקחו חלק בהפצתה, וכתגובת נגד לעלייתם של יחסי הציבור התאגידיים.[32]

המאה ה־21

הגעת האינטרנט בסוף המאה ה-20 והמדיה החברתית במאה ה-21 הגבירו באופן דרמטי את ההשפעה השלילית של הפייק ניוז. פתיחת האינטרנט לכלל הציבור בשנות ה-90 העניקה גישה למידע רב, אך עם הזמן האינטרנט גדל לממדים עצומים עם כמויות מידע אדירות, וככל שהתפשט המידע האמיתי, כך התפשט גם המידע השקרי.[33][34] האינטרנט הפחית את המגבלות על הפצת חדשות, ובכך אפשר לאתרים שאינם מקפידים על נורמות של אמת ומהימנות, שהתפתחו במהלך המאה ה-20, להתחרות באופן יעיל יותר עם כלי תקשורת מסורתיים.[32] פלטפורמה זו פגיעה מאוד למניפולציה באמצעות בוטים חברתיים וקיצונים מפלגתיים המגבירים את תפוצת חדשות הכזב באמצעות לייקים ושיתופים.[2] בעת הנוכחית התופעה מועצמת על ידי תעמולה ממוחשבת, "רשתות בובות גרב" במימון מדינה, צבאות טרולים, וטכנולוגיה שיכולה לחקות אתרי חדשות לגיטימיים ולעוות אודיו ווידאו. "הפיכה לנשק" של מידע על ידי ממשלות רבות, ושימוש לרעה על ידי חברות יחסי ציבור העובדות עבור גופים פוליטיים, מעלים את הסיכון ל"מרוץ חימוש" של דיסאינפורמציה.[26]

בשנת 2016, במסגרת מסע הבחירות לנשיאות ארצות הברית, המושג פייק ניוז זכה לתפוצה רחבה וקיבל את משמעותו הנוכחית. במהלך מסע הבחירות, סדרת כתבות בעיתונות האמריקאית דיווחה על הפצה נרחבת של מידע שקרי בפייסבוק[24] חוות טרולים (אנ') פעלו ממקדוניה הצפונית ודחפו תכנים שקריים לטובתו של המועמד דונלד טראמפ. בין השאר, פורסם שהאפיפיור תומך בטראמפ ושהילרי קלינטון עומדת בפני הרשעה. טראמפ השתמש במושג פייק ניוז כדי להאשים את גופי התקשורת שביקרו אותו ובראשם רשת CNN. השימוש הנרחב שעשה במושג גרם לו להתפשט בעולם, כאשר גם מנהיגים אחרים משתמשים בו כבנשק כלפי ארגוני חדשות ותקשורת.[23] מאז ישנה גם עלייה ניכרת במחקר האקדמי בנושא פייק ניוז.[24] בעקבות אירועים אלה, המילה פוסט-אמת נבחרה למילה השנה על־ידי מילוני אוקספורד.[35]

בשנת 2017 יצא דוח משותף של ה־CIA,‏ NSA,‏ FBI בארצות הברית, על פיו גופים ברוסיה השתמשו בטרולים או בתשלום למשתמשי רשתות חברתיות על מנת להשפיע על הבחירות של שנת 2016. באותה השנה החלו גם מדינות אחרות כמו בריטניה, גרמניה, אוסטרליה והפיליפינים לבחון באופן פרלמנטרי את תופעת הפייק ניוז. האיחוד האירופי פרסם דוח המלצות בנושא בשנת 2018. בעקבות ההאשמות כלפי פייסבוק, על כך שהיא מאפשרת הפצה של פייק ניוז, החברה הצהירה שהיא תשתף פעולה עם בודקי עובדות וכן תקל על דיווחים מהציבור, כדי לצמצם את התופעה. בתחילת שנת 2018 פייסבוק נסוגה מהתחייבותה, וטענה שבניסויים שביצעה נמצא שהתיקונים הללו מגבירים את תופעת הפייק ניוז במקום לצמצם אותה.[23]

בשנת 2018 נודע כי חברה בשם קיימברידג' אנליטיקה יצרה פרופילים פסיכולוגיים למיליוני משתמשי פייסבוק על סמך פעילותם ברשת. המידע שימש לטרגוט (אנ') קהלים לקראת בחירות 2016 שנערכו בארצות הברית. מאוחר יותר התברר שהמידע שימש לטרגוט במעל 200 מערכות בחירות, כולל בארגנטינה, ניגריה, קניה, הודו וצ'כיה.[23]

התפרצות מגפת הקורונה ברחבי העולם בתחילת שנת 2020 העצימה את ההשלכות של הפצת פייק ניוז, באופן שעלול היה לגרום לנזק בחיי אדם ובכסף בקנה מידה גדול. הנסיבות הביאו לצעדים יוצאי דופן למיגור התופעה. בתקופה זו ארגון הבריאות העולמי הקים מוקד שהפיק תגובות מבוססות למידע שגוי.[36][37] פייסבוק העניקה קדימות למידע של ארגון הבריאות העולמי,[38] ולצד גוגל הוצג מידע מבוסס מטעם הגורמים הרשמיים בתגובה לחיפושים בנושא. בתקופת המגפה נעשו במדינות רבות פעולות כנגד הפצת מידע כוזב על מגפת הקורונה.[39][40][41][42]

השלכות

הספרות האקדמית מזהה השפעות עמוקות ומזיקות של פייק ניוז על היבטים קריטיים רבים של הבריאות החברתית והדמוקרטית. התפשטות המידע השגוי מאיימת על עצם יכולתה של החברה לדעת מה אמיתי ומה מדויק, ומטלטלת את יסודות החשיבה הדמוקרטית מבוססת העובדות. במחקר שסקר 100 מאמרים אקדמיים שעסקו בנושא, זוהו תשעה-עשר נושאים עיקריים הנוגעים להשלכות של פייק ניוז, אשר חולקו לחמש קטגוריות:[10]

  • ערעור התפקוד והכוח של המבנים המוסדיים שעליהם נשענת החברה ופגיעה בנורמות דמוקרטיות.
  • פגיעה באמון במידע סמכותי
  • דיון ציבורי מעוות ויכולת פגומה לגבש דעה מושכלת
  • עליה בהתפוררות החברתית וירידה בלכידות
  • נזק כספי

השלכות על הדמוקרטיה

בקרב חוקרים קיימת הסכמה רחבה כי פייק ניוז הן אחד האיומים הגדולים ביותר על הדמוקרטיה.[6][8][9][10] הן עלולות להשפיע על בחירות פוליטיות, לערער את אמון הציבור בכלי התקשורת, במוסדות הציבוריים ובממשל.[18][43] מחקר שבדק את השפעת כלי התקשורת על מערכת הבחירות לנשיאות צרפת 2017 מצא כי 24% מהקישורים ששותפו ברשתות חברתיות מצטטים פייק ניוז.[44]

פייק ניוז משמש גם ככלי ללוחמה פסיכולוגית.[45] הוועדה ליחסי חוץ של הפרלמנט האירופי הזהירה כי ממשלת רוסיה משתמשת ב"סוכנויות פייק ניוז" ובטרולים ברשת כדי להפיץ מידע שגוי ותעמולתי להחלשת הביטחון בערכי הדמוקרטיה.[46]

פגיעה באמון במידע

פייק ניוז גורמות לדה-לגיטימציה של מידע חדשותי. ריבוי המניפולציות על תוכן גורר חוסר אמון כללי, ובכך עלול לפגוע דווקא בתפיסת המהימנות של מידע חדשותי אמין.[47] הדבר מונע מהאוכלוסייה בסיס מידע אמין לצורך קבלת החלטות, מה שמוביל לדיסאוריינטציה ואובדן אמון במדיה. רשתות חברתיות, יכולות להפעיל לחץ על המדיה הרשמית באמצעות "תגובה שלילית קולקטיבית" כדי לכפות עליה הרשמית לשנות את עמדתה. תהליך זה יוצר פילוג בין המדיה הרשמית לבין הרשתות החברתיות, הדבר עלול להוביל לחוסר במקור לגיטימי של מידע בחברה.[48]

דיון ציבורי מעוות ויכולת פגומה לגבש דעה מושכלת

סכנה מרכזית בפייק ניוז היא שתגובת החברה תתבסס על המידע השיקרי וכך קבלת ההחלטות תהיה על בסיס הנחות שגויות. לדוגמה בהצבעה בבחירות, הימנעות מחיסונים, קנייה או מכירה של מניות בחברה ועוד.[48] יכולה גם להיות קבלת החלטות פזיזות או לא הגיוניות על בסיס פייק ניוז מבהיל, כמו התנפלות על סופרים ורכישת מוצרים רבים, ריקון כספומטים מכסף מזומן או הסתגרות בממדים ללא צורך.

התפוררות חברתית

אימוץ מידע כוזב עלול להוביל להעצמת תפיסות גזעניות, אנטישמיות, איסלמופוביה או להט"בופוביה ולהסית את הציבור הרחב נגד קבוצות מיעוט או אוכלוסיות מסוימות.[49] הפייק ניוז מנוצלות לקידום הסתה לאלימות ולטרור, גיוס פעילים טרור ופגיעות על רקע מיני.[50] המידע הכוזב עלול להוביל להחלשת מעמדם של גופים חיוניים לתפקודה התקין של החברה. פייק ניוז עלולות להוביל להזנחה ואף לפגיעה בריאותית, כמו חוסר רצון להתחסן[43] לפגיעה בתחושת הביטחון הלאומי.[12] הן גם מגבירות את הקיטוב בחברה, דבר המוביל לבחירה עצמית ב"תיבות תהודה" ומספק "קרקע פורייה" למוצרי פייק ניוז חדשים. האמונה בפייק ניוז מאופיינת באריכות ימים ובמחויבות חזקה, בדחייה מוחלטת של דעות מנוגדות ותקיפה פעילה של המחזיקים בהן.[51]

השלכות על הכלכלה

פייק ניוז יכולות להשפיע גם על הכלכלה. לפייק ניוז יש השלכות שליליות קצרות טווח על שוק ההון האירופאי והאמריקאי. זה נכון במיוחד לגבי חברות פיננסיות וחברות קטנות.[52]

השפעות הבינה המלאכותית

ערך מורחב – דיפ-פייק

התקדמות הבינה המלאכותית מגדילה את הקושי של האדם להבחין בין מידע המתאר אמת לבין פייק ניוז.[53] שכן יש לה את היכולת לייצר דיסאינפורמציה משכנעת בקנה מידה תעשייתי.[15] כלי בינה מלאכותית מייעלים ומאיצים את היקף וקצב היצירה וההפצה של פייק ניוז, והופכים זאת למהלך שגם שחקנים קטנים יכולים לבצע ברמת אמינות גבוהה יחסית ובעלות נמוכה, ולא רק גופים גדולים או מדינתיים.[47]

אחד השימושים הנפוצים ביותר בטכנולוגיית דיפ-פייק הוא פגיעה באנשים פרטיים. למשל יצירת תוכני פורנוגרפיה מזויפים או חיקוי קולו של אדם למטרות שוד וסחיטה. עם זאת, יש לה גם פוטנציאל להשפיע על תהליכים מדיניים כמו הליכי בחירות דמוקרטיות.[47] דוגמה להשפעה בקנה מידה מדיני היא תופעת פייק ניוז של סרטונים מזויפים באמצעות בינה מלאכותית, שעושים שימוש בדמויות של עיתונאים, ובמיוחד שדרני טלוויזיה כדי לקדם תרמיות רשת[54]

על פי מסמך של סוכנות לביטחון לאומי בארצות הברית (NSA) משנת 2023, ההיקף והקלות שבהם משתמשים יכולים לייצר מדיה סינתטית מציבים אתגרים משמעותיים לביטחון הלאומי ועשויים לשמש להפצת מידע כוזב במישור הפוליטי, החברתי, הצבאי והכלכלי.[47] הפורום הכלכלי העולמי הצהיר בינואר 2024 שהאיום הגדול ביותר לטווח קצר על הכלכלה העולמית הוא מיסאינפורמציה ודיסאינפורמציה המובלים על ידי בינה מלאכותית.[55]

סוגים

סקירה אקדמית שבחנה את ההגדרות של פייק ניוז מתקופות שונות, בנתה מודל המבוסס על שני ממדים – רמת העובדתיות וכוונת המחבר המיידית להטעות. הסקירה כללה גם הגדרות שאינן עדכניות:[5]

  • תעמולה – ידיעה הנוצרת על ידי גוף פוליטי על מנת להשפיע על תפיסות הציבור. מטרה זו מושגת על ידי אימוץ מראה של חדשות אובייקטיביות, כאשר המטרה היא לשכנע ולא ליידע. לרוב מבוססת על עובדות, אך כוללת הטיה המקדמת צד או פרספקטיבה מסוימת. קיימת כוונה להטעות.
  • פרסום – הצגת מידע שיווקי במסווה של ידיעה חדשותית, במטרה להגדיל הכנסות.
  • מניפולציה – קטגוריה זו מתארת חדשות ויזואליות. מניפולציה של תמונות וסרטונים אמיתיים על מנת להציג נרטיב שקרי. קיימת כוונה מיידית גבוהה להטעות.
  • שקר/ המצאה (fabrication) – כתבה המתפרסמת ללא בסיס עובדתי אשר מפורסמת בסגנון כתבה חדשותית כדי ליצור לגיטימציה. אין רמיזה לכך שהמידע שיקרי ולרוב הכוונה היא להטעות. מטרות הפרסום יכולות להיות פוליטיות/אידאולוגיות או כספיות. קיימות רמת עובדתיות נמוכה וכוונה מיידית גבוהה להטעות.
  • פרודיית חדשות – חולקת מאפיינים רבים עם סאטירה ושתי הצורות מסתמכות על הומור ומחקות את פורמט החדשות המיינסטרימי. פרודיה משתמשת במידע לא עובדתי לשם הומור. היא מדגישה את האבסורדיות של נושאים על ידי המצאת סיפורי חדשות פיקטיביים לחלוטין. בדרך כלל רמת העובדתיות נמוכה וקיימת כוונה מיידית נמוכה להטעות. על פי חוקרי המאמר מושג זה לא נכלל בהגדרה העכשווית של פייק ניוז, הכוללת כוונה להטעות.
  • סאטירת חדשות (אנ') – מתייחסת בדרך כלל לתוכניות חדשות מדומה (Mock news programs) שמשתמשות בהומור או בהגזמה כדי להציג עדכוני חדשות. תוכניות אלה מקדמות את עצמן בראש ובראשונה כבידור ולא כמידע. אף על פי שהן נוקטות בפורמט של מהדורת חדשות לשם הומור, התוכן המרכזי מבוסס על אירועים ממשיים. השימוש בהומור אינו שטחי ומשמש לעיתים קרובות כדי לספק ביקורת. סאטירה נחשבת כבעלת רמת עובדתיות גבוהה וכוונה מיידית נמוכה להטעות. על פי חוקרי המאמר מושג זה לא נכלל בהגדרה העכשווית של פייק ניוז הכוללת כוונה להטעות.

