המאה ה-16

התקופה שהחלה בשנת 1501 והסתיימה בשנת 1600

הערך נמצא בשלבי עבודה, החל מ־28.12.2025: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
רצוי במיוחד לא לבצע שינויים במבנה הפרקים, מאחר שהערך בתהליך הרחבה משמעותי בסגנון הערכים על המאה ה-17 עד המאה ה-19.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
מאות:

► המאה ה-15 • המאה ה-16 • המאה ה-17 ◄

עשורים:

► 1490-1499 • 1500-1509 • 1510-1519 ◄

שנים:
► • 1499 • 1500 • 1501 • 1502 • 1503 • ◄

המאה ה-16 היא התקופה שהחלה בשנת 1501 והסתיימה בשנת 1600. מאה זו נמצאת בשלב ראשוני של התקופה המודרנית[1], והעת החדשה.

מאה זו היא נקודת מפנה בעליית חשיבותן של ממלכות מערב אירופה בסחר העולמי[2]. עם זאת, במבט עולמי יתרונן עדיין לא היה ברור על מוקדי הכוח האחרים ברחבי העולם[3]. במבט־על, היו במאה זו מספר מרכזי עוצמה ברחבי העולם: יפן של טוקוגאווה וסין של שושלת מינג (שהייתה המאוכלסת מכולן) במזרח הרחוק; האימפריה המוגולית והאימפריה הפרסית הספווית במרכז אסיה; האימפריה העות'מאנית ורוסיה המוסקבאית בתפר של אירואסיה; צרור ממלכות מערב אירופה. במנותק מעט מאלו, באפריקה הייתה ממלכת מאלי[4] ובאמריקה האצטקים והאינקה התחלפו במהלך המאה בספרדים[4][5].

במהלך המאה התרחשו שינויים משמעותיים במפה הגאופוליטית העולמית, כאשר האימפריה העות'מאנית התחזקה וכבשה שטחים רבים במזרח התיכון[6]. השתלטותם של העות'מאנים על מערב אסיה, לצד התחזקות מעצמות מוסלמיות במרכז אסיה, הובילה לכך שדרך המשי נשלטה בידי ממלכות מוסלמיות[7], וזה יצר חיץ בין אירופה לבין המזרח הרחוק. חיץ זה האיץ תופעה נוספת בה האימפריה הספרדית של בית הבסבורג, שהיה בעל אחיזה בממלכות ברחבי אירופה, השתלטה על שטחים באמריקה הדרומית. במקביל יצרה האימפריה הפורטוגזית (שלקראת סוף המאה אוחדה גם היא תחת האימפריה הספרדית) רשת נמלים שהקיפה את אפריקה והמשיכה עד למזרח הרחוק, כנתיב סחר חלופי לזה היבשתי[6].

התפתחויות אלו חיזקו את חשיבותה של האימפריה הספרדית והדומיננטיות שלה באירופה בפרט ובנתיבי הסחר העולמיים בכלל, ומגמה זו התחזקה כאשר הספרדים החלו לנצל את המשאבים של יבשת אמריקה, שהתגלתה בידי האירופאים בסוף המאה הקודמת. הספרדים שגשגו במיוחד על רקע חולשתה של צרפת שהייתה שקועה בסכסוכים פנימיים במרבית המחצית השנייה של המאה, והספרדים ניסו למנף את היתרון שלהם כדי לדרוש מונופול על הסחר בכל מקום בעולם בו מונף דגל ספרדי. התפתחויות אלו בסחר הגלובלי, לצד יריבויות מקומיות באירופה, הובילו את אנגליה לזנוח את היריבות הוותיקה שלהם מול הצרפתים ולעבור בהדרגה ליריבות מול הספרדים שהתפתחה בסוף המאה למלחמה גלויה, במסגרת מלחמת שמונים השנים[2].

עליית הסחר האטלנטי העלתה את חשיבותם של הנמלים עם גישה נוחה לאוקיינוס האטלנטי, דוגמת ליסבון ואנטוורפן, שאיתגרו את הדומיננטיות של ונציה, שנהנתה מדומיננטיות בדרכי הסחר של הים התיכון ועדיין הצליחה לשמור על מעמדה על אף התחרות האטלנטית, והייתה משמעותית בתיווך סחורות בין אירופה למזרח הרחוק[8]. בנוסף, עליית הסחר הגלובלי הביאה את אירופה (ואזורים נוספים שהשתתפו בסחר, דוגמת יפן[9]) לתקופה של התרחבות כלכלית משמעותית, והתרחבות זו בתורה מילאה תפקיד מרכזי בתמורות רבות אחרות של תחילת העידן המודרני – חברתיות, פוליטיות ותרבותיות, רבות מהן קשורות הן לרנסאנס והן לרפורמציה[10], שפיצלה את הנצרות האירופית[11]. הגישה לסחורות חדשות והתייעלות שיטות הסחר הימיות העשירו את החיים החומריים והביאו לצמיחת האוכלוסייה של אירופה אחרי שתי מאות של קיפאון. סוחרים, יזמים ובנקאים סחרו בהון בנפח חסר תקדים. רוב ההיסטוריונים רואים במאה ה-16 את התגבשותו, או לפחות את תחילתו, של הקפיטליזם המערבי, אם כי גרסה מוקדמת זו של הכלכלה המודרנית עדיין התאפיינה במשברים פיננסיים תכופים[10].

