רומניוטים

קהילה יהודית עתיקה ביוון

ערך זה נמצא כעת בעבודה. מומלץ לא ליצור אותו בלי תיאום עם העורכים שעובדים עליו כעת.

בית אברהם ואהל שרה לקהילת יאנינה בנחלאות
בית כנסת רומניוטי בסלוניקי, יוון

רומניוטים (Romaniotes או Romagnotes) הם בני קהילה יהודית, מן העתיקות ביותר שקיימות באירופה. מקורם ביהודים שיצאו מארץ ישראל לאחר חורבן הבית השני והתיישבו באזורי אסיה הקטנה והבלקן. מספר קהילות אף טוענות שנוסדו בתקופה שבין חורבן בית ראשון לתחילת התקופה הרומית.[1] הרומניוטים דיברו ניב יווני קדום שנקרא "יווניטיקה", ותפוצתם כללה את יוון, איי יוון, אסיה הקטנה, קפריסין, אלבניה, ובולגריה. הקהילות הגדולות ביותר היו בבולגריה וביוון - בסלוניקי, קורפו ויואנינה. כמו כן היו קהילות ביוון ובאיים - בכרתים, זקינתוס, לסבוס, כיוס, סאמוס, רודוס, ארטה, תבאי, קורינטוס ופטרס. קהילה קדומה הייתה קיימת גם ברומניה, כשהגיעו יהודים רומניוטים לרומניה, לחבל הדנובה לאחר הכיבוש הרומאי והתיישבו שם. הקהילה נטמעה ונשתכחה לאחר השתלטות הספרדים והאשכנזים על יהדות רומניה. קהילות רומניטיות היו גם בדרום איטליה בעיקר בקלבריה, פוליה וסיציליה.

נכון לתחילת המאה ה-21 מתגוררים חברי העדה בעיקר ביוון, במדינת ישראל, ובעיר ניו יורק.

משמעות השם

בעוד המונחים "יהדות אשכנז" ו"יהדות ספרד" מעידים על ארץ המוצא הגאוגרפי של היהודים, לא כן לגבי ה"רומניוטים". מקור השם במאה ה-4, כאשר בירת הקיסרות הרומית עברה לקונסטנטינופול, בירת האימפריה הביזנטית, המכונה גם האימפריה הרומית המזרחית.[2] שטחי האימפריה הביזנטית כללו גם את שטחה של יוון המודרנית והשם רומניוטה מתייחס לקבוצה יהודית שחיה באזור במשך מאות שנים. מבחינה היסטורית, האימפריה כונתה בדרך כלל רומניה (Ῥωμανία) ואזרחיה הנוצרים כ"רומאים", "רומאים" (Ῥωμαῖοι), בעוד שהיהודים דוברי היוונית נקראו רומניוטים (Ῥωμανιῶτες), שמשמעותם למעשה תושבי רומניה.[1]

שפתם

יווניטיקה Yevanic, היא שפתם של הרומניוטים, הידועה גם כרומניוטית או יוונית-יהודית וזו התפתחה מיוונית קוֹינֵה (ἡ κοινὴ διάλεκτος), שפה יוונית עתיקה שדוברה בתקופה ההלניסטית ואחריה (בערך 300 לפנה"ס – 300 לספירה). ביווניטיקה משולבים אלמנטים עבריים וגם מילים ארמיות וטורקיות. השפה הייתה דומה ליוונית ששימשה את התושבים הנוצריים ביוון. הרומניוטים השתמשו בגרסה משלהם לאלפבית העברי כדי לכתוב טקסטים ביווניטיקה וביוונית.[3][4]

כיום מדברים הרומניטים בשפות של הארצות בהם הם חיים - יוונית מודרנית, בולגרית וכו'.

היסטוריה

כבר בתנ"ך מצויים מספר מקומות שמעידים על יישוב יהודי ביוון גם בתקופות קדומות יותר: ”ובני יהודה ובני ירושלם מכרתם לבני היונים למען הרחיקם מעל גבולם” (יואל, ד', ו') ”ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פליטים אל הגוים תרשיש פול ולוד משכי קשת תבל ויון האיים הרחקים אשר לא שמעו את שמעי ולא ראו את כבודי והגידו את כבודי בגוים” (ישעיהו, ס"ו, י"ט). אבל העדויות הראשונות המעידות על קיום יהודים ביוון הן מהתקופה ההלניסטית (תקופה שנמשכה בין השנים 323 לפנה"ס ועד 30), ולפיהן חיו יהודים בסלוניקי, לאריסה, ביזנטיון ועוד.