תפוצה של פייק ניוז

פלטפורמות המדיה החברתית נחשבות לערוץ המרכזי להפצת פייק ניוז. במחקר שניתח מאה מאמרים אקדמאים שעוסקים בפייק ניוז נמצא שכל המאמרים שנותחו זיהו את האינטרנט כשיטת ההתפשטות העיקרית שלו. ברובם המכריע של המאמרים הייתה התייחסות מפורשת למושג "מדיה חברתית".[10] יצרני הפייק ניוז יכולים להיות גופים רשמיים, כמו ממשלות זרות או מפלגות פוליטיות, או יצרנים לא רשמיים כמו טרולים. ההפצה נעשית באמצעות בוטים, מפיצים אנושיים עם כוונת זדון המקבלים שכר, ומשתמשים ללא כוונת זדון. משתמשים "רגילים" אחראים לרוב המידע הכוזב המופץ, לרוב עקב שיתוף תוכן ללא מחשבה רבה או קריאה מעמיקה.[18][43] עקביות ונפח המסרים משפיעים על האמונה במידע השקרי, מה שמגביר את השיתוף וכך מעצים את המסר בכמות ובעוצמה. פייק ניוז הן בעלות עוצמה רבה במיוחד בימים הראשונים שלאחר הפרסום, כאשר יש חוסר איזון במידע בנושא.[51]

פייק ניוז מופצים על-ידי מיעוט קטן של משתמשים. מחקר שניתח פעילות בטוויטר סביב הבחירות האמריקאיות בשנת 2016, הראה ש־80% מהפייק ניוז נצרכו על־ידי 1% מהאוכלוסייה. המחקר מצא שרק 0.1% ממשתמשי טוויטר היו אחראיים על 80% מההפצה של פייק ניוז. מחקר נוסף הראה שכמעט 60% מהביקורים באתרי פייק ניוז נעשו על-ידי 10% מהמשתמשים. נמצא שצריכת המידע המקוונת של משתמשים אלו מרוכזת במידע התומך בהשקפות פוליטיות שמרניות ביותר.[56]

פייק ניוז מתפשטים הרבה יותר מהר ורחוק מאמת. מחקר שהתפרסם בכתב העת Science, עקב אחרי כ־126,000 סיפורים שפורסמו בטוויטר על־ידי כשלושה מיליון משתמשים. נמצא שפייק ניוז התפשטו באופן משמעותי רחוק יותר, לעומק רב יותר, מהר יותר, ובצורה רחבה יותר מהאמת. לאמת לקח בערך פי שישה זמן להגיע לאנשים בהשוואה לשקר. בעוד שחדשות אמת רק לעיתים רחוקות התפשטו ליותר מ-1,000 אנשים, חדשות כזב התפשטו באופן שגרתי לבין 1,000 ל-100,000 אנשים. השפעות אלו היו בולטות יותר עבור חדשות פוליטיות כוזבות. ההסתברות ששקרים יצויצו מחדש הייתה גבוהה ב-70% מהאמת. משתמשים שהפיצו חדשות כוזבות היו באופן משמעותי עם פחות עוקבים, עקבו אחר פחות אנשים, היו פחות פעילים בטוויטר, אומתו פחות והיו בטוויטר זמן קצר יותר ממשתמשי חדשות אמת. במחקר נמצא שהתפוצה הרחבה ביותר של פייק ניוז מתרחשת בנושאים פוליטיים בהשוואה לנושאים אחרים.[57] לפי ניתוח התגובות, פייק ניוז עוררו בקוראים תחושות של פחד, גועל והפתעה, בעוד שסיפורים אמיתיים עוררו ציפייה, עצב, שמחה ואמון.[58] במחקר נוסף נמצא שרגשות שליליים עזים כגון כעס) נוטים להניע משתמשים לפעול, בין אם להפיץ את החדשות המזויפות ובין אם לנסות לבלום אותן (למשל, לפרסם קישור לבדיקת עובדות), בעוד רגשות פחות אינטנסיביים מובילים לרוב להתעלמות. הכיוון של אותה פעולה נקבע במידה רבה על ידי מידת ההתאמה בין המידע בפייק ניוז לבין האמונות הפוליטיות של הקורא.[59]

החשיפה הישירה לאתרי פייק ניוז מוגבלת ומרוכזת לחלקים קטנים יחסית מהאוכלוסייה. למרות זאת חלקים גדולים מהציבור יודעים על סיפורי פייק ניוז בולטים ומאמינים להם. מחקר אמריקאי שהציג לנחקרים כותרות שקריות מצא מצא כי שיעור גבוה האמין שמידע השגוי היה נכון במידה מסוימת, או לפחות לא היה בטוח שאינו נכון. כלי התקשורת המרכזיים הופכים, באופן פרדוקסלי, למגבר ומפיץ משמעותי של סיפורים שקריים, גם כאשר כוונתם העיקרית היא לתקן את המידע המפוברק. התקשורת המרכזיים מסקרים פייק ניוז גם בגלל תפיסת תפקידם כשומרי האמת וגם בגלל שפייק ניוז הם בעלי עניין חדשותי דרמה וערך בידורי. עיתונאים גם קשובים מאוד למה שעיתונאים אחרים עושים, ומסקרים את הפייק ניוז כשאחרים מסקרים אותן. כתוצאה יש סיקור נרחב של "חדשות כזב" על ידי גופי תקשורת רבים וזה מאותת כי מדובר נושא חשוב. במקרים מסוימים, בעיקר בכלי תקשורת מפלגתיים, תוכן הפייק ניוז תואם את הנטייה האידאולוגית של כלי התקשורת, דבר שמגביר את סיקורן. כשעיתונאים חוזרים על המידע המוטעה, אפילו כחלק מתיקון, החזרה עלולה לחזק את ההיכרות עמו, ועל כן התיקונים עלולים להשיג תוצאה הפוכה. התוצאה ההפוכה מתחזקת עוד יותר כשאמון הציבור בתקשורת המרכזית נמוך.[56]

קיים פער בין תחושת הביטחון של אנשים ביכולתם לזהות פייק ניוז לבין היכולת בפועל. מחקר של אופקום משנת 2019 מצא כי 74% מבני הגילאים 12–17 ו-70% מהמבוגרים האמינו שהם יכולים לזהות מידע שגוי, אך רק 11%–22% הצליחו לעשות זאת במדויק.[60]

גורמים

סיבות מבניות וכלכליות

פייק ניוז נוצרות מכמה סיבות. ראשית הן זולות יותר לייצור מאשר מסרים מדויקים – מפיקי הפייק ניוז אינם משקיעים בדיווח מדויק אלא ממקסמים רווחים קצרי טווח מ"קליקים". שנית, צרכני המדיה הופכים למפיקי תוכן, דבר המאפשר הפצה מהירה וחסכונית של תוכן שאינו מאומת. בנוסף, קשה לצורכי המידע לזהות את רמת דיוקו.[1][12] אלגוריתמים של רשתות חברתיות מתאימים את זרם המידע להעדפות המשתמשים, וכך יוצרים "בועות סינון". המשתמש נחשף למקורות הומוגניים ולמידע שמחזק את דעותיו, מה שמצמצם את שדה הראייה שלו על המציאות.[12]

מנגנונים פסיכולוגיים

אנשים נוטים לאמץ מידע כוזב כדי להסביר לעצמם אירועים גדולים ומורכבים בצורה פשוטה וקלה. כך הם מקבלים תחושת שליטה במצבי חוסר ודאות ואובדן שליטה. הם נוטים להשתמש בקיצורי דרך כדי להעריך מידע. רמזים חיצוניים כמו הצגת הפייק ניוז במראה של פורמט חדשותי מקצועי, גורמים לאנשים לקבל את המידע כאמין ללא שיקול דעת מעמיק.[61] הם גם עשויים ליהנות מתועלת פסיכולוגית מחדשות בעלות הטיה מפלגתית שתואמות את עמדותיהם הקודמות. התוכן הרגשי ממלא תפקיד חשוב. ככל שהוא מעורר יותר רגשות שליליים, כמו פחד או כעס, כך הוא מושך יותר תשומת לב ומתפשט מהר יותר.[18]

הטיות קוגניטיביות

הטיות קוגניטיביות המשפיעות על הערכת המידע:

  • הטיית האישוש – הנטייה להאמין לידיעת כזב כאשר מקור הידיעה, נושא הידיעה או התוכן שלה מתאימים לאמונה המוקדמת של האדם, או לתפיסה האידאולוגית שלו.[2][51][62]
  • השפעת האמת האשלייתית – נטייה לחשוב שטענות חוזרות ונשנות הן נכונות.[62] מחקר משנת 2021 מצא שחזרה מגבירה את האמיתות הנתפסת. החוקרים ציינו כי השפעת החזרה הייתה חזקה עד כדי כך שעל פי מחקרים אחרים היא מתקיימת גם כאשר התוכן סותר ידע קודם וגם כאשר הוא מסומן כחדשות כזב.[63]
  • הסקה מונעת – התנגדות למידע המאתגר את הזהות העצמית או תפיסת העולם.[18]
  • אפקט הבומרנג – מסר שנועד להשפיע גורם להשפעה הפוכה, כשאנשים מרגישים מאוימים.[18]
  • אפקט ה-backfire – כשעובדות מאיימות על תפיסת העולם הקיימת, המידע החדש מחזק דווקא את האמונה הרגשית הקודמת במקום להפריך אותה.[12]
  • אמנזיית גל-מאן – כאשר אנשים מתמצאים בתחום ידע כלשהו ומוצאים שהסיקור התקשורתי אודותיו מכיל שגיאות מהותיות, הם לא נוטים להפעיל את אותה הביקורתיות בנוגע לתחומי ידע שאינם מתחום המומחיות שלהם.
  • השפעת רושם ראשוני – בשל חוסר המחויבות למציאות אובייקטיבית, מפיצי המידע הכוזב לא ממתינים לבדיקת עובדות וכך מתאפשר להם לשדר את ה"חדשות" הראשונות על אירועים. כך צורכי החדשות עלולים לקבל את המידע השיקרי לפני המידע האמיתי והרושם הראשוני עמיד מאוד.[61]

תאוריות המסבירות ויראליות של פייק ניוז

על פי מאמר שפורסם ב-Communication & Society קיימות שתי תאוריות עיקריות המסבירות ויראליות של פייק ניוז:

תאוריית הבורות (Ignorance Theory) מתמקדת בכישורים. לפיה, אנשים משתפים שקרים שלא בכוונה עקב שיקול דעת שגוי, עיבוד מידע רשלני "עצלני" וחוסר תשומת לב מספקת לדיוק. על פי התאוריה ההקשר והעיצוב של הרשתות החברתיות מעודד גלילה מהירה, מעורבות ותגמול חברתי, ומדכא חשיבה אנליטית וגורם למשתמשים להשעות זמנית את יכולת החשיבה האנליטית שלהם.