הגעת האירופאים לאמריקה גרמה להשפעות משמעותיות נוספות. בין היתר, השינויים שנגרמו לאוכלוסייה הילידית האמריקאית – בראשה תמותה ממגפות שהביאו איתם האירופאים – גרמו למותם של כ־90% מבני האוכלוסייה המקומית ביבשת[12][13], על פי חלק מההערכות, מתוך כ־60 מיליון איש, נותרו כ־5–6 מיליון[13].

במאה זו מתחילה המהפכה הקופרניקאית שמתניעה את המהפכה המדעית באירופה[14][15].

אירועים עולמיים

רוב מאה זו נמצאת בין שני הגלים של תקופת "עידן הקרח הקטן" ומאופיינת בהתחממות יחסית של הטמפרטורה[16]. עם זאת, החל מסביבות 1560 החל גל נוסף של התקררות[17].

עידן התגליות

ערך מורחב – עידן התגליות

בסוף המאה הקודמת החלו שתי מגמות מרכזיות, שהיו משמעותיות לאורך מאה זו: גילוי אמריקה והחקר והכיבוש שלה בידי האימפריה הספרדית[5], וביסוסו של נתיב סחר למזרח הרחוק שעבר דרומית לאפריקה, בראשותה של האימפריה הפורטוגזית[18]. כדי למנוע חיכוך מתמיד בין שתי האימפריות, קבעו השתים בסוף המאה שעברה את חוזה טורדסיאס, שחילק את "העולם החדש" בין השתיים. ב־22 באפריל 1529 נחתם גם חוזה סרגוסה שהשלים את חוזה טורדסיאס ואיפשר לאימפריות למקד את המשאבים שלהן כל אחת באזורים מסוימים[19].

דרכי הסחר החדשות לאמריקה ולמזרח הרחוק העלו משמעותית את חשיבותם של נתיבי הסחר הימיים במאה זו[20]. בין נתיבי הסחר הימיים החדשים, עלתה גם חשיבותם של נתיבי סחר צומחים בדרום מזרח אסיה, בין נמלים חשובים של הארכיפלג המלאי, ואזורים יבשתיים לחופי ים סין הדרומי. עליית דרכי סחר אלו היא חלק מהסיבות להתפשטות האסלאם בדרום מזרח אסיה גם במאה זו[21]. במקביל התפשטה גם הנצרות למזרח הרחוק, ובמיוחד ליפן והודו. במחצית השנייה של המאה המירו את דתם לנצרות כ-300,000 יפנים[22].

החשיבות של השליטה בדרכי הסחר העלתה בתורה בהדרגה גם את הדומיננטיות של הלוחמה הימית, ותופעה זו גרמה להגדלת הציים. לדוגמה, הצי הספרדי גדל פי 3 בתוך 12 שנים, בין השנים 1562–1574[23].

הקפת העולם הראשונה:

גילוי וכיבוש אמריקה

בהתאם לסיכום בין האימפריה הספרדית והאימפריה הפורטוגזית, במהלך המאה משתלטים הספרדים על מרכז אמריקה ומערב אמריקה הדרומית, והפורטוגזים (שמתאחדים אמנם בסוף המאה תחת הכתר הספרדי) משתלטים על אזורי החוף של ברזיל המודרנית[5].

ציר הזמן של גילוי וכיבוש אמריקה בידי האירופאים:

דרך הסחר מדרום לאפריקה

במאה זו המשיכה האימפריה הפורטוגזית לחזק את דרך הסחר החדשה יחסית שבשליטתה, שמקיפה את אפריקה בדרך אל המזרח הרחוק.

לאורך המחצית הראשונה של המאה הצליחה פורטוגל להשתלט על מספר נקודות מפתח, בראשן הורמוז (אנ') וגואה (באוקיינוס ההודי) ומלאקה (מלזיה המודרנית), ולייצר ביניהן נתיב סחר ימי משמעותי[18]. במקביל, התבססו קשרי גומלין בין ממלכת פורטוגל לבין ממלכות במערב-מרכז אפריקה ובראשן ממלכת קונגו וממלכת נדונגו (אנ'), סביב שיתוף פעולה בסחר עבדים ובסוגיות נוספות[26]. בשנת 1557 הקימו הפורטוגזים תחנת מסחר רשמית למחצה גם במקאו, בסין היבשתית, שעזרה להם לעגן אחיזה מבוססת יותר במזרח הרחוק[27].

בשליש האחרון של המאה השתנתה המדיניות של פורטוגל בעקבות הערכות למצבורי זהב וכסף באזור, והחלה לוחמה בלתי פוסקת עם המקומיים, במקביל לעסקאות חליפין בהן החליפו הצ'יפים האפריקאים עם הפורטוגזים עבדים, בתמורה לנשק חם וסחורות מאירופה או אמריקה. בעשורים האחרונים החלו להופיע באזור קבוצות מקומיות של שודדים שלכדו אנשים לעבדות, והפורטוגזים החלו לסייע לקבוצות אלו. התבססותה של האימפריה הפורטוגזית בהדרגה בחוף המערבי של אפריקה הוביל להשתלטותה על ערי מפתח מפותחות גם בחוף המזרחי. הקמפיין הפרוטוגזי גרם לדעיכתן הכלכלית והתרבותית של ערי החוף המזרחי ביבשת[26].