במחצית הראשונה של המאה השלישית לפנה"ס ישנן ידיעות על קשר בין יהודה וספרטה. ספר מקבים א' מתאר חליפת מכתבים בין יונתן הוופסי לבין אנשי אשפרתא, היא ספרטה – חליפת מכתבים שנועדה לחדש קשר קודם. מכתבו של הקונסול הרומאי מ-142 לפנה"ס, שהעתקים ממנו נשלחו לספרטה וסיקיון שבפלופונסוס, מעיד על קיום יישובים יהודים במקומות אלה. הכהן הגדול חוניו השלישי נמלט לספרטה מפני אנטיוכוס אפיפנס; אדם במעמדו נמלט רק למקום שיש בו קהילה שתקיים אותו ברמת חיים גבוהה.[5]

אבל הממצא הארכאולוגי הקדום ביותר שמעיד על יהודי שחי ביוון הוא כתובת המתוארכת לסביבות 250-300 לפנה"ס ונמצאה בעיירת החוף אורופוס שמצפון לאתונה. הכתובת מתייחסת ל"מוכוס בן מושיון היהודי", שהיה כנראה עבד.[6] בתקופת גזירות אנטיוכוס (168 לפנה"ס) ומרד החשמונאים, גדל מס' היהודים שהובאו ליוון כעבדים, כפי שמעידות כתובות מן התקופה הזאת שנמצאו בדלפי. לאחר שחרורם התיישבו רבים מהם במקומות שאליהם הובלו.

ניתן להניח שכתוצאה מתנועה תכופה של יהודים דרך יוון, הוקמה בסופו של דבר קהילה יהודית. קהילה זו, ככל הנראה, גדלה עוד יותר לאחר מרד החשמונאים (142 לפנה"ס), כאשר יהודים רבים נמכרו לעבדות ביוון.

במאה הראשונה לספירה מוזכר שפאולוס השליח, (הוא שאול התרסי), דרש בבתי כנסת יהודיים אליהם הגיע ביוון - באתונה, קורינתוס, וריה וקוואלה (פיליפוס). עדויות אלו מוכיחות על קיומן של קהילות יהודיות רבות בארץ זו.[6]

ואכן, מספר בתי כנסת עתיקים התגלו ביוון, החל מהמאה ה-4 לספירה. בשנת 1829 התגלה ליד הנמל הצבאי העתיק באי אגינה רצפת פסיפס של בית כנסת שנבנה בשנת 300 לספירה. בשנת 1977 התגלה בית כנסת באגורה שבאתונה. יתכן שזהו בית הכנסת בו דרש פאולוס השליח. בסלוניקי נמצאו כתובות באלפבית שומרוני ויוונים, שכנראה הגיעו מבתי כנסת שומרוניים ובמקביל התגלה בית הכנסת בדלוס שבו נמצאו כתובות המתוארכות למאה השניה לפנה"ס והם כנראה נלקחו מבית הכנסת השומרוני העתיק ביותר.[7]

קהילות יהודיות רומניטיות היו גם בדרום איטליה בקהילות כמו פוליה, קלבריה וסיציליה. כמו כל היהודים המקוריים של אזור דרום איטליה, שהיו בתקופה מסוימת חלק מהאימפריה הביזנטית, היו להם קשרים הדוקים עם קהילות דוברות היוונית של יוון היבשתית ושל קונסטנטינופול ומאוחר יותר לאימפריה העות'מאנית. יהודים אלה דיברו בעיקר יווניטיקה, יוונית-יהודית. במקרה זה היהודים השתלבו היטב בקהילה דוברת היוונית (הנוצרית) הרחבה יותר של דרום איטליה. אך ככל הנראה היה מקובל בכמה קהילות לדבר גם איטלקית-יהודית ולכן ליהודים אלה היו לעתים קרובות שמות עבריים או איטלקיים.[8][9][10]

במאה ה-12 נסע בנימין מטודלה ברחבי האימפריה הביזנטית ותיעד פרטים על קהילות יהודים בקורפו, ארטה, אפילון, פטרס, קורינתוס, תבאי, חלקיס, סלוניקי ודרמה. הקהילה הגדולה ביותר ביוון באותה תקופה הייתה בתבאי, שם מצא כ-2000 יהודים. הם עסקו בעיקר בצביעת בדים, אריגה, ייצור כלי כסף ובגדי משי. באותה תקופה הם כבר נודעו כ"רומניוטים".