תאוריית ההשתייכות המפלגתית (Partisan Theory) מתמקדת בעמדות. לפיה, אנשים משתפים ביודעין פייק ניוז התואמות את השקפת עולמם. שיקולי הדיוק נעשים פחות רלוונטיים. המטרה היא לא לשכנע שהידיעה מדויקת, אלא לאותת על זהות פוליטית או למשוך קהל עוקבים.[16]

מאפיינים אישיים

משתנים המגבירים את הסיכוי שאדם יאמין בפייק ניוז הם רגשנות, דוגמטיות ופונדמנטליזם דתי. הסתמכות על רגש, קשורה מאוד לאמונה מוגברת בפייק ניוז.[62]

משתנים המפחיתים את הסיכוי הם רמות השכלה גבוהות, כישורי חשיבה ביקורתית,[18] חשיבה אנליטית (אנ'), פתיחות מחשבתית, צורך בקוגניציה (אנ') וידע על האופן בו פועלים גופי תקשורת.[62]

קיים גם קשר בין גיל לבין הפצת פייק ניוז. אנשים מבוגרים יותר רגישים יותר לפייק ניוז.[18] נמצא ש-11% מהמשתמשים מעל גיל 65 שיתפו פייק ניוז לעומת 3% ממשתמשי הקצה שהיו בטווח הגילאים 18–29.[64]

התמודדות עם פייק ניוז

צוות מומחים של האיחוד האירופי המליץ על אסטרטגיה רב-ממדית להתמודדות עם פייק ניוז, הכוללת:

  • הבטחת שקיפות של התהליכים והגורמים המעורבים בייצור, מימון והפצה של חדשות ומידע בסביבה המקוונת.
  • חיזוק אוריינות מדיה ומידע בכל הגילאים.
  • פיתוח כלים לסינון דיסאינפורמציה עבור משתמשים ועיתונאים.
  • שמירה על מערכת החדשות וגיוונה – תמיכה בעיתונות איכותית ובמחקר ופיתוח הקשורים לעיתונות וכיבוד החופש והעצמאות העיתונאית.
  • אימוץ קוד התנהגות לכל בעלי העניין בתחום המדיה הדיגיטלית[12]

לזר ועמיתיו מתייחסים לשתי דרכים עיקריות להתמודד עם פייק ניוז. הראשונה פועלת ברמה האישית, ומגדילה את יכולתם של אנשים פרטיים לזהות ולהתעלם מפייק ניוז בעיקר באמצעות חינוך ובדיקת עובדות. השנייה פועלת ברמה המערכתית-רגולטורית על מנת לצמצם את החשיפה לפייק ניוז, וכוללת התערבות טכנולוגית של הפלטפורמות לצמצום הפצת התוכן, אסדרה חקיקתית להטלת חובות שקיפות והגבלת השימוש במידע אישי.[2]

הרמה האישית

על פי דוח מטעם מוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית, פתרונות חינוכיים מהווים את הנדבך המשמעותי ביותר בהתמודדות עם פייק ניוז. על פי הדו"ח הגישות החינוכיות היעילות ביותר הן אוריינויות קוגניטיביות ותאוריית החיסון הפסיכולוגי:

חיזוק אוריינות דיגיטלית, חשיבה ביקורתית וקריאה ביקורתית של מקורות מידע

אסטרטגיה זו מתמקדת בחיזוק יכולתם של אנשים לזהות חדשות כזב ולהתעלם מהן. הדבר נעשה באמצעות חיזוק אוריינות דיגיטלית, חשיבה ביקורתית וקריאה ביקורתית של מקורות מידע. רמת הרגישות של אנשים לפייק ניוז, קשורה בין היתר לרמות אוריינות המידע (information literacy) והחשיבה ביקורתית שלהם. הגברת האוריינות הדיגיטלית בקרב הציבור מאפשרת פיתוח יכולות להבין ולזהות מניפולציות ולהתמודד עם התופעות השליליות הנלוות לשימוש בטכניקות דיגיטליות.[2] לכן, מוצע להתמקד בחיזוק אוריינות המידע ככישור שיש לפתח, המגובה על ידי התערבויות חינוכיות.[65] לדוגמה, בפינלנד, המובילה באירופה בכל הקשור ליכולת של תושביה להתמודד עם פייק ניוז, גובשה תוכנית לימודים, במסגרתה לומדים איך לזהות פייק ניוז.[47] התוכנית מתחילה מגן חובה ונערכת בכל מקצועות הלימוד.[66] בטאיוואן ילדים לומדים איך לקרוא באופן ביקורתי תעמולה ואיך להעריך את מקורות המידע.[67]

תאוריית החיסון הפסיכולוגי

התאוריה מציעה "לחסן" פסיכולוגית אנשים מפני "התקפות שכנוע" של מידע כוזב. היא מחולקת לשתי קטגוריות, כשהגישה המניעתית (חיסון לפני חשיפה) נמצאה כאפקטיבית יותר מאשר תיקון השקר לאחר שאנשים כבר נחשפו לפייק ניוז. החיסון כולל פיתוח מוכנות ומודעות לכך שהטעיה עלולה להתרחש, ופיתוח מיומנויות חשיבה כמו סקפטיות, יכולת הפרכה ושאיפה להצלבת מידע. הגישה האפקטיבית ביותר של חיסון לפני חשיפה היא חיסון מבוסס טכניקה, המתמקד בפיתוח עמידות נגד אסטרטגיות רטוריות וכשלים לוגיים שנועדו להטעות אנשים[43] החיסון מתבצע על ידי חשיפת אנשים למינונים מוחלשים של טכניקות מניפולציה, ולאחר מכן ניתוח ופירוק שלהן, כדי שהתלמידים יוכלו לזהות ולהתנגד להן כשייתקלו בהן בעתיד.[68]

פיתוח אוריינויות קוגניטיביות

האוריינות הקוגטיבית שנמצאה כיעילה כוללת:

  • אוריינות דיגיטלית, שמגבירה את הביטחון של אנשים בהערכת דיוק המידע המופיע במרחב המקוון.
  • למידת חשיבה ביקורתית, אשר תורמת לאפשרות להטיל ספק במידע, להעריך חלופות ולזהות הטיות בטיעונים.
  • קריאה רוחבית (פתיחת לשוניות נוספות כדי לבחון את המוניטין של המקור) - לימוד מיומנות זו לתלמידים בטווח גילאים רחב הראה שיפור משמעותי ביכולתם להעריך את איכותם של מקורות מקוונים.
  • אוריינות מדעית שמטרתה לצייד בידע הנדרש כדי להעריך טיעונים מדעיים.
  • אוריינות מתמטית, שמטרתה לשפר הבנה של נתונים סטטיסטים.[43]

מרכיבי הליבה

מחקר שפורסם ב-Croatian Journal of Education מדגיש כי אוריינות תקשורתית אוניברסלית היא התגובה היעילה ביותר להתמודדות עם פייק ניוז. הוא מציין ארבעה מרכיבי ליבה של אסטרטגיית חינוך המדיה:

  • טכני – הכרת אמצעים טכניים לאימות מידע והכרת תהליך יצירת פייק ניוז.
  • פסיכולוגי – לימוד השיטות בהן משתמשים יוצרי הפייק ניוז כדי להגביר את השפעתן.
  • תקשורתי – חינוך לאחריות בהתנהגות המידעית.
  • הערכתי – פיתוח קריטריונים להערכת אוריינות מדיה[48]

כוונת יישום

מחקר שפורסם ב-2024 בכתב העת Information Systems Frontiers מצא שחינוך לבדו אינו מספיק כדי להפחית את הפצת הפייק ניוז. לעיתים קרובות אנשים מבינים את חשיבות בדיקת העובדות אך אינם מצליחים לתרגם את הבנתם לפעולה עקבית. כשמלמדים רק טיפים לאימות מידע זה לא מפחית את הפצת הפייק אבל אם בנוסף מופעלת כוונת יישום, הפצת הפייק ניוז פוחתת. כוונת יישום היא תוכנית מסוג "אם-אז" שיוצרת קישור בין מצב בו נתקלים לבין תגובה התנהגותית מכוונת מטרה, כך שההתנהגות מופעלת באופן אוטומטי כשנתקלים באותו מצב. לדוגמה "אם.. אני רוצה לשתף מידע מסוים - אז.. אבדוק קודם את תקפותו באתר לבדיקת עובדות."[69]

התערבויות חינוכיות יעילות

הכשרת אוריינות מדיה בבתי ספר. שימוש במשחק מקוון שבו לומדים על אסטרטגיות מידע מוטעה.[62] פרויקט ששילב סרטונים בהובלת משפיענים, מתוך הכרה שצעירים נוטים לתת אמון רב בהם.[60] ושימוש בפלטפורמה "למידה קולקטיבית" מקוונת המנוהלת על ידי בינה מלאכותית ושמטרתה לרתום את "חוכמת ההמונים" באופן שיתופי, נמצאה כמשפרת משמעותית את יכולתם של מתבגרים להתמודד עם פייק ניוז.[70]

הרמה המערכתית

חקיקה ואכיפה

יש להסדיר בחוק את הגדרת גבולות הלגיטימיות לפרקטיקות דיגיטליות. על חקיקה זו לכלול שקיפות וסימון תעמולה, איסור על הטעיה, חובת זיהוי מזמיני תעמולה, והגבלה על שימוש ועיבוד של מידע אישי רגיש לצורכי תעמולת בחירות. כמו כן יש לנסח בחוק דרכי התעמולה, סעיף שיכלול במפורש את ההגנה על הזכות לפרטיות ועל הבחירה החופשית.

הרשתות החברתיות מהוות מקור מרכזי לצריכת חדשות, הן גם אחד הערוצים העיקריים בו מופצות פייק ניוז. ברמה המערכתית ניתן להפחית את הפייק ניוז בעזרת התראות של הרשתות החברתיות או מנועי החיפוש ביחס לפייק ניוז, וסימון ברור ואחיד של מודעות בחירות כ"תעמולת בחירות". נדרש גם עיגון בחוק של חובת שקיפות וסימון של תעמולה פוליטית.[2] קיימים גופים הבודקים עובדות ומעריכים את האמיתות של ידיעות עיתונאיות, אך לא ברור מה האפקטיביות של ההתרעות הללו על האמונה בפייק ניוז.[2]

דוגמאות לחקיקה שנועדה להתמודד עם פייק ניוז: חוק השירותים הדיגיטליים האירופאי (DSA). החוק מטיל "חובות מוגברות" על פלטפורמות אינטרנט שיש להן מעל 45 מיליון משתמשים באירופה. מוטלת עליהן החובה לזהות, לנתח ולהעריך לפחות אחת לשנה, כל סיכון מערכתי משמעותי הנובע מהשימוש בשירותיהן, כולל סיכונים הנוגעים להשפעות שליליות של דיסאינפורמציה. להבטיח שמידע שנוצר או עבר מניפולציה בין אם מדובר בתמונה, אודיו או וידאו,, יהיה ניתן לזיהוי כמידע שכזה באמצעות סימון בולט. החוק כולל גם מנגנון תגובת חירום למקרה של תקופת משבר המובילה לאיום חמור על ביטחון הציבור.[47] צרפת חוקקה בשנת 2018 חוק שמתמקד בתקופת בחירות, המאפשר לבית המשפט להורות על הסרת מידע כוזב מתוך מטרה למנוע הטעיית מצביעים. החוק מחייב רשתות חברתיות רחבות תפוצה לפרסם גילויים סטטיסטיים בנוגע לאופן הפעולה שלהן. גרמניה חוקקה בשנת 2017 את "חוק האכיפה ברשת", שמטרתו להחיל את האיסורים הפליליים והאזרחיים גם על האינטרנט. החוק מחייב רשתות חברתיות גדולות להסיר מידע שקרי באופן מובהק בתוך 24 שעות ממועד התלונה, ומאפשר הטלת קנסות של עד 50 מיליון אירו במקרה של אי-עמידה בחובות. בניגוד לכך, דוגמה לחקיקה שעלולה להגביר את התופעה ניתן למצוא בארצות הברית, בסעיף 230 לחוק ההגינות התקשורתית המעניק לרשתות החברתיות חסינות משפטית רחבה מפני אחריות על תכנים שפורסמו על ידי המשתמשים.[50]

פעילות של הפלטפורמות

על פי מאמר שפורסם בשנת 2023 בכתב העת New Scientist פעולות של הרשתות החברתיות כמו הסרת תוכן או השעיה וחסימה של חשבונות, נמצאו כבעלות יעילות מסוימת.[71] מחקר שהשווה את יעילותן של שתי אסטרטגיות התערבות של פלטפורמות מדיה חברתית-סימון פייק ניוז, והגבלת חשבונות, מצא כי שתיהן משנות את דפוסי ההפצה אך בצורות שונות. סימון פייק ניוז על ידי תווית הוביל להפצה מרוכזת יותר בין אנשים שבקשר קרוב ופחות על ידי משתמשים רחוקים ובכך עצר את ההתפשטות הרחבה אך עלול לחזק תיבות תהודה. הסימון גם עודד משפיענים לשתף את הפוסט כנראה כדי להפריכו. הגבלת חשבונות ומניעת הפצה נמצאה במחקר כאמצעי יעיל במיוחד וקיצרה משמעותית את זמן ההישרדות של הפייק ניוז. היא גרמה להן להיות מופצות באופן מפוזר יותר ופחות דרך קשרים קרובים.[72]