עד סוף המאה הפורטוגזים הפכו לאימפריה היחידה, מלבד ספרד בפיליפינים, שהחזיקו במערכת של עמדות מבוצרות ממזרח לכף התקווה הטובה. לפורטוגזים היו נמלים לאורך החוף המזרחי של אפריקה, דרך הודו ועד אינדונזיה, ובנמלים אלו התנהל מסחר תחת החוק הפורטוגזי[18]. עם זאת, במקביל לפורטוגזים, בשנת 1593 תועד מסע הסחר המוקדם ביותר של של הרפובליקה ההולנדית לאפריקה, מסע שהוביל לפיתוח נתיב סחר אזורי בהובלת ההולנדים[28].

כלכלה

תקופה זו היא שיאה של גישת המרקנטליזם[29], לפיה העושר הקיים בעולם מוגבל, כך שכדי שמדינה אחת תתעשר, עליה לעשות זאת על חשבון מדינות אחרות[30].

דרכי הסחר הימיות הבינלאומיות

תחילת המאה היא בסימן עליית דרך הסחר הפורטוגזית מסביב לאפריקה, דרך סחר שמעפילה בחשיבותה על דרך סחר ממלוכית-ונציאנית להעברת סחורות דרך הים התיכון, שהייתה דומיננטית יותר קודם לכן. חלק מהסיבות לשינוי הדומיננטיות בדרכי סחר, קשור לערעור יציבות ממלכת הממלוכים שנקלעה למלחמה מול ונציה (1505–1508) ובהמשך תבוסתם לעות'מאנים. בהכללה, ניתן לאפיין את 3 העשורים הראשונים של המאה ככאלו שסבלו מהפרעה בסדר הכלכלי הקודם, ולאחר מכן התחזקות מהירה של הכלכלה באירופה עם נתיבי הסחר החדשים. בתקופה זו, ערי הים התיכון הזדקקו לסחורות שרוכזו מליסבון כדי שתוכלנה לספק אותן בשאר אגן הים התיכון[31].

לאורך המאה מגלות המעצמות האירופאיות את אינדונזיה ואיי מרקיז והשתלטו על המסחר באזורים אלה. בתחילה יוצרים הפורטוגלים לעצמם מונופול על השיט והמסחר באוקיינוס ההודי ובהתאמה גם על המסחר האירופי עם הודו והמזרח הרחוק. בעקבותיהם מגיעים בשלהי המאה ה-16 לאזור גם ההולנדים והאנגלים[18][28]. במחצית השנייה של המאה החלה עלייתו של מודל חברות הצ'ארטר (אנ'), שפעלו כמונופולים של סחר או קולוניזציה מטעם ממשלות. ממשלות אנגליה, צרפת והולנד עמדו מאחורי חברות בסגנון זה. בשנת 1555 נוסדה החברה המוסקבאית, שהייתה החברה הראשונה שפעלה במודל זה[32][33].

במקביל, לקראת אמצע המאה, התחזקותם של העות'מאנים והשתלטותם על נמלים חשובים בקרבת האוקיינוס ההודי חיזקו גם את מעמדם שלהם בסחר העולמי, ואפשרו להם לקרוא תגר על נתיב הסחר הפורטוגזי למזרח, לכרות בריתות עם בני ברית מוסלמים במזרח הרחוק, ולקחת חלק בצמיחה הכלכלית שנתיב הסחר סיפק. במחצית השנייה של המאה, שני נתיבי הסחר, הן הפורטוגזי מסביב לאפריקה, והן העות'מאני דרך מזרח הים התיכון, הלכו ושגשגו והגבירו את העושר של המעצמות האזוריות. עד לסוף המאה כמות הייבוא לאירופה מהמזרח הייתה יותר מכפול ממה שהייתה בסוף המאה שעברה[31]. הסחר הבין-לאומי שהובילו בעיקר האירופים, הוביל להגדלה משמעותית של ההיצע באזורן של ערי נמל חשובות לאורך נתיבי הסחר החדשים, למשל, במזרח הרחוק, ואלו הובילו לירידה במחירים של סחורות רבות באזורים אלו[34]. במקביל גם ערי הנמל של אירופה שגשגו והפכו למרכזיות, ונהנו הן מגידול האוכלוסייה והעיור, והן מצמיחת המסחר הבין-לאומי[20]. בים הצפוני לאירופה, במחצית הראשונה של המאה, בלטו בשגשוגן אנטוורפן וברית של ערים גרמניות שכונתה "ברית הנזה". תפקידה של אנטוורפן בפתיחת מלחמת 80 השנים, הוריד את העיר מחשיבותה, ובים הצפוני תפסה בהדרגה אמסטרדם את מקומה כעיר הדומיננטית ביותר, לצד ערי "ברית הנזה"[8][20]. שינוי מגמה נוסף היה הפחתת התחרות על אותם המשאבים בין הערים המרכזיות בכל אזור, ותחילת אפיונן של ערים מסוימות כמתמחות בנישות כלכליות מסוימות, כך שערים מסוימות למעשה פעלו בשיתוף פעולה כדי למקסם את היעילות הכלכלית של כולן יחד[20].

היותה של אפריקה תחנה חשובה בדרך הסחר הפורטוגזית השפיע עמוקות גם עליה. הייבוא לאפריקה מאמריקה בנתיבי הסחר החדשים גרם לכך שחקלאים מאזורים רבים – מקצה מערב אפריקה באזור סנגל המודרנית ועד דרום אפריקה – החלו לעבור לגידולי תירס, העמידים יותר לבצורת, וסייעו לקיום תזונה רציפה באזורים אלו. המעבר לתירס, שגם ניתן לאחסון לטווח זמן ארוך יותר, שינה את הפוליטיקה והחברה בקהילות המקומיות, כאשר שליטים יכלו לתת תירס לתומכיהם, מה שאיפשר לשליטים להקרין כוח על כמות אוכלוסיה גדולה יותר מבעבר[35].

מגמות ומנגנונים מודרניים ראשוניים באירופה

  • פטנטים מלכותיים – הפכו לפרקטיקה נפוצה באזורים מסוימים באירופה לאורך המאה, ביניהם מדינות חצי האי האיטלקי ואנגליה. פטנטים אלו היו מעניקים מונופולים זמניים ליוצרים וחברות על מסחר במוצרים מסוימים. הפטנטים המלכותיים לא עסקו בזכויות היוצרים, אלא בהסדרת יכולתה של המדינה לקבל מיסים ולהשפיע על תוכן היצירות[36][37].
  • אינפלציה – התגברות הסחר הבין-לאומי גרמה לכניסה של סחורות חדשות לאירופה, ביניהן גם מתכות ששימשו למטבעות. בשנת 1550 הגיע לספרד (ומשם, בהדרגה, לשאר אירופה) מלאי כסף משמעותי מפוטוסי שבאמריקה. נוסף על כך, טכניקות מתקדמות יותר לניצול מיטבי יותר של פירי חפירה הגבירו את מלאי הכסף מתוך אירופה עצמה. מגמות אלו היו בין הסיבות לתופעה שהייתה חריגה עד אז, של אינפלציה מתמשכת לאורך כל המאה. תופעה זו כונתה "מהפכת המחירים". המידע בנושא אומנם חסר, אולם על פי הערכות נפוצות, מלאי הכסף באירופה גדל פי 3–3.5 לאורך המאה כולה. מבחינת המחירים עצמם, על פי אחד החישובים, המחירים עלו במהלך המאה במונחים נומינליים פי שישה ובמונחים ריאליים פי שלושה. באותה העת הסיבות לאינפלציה לא היו ברורות לכל, וגורמים שונים האשימו אלו את אלו בעליית המחירים, כך שהאינפלציה הגבירה את המתחים החברתיים באותה התקופה. לצד זאת, תאורטיקנים שונים דוגמת ג'ון מיינרד קיינס סברו כי התמריצים שייצרה האיפלציה בשוק הם חלק תחום בהתגבשות ראשית הקפיטליזם המודרני[38].
  • פרוטו־תעשייתיות – כינוי לתופעה נוספת שצברה תאוצה באירופה במאה זו. בתהליך זה, טכנולוגיות של תעשייה מוקדמת, כמו טוויית בדים או אריגה, הפכו נפוצות יותר, במיוחד באנגליה וגרמניה, ואיפשרו ליותר משפחות לבצע מיקרו־ייצור של מוצרים בכפרים. תהליך זה התקדם בניגוד לניסיונן של הגילדות המקצועיות לשמר את היכולת המקצועית תחת אחריותן, ואיפשר להמונים גישה זולה יותר לתוצרים של מלאכות שקודם לכן היה אפשר להשיג רק מבעלי מלאכה החברים בגילדות, ולעיתים אף איפשר לכפריים להשיג הכנסה נוספת, שסייעה במיוחד בתקופות בצורת[39].
  • בנקאות – מאה זו היא אבן דרך בהתפתחות הבנקאות, בשלב זה באירופה (בתחילה בדרום גרמניה), כמוסדות יעילים לסחר בין-לאומי[40].

סכסוכים פנימיים ותמורות פוליטיות

אירופה והמזרח התיכון

האימפריה העות'מאנית – עלייה ובלימה

האימפריה העות'מאנית החלה את המאה ככוח עולה ששולט באזור אסיה הקטנה והבלקן, והיא פתחה את המאה בהתרחבות והתפשטות משמעותית. בעשורים הראשונים של המאה, בתוך כעשר שנים כובשת האימפריה העות'מאנית שטחים אדירים במזרח התיכון ומזרח אירופה, ואף הגיעה במסע כיבוש עד שערי וינה[41][7][5]. לקראת אמצע המאה המשיכה והרחיבה את אחיזתה במזרח הים התיכון[41].

בשלב זה החזיקו העות'מאנים צבא מתקדם שכלל יחידות עילית דוגמת היניצ'רים, וכאשר כבשו את הבלקן הפכו לצבא החזק באירופה, ואף אתגרו את הדומיננטיות הפורטוגזית באוקיינוס ההודי. באזורי הגבול ביצע הסולטאן משא ומתן עם הממלכות השכנות ובמקרים מסוימים, דוגמת טרנסילבניה, הצטרפו טריטוריות תחת שליטת העות'מאנים מבחירה. עם זאת, הם לא יכלו להפנות את מלוא המשאבים שלהם לאירופה מכיוון שאותגרו ממזרח מידי השושלת הספווית שהתבססה בפרס, ומאחר שהחזיקה בדת מדינה שיעית, ראו עצמם כיריבים טבעיים של העות'מאניים הסונים[41].