סקירה של 19 מאמרים שפורסמו בין השנים 2020 ל-2024, זיהתה את טוויטר (X), פייסבוק ורדיט כפלטפורמות הנפוצות ביותר להפצת מידע מוטעה. הממצאים מצביעים על כך שפעולותיהן הנוכחיות, ובמיוחד בדיקה ידנית, אינן עומדות בקצב הנדרש, ומדגישים את הצורך בפתרונות אוטומטיים ויעילים יותר.[73] הפלטפורמות נהנות מסעיף 230 לחוק ההגינות בתקשורת בארצות הברית, המעניק להן פטור מלא מאחריות על התוכן שאנשים מעלים אצלן.[74] מבקרים טוענים כי אין לפלטפורמות אינטרס להתמודד עם תופעת הפייק ניוז, מכיוון שתוכן כזה מגביר את השימוש רשתות ויש בכך תועלת כלכלית עבורן.[75][54] פוליטיקאים מהקואליציה ומהאופוזיציה נמנעים מלחוקק חוקים שיגנו על המשתמשים, מכיוון שהם תלויים בפלטפורמות לשימור כוחם הפוליטי מחשש לפגיעה בחשיפה הציבורית שלהם.[76] מנגנוני הדיווח ברשתות החברתיות נותנים מענה חלקי בלבד, שכן תוצאת הדיווח מושפעת במידה רבה מכמות הדיווחים ולא בהכרח מהתוכן עצמו.[77]

טכנולוגיות חכמות לזיהוי אוטומטי

התערבות טכנולוגית מתקדמת שמטרתה לזהות ולאתר פייק ניוז באופן אוטומטי. הרעיון המרכזי הוא לאמן תוכנות מחשב לזהות פייק ניוז ללא התערבות אנושית ישירה ובכך להקים מערכת איתור יעילה. האסטרטגיה כוללת שני היבטים מרכזיים:[78]

  • פיתוח כלי זיהוי מתקדמים: החוקרים מתמקדים באלגוריתמים מתקדמים שיכולים לזהות דפוסי שקרים בטקסט או במדיה. הטרנדים הנחקרים ביותר הם: למידה עמוקה, למידת מכונה ושיטות מבוססות מכלולים (אלגוריתמים המשלבים מספר שיטות שונות יחד כדי לשפר את הדיוק בזיהוי).
  • מיפוי טכנולוגי: סקירה שיטתית של הספרות המדעית כדי לזהות ולמפות אילו טכנולוגיות ואלגוריתמים כבר נוסו והופעלו על ידי חוקרים אחרים לצורך חקר ואיתור פייק ניוז. מטרת המיפוי היא ללמוד מהשיטות הקיימות ולבנות עליהן מערכות איתור מתקדמות יותר.

סקירה של 19 מאמרים שפורסמו בין השנים 2020 ל-2024, הצביעה על כך שטכניקות למידת מכונה (Machine Learning) ועיבוד שפה טבעית (Natural Language Processing) מסורתיות עדיין משיגות את רמות הדיוק הגבוהות ביותר בזיהוי מידע כוזב, ולעיתים קרובות עולות על ביצועי מודלי שפה גדולים LLMs. החוקרים סבורים כי שילוב של עיבוד שפה טבעית לטיפול מקדים, עם אלגוריתמי למידה עמוקה (DL)/למידת מכונה(ML) לסיווג, הוא היעיל ביותר.[73]

פעילות ממשלתית

ישנן ממשלות שעושות מאמצים להילחם בתופעת הפייק ניוז באינטרנט. חלקן משתמשות בשיטות הכוללות חקיקה הפוגעת בחופש הביטוי, אכיפה נוקשה, מעצרים והשבתה מוחלטת של האינטרנט. ממשלות אלו מואשמות או חשודות בשימוש לרעה בחוקים ובאמצעי אכיפה שנועדו לכאורה למאבק במידע כוזב, כאשר המטרה האמיתית היא למנוע ביקורת המופנית לשלטון ולדכא חופש ביטוי או צנזורה:[79]

באוקטובר 2019 חוקקה סינגפור חוק שעסק בפייק ניוז, ועל פיו שרי ממשלה יכולים להורות לחברות טכנולוגיות לדווח על פוסטים שהרשויות רואות כשקריים, ובמקרים קיצוניים אף למחוק אותם. החוק עורר התנגדות וביקורת בקרב חברות טכנולוגיה וארגוני זכויות אדם על כך שהוא "מגביל באופן בלתי הולם את חופש הביטוי" ולמרות זאת הוא עבר. בסרי לנקה והודו בוצעו כיבויים פיזיים או האטה של רשתות האינטרנט הסלולריות באופן חוזר ונשנה. בקמרון, חוף השנהב, רואנדה, בחריין התבצעו מעצרים וכליאות של עיתונאים, בלוגרים או פוליטיקאים באשמת "חדשות כוזבות". טאיוואן הוסיפה סעיף לחוק שמפליל הפצת מידע כוזב בדצמבר 2018 בעקבותיו התבצעו מעצרים רחבי היקף. בקמבודיה הממשלה העבירה חוק המאפשר לה לחסום כלי תקשורת שהגדירה כמאיימים על הביטחון הלאומי. על פיו אנשים עלולים להיכלא למשך שנתיים ולקבל קנס של 1,000 דולר על פרסום "חדשות כוזבות". בבנגלדש הממשלה העבירה חוק באוקטובר 2018 המאפשר כליאת אנשים בגין הפצת "תעמולה" בנוגע למלחמת 1971. החוק שימש למעצר עשרות משתמשי מדיה חברתית. במצריים נחקק בשנת 2018 חוק שרבים, ובכללם עיתונאים רבים, נעצרו על בסיסו באשמת "חדשות כוזבות".[79]

קבוצת המומחים ברמה הגבוהה של הנציבות האירופית, פרסמה דו"ח שממליץ במפורש לא לבצע רגולציה נגד מידע כוזב, אלא לנקוט בגישה כוללת ושיתופית לטיפול בנושא. במדד אוריינות המדיה לשנת 2019, שפותח על ידי יוזמת המדיניות האירופית (EuPI) נמצא שאינדיקטורים בעלי משקל גבוה לחוסן המדינה בפני פייק ניוז הם מידת חופש המדיה ואיכות החינוך ובמיוחד אוריינות קריאה. פעילות ממשלתית שתשים דגש על אינדיקטורים אלה יכולה להשפיע על חוסן המדינה בפני פייק ניוז.[80]

פעולות ממשלתיות שהתמקדו בחינוך, שקיפות, שיתוף פעולה, או קידום תוכן עובדתי:

אוריינות מדיה וחינוך הציבור – פינלנד קבעה בשנת 2013 יעדים לאומיים לחינוך תקשורתי ובשנים הבאות תגברה את הלימודים לזיהוי דיסאינפורמציה.[81] אוסטרליה השיקה קמפיין "עצור ושקול" ("Stop and Consider") המעודד את הבוחרים "לשים לב למקורות המידע שלהם" לקראת הבחירות. קנדה הקצתה 7 מיליון דולר לפרויקטים שמטרתם להגביר את המודעות הציבורית למידע כוזב ברשת. בדנמרק מחולקות חוברות עם טיפים כיצד להימנע מליפול בפח של מידע כוזב. בהולנד הושק קמפיין מודעות ציבורי שמטרתו ליידע אנשים על התפשטות מידע כוזב ברשת. בניגריה השיקה קמפיין שמטרתו להפוך אנשים ל"צרכני חדשות ביקורתיים יותר", כאשר שר המידע הצהיר כי הממשלה "לא תפנה לכפייה או צנזורה". בקליפורניה הועבר חוק המחזק את אוריינות המדיה בבתי הספר הציבוריים. החוק מחייב את משרד החינוך לפרסם חומרי הדרכה ומשאבים כיצד להעריך כלי תקשורת אמינים. בריטניה הכריזה על תוכן חדש שנוסף לתוכניות הלימודים בבתי הספר שמטרתו ללמד ילדים "כיצד לזהות מידע כוזב ברשת".[79] קידום תוכן עובדתי ושקיפות – שוודיה הקימה בשנת 2022 רשות הגנה פסיכולוגית שגישתה שונה מאשר במדינות אחרות. במקום לנסות להילחם ישירות במידע כוזב או מטעה, היא מכוונת לקידום תוכן עובדתי, לזהות, לנתח ולהגיב על מאמצי דיסאינפורמציה המכוונים כלפי שוודיה. בצרפת החוק מחייב פלטפורמות כמו פייסבוק, טוויטר ויוטיוב לפרסם מי רכש תוכן ממומן או מודעות קמפיין ובאיזה מחיר. בבריטניה הוקם בשנת 2022 מרכז לטכנולוגיות מפציעות וביטחון במטרה לאמץ כלי בינה מלאכותית למאבק בדיסאינפורמציה[79][47] ויש גופים ממשלתיים, כמו OFCOM, המפעילים רגולציה על ערוצי המדיה המסורתיים.[50] בדיקת עובדות ושיתוף פעולה – באיטליה הממשלה הקימה פורטל מקוון שבו אזרחים יכולים לדווח על מידע כוזב ליחידת המשטרה החוקרת פשעי סייבר. ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו הממשלה יצרה קו דיווח בוואטסאפ כדי להתמודד עם מידע כוזב אודות התפרצות האבולה. מומחי תקשורת מפריכים את המידע הכוזב באמצעות וואטסאפ או רדיו מקומי. בברזיל בית המשפט העליון לבחירות (TSE) השיק "דף בדיקת עובדות מולטימדיה" המפרט "הבהרות" למידע שהופץ לקראת הבחירות. ברזיל גם חתמה על הסכם עם פייסבוק וגוגל, שבו התחייבו הפלטפורמות "להילחם בדיסאינפורמציה הנוצרת על ידי צדדים שלישיים".[79] בבריטניה הוקמה "יחידה לתגובה מהירה" למעקב ולחימה במידע כוזב, שפועל בשיתוף פעולה עם הרשתות החברתיות, במיוחד בנוגע לחיסוני קורונה.[50]

הודעות תיקון

מחקר משנת 2025 מצא שהודעות תיקון יכולות להפחית או להגביר מידע כוזב. רוב התיקונים מפחיתים את התפשטות המידע הכוזב, אך תיקונים לא יעילים שמגבירים אותו הם יותר עוצמתיים בהשפעתם השלילית. פירוט יתר גורם לעומס מידע או לחוסר אמינות וזה עלול ליצור "אפקט נגד" בשל מורכבות ההסבר. תיקון אפקטיבי כולל שיפור האותנטיות והאמינות (למשל הוספת מקורות וקישורים), הוספת מידע רלוונטי, הסטת הנושא מסיפור הפייק ניוז ומתן נרטיב חלופי[82]

במחקר משנת 2025 נמצא ששימוש ב"רמזים העדינים" (nudge) מעודדים תשומת הלב לממד הדיוק ו"ספקנות בריאה" דבר המפחית את הנכונות לשתף מידע כוזב. התערבות זו היא לרוב פשוטה ואינה מתקפת את תפיסת העולם הפוליטית של המשתמש. היא רק מובילה אותו לחשוב על הדיוק לפני שיתוף. לעומת זאת כשכלי תקשורת מציג תיקון רשמי, הוא עלול להיתפס כמי שפועל נגד עמדות המשתמש, ובכך לחזק את תחושת הציניות ואובדן האמון הכללי במדיה.[16] מחקר נוסף הראה כי הפניה פשוטה לחשוב על דיוק המידע לפני ביצוע מטלה, שיפרה באופן דרמטי את שיעורי הדיוק והפחיתה את הכוונה לשתף סיפורים כוזבים. גם חשיפה להנחיות פשוטות לזיהוי מידע מוטעה (דוגמת "היו ספקנים לגבי כותרות") שיפרה את שיעור ההבחנה בין חדשות מיינסטרים לפייק ניוז.