אולם, במחצית השנייה של המאה – האימפריה העות'מאנית נכנסת לתקופה של חוסר יעילות ונסיגה יחסית בכוחה. הפיחות בכיבושם של שטחים חדשים הקשה על המנגנון הבירוקרטי של העות'מאנים, בו יחידות העילית, היניצ'רים, נהנו ממעמד לצד המון משמעותי, שנשען על ביזה ושלל קרב. כשחדלו הכיבושים, פנו היניצ'רים הממורמרים למעשי שוד בתוך גבולות האימפריה. בעשורים שלאחר מכן נוצר כדור שלג שהחמיר את התופעה, על רקע עליית מחירים, וגורמים נוספים – ביניהם אף גובי מיסים שחיפשו מימון להמשך הלחימה מול האימפריה הפרסית – החלו לבזוז את האיכרים הפשוטים, מה שפגע עוד יותר בתוצרת ובכלכלה. החל משנת 1566 החל תקופה בה שלטו על האימפריה רצף סולטאנים שדחפו את האימפריה לכיוון יותר ריכוזי ושמרן, ונתנו משקל גבוה לשיקולי חצר פוליטיים. בתקופה זו נפגעו משמעותית הסוחרים הזרים, שהיו חלק חשוב מהכלכלה של האימפריה. לפרקים הוטלו עליהם מיסים כבדים ומפעם לפעם רכושם הוחרם בידי השלטונות. מהלכים אלו הפחיתו את יעילות המסחר[7].

בתקופה זו נוצרה קואליציה של מדינות ים תיכוניות אירופאיות כנגד העות'מאנים וזו הצליחה לבלום מעשית את ההתקדמות של העות'מאנים אל תוך אירופה[41]. במקביל גם הפרסים והרוסים ניסו לקיים ביניהם שיתוף פעולה אנטי עות'מאני, תוך ניסיונות – שלא הבשילו – לקיים ברית צבאית של ממש[42]. ניסיון זה נזנח עוד יותר כאשר רוסיה הצארית, יריבתם של העות'מאנים מצפון[43] נקלעה למשבר חמור בשנת 1584 עם מותו של איוואן הרביעי, שהכניס את לתקופה מלאת צרות, בה קוזאקים, וגורמים מהאיחוד הפולני-ליטאי ומשוודיה החריבו את הארץ[41].

ציר הזמן של האימפריה העות'מאנית במאה ה־16:

הרפורמציה הפרוטסטנטית

ערך מורחב – הרפורמציה הפרוטסטנטית

ייסוד התנועות הנוצריות הנצרות הפרוטסטנטית והפוריטניות, שיצאו נגד השחיתות של הכנסייה הקתולית. הכנסייה הגיבה לרפורמציה בהגברת האדיקות, שכונתה קונטרה-רפורמציה[11]. לאורך המאה הלכה הפרוטסטנטיות והתפשטה באופן שהשפיע על העיצוב מחדש של הבריתות והמחנות באירופה. בין היתר המעבר של השושלת האנגלית לפרוטסטנטיות גדע את הברית הוותיקה שלהם עם קסטיליה, והתקדמות הרפורמציה בסקוטלנד פגמה בברית הוותיקה שלהם עם צרפת. במדינות רבות נוצרו מיעוטים דתיים גדולים וחזקים שחתרו לבריתות עם מדינות אחרות על בסיס אמונה משותפת[46].

אירועים בולטים בציר הזמן של הרפורמציה:

דומיננטיות בית הבסבורג

החל מהמאה הקודמת החלה לצבור תאוצה באירופה מגמה של מנגנוני ירושה שלא יביאו לפיצול אלא לשלטון ריכוזי ויעיל יותר. אירוע משמעותי במגמה זו קרה בשנת 1519, כאשר קרל החמישי, מבית הבסבורג, ירש, בעקבות מהלכי נישואין מתוחכמים, טריטוריות אדירות שכוללות את האימפריה הרומית הקדושה (ששלטה על נסיכויות רבות במרכז אירופה), ספרד, חצי האי האיטלקי (שהיה אז בשלטון ישיר של ספרד) והטריטוריות הספרדיות באמריקה.

דווקא השנים הראשונות של שלטון קרל החמישי על אימפריית הענק שירש, 1520–1525, התאפיינו בסדרה של מרידות שהחלישו את השלטון המרכזי שלו. מרד האבירים (1522) ומרד האיכרים (1525) התקיימו באימפריה הרומית הקדושה על רקע הרפורמציה הפרוטסטנטית, ומרד הקומונרוס (אנ') (1520–1521) בספרד, לב האימפריה, סימן במיוחד את רגע חולשתה[54].

בהמשך התייצבה האימפריה ההבסבורגית הגדולה, והתבססותה של הבסבורג במרבית השטחים שמקיפים את צרפת, הגדיר מחדש את המתיחות המרכזית שאפיינה את אירופה קרוב למאה שנים – בין בית הבסבורג לכתר הצרפתי. צרפת, אל מול שיטת הנישואין של הבסבורג, הצליחה בינתיים לשמור על נאמנות גבוהה בטריטוריות שבשליטתה בזכות שכלול שיטת ירושה של שטחים פיאודלים בקרב האצילים. בנוסף, צרפת שהייתה לכאורה בעמדת נחיתות מול ההבסבורגים, ניצלה לטובתה את הסרבול וחוסר התיאום בין האזורים השונים שבשליטת ההבסבורגים. במקרים רבים נאלצו ההבסבורגים להפחית את משקלו של השלטון הריכוזי לטובת שיקולים אזוריים[54]. צרפת קיימה בתקופה זו ברית עם האימפריה העות'מאנית, שאיגפה את ההבסבורגים ממזרח[7][54], כאשר באופן דומה ההבסבורגים שיתפו פעולה עם האימפריה הפרסית השיעית כנגד העות'מאנים הסונים[7]. אנגליה הסמוכה הייתה מזוהה עם תמיכתה בבית הבסבורג, אולם לאורך המאה צידדה במקרים שונים בצרפת כדי לקדם את האינטרסים שלה[54]. במסגרת יריבות זו התקיימו לאורך המאה גם המלחמות האיטלקיות.

בשנת 1581 נקבע האיחוד האיברי, שאיחד את האימפריה הפורטוגזית והספרדית, תחת הכתר הספרדי ויצר אימפריה ענקית אחת בעלת השפעה דרמטית על נתיבי הסחר הבינלאומיים.

מלחמת שמונים השנה
ערך מורחב – מלחמת שמונים השנה

בשנת 1568 החלה מלחמת שמונים השנה עם מרד של ארצות השפלה נגד ספרד ההבסבורגית ששלטה באזור הולנד, לאחר שפיליפה השני שינה מדיניות והגביר את דיכוי הזכויות ופעילות האינקוויזיציה באזור, לצד הגברת מיסים. ההתנגדות האזרחית הייתה עזה מספיק כדי לאחד יחד בלחימה את הקתולית והפרוטסטנטים המקומיים גם יחד, מה שהחזיק מעמד עד סוף שנות ה־70. בסוף שנות ה־70 הצליח אלסנדרו פרנזה, דוכס פארמה לשכנע פרובינציות קתוליות להסכים לשביתת נשק, אך הטריטוריות הפרוטסטנטיות התאחדו והמשיכו בלחימה[52]. בשנות ה־80 האנגלים, שתמכו בהולנדים, שלחו אלפי חיילים בניסיון לסייע במצור על אנטוורפן, והמאורע הוביל למלחמה ישירה בין ספרד לאנגליה. בהמשך העשור הצליח הצי האנגלי לנצח את הצי הספרדי, שהיה עד אז הצי הגדול והמתקדם באירופה[2]. המלחמה מנעה מצד אחד הגעת סחורות לארצות השפלה ודחפה סוחרים לייצר ערוצי סחר חלופיים, ובמקביל עודדה סנטימנט אנטי ספרדי בקרב סוחרים הולנדים מסביב לעולם, וגורמים שונים שיתפו פעולה בטיפוח מנגנוני סחר אלטרנטיביים לאלו בשליטת הספרדים והפורטוגזים (שאוחדו בסוף המאה). תהליכים אלו היו הרקע גם לפריצת דרך טכנולוגית של ההולנדים הן בשכלול בניית הספינות והן בטכניקות ניווט. כל אלו אתגרו את הדומיננטיות של המעצמות האיבריות בסחר העולמי, והעלו את חשיבותם של ההולנדים, שהצליחו באזורים מסוימים לפתח נתיבים על חשבון אלו של סוחרים פורטוגזיים[28].

שינויים ומגמות חברתיות

  • 1516 – מוקם הגטו היהודי הראשון בהיסטוריה בוונציה.
  • יהדות אירופה בתקופה שלאחר גירוש ספרד חוותה באופן כללי תקופה מתמשכת של דיכוי ונדידה. קהילות יהודיות נדדו מממלכות קסטיליה וארגון הספרדיות לפורטוגל, ובהמשך גורשו גם משם ונדדו לאזורים אחרים דוגמת חצי האי האיטלקי, ארצות השפלה המאוחדות (הולנד המודרנית), סלוניקי, או האימפריה העות'מאנית. בהולנד תרמו היהודים לפיתוח הכלכלי, ובסלוניקי ובקהיר למשל הקהילות היהודיות שגשגו. עם זאת, באיטליה ובמקומות אחרים באירופה הם הוגבלו מאוד, והחל הנוהג לתחום את הקהילה היהודית בגדרות שננעלות מדי לילה[20].
  • אירופה חוותה במאה זו תהליך של עיור, כאשר כמות התושבים שמתגוררים בערים עלתה מכ־5.6 בתחילת המאה ל־7.6 בסוף המאה. הערים הגדולות ביותר באירופה הגיעו במאה זו לגדלים שהיו חסרי תקדים בהשוואה לגודלן של ערי ימי הביניים[20]. לונדון של העידן האליזבתני צומחת במאה זו מכמות תושבים אשר קטנה מ-60,000, עד לכ-215,000, והופכת לאחת משלוש הערים הגדולות באירופה, לצד פריז וקונסטנטינופול[55].
  • ראשית העת המודרנית התבטאה באירופה בשינויים חברתיים שונים, ביניהם עליית גיל הנישואים בקרב נשים, ככל הנראה בעקבות התועלת הכלכלית של נערות למשק הבית (בימים ההן כלה שמתחתנת עוברת לגור עם משפחת בעלה). אם בימי הביניים גיל הנישואין המקובל לנשים היה ראשית פוריותן (וגם זה לא תמיד), ברישומים מהמאה ה־16 גיל הנישואין הממוצע גבוה משמעותית – לרוב אמצע שנות ה־20 בקרב שני בני הזוג. תופעה של אי־נישואים הפכה גם היא לנפוצה יותר[56].
  • בחלק מהאזורים במזרח אירופה בעלי הקרקעות הגבירו את השפעתם הפוליטית והחלישו את כוחה המרכזי של המלוכה. במקביל להתחזקות כוחם, כוחם של האיכרים העניים נחלש והם התדרדרו לרמה חברתית המזכירה עבדות. בהונגריה, למשל, איבדו האיכרים את זכויותיהם לאחר מרד כושל בשנת 1514[41].