עדויות לגבי יעילות תיוג חדשות כזב הן מעורבות. תגים שהצביעו כי סיפור ספציפי "שנוי במחלוקת" או "דורג כשקרי" הפחיתו את האמונה בסיפור זה.[62] תיקון יעיל דורש הנגשת העובדות והצגתן בפשטות רבה, פנייה לקונצנזוס מדעי ולמקורות מומחים סמכותיים, הסבר ברור מדוע המידע הכוזב שגוי ומתן הסבר סיבתי חלופי קוהרנטי למידע הכוזב[43]

חיזוק תעשיית העיתונות

פייק ניוז מערערות את החיים הציבוריים במיוחד במדינות שבהן פרקטיקות ומוסדות עיתונאיים חלשים.[83] אסטרטגיה זו מתמקדת בתמיכה וחיזוק המבנה והתפקוד של העיתונות המסורתית, מתוך הנחה כי עיתונות חזקה ואמינה מהווה משקל נגד לחדשות כזב.[78]

דרכי התמודדות שלא הוכחו כיעילות

הפרכה ישירה וחזרה על המידע השקרי – הצגת טענה סותרת למי שנחשף לפייק ניוז עלולה לפעמים להזיק יותר מאשר להועיל. זאת משום שאנשים נוטים לזכור את המידע אליו נחשפו יותר מאשר את ההקשר בו נחשפו אליו. יתרה מכך, ככל שאנשים נחשפים יותר פעמים למידע מסוים, כך הוא נשמע להם מוכר, והם מסיקים מכך שהוא נכון. לכן קיים חשש שהצגת טענה הסותרת את הפייק ניוז תוך חזרה על הפייק ניוז עלולה להחמיר את האמונה בו.[2] מחקר של קינג ועמיתיו מצא שמסרים מתקנים בטוויטר, לא רק שלא הפחיתו אלא אף הגבירו את התפשטות הפייק ניוז.[84] תיקונים פחות אפקטיביים כאשר המידע השגוי פשוט וקוהרנטי, ואילו התיקון מורכב ומפורט.[56] אוהד זיידנברג, חוקר מודיעין סייבר בכיר, מציין כי בניגוד לאינטואיציה, הפרחת המידע השקרי באמצעות נתונים מהדהדת את המסר שלו. במקום דיון ענייני בתוכן המזויף, יש לערער את אמינותם של מפיצי המידע הכוזב ולחשוף את האינטרסים או את המוטיבציה שלהם.[85] מאמר שפורסם ב-2025 כתב העת האקדמי Journal of Business Ethics מצא שהויראליות של הפייק ניוז היא זו שמעניקה להן תכונת 'חדשותיות' ואמינות. החוקרים מציעים שבמקום להשקיע מאמץ רב בהפרכתן יש לשים דגש על מסרים ברורים וחזקים מהמקור האמין.[16] תיוג, אזהרות וזיהוי משתמשים – תיוג פייק ניוז כ"לא נכון" לרוב אינו מספיק.[43] אזהרות כלליות לגבי מידע מטעה היו פחות יעילות ועשויות גם להפחית את האמונה בחדשות אמיתיות.[62] במחקר של וואנג ואחרים נמצא שאם נעשה זיהוי לא פומבי, כלומר תהליך שבו הפלטפורמה מזהה את המשתמש ומקשרת את החשבון המקוון לזהותו האמיתית, הנטייה לפרסם פייק ניוז פוחתת. לעומת זאת, אם הפלטפורמה מסמנת באופן פומבי וגלוי בתג, אין לכך השפעה על מידת הפצת הפייק ניוז. ואם האימות נעשה באופן וולונטרי, הנטייה לפרסם חדשות כזב דווקא גוברת לאחר קבלת התג. משתמשים המבקשים תג אימות מפרסמים יותר חדשות כזב לאחר קבלתו[84] אסטרטגיות נוספות בעלות יעילות לא מוכחת – על פי מאמר שפורסם בשנת 2023 בכתב העת New Scientist, דרכים שטרם הוכחו כיעילות הן: לאפשר למשתמשים לדווח על דיסאינפורמציה, לעכב או להגביל שיתוף של תוכן מפוקפק, להגיד למשתמשים שהם צרכו מידע מוטעה, להפנות משתמשים למקורות אמינים[71]

זיהוי פייק ניוז

תרגום לעברית של התרשים של הפדרציה הבין-לאומית של ארגוני ספריות ומוסדות, שפורסם לצורך זיהוי פייק ניוז
ערך מורחב – בדיקת עובדות

כלי הזיהוי מחולקים לשתי קטגוריות:[86]

  • כלי זיהוי מבוססי תוכן, המתמקדים בבדיקת המהות והאמינות של המסר עצמו. נבדקים בהם ניתוח לשוני, אימות עובדות, חיפוש תמונה והקשרה וניתוח מטא-דאטה.
  • כלי זיהוי מבוססי הקשר, המתמקדים בבדיקת המקור והאופן שבו החדשות מופצות. נבדקים בהם אמינות המקור, דפוסי מעורבות והתנהגות המשתמשים וכלים לאימות מיקום גאוגרפי.

למרות ההתקדמות הטכנולוגית, זיהוי פייק ניוז נותר מאתגר בשל מספר גורמים:[86]

  • תלות באיכות הנתונים ובמידת היותם מוטים.
  • "מרוץ חימוש טכנולוגי" – הפייק ניוז מתפתחות ללא הרף ומודלים סטטיים הופכים במהירות ללא רלוונטיים.
  • לעיתים קרובות מידע מטעה משלב עובדות מדויקות עם שקרים עדינים, מה שמקשה על זיהוי.
  • מגבלות גאוגרפיות ושפה – לא תמיד מודל שאומן על נתונים מאזור אחד, מייצר דיוק אמין לגבי אזור אחר או שפה אחרת.

מספר גופים הוציאו המלצות ביחס לאופן בו כדאי לבדוק ידיעות חדשותיות, על מנת לאמת אותן. אלה כוללים את הפדרציה הבין-לאומית של ארגוני ספריות ומוסדות,[87][88] ארגון הבריאות העולמי[89] ורשת בדיקת העובדות הבין-לאומית (IFCN).[90][91][92] קיימים גם אתרים כמו פקטצ'ק,[93] פוליטיפקסט[94] סנופס[95] האפינגטון פוסט[96] וכתבי עת כמו The Conversation (אנ')[97] המנגישים לקהל מידע עם תו תקן של אמת או שקר. במאי 2020 על רקע מגפת הקורונה, הפעילה רשת בדיקת העובדות הבין-לאומית, בשיתוף פעולה עם וואטסאפ, צ'אטבוט שמסייע לגולשי וואטסאפ לברר האם מידע שהועבר אליהם באפליקציה אמיתי או מזויף. הצ'אטבוט מזהה אלפי פריטים שונים שנבדקו על ידי כ-80 ארגוני בדיקת-עובדות ונמצאו כקונספירציות או מידע שקרי. השירות הושק בשפה האנגלית, עם כוונה עתידית להתפתח לשפות נוספות.[98]

ההמלצות לזיהוי מידע כוזב

ההמלצות לזיהוי מידע כוזב כוללות בראש ובראשונה בירור מקורות המידע ואימותם:

לבדוק מהיכן הגיעה הידיעה, מי כתב אותה – האם מדובר במקור אנונימי באדם פרטי או בגוף רשמי, האם הפרופיל של המפרסם נראה אמין, אם זה גוף או חברה האם יש להם מטרה סמוייה. באיזה גוף תקשורתי היא פורסמה, מתי פורסמה לראשונה, והאם גופי חדשות מהימנים אחרים דיווחו עליה. מומלץ לחפש את הטקסט בגוגל ולבדוק אם מקורות אמינים הזכירו את הדברים, או להיעזר במומחים ובאתרים ייעודיים לבדיקת אמיתות מידע. בנוסף, חשוב לקרוא את הידיעה במלואה ולא להסתפק בכותרת בלבד, ולחשוב היטב לפני שמשתפים אותה. יש להפעיל שיקול דעת וביקורתיות כלפי מאפיינים חשודים של טקסטים. ברמה הלשונית, יש לשים לב לניסוחים משובשים, ריבוי סימני פיסוק או אימוג'ים, ולשפה דרמטית או מתנבאת. ברמה התוכנית, יש להיזהר מטקסטים בעלי “ניחוח” קונספירטיבי, התייחסות לקבוצות אנשים לא מוגדרות, קריאה לפעולה או היעדר תמונת פרופיל. יש להטיל ספק ולהפעיל חשיבה ביקורתית – לשים לב אם נוסח ההודעה מנסה להלחיץ ודורש להפיץ אותה הלאה, לחשוב את המידע עשוי לשרת מישהו, הידיעה נשמעת מגוחכת מכדי להיות אמיתית או שהיא מבהילה במיוחד. בנוסף, יש להיזהר מהטיית האישוש ולקחת בחשבון את ההשפעה של הטיות אישיות. לבסוף, מומלץ שלא לצרוך את רוב החדשות מאתרי מדיה חברתית, שכן רשתות אלו מועדות במיוחד להפצת מידע מטעה או לא מאומת.[88][96][99][100][101][102]

פייק ניוז במדינות

ארצות הברית

פייק ניוז נכנסו לשיח הפוליטי בארצות הברית סביב הבחירות בשנת 2016. נוצרה מחלוקת סביב תופעת הפייק ניוז כאשר היו שהגדירו את הדאגה של הציבור סביבן כ"פאניקה מורלית" או "היסטריה של ההמונים", ואחרים הביעו דאגה על הרס האמינות של התקשורת המסורתית בקרב הציבור.[103][104][105][106] לפני הבחירות רוסיה השתמשה באלפי בוטים בטוויטר שהתחזו לאמריקאים, וצייצו 1.4 מיליון פעמים בתוך חודשיים וחצי. מאות חשבונות פייסבוק מזויפים הפיצו ידיעות שקריות, והזמינו את הגולשים לקבוצות של משתמשים רוסים שהתחזו לאמריקאים.[107]

סטיב באנון שהיה יועץ אסטרטגי לדונלד טראמפ במהלך המרוץ שלו לנשיאות הסביר כי ביסס את הקמפיין של טראמפ לנשיאות על ידי שימוש בפחד, בכעס ובהצפה של התקשורת בכמות רבה של "מידע זבלי". באנון תיאר את השימוש בסיסמאות כמו "לייבש את הביצה" (האשמה כי צריך להפטר מממשל הפרדלי), "לנעול אותה" (האשמה כי הילרי קלינטון היא פושעת שצריך לכלוא אותה. טענה שהושמעה בהמשך נגד פוליטיקאיות אחרות), ו"לבנות את החומה" (כדי לעצור מהגרים ממקסיקו). הוא טען כי בזכות סיסמאות אלה הוא וטראמפ ניצחו בבחירות. "זה היה כעס טהור. כעס ופחד זה מה שמביא אנשים לקלפיות". הוא הוסיף, "הדמוקרטים לא חשובים. האופוזיציה האמיתית היא התקשורת, והדרך להתמודד איתם היא להציף את הזירה בחרא."[108]

רוסיה

על פי דו"ח של RAND, מאז הפלישה לגאורגיה בשנת 2008 ואף לפני כן, חלה התפתחות ניכרת בגישה הרוסית לתעמולה. רוסיה פיתחה שיטה המכונה "זרם שקרים תמידי" (the firehose of falsehood) כדי להשפיע על הפוליטיקה והסכסוכים ברחבי העולם. שיטה זו מאופיינת בהצפה מסיבית, מהירה ומתמשכת של דיסאינפורמציה ממקורות רבים, בלי קשר לעקביות פנימית או לאמת, מתוך מטרה לבלבל ולהטביע את הציבור בעומס של מידע כוזב. למודל ארבעה מאפיינים: נפח גבוה ורב-ערוצי, הוא מהיר, רציף וחזרתי, הוא מאופיין בחוסר מחויבות למציאות אובייקטיבית, ובחוסר מחויבות לעקביות. בשיטה זו נעשה שימוש במהלך סיפוח חצי האי קרים ב-2014, בסכסוכים באוקראינה ובסוריה ונגד בעלות ברית נאט"ו.[109][110]

ישראל

היסטוריה

מספר מחקרים התחקו אחר פייק ניוז שפורסמו בראשית העיתונות העברית מראשית ימי הציונות. בשנת 1874 מחה חיים זליג סלונימסקי, מייסד עיתון "הצפירה", על שימוש בפלטפורמה שהעיתון סיפק להפצת פייק ניוז על ידי כותבים, מעשה שהיה מנוגד לערכי העיתון והוביל לתלונות מצד הקוראים.[111] בתחילת המאה ה־20 עיתון "הצבי" היה ידוע בסגנון עיתונות צהובה וסנסציונית, שאומץ גם על ידי עיתונים אחרים. סגנון זה, שכלל שימוש בפייק ניוז למטרות פוליטיות, כמו הניסיון של איתמר בן אב"י להדיח את אברהם אלברט ענתבי, ספג ביקורת מכלי תקשורת אחרים כמו "הפועל הצעיר". למרות הביקורות, עיתונות זו זכתה לפופולריות רבה בקרב הקוראים באותה תקופה.[29]

מאפיינים ייחודיים

בישראל קיימת פגיעות ייחודית לחדשות כזב, במיוחד בזמני בחירות. הפגיעות נובעת משלושה מאפיינים מרכזיים: היעדר מדיניות מקיפה שנקבעה בחוק נגד הפצת מידע כוזב. היכולת להשיג הכרעה פוליטית באמצעות מספר מצביעים קטן יחסית, מה שמאפשר השפעה ממוקדת של קמפיינים זדוניים. ובנוסף, קיומן של מחלוקות רבות בחברה, המהוות כר פורה לגורמים חיצוניים להשתמש בחדשות כזב כדי לפלג את החברה ולהקשות על איחוי השברים. התפתחות השימוש בדיפ-פייק, עלולה להזיק במיוחד במישור הפוליטי. בישראל קיים רק הפתרון הטכנולוגי לזיהוי דיפפייק, אך חסרים חקיקה והעלאת מודעות ציבורית לתופעה זו, מה שעלול להגביר את השפעת תכנים אלה.[112] חסר בחקיקה ובאכיפה

על פי לזר ועמיתיו, בישראל קיים חלל חוקי בהיעדר גבולות ברורים בין המותר לאסור. החוק נותר קפוא ומיושן, מתעלם מהסכנות של התעמולה המקוונת, ומותיר את המרחב הדיגיטלי בישראל כ"מערב פרוע" ללא אסדרה ואכיפה מתאימים.[2] נכון לשנת 2021, החוק בישראל מתייחס להפצת פייק ניוז כפעולה פלילית רק במקרים חריגים, לדוגמה פרסום ידיעות כוזבות הגורמות פחד ובהלה. מכיוון שהאכיפה הפלילית מוגבלת, דרך התמודדות נפוצה להסרת פייק ניוז היא פנייה של גורמים מטעם המדינה, כגון מחלקת הסייבר בפרקליטות, לרשתות החברתיות בבקשה להסרת תכנים.[50] כמו כן, קיים כשל באכיפה מצד הפלטפורמות של הרשתות החברתיות בישראל, מסיבות כלכליות בכלל, ובשל היעדר השקעה בהתאמת טכנולוגיות לשפה העברית בפרט.[113]