המזרח הרחוק ומרכז אסיה

חומות ירושלים הוקמו בשנים 1535–1538 בפקודת סולימאן הראשון, סולטאן האימפריה העות'מאנית

אפריקה שמדרום לסהרה

תגליות והמצאות

המאה לא מאופיינת בשינויים טכנולוגיים דרמטיים במיוחד, כמו שהיא מאופיינת, באירופה, בשיפור מתמיד של מסורות טכנולוגיות ישנות יותר, דוגמת בניית ספינות, כרייה ומטלורגיה, ייצור זכוכית, ייצור משי, ייצור שעונים וטכנולוגיית כלי נשק. פיתוחים אלו, לצד מגמות חברתיות וכלכליות, הניחו את הקרקע לקראת שינויים דרמטיים יותר במאות הבאות, דוגמת הכלכלה הקפיטליסטית המודרנית והמהפכה התעשייתית[39].

רובי ארקבוז הומצאו במאה ה-16.

תרבות ואמנות

הפסל דוד, אשר את יצירתו השלים הפסל מיכאלאנג'לו ב-1504, הוא אחד מהיצירות הנודעות ביותר מתקופת הרנסאנס.
הציור מונה ליזה, שנוצר על ידי האמן לאונרדו דה וינצ'י בסביבות השנים 1503 עד 1506, הוא כיום אחד מהציורים הנודעים ביותר בעולם.
חזית קתדרלת אורבייטו באיטליה המשלבת אלמנטים של אדריכלות גותית עם אדריכלות הרנסאנס.