בדצמבר 2023 פרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת מסמך בנוגע לשימוש בבינה מלאכותית ליצירה והפצה של פייק ניוז. על פי המסמך, למרות הצעות חוק שונות, טרם חוקקו בישראל הסדרים מהותיים חדשים להסדרת פעילותן של רשתות חברתיות. קיימות בעיות בהגדרת תחומי האחריות והסמכויות בין הגופים השונים העוסקים בנושא. מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה עוסקת בהסרת תוכני הסתה ועידוד לטרור אך מוגבלת מבחינת מקור הסמכות שלה לפעול ביחס לנושאים אלה. המקרים שבהם גופי הממשלה מזהים שימוש בבוטים או בחשבונות לא אותנטיים המהווים "פעילות לא אותנטית מתואמת" הם המקרים היחידים שבהם קיימת פעילות ממשלתית לטיפול בנושא על ידי מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה.[114]

השפעה פוליטית וחברתית

מחקר של חברת ווקטיב מצא כי בין נובמבר 2016 לאפריל 2019 הייתה התערבות זרה במרחב המקוון בעשרים מדינות, ובהן ישראל. לקראת הבחירות לכנסת ה־21 בשנת 2019, רשת איראנית של כ-350 חשבונות פיקטיביים פעלה במטרה לפלג את החברה הישראלית. הצעדים שננקטו להתמודדות עם איום זה היו מוגבלים בעיקר בשל אופיים הזמני והיעדר מדיניות קבועה.[112] משנים אלו הייתה עליה בתפוצת הפייק ניוז בישראל, בעיקר על רקע משבר הקורונה והמאבקים הפוליטיים, והתעורר צורך בטיפול משפטי בתופעה הגוברת.[50]

בשולחן עגול בנושא פייק ניוז שקיים בשנת 2021 מוסד "שמואל נאמן" מבית הטכניון, עסקו במאפייני הפייק ניוז בישראל: נאמר כי הפייק ניוז בישראל, במיוחד הפוליטי, הגיע לממדים נרחבים והוא מאורגן ומחושב מאוד. הפצתו נעשית על ידי גורמים פוליטיים בכירים, הכוללים שרים, חברי כנסת וחברי ממשלה. אותם גורמים לא רק מייצרים את הפייק ניוז, אלא גם מעודדים את קידומו, לעיתים תוך ניצול האלגוריתמים של פלטפורמות חברתיות כמו פייסבוק. עוד נאמר כי הטיפול בנושא מעורר חששות בקרב גופי שלטון, וכי הפצת ידיעות כזב פוגעת באמון הציבור במוסדות השלטון ובדמוקרטיה בישראל וכי היכולת של הציבור ושל מקבלי ההחלטות לקבל החלטות מבוססות נתונים אמינים נפגעת. בנוסף הוזכר כי קיים משבר אמון גדול בחברה הערבית מול רשויות החוק, הממשלה והממסד הישראלי, והדבר משליך על ההתייחסות לפייק ניוז. ערביי ישראל הם לעיתים המושא של הפייק ניוז – למשל פייק ניוז שהופצו על ידי בנימין נתניהו, באמירתו ש"הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי", אמירה הקשורה לטענות שקריות על זיופים בקלפיות ביישובים ערביים.[115]

המלצות להתמודדות

מסמך מדיניות שפרסם איגוד האינטרנט הישראלי משנת 2025 מציין כי בישראל קיים צורך להתמודד עם פערי מידע ומיקוח בין המשתמשים לפלטפורמות, עם היקף התוכן הבלתי חוקי או המזיק המופץ ברשת ועם הנזקים החברתיים־דמוקרטיים הנגזרים מפעילות הפלטפורמות. צוין כי המצב הנוכחי מתאפיין גם בחוסר תמריצים של הפלטפורמות לאכוף אכיפה אפקטיבית ושוויונית את כללי התוכן שלהן. המסמך מציג מתווה המציע מדיניות יישומית המתאימה למצב הישראלי, הניתנת להפעלה באמצעות הדין והרגולטורים הקיימים ללא צורך בהקמת רגולטור חדש או שינוי חקיקה ראשית. הוא מזכיר חמש דרישות עיקריות המוטלות על פלטפורמות: 1. אכיפה אפקטיבית ושוויונית של תנאי השימוש וכללי התוכן, במיוחד בנוגע לתוכן גולשים פוליטי וחברתי, כדי לשמור על בטיחות והגינות דמוקרטית וצרכנית. 2. תיקון פערי מידע ומיקוח באמצעות יידוע והנגשת תנאי השימוש, איסורי התוכן ומנגנוני האכיפה למשתמשים בישראל, לפני ההתקשרות ובמהלכה. 3. הטלת חובות הליך הוגן ושקיפות תוך אכיפה חד-צדדית, כגון השעיית חשבון או הסרת תוכן או הגבלת חשיפה. 4. הפעלת ערוצי דיווח ומסירת מידע לרשויות ולנפגעים במקרה של שימוש לרעה (לשם פעילות לא חוקית או פוגענית). 5. כדי להתמודד עם הפצה של תוכן מזיק ברמה החברתית־לאומית (כגון דיסאינפורמציה או הסתה לטרור), הפלטפורמות נדרשות לשתף נתונים על מכלול פעילות אכיפת התוכן שהן מבצעות בישראל.[116]

יוזמות להעלאת מודעות ולבדיקת עובדות

בישראל פועלים מספר גופים להעלאת המודעות ולפרסום מדריכים להתמודדות עם פייק ניוז. המדור "המשרוקית"[117] המתפרסם במסגרת העיתון גלובס בוחן את האמיתות של אמירות פוליטיות. תוכנית הטלוויזיה "מהצד השני עם גיא זהר" מדווחת על פערים בין דיווחים בתקשורת לבין העובדות. באתר מיזם "פייק ריפורטר" ניתן לדווח על פרופילים מזויפים, פוסטים מסיתים וידיעות כזב בעברית, בערבית, באנגלית, ברוסית ובאוקראינית.[118] המיזם "בודקים" מפעיל עמוד פייסבוק וחשבון טוויטר במטרה לאתר מידע שגוי בזירה הפוליטית.[119][120] איגוד האינטרנט הישראלי מפעיל את קו הסיוע לאינטרנט בטוח שגם דרכו ניתן לדווח על תוכן שיקרי או מסית,[121] ופרסם מדריך לזיהוי פייק ניוז.[49] ב"שקוף" פורסם מדריך חינמי לקריאה ביקורתית במטרה להתגבר על פייק ניוז[122] ומכון דוידסון פרסם אף הוא כללים לזיהוי פייק ניוז בהודעות וואטסאפ.[102] בעקבות מלחמת חרבות ברזל, יצא מערך הסייבר הלאומי בקמפיין תחת הסלוגן "מתגברים על השתפת" והפעיל פלטפורמה מקוונת בשם IFLAG בה ניתן לבדוק את מהימנותן של הודעות החשודות כפייק ניוז.[123]

מחקר מאת איגוד האינטרנט הישראלי מספטמבר 2025, בחן את תופעת הדיסאינפורמציה ואת מאמצי בדיקת העובדות במהלך מלחמת ישראל-איראן. המחקר מצא כי שדה בדיקת העובדות בישראל אינו מפותח דיו ופועלים בו גופי בדיקת עובדות מעטים בלבד, הסובלים מלחצים כלכליים ופוליטיים גוברים המגבילים את יכולתם לפעול באפקטיביות. קיים חוסר התאמה ומחסור בארגוני בדיקת עובדות שפונים לאוכלוסיות מיעוט בישראל, כגון החברה החרדית, החברה הערבית או דוברי רוסית. אין ארכיון או מאגר בדיקות נגיש ונוח. בנוסף, שדה בדיקת העובדות הישראלי נותר מבודד ופועל בעיקר בזירה המקומית, ללא שימוש בכלים ובסטנדרטים הבין-לאומיים הנדרשים להנגשת תוכני בדיקת עובדות לזירה הגלובלית.[124]

פייק ניוז ביחס לישראל

ישראל נמצאת במקרים רבים במוקד של פייק ניוז שמופץ ברחבי העולם, ומגמה זו מתגברת במיוחד בזמני לחימה. במקרים רבים המפיצים הם אויבי ישראל בלוחמה, דוגמת חמאס או ארגוני טרור אחרים או מדינות יריבות דוגמת איראן שמנסות לפגוע בחוסן החברתי וליצור בישראל קיטוב חברתי. במקרים נוספים מדובר בגורמים פוליטיים מתוך ישראל שמפיצים פייק ניוז לגבי ישראל במטרה לקדם את האג'נדה הפוליטית שלהם ולפגוע ביריביהם הפוליטיים, ולעיתים פייק ניוז שנוצרו על ידי גורמים עוינים לישראל מופצים בתום לב, או ברשלנות, על ידי ישראלים שרוצים להיות הראשונים להפיץ מידע חדש וסנסציוני, שעשוי להטיב עמם ברשתות החברתיות.[125]

סוכנות הידיעות "רויטרס" הפיצה פעמים אחדות תצלומים שעוותו בצורה המציגה את ישראל באור שלילי: במהלך מלחמת לבנון השנייה, הפיצה הסוכנות תמונות שעובדו על מנת להציג פגיעה כביכול בבנייני מגורים,[126] ובעקבות המשט לעזה, כאשר הסוכנות הפיצה תמונות מהן נמחקו הסכינים בהם אחזו המשתתפים במשט ופציעתו של חייל ישראלי.[127]

בשנת 2016 פורסמו פייק ניוז על כך שישראל מאיימת על פקיסטן בנשק גרעיני. שר ההגנה של פקיסטן התייחס לטענות אלה וצייץ: "שר ההגנה הישראלי מאיים בתגובה גרעינית... ישראל שוכחת שגם פקיסטן היא מדינה גרעינית."[23]

פייק ניוז במלחמת חרבות ברזל

ערך מורחב – מידע כוזב במלחמת חרבות ברזל

במהלך מלחמת חרבות ברזל פורסמו ידיעות כוזבות רבות ברשתות החברתיות וכן בערוצי תקשורת ממוסדים. חלק גדול מהפייק ניוז מגיע מגופים פרו-פלסטיניים. ארגונים כמו שב"כ ואחרים, חשפו מקרים רבים של התארגנויות שביצעה איראן ברשתות חברתיות כמו ווטסאפ ופייסבוק שנועדו להפיץ מידע מוטעה, במטרה לגרום לפגיעה במורל ולחזק קיטוב פוליטי בישראל.[128][129][130] קיים גם פייק ניוז שנוצר בתוך ישראל. דוגמה לכך היא הפצת פייק ניוז על בגידה מבפנים.[131][132][133][134][135] נעשה שימוש בטכנולוגיות דיפ-פייק לתעמולה, הפצת מידע כוזב, וזריעת בהלה בקרב הציבור. המלחמה הנוכחית חשפה בין היתר את הנזק הרב בעקבות השינויים שהוביל מנכ"ל X, אילון מאסק, שהפכו את הפלטפורמה לכר פורה להפצת מידע שקרי.[77]

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פייק ניוז בוויקישיתוף

מאמרים

כתבות כלליות

התמודדות

בדיקת עובדות

  • המשרוקית, באתר גלובס - מנתח טענות של פוליטיקאים ובודק את אמינותן
  • לא רלוונטי, חנן כהן מגיב על מכתבי שרשרת ושמועות אינטרנט - מנתח טענות של פוליטיקאים ובודק את אמינותן
  • פייק ריפורטר - דיווח על פרופילים מזויפים, פוסטים מסיתים וידיעות כזב

סרטונים והסכתים

הערות שוליים

  1. 1 2 Hunt Allcott, Matthew Gentzkow, Social Media and Fake News in the 2016 Election, Journal of Economic Perspectives 31, 2017-05-01, עמ' 211–236 (ראו עמ' 213) doi: 10.1257/jep.31.2.211
  2. 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 David M. J. Lazer et al, The science of fake news, Science 359, 2018-03-09, עמ' 1094–1096 doi: 10.1126/science.aao2998
  3. ↑ Lazer, David et al, Combating fake news: An agenda for research and action, 2017, עמ' ראו עמ' 4
  4. ↑ דרור שרון, ‏למפיצי הפייק ניוז יש טקטיקה, והיא הולכת ומשתכללת, באתר גלובס, 23 ביולי 2019
  5. 1 2 Edson C. Tandoc, Zheng Wei Lim, Richard Ling, Defining “Fake News”: A typology of scholarly definitions, Digital Journalism 6, 2018-02-07, עמ' 137–153 doi: 10.1080/21670811.2017.1360143
  6. 1 2 3 Beyond misinformation: Understanding and coping with the “post-truth” era
  7. ↑ תעמולה דיגיטלית והאיום על הבחירות, באתר www.idi.org.il, ‏2020
  8. 1 2 Xinyi Zhou, Reza Zafarani, A Survey of Fake News: Fundamental Theories, Detection Methods, and Opportunities, ACM Computing Surveys 53, 2021-09-30, עמ' 1–40 doi: 10.1145/3395046
  9. 1 2 Mordechai Gordon, Lying in Politics: Fake News, Alternative Facts, and the Challenges for Deliberative Civics Education, Educational Theory 68, 2018, עמ' 49–64 doi: 10.1111/edth.12288
  10. 1 2 3 4 Justin Harrison, The Anatomy of Fake News: Definitions, Differentiations, Consequences, and Spread, Information, Medium & Society: Journal of Publishing Studies 23, 2025-06, עמ' 47–73 doi: 10.18848/2691-1507/CGP/v22i01/47-73
  11. ↑ Kathleen Higgins, Post-truth: a guide for the perplexed, Nature 540, 2016-12-01, עמ' 9–9 doi: 10.1038/540009a
  12. 1 2 3 4 5 6 Emerencia Kék, "What Is the Truth?" the Problem of Fake News, Studia Universitatis Babes-Bolyai, Theologia Catholica Latina 70, 2025-06, עמ' 44–68 doi: 10.24193/theol.cath.latina.2025.LXX.1.03
  13. ↑ Jayson Harsin, Post-Truth and Critical Communication Studies, Oxford University Press, 2018-12-20, ISBN 978-0-19-022861-3
  14. ↑ Pramukh Nanjundaswamy Vasist, Satish Krishnan, Fake news and sustainability-focused innovations: A review of the literature and an agenda for future research, Journal of Cleaner Production 388, 2023-02, עמ' 135933 doi: 10.1016/j.jclepro.2023.135933
  15. 1 2 Graham Lawton, Information wars: The final battle? (cover story), New Scientist 259, 2023-09-16, עמ' 36–40
  16. 1 2 3 4 Raúl Rodríguez-Ferrándiz, Beyond detection and correction: Fake news' news-ness and shareworthiness as alternative ways to tackle disinformation, Communication & Society 38, 2025-01, עמ' 47–62 doi: 10.15581/003.38.1.005
  17. ↑ Pengfei Sun, Xuan Duan, Fake News in the Digital Age: Problems and Strategies of Information Education in the Field of Media Literacy, Croatian Journal of Education / Hrvatski Časopis za Odgoj i Obrazovanje 26, 2024-10, עמ' 1369–1403 doi: 10.15516/cje.v26i4.5890
  18. 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 שקד דברן ואילת ברעם צברי, תופעות "הפוסט-אמת": הגדרות, השלכות ופתרונות חינוכיים, באתר מוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית, ‏פברואר 2023
  19. ↑ [https://www.gao.gov/products/gao-20-379sp? Science & Tech Spotlight: Deepfakes]
  20. 1 2 3 Chih-Chien Wang, Fake News and Related Concepts: Definitions and Recent Research Development, Contemporary Management Research 16, 2020-09-12, עמ' 145–174 doi: 10.7903/cmr.20677
  21. ↑ Mark Blach-Ørsten, Jannie Møller Hartley, Maria Bendix Wittchen, Fabrication and erroneous information: Exploring two types of news media scandals as critical incidents in journalism, Journalistica 15, 2021-12-02 doi: 10.7146/journalistica.v15i1.125395
  22. ↑ Definition of DENIALISM, www.merriam-webster.com, ‏2023-11-17
  23. 1 2 3 4 5 6 7 Posetti, Julie Matthews, Alice, A short guide to the history of 'fake news' and disinformation, International Center for Journalists, 2018
  24. 1 2 3 Fernando Miró-Llinares, Jesús C. Aguerri, Misinformation about fake news: A systematic critical review of empirical studies on the phenomenon and its status as a ‘threat’, European Journal of Criminology 20, 2023-01, עמ' 356–374 doi: 10.1177/1477370821994059
  25. ↑ Weir William, History's Greatest Lies, Beverly, Massachusetts: Fair Winds Press, 2009, עמ' 28–41, ISBN 978-1-59233-336-3
  26. 1 2 3 4 Groups, Biography (באנגלית)
  27. ↑ Ferguson Everett, (Backgrounds of Early Christianity (second ed, Grand Rapids, Michigan: William B. Eerdmans Publishing Company., 1993
  28. ↑ Gillian Clark, E. Gillian Clark, Clark Gillian, Christianity and Roman Society, Cambridge University Press, 2004-12-13
  29. 1 2 עוזי אלידע, "פייק ניוז" בעיתונות העברית בארץ ישראל בשלהי השלטון העות'מאני ובתחילת המנדט, Kesher / קשר, No. 55, פייק ניוז מגפות ותקשורת ההפחדה (סתיו 2020), pp. 48-76 (29 pages)
  30. ↑ Petra S. McGillen, Techniques of 19th-century fake news reporter teach us why we fall for it today, The Conversation
  31. ↑ "The corpse factory and the birth of fake news". 2017-02-17. נבדק ב-2019-06-03.
  32. 1 2 David M. J. Lazer, Matthew A. Baum, Yochai Benkler, Adam J. Berinsky, Kelly M. Greenhill, Filippo Menczer, Miriam J. Metzger, Brendan Nyhan, Gordon Pennycook, David Rothschild, Michael Schudson, Steven A. Sloman, Cass R. Sunstein, Emily A. Thorson, Duncan J. Watts, Jonathan L. Zittrain, The science of fake news, Science 359, 2018-03-09, עמ' 1094–1096 doi: 10.1126/science.aao2998
  33. ↑ Eugene Kiely, Lori Robertson, How to Spot Fake News, FactCheck.org, ‏2016-11-18 (באנגלית)
  34. ↑ Peters, Jeremy W. (2016-12-25). "Wielding Claims of 'Fake News,' Conservatives Take Aim at Mainstream Media". The New York Times. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2019-06-03.
  35. ↑ Wang, Amy B. (2021-11-25). "'Post-truth' named 2016 word of the year by Oxford Dictionaries". Washington Post. ISSN 0190-8286. נבדק ב-2023-11-22.
  36. ↑ "Coronavirus: UN health agency moves fast to tackle 'infodemic'; Guterres warns against stigmatization". UN News. 4 בפברואר 2020. אורכב מ-המקור ב-5 בפברואר 2020. נבדק ב-5 בפברואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ↑ "WHO Says There's No Effective Coronavirus Treatment Yet". Yahoo! Finance. 5 בפברואר 2020. אורכב מ-המקור ב-6 בפברואר 2020. נבדק ב-6 בפברואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  38. ↑ "Facebook announces how it plans to help fight the coronavirus". Inverse. 4 במרץ 2020. אורכב מ-המקור ב-6 במרץ 2020. נבדק ב-5 במרץ 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ↑ "Ethiopia: Free Speech at Risk Amid Covid-19". Human Rights Watch. 6 במאי 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  40. ↑ "Fake News, Real Arrests". Foreign Policy. 17 באפריל 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  41. ↑ "Novinarka Ana Lalić puštena iz policije" [Journalist Ana Lalic released by police]. 2 באפריל 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ↑ "Arrests mount as Africa battles a destructive wave of COVID-19 disinformation". The Globe and Mail. 7 באפריל 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  43. 1 2 3 4 5 6 7 neamansu_admin, Post-Truth Phenomena: Definitions, Consequences and Solutions, Samuel Neaman Institute, ‏2023-02-11
  44. ↑ French Presidential Election study, ‏23 באפריל 2017 (באנגלית).
  45. ↑ Concern over barrage of fake Russian news in Sweden. The Local, July 27, 2016
  46. ↑ Lewis Sanders IV, 'Divide Europe': European lawmakers warn of Russian propaganda. October 11, 2016
  47. 1 2 3 4 5 6 7 דרור שרון, ‏זה מתחיל מהקרמלין ומתפזר בעולם: הפייק ניוז והמלחמה בו מתחזקים, באתר גלובס, 1 בינואר 2020
  48. 1 2 3 Pengfei Sun, Xuan Duan, Fake News in the Digital Age: Problems and Strategies of Information Education in the Field of Media Literacy, Croatian Journal of Education / Hrvatski Časopis za Odgoj i Obrazovanje 26, 2024-10, עמ' 1369–1403 doi: 10.15516/cje.v26i4.5890
  49. 1 2 "יחד ננצח את הפייק ניוז ברשתות – איגוד האינטרנט הישראלי". איגוד האינטרנט הישראלי. נבדק ב-2025-10-08.
  50. 1 2 3 4 5 6 יובל אברמוביץ, הראל צדוק, כרמל להד, גיא אלזם., אכיפה של "מידע כוזב" ) News Fake )המופץ ברשת, באתר ארגון עומק, ‏מאי 2021
  51. 1 2 3 Jordana George, Natalie Gerhart, Russell Torres, Uncovering the Truth about Fake News: A Research Model Grounded in Multi-Disciplinary Literature, Journal of Management Information Systems 38, 2021-10, עמ' 1067–1094 doi: 10.1080/07421222.2021.1990608
  52. ↑ Maria Cristina Arcuri, Gino Gandolfi, Ivan Russo, Does fake news impact stock returns? Evidence from US and EU stock markets, Journal of Economics and Business 125-126, 2023-05, עמ' 106130 doi: 10.1016/j.jeconbus.2023.106130
  53. ↑ Wikimedia Israel ויקימדיה ישראל (2024-06-19), כשאנחנו לא יכולים לסמוך על העיניים והאוזניים שלנו - מיכאל מטיאס [כנס פייק 2024], נבדק ב-2024-06-25
  54. 1 2 הרשתות החברתיות לא עוצרות הונאות דיפ-פייק, באתר העין השביעית, 2 באוקטובר 2025
  55. ↑ iHLS News Desk, דיסאינפורמציה של AI - האיום הגדול ביותר על הכלכלה העולמית, באתר iHLS, ‏2024-01-11
  56. 1 2 3 Yariv Tsfati et al, Causes and consequences of mainstream media dissemination of fake news: literature review and synthesis, Annals of the International Communication Association 44, 2020-04-02, עמ' 157–173 doi: 10.1080/23808985.2020.1759443
  57. ↑ Soroush Vosoughi, Deb Roy, Sinan Aral, The spread of true and false news online, Science (1880 to 2025) 359, 2018-03-09, עמ' 1146–1151 doi: 10.1126/science.aap9559
  58. ↑ Soroush Vosoughi, Deb Roy, Sinan Aral, The spread of true and false news online, Science 359, 2018-03-09, עמ' 1146–1151 doi: 10.1126/science.aap9559
  59. ↑ Christy Galletta Horner, Dennis Galletta, Jennifer Crawford, Abhijeet Shirsat, Emotions: The Unexplored Fuel of Fake News on Social Media, Journal of Management Information Systems 38, 2021-10, עמ' 1039–1066 doi: 10.1080/07421222.2021.1990610
  60. 1 2 Yvonne Skipper, Fighting fake news: The role of education, Assessment & Development Matters 17, Summer 2025, עמ' 30–35 doi: 10.53841/bpsadm.2025.17.2.30
  61. 1 2 RAND Report: The Russian "Firehose of Falsehood" Propaganda Model, Small Wars Journal by Arizona State University, ‏2016-07-15
  62. 1 2 3 4 5 6 7 Kirill Bryanov, Victoria Vziatysheva, Determinants of individuals’ belief in fake news: A scoping review determinants of belief in fake news, PLOS ONE 16, 2021-06-24, עמ' e0253717 doi: 10.1371/journal.pone.0253717