אסונות ומגפות

ערים חדשות

אישים בולטים

פילוסופים

אמנים

מדענים

מדינאים

אחרים

אישים בולטים ביהדות

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ history-of-Europe - The-emergence-of-modern-Europe-1500-1648, אנציקלופדיה בריטניקה
  2. 1 2 3 United-Kingdom – The-clash-with-Spain, אנציקלופדיה בריטניקה
  3. ↑ פול קנדי, עלייתן ונפילתן של המעצמות הגדולות, דביר, 1992, עמ' 16
  4. 1 2 פול קנדי, עלייתן ונפילתן של המעצמות הגדולות, דביר, 1992, עמ' 30-28
  5. 1 2 3 4 Interactive World History Atlas since 3000 BC, geacron
  6. 1 2 3 Interactive World History Atlas since 3000 BC, Geacron
  7. 1 2 3 4 5 6 7 8 9 פול קנדי, עלייתן ונפילתן של המעצמות הגדולות, דביר, 1992, עמ' 34-32
  8. 1 2 history-of-Europe - Trade-and-the-Atlantic-revolution, אנציקלופדיה בריטניקה
  9. ↑ Anthony Reid, An 'Age of Commerce' in Southeast Asian History (עמ' 7), ‏Feb., 1990
  10. 1 2 The-emergence-of-modern-Europe-1500-1648, אנציקלופדיה בריטניקה
  11. 1 2 David Herlihy, history-of-Europe - The emergence of modern Europe, 1500–1648 - Politics-and-diplomacy
  12. 1 2 Alexander Koch, Chris Brierley, Mark M. Maslin a, Simon L. Lewis a b, Earth system impacts of the European arrival and Great Dying in the Americas after 1492, sciencedirect, ‏2019
  13. 1 2 3 4 ד"ר יונת אשחר, כיבוש אמריקה וההתקררות הגלובלית, במדור "חדשות מדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 6 בפברואר 2019
  14. ↑ Jürgen Renn, Peter Damerow, Scientific Revolution, History and Sociology of
  15. 1 2 3 המהפכה המדעית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  16. ↑ Jan Oosthoek, עידן הקרח הקטן
  17. ↑ The Effects of the Little Ice Age (c. 1300-1850), Clark Science Center Smith College
  18. 1 2 3 4 Zoltán Biedermann, Just Playing Games? European Trade and Empire in Asia, 1500-1800
  19. ↑ David Herlihy, history-of-Europe - The emergence of modern Europe, 1500–1648 - Discovery-of-the-New-World, אנציקלופדיה בריטניקה
  20. 1 2 3 4 5 6 history-of-Europe - The emergence of modern Europe, 1500–1648 - Demographics, אנציקלופדיה בריטניקה
  21. ↑ Anthony Reid, An 'Age of Commerce' in Southeast Asian History (עמ' 2), ‏Feb., 1990
  22. ↑ Christianity, britannica
  23. ↑ David Edwards, Changes in warfare in the 16th and 17th centuries - a ‘military revolution’?, משרד ההגנה של אוסטרליה, ‏22/07/2019
  24. ↑ Guillermo Guajardo, A History of Mining in Latin America: From the Colonial Era to the Present by Kendall W. Brown (review), Research Gate
  25. ↑ Overview, The Library of Congress
  26. 1 2 Southern Africa - European and African interaction from the 15th through the 18th century, אנציקלופדיה בריטניקה
  27. ↑ פול קנדי, עלייתן ונפילתן של המעצמות הגדולות, דביר, 1992, עמ' 46
  28. 1 2 3 Peter C. Emmer, The First Global War: The Dutch versus Iberia in Asia, Africa and the New World, 1590-16, Leiden Universit
  29. ↑ סחר בין-לאומי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  30. ↑ ירון כהן צמח, היסטוריה של המחשבה הכלכלית – מרקנטליזם: ההיגיון של ההון-שלטון, באתר ירון כהן צמח
  31. 1 2 Anthony Reid, An 'Age of Commerce' in Southeast Asian History (עמ' 7–8), ‏Feb., 1990
  32. ↑ , The Columbia Encyclopedia
  33. ↑ חברת צ'ארטר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  34. ↑ Kevin H. O’Rourk, Jeffrey G. Williamso, After Columbus: Explaining the Global Trade Boom 1500-180 (עמ' 12–15), ‏February 2001
  35. 1 2 Columbian-exchange, אנציקלופדיה בריטניקה
  36. ↑ פטנט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  37. ↑ זכויות יוצרים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  38. ↑ history-of-Europe - The emergence of modern Europe, 1500–1648 - Prices-and-inflation, אנציקלופדיה בריטניקה
  39. 1 2 Protoindustrialization, אנציקלופדיה בריטניקה
  40. ↑ history-of-Europe - The emergence of modern Europe, 1500–1648 - Growth-of-banking-and-finance, אנציקלופדיה בריטניקה
  41. 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 David Herlihy, history-of-Europe - The emergence of modern Europe, 1500–1648 - Turkey-and-eastern-Europe, אנציקלופדיה בריטניקה
  42. 1 2 יחסי רוסיה איראן, באתר iranica
  43. 1 2 3 Clouatre, Douglas, Ottoman-Russian War
  44. 1 2 3 אמנות אסלאמית, באתר בריטניקה
  45. 1 2 פול קנדי, עלייתן ונפילתן של המעצמות הגדולות, דביר, 1992, עמ' 39-38
  46. ↑ John Hearsey McMillan Salmon, history-of-Europe - The emergence of modern Europe, 1500–1648 - Diplomacy-in-the-age-of-the-Reformation, אנציקלופדיה בריטניקה
  47. 1 2 3 4 history-of-Europe - The emergence of modern Europe, 1500–1648 - Reformation-and-Counter-Reformation, אנציקלופדיה בריטניקה
  48. ↑ Hans J. Hillerbrand, הדיאטה של וורמס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  49. ↑ Sack of Rome in 1527, world history edu
  50. ↑ GL Thompson, The Unaltered Augsburg Confession, AD 1530 (עמ' Historic Introduction), ‏2005
  51. ↑ Reformation, אנציקלופדיה בריטניקה
  52. 1 2 3 N. Geoffrey Parker, History-of-Europe - The emergence of modern Europe, 1500–1648 - The-Wars-of-Religion, אנציקלופדיה בריטניקה
  53. ↑ John Hearsey McMillan Salmon, history-of-Europe - The-Thirty-Years-War, אנציקלופדיה בריטניקה
  54. 1 2 3 4 David Herlihy, history-of-Europe - The emergence of modern Europe, 1500–1648 - Nation-states-and-dynastic-rivalries, אנציקלופדיה בריטניקה
  55. ↑ London: Brighter Lights, Bigger City, BBC
  56. ↑ history-of-Europe - The emergence of modern Europe, 1500–1648 - Aspects-of-early-modern-society, אנציקלופדיה בריטניקה
  57. ↑ Interactive World History Atlas since 3000 BC, geacron
  58. 1 2 3 האימפריה המוגולית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  59. ↑ היסטוריה של מרכז אסיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  60. ↑ Kevin H. O’Rourk, Jeffrey G. Williamso, After Columbus: Explaining the Global Trade Boom 1500-180 (עמ' 23-21), ‏February 2001
  61. ↑ Ming-dynasty-Chinese-history, אנציקלופדיה בריטניקה
  62. ↑ התפשטות ההינואיזם בדרום מזרח אסיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  63. 1 2 World History Era 6, אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס
  64. ↑ היסטוריה של הרפואה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  65. 1 2 היסטוריה של הרפואה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  66. ↑ The College of Physicians of Philadelphia
  67. 1 2 , New World Encyclopedia
  68. ↑ אמנות אסלאמית - אמנות מוגולית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  69. ↑ אמנות אסלאמית - ציור ספווי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  70. ↑ history-of-Europe - The great age of monarchy, 1648–1789 - The Enlightenment - The-role-of-science-and-mathematics, אנציקלופדיה בריטניקה
  71. 1 2 אמנות עות'מאנית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  72. ↑ אמנות אסלאמית - ריקוד ותיאטרון, באתר בריטניקה
  73. ↑ history-of-Europe - The great age of monarchy, 1648–1789 - The-human-condition - Health-and-sickness, אנציקלופדיה בריטניקה
שנים במאה ה-16
___ 150115021503150415051506150715081509
1510 1511 1512 1513 1514 1515 1516 1517 1518 1519
1520 1521 1522 1523 1524 1525 1526 1527 1528 1529
1530 1531 1532 1533 1534 1535 1536 1537 1538 1539
1540 1541 1542 1543 1544 1545 1546 1547 1548 1549
1550 1551 1552 1553 1554 1555 1556 1557 1558 1559
1560 1561 1562 1563 1564 1565 1566 1567 1568 1569
1570 1571 1572 1573 1574 1575 1576 1577 1578 1579
1580 1581 1582 1583 1584 1585 1586 1587 1588 1589
1590 1591 1592 1593 1594 1595 1596 1597 1598 1599
1600