  63. ↑ The effects of repetition frequency on the illusory truth effect
  64. ↑ Poynter Institute, "Fake news and fact-checking websites both reach about a quarter of the population – but not the same quarter"
  65. ↑ Justin Harrison, The Anatomy of Fake News: Definitions, Differentiations, Consequences, and Spread, Information, Medium & Society: Journal of Publishing Studies 23, 2025-06, עמ' 47–73 doi: 10.18848/2691-1507/CGP/v22i01/47-73
  66. ↑ פינלנד מגדלת דור שיודע להתמודד עם דיסאינפורמציה. כך היא עושה זאת, באתר פורטל מס"ע
  67. ↑ Smith, Nicola, Taiwan Is Leading the Way in Tackling Fake News, Time, ‏April 6, 2017
  68. ↑ מלחמות מידע: חוקרים וממשלות נלחמים סוף-סוף נגד דיסאינפורמציה ברשת בדיוק כשהבינה המלאכותית צפויה להחריף את הבעיה, באתר פורטל מס"ע
  69. ↑ Inaiya Armeen, Ross Niswanger, Chuan Tian, Combating Fake News Using Implementation Intentions, Information Systems Frontiers 27, 2025-06, עמ' 1107–1120 doi: 10.1007/s10796-024-10502-0
  70. ↑ Ana Cebollero-Salinas, Carmen Elboj-Saso, Tatiana Íñiguez-Berrozpe, Pablo Bautista-Alcaine, Confronting Fake News Through Collective Intelligence in Adolescents, International Journal of Human-Computer Interaction 41, 2025-07, עמ' 8122–8135 doi: 10.1080/10447318.2024.2405567
  71. 1 2 Graham Lawton, Information wars: The final battle? (cover story), New Scientist 259, 2023-09-16, עמ' 36–40
  72. ↑ Ka Chung Ng, Jie Tang, Dongwon Lee, The Effect of Platform Intervention Policies on Fake News Dissemination and Survival: An Empirical Examination, Journal of Management Information Systems 38, 2021-10, עמ' 898–930 doi: 10.1080/07421222.2021.1990612
  73. 1 2 Shubham Godbole, Saurin Savla, Bhavyan Daiya, Sudhir Dhekane, Dashrath Kale, Misinformation Detection and Mitigation on Social Media Platforms using Machine Learning and Large Language Models: A Comprehensive Review, Grenze International Journal of Engineering & Technology (GIJET) 11, 2025-01-10, עמ' 2685–2693
  74. ↑ בית המשפט העליון של ארה"ב: עיצוב גבולות האחריות של פלטפורמות ושירותים מקוונים בשנת 2023, באתר איגוד האינטרנט הישראלי, ‏19.5.23
  75. ↑ כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי (2024-01-21), תוכנית תחקירים חדשה 📝 דו"ח רולניק | פרק 1 - רשת להשמדה המונית, נבדק ב-2025-10-06
  76. ↑ כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי (2024-02-04), דו"ח רולניק | פרק 3 - מכונת הרעל, נבדק ב-2025-10-06
  77. 1 2 פייק ניוז במלחמת 'חרבות ברזל' | המכון למחקרי רבות ברזלביטחון לאומי, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי
  78. 1 2 Justin Harrison, The Anatomy of Fake News: Definitions, Differentiations, Consequences, and Spread, Information, Medium & Society: Journal of Publishing Studies 23, 2025-06, עמ' 47–73 doi: 10.18848/2691-1507/CGP/v22i01/47-73
  79. 1 2 3 4 5 A guide to anti-misinformation actions around the world, Poynter
  80. ↑ The Media Literacy Index 2019: Just think about it, osis.bg, ‏2018-04-20
  81. ↑ אתר למנויים בלבד הניו יורק טיימס, פינלנד מגדלת דור שיודע להתמודד עם דיסאינפורמציה. כך היא עושה זאת, באתר הארץ, 13 בינואר 2023
  82. ↑ Kelvin K. King, Diego Escobari, Can Correction Messages Reduce the Spread of Fake News on Social Media? The Impact of Information Updates on the Effectiveness of Corrections, Journal of Management Information Systems 42, 2025-07, עמ' 706–736 doi: 10.1080/07421222.2025.2520174
  83. ↑ Alan R. Dennis, Dennis F. Galletta, Jane Webster, Special Issue: Fake News on the Internet, Journal of Management Information Systems 38, 2021-10, עמ' 893–897 doi: 10.1080/07421222.2021.1990609
  84. 1 2 Alan R. Dennis, Dennis F. Galletta, Jane Webster, Special Issue: Fake News on the Internet, Journal of Management Information Systems 38, 2021-10, עמ' 893–897 doi: 10.1080/07421222.2021.1990609
  85. ↑ "פינלנד מגדלת דור שיודע להתמודד עם דיסאינפורמציה. כך היא עושה זאת - פורטל מס"ע". פורטל מס"ע. נבדק ב-2025-09-29.
  86. 1 2 Indu Arora, Analysis of Tools and Techniques Used for Detecting Fake News, International Journal of Advanced Research in Computer Science 16, 2025-06, עמ' 53–59 doi: 10.26483/ijarcs.v16i3.7246
  87. ↑ How to Spot Fake News, באתר הפדרציה הבינלאומית של התאחדות מוסדות והתאחדויות של ספריות
  88. 1 2 Sander van der Linden, How to Spot Fake News, Psychology Today, ‏November 14, 2017. Retrieved November 16, 2017
  89. ↑ Let’s flatten the infodemic curve, www.who.int
  90. ↑ International Fact-Checking Network fact-checkers’ code of principles, Poynter, ‏September 15, 2016 (באנגלית)
  91. ↑ International Fact-Checking Network fact-checkers’ code of principles, Poynter, ‏December 8, 2016 (באנגלית)
  92. ↑ International Fact-Checking Network fact-checkers’ code of principles, poynter, ‏May 25 2017
  93. ↑ FactCheck.org, FactCheck.org
  94. ↑ PolitiFact, www.politifact.com
  95. ↑ Snopes.com, Snopes.com
  96. 1 2 Nick Robins-EarlySenior World News Reporter, HuffPost, How To Recognize A Fake News Story, HuffPost, ‏2016-11-22
  97. ↑ Creagh, Sunanda (17 בפברואר 2017). "How we do FactChecks at The Conversation". The Conversation. נבדק ב-2018-03-24. {{cite news}}: (עזרה)
  98. ↑ רפאל קאהאן, חדש בווטסאפ: בוט בדיקת עובדות על מגיפת הקורונה, באתר כלכליסט, 5 במאי 2020
  99. ↑ מדריך: איך נבדיל בין מידע אמין לפייק ניוז ברשתות?, באתר איגוד האינטרנט הישראלי
  100. ↑ How to Spot Fake News, באתר הפדרציה הבינלאומית של התאחדות מוסדות והתאחדויות של ספריות
  101. ↑ תומר אביטל, לפני שאתם משתפים בכל הכוח: אלה הסימנים ל"פייק", באתר שקוף, ‏2023-11-14
  102. 1 2 כך תזהו פייק ניוז, באתר מגזין | מכון דוידסון
  103. ↑ "The Cure for Fake News Is Worse Than the Disease". POLITICO Magazine. נבדק ב-2018-03-24.Politico. Retrieved February 19, 2017
  104. ↑ "The crushing anxiety behind the media's fake news hysteria". Gobry, Pascal-Emmanuel (December 12, 2016). 2016-12-12. נבדק ב-2018-03-24.Retrieved February 19, 2017
  105. ↑ Glenn Greenwald, Russia Hysteria Infects WashPost Again: False Story About Hacking U.S. Electric Grid, The Intercept, ‏2016-12-31 (באנגלית)
  106. ↑ "The Snarling Contempt of the Media's Fake News Hysteria | RealClearPolitics". נבדק ב-2018-03-24. Retrieved February 19, 2017.
  107. ↑ איך עובדים עלינו?, באתר מגזין | מכון דוידסון
  108. ↑ Lewis, Michael (9 בפברואר 2018). "Has Anyone Seen the President?". Bloomberg. נבדק ב-25 בספטמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  109. ↑ RAND Report: The Russian "Firehose of Falsehood" Propaganda Model, Small Wars Journal by Arizona State University, ‏2016-07-15
  110. ↑ David M. J. Lazer, Matthew A. Baum, Yochai Benkler, Adam J. Berinsky, Kelly M. Greenhill, Filippo Menczer, Miriam J. Metzger, Brendan Nyhan, Gordon Pennycook, David Rothschild, Michael Schudson, Steven A. Sloman, Cass R. Sunstein, Emily A. Thorson, Duncan J. Watts, Jonathan L. Zittrain, The science of fake news, Science 359, 2018-03-09, עמ' 1094–1096 doi: 10.1126/science.aao2998
  111. ↑ זף סגל, ‏"דבר אל סופרינו" - בעיית חדשות הכזב בדיווחיהם של כתבי העיתון הצפירה, 1874, קשר 52, חורף 2019
  112. 1 2 אופיר בראל, הבחירות בישראל והפצת חדשות כזב, Kesher / קשר No. 55, פייק ניוז מגפות ותקשורת ההפחדה‎ (סתיו 2020), pp. 9-35 (27 pages) Published By: Tel Aviv University /
  113. ↑ Wikimedia Israel ויקימדיה ישראל (2024-06-19), פוליסי - מה אנחנו מפספסים? [כנס פייק 2024], נבדק ב-2024-06-29
  114. ↑ רועי גולדשמיט, השימוש בבינה מלאכותית ליצירה והפצה של חדשות כזב, באתר מרכז המחקר והמידע של הכנסת, ‏21 בדצמבר 2023
  115. ↑ Fake News מושג חמקמק ומאתגר: הגדרה, התמודדות והשפעה על החוסן הלאומי (עמ' 32), באתר מוסד שמואל נאמן, ‏2021 ביולי 29
  116. ↑ "תהילה שוורץ-אלטשולר ואסף וינר: מתווה לאסדרת רשתות חברתיות בישראל (2023) – איגוד האינטרנט הישראלי". איגוד האינטרנט הישראלי. נבדק ב-2025-10-08.
  117. ↑ המשרוקית של גלובס, באתר גלובס
  118. ↑ גילעד ביהרי, FakeReporter.net, fakereporter.net
  119. ↑ בודקים, באתר טוויטר
  120. ↑ בודקים, באתר פייסבוק
  121. ↑ קו הסיוע לאינטרנט בטוח
  122. ↑ ספרון: מדריך מעשי לקריאה ביקורתית, באתר shakuf.co.il
  123. ↑ מתגברים על השתפת, באתר מערך הסייבר הלאומי, ‏10 בדצמבר 2023
  124. ↑ [https://www.isoc.org.il/files/docs/isoc-il-Ballistic-Fakes-he.pdf מיירטים פייקים דיסאינפורמציה ומאמצי בדיקת עובדות במלחמת ישראל-איראן], באתר איגוד האינטרנט הישראלי, ‏ספטמבר 2025
  125. ↑ יחד ננצח את הפייק ניוז ברשתות, באתר איגוד האינטרנט הישראלי
  126. ↑ Yaakov Lappin,‏ Reuters admits altering Beirut photo, באתר ynet,‏ 6 באוגוסט 2006
  127. ↑ ערן סויסה, רויטרס עיוותה תמונות מהמשט לעזה, באתר nrg‏, 7 ביוני 2010
  128. ↑ אתר למנויים בלבד רפאלה גויכמן, "הפתרון הוא לברוח לחו"ל": החשבונות המזויפים שרוצים לזרוע בהלה בישראל, באתר TheMarker‏, 18 במאי 2021
  129. ↑ דפנה ליאל, תחקיר: כך רשת אירנית מפיצה תכנים בישראל - במטרה ללבות את הוויכוח הפוליטי, באתר מאקו, 29 בדצמבר 2021
  130. ↑ דיון בוועדת חוקה, חוק ומשפט בנושא "תופעת הפייק ניוז והפגיעה בזכויות אדם: אתגרים ודרכי התמודדות", באתר הכנסת, ‏3 בינואר 2022
  131. ↑ חשיפה - עם חיים אתגר | פרקים מלאים לצפייה ישירה, באתר 12+
  132. ↑ Wikimedia Israel ויקימדיה ישראל (2024-06-19), איך הפכה דיסאינפורמציה לאיום הגדול על העולם - ואיך אפשר לנצח אותה - אחיה שץ [כנס פייק 2024], נבדק ב-2024-06-29
  133. ↑ אתר למנויים בלבד ליאור קודנר, "זה לא רק חיילים צעירים, זה גם קצינים בכירים. וכל המידע עובר לחמאס", באתר הארץ, 9 ביולי 2024
  134. ↑ רויטל חובל, מודיעין גלוי מדי: כך חמאס ידע איפה לתקוף ב-7 באוקטובר, באתר "המקום הכי חם בגיהנום", 11 בינואר 2024
  135. ↑ רויטל חובל, המשטרה מאשרת: "חמאס מיפה את העוטף באמצעות פרופילים של חיילים", באתר "המקום הכי חם בגיהנום", 20 במרץ 2024
מיסאינפורמציה
מושגי יסוד מיסאינפורמציה • דיסאינפורמציה • פוסט-אמת • פסאודו-מדע • אנטי-מדע • תאוריית קשר • שכתוב ההיסטוריה • אמיתנות (אנ') • תעמולה • שמועה • שקר
תקשורת פייק ניוז • מפלגתנות (אנ') • חדשות סאטיריות (אנ') • עיתונות צהובה • שערורייה עיתונאית • שופר • תקשורת מגויסת • מסגור • הטיות פוליטיות בתקשורת • ספירלת השתיקה • תיבת תהודה • בועת הפילטר • מידע כוזב על מגפת הקורונה • מערך התעמולה של חמאס
מכחישנות הכחשת המציאות • הכחשת שינוי האקלים • התנגדות לחיסונים • הכחשת איידס • הכחשת השואה • הכחשת רצח העם הארמני
בישראל תאוריות הקשר על רצח יצחק רבין • תאוריות קשר הקשורות לחיות בישראל • מידע כוזב במלחמת חרבות ברזל • הכחשת טבח שבעה באוקטובר
שיווק תוכן שיווקי • קליקבייט • פרסום סמוי
אוריינות מידע אוריינות מידע (אנ') • אוריינות מדיה • אוריינות דיגיטלית • הפדרציה הבין-לאומית של ארגוני ספריות ומוסדות • הערכת מקורות • בדיקת CRAAP • מכון דוידסון לחינוך מדעי
בדיקת עובדות רשת בדיקת העובדות הבין-לאומית • מהצד השני עם גיא זהר • לא רלוונטי • המשרוקית • פייק ריפורטר • סנופס • מכסחי המיתוסים