במאות ה-14 וה-15 כבשו העות'ומאנים את יוון והבלקן ושלטו באזור כמעט 400 שנה. באותו הזמן התחזק הקשר בין הקהילות הרומניטיות שהיו ברחבי האימפריה העות'מאנית.

באנטוליה, היא אסיה הקטנה, חצי האי שבמערב טורקיה, היו קהילות יהודיות מאז תחילת הספירה. רוב הקהילות היו רומניטיות, דוברות יווניטיקה ולצידן קומץ קהילות קראיות מפוזרות.[11] בית הכנסת הרומניוטי הראשון הידוע, תחת השלטון העות'מאני, היה בית הכנסת 'עץ חיים' שבעיר בורסה, שנבנה ב-1324 בהיתר שנתן הסולטאן אורחאן.

ב-1453 כבש הסולטן מהמט השני את העיר קוסטנטינופול. נפילת העיר הונצחה בקינה עברית שכתב הפייטן בן הקהילה הרומניוטית, מיכאל בן שבתאי כהן בלבו, שחי בכרתים.[12] הסולטן מהמט השני רצה להפוך את קונסטנטינופול לבירתו החדשה וציווה לבנותה מחדש. אלא שהוא נתקל בעיר הרוסה כמעט לגמרי. כדי להחיות את העיר הוא החליט ליישב בה מוסלמים, נוצרים ויהודים מכל רחבי האימפריה שלו. תוך חודשים, רוב יהודי הרומניוטים של האימפריה, מהבלקן ומאנטוליה, רוכזו בקונסטנטינופול, שם הם היוו 10% מאוכלוסיית העיר. למרות שהמעבר לעיר היה כמעט כפוי ולא מבחירה הפכה הקהילה הרומניוטית לקהילה המשפיעה ביותר באימפריה במשך כמה עשורים, עד שמעמד זה יאבד לגל של מהגרים ספרדים.[11]

מספר הרומניוטים התחזק במהרה על ידי קבוצות קטנות של יהודים אשכנזים שהיגרו לאימפריה העות'מאנית בין השנים 1421 ו-1453.[30] בין מהגרים אלה היה הרב יצחק צרפתי, יהודי יליד גרמניה ממוצא צרפתי.[32] (צרפתי צרפתי, שפירושו "צרפתי"), שהפך לרב הראשי של אדירנה וכתב מכתב.


שבבית הכנסת הרומניוטי הראשון שנמצא תחת השלטון העות'מאני היה 'עץ חיים'

נוסח התפילה

ערך מורחב – נוסח הרומניוטים

ליהודים הרומניוטים נוסח תפילה ייחודי הקרוי נוסח הרומניוטים, המאופיין בקרבה לנוסח הארץ ישראלי הקדום.

לאחר הגעת מגורשי ספרד לאזורי הבלקנים, התערבבו העדות היהודיות השונות זו בזו, וכך נטמעו חלק מהרומניוטים בין היהודים הספרדיים. חלק מהקהילות הרומניוטיות שנשארו, כמו בקורפו ובסלוניקי, הושמדו על ידי הנאצים, בעוד שבני קהילות אחרות, כגון בני קהילת יהודי אלבניה, עלו לישראל ונטמעו בתוך הציבור היהודי הכללי. בשכונת אהל משה בנחלאות שבירושלים קיים עד היום בית כנסת של רומניוטים יוצאי יאנינה בשם "בית אברהם ואהל שרה לקהילת יאנינה". בלואר איסט סייד של ניו יורק, קיים בית כנסת קהילה קדושה יאנינה. בתי כנסת אלו שומרים על חלק מהפיוטים מהמחזור הרומניוטי והמנגינות של בני קהילת העיר יאנינה שביוון, אך מתפללים לפי נוסח הספרדים.


פירוט על הקהילות יש באתר של ויקישיבה, רומניוטים.

קהילת ארטה

סיפורה של קהילת ארטה (Arta) במערב יוון מובא באתר של הקהילה היהודית בניו יורק. היהודים הראשונים בעיר היו רומניוטים. הם באו מהערים קורינתוס ופטרס בחצי האי הפלופונסוס במהלך המאה ה-10. הם הגיעו לשם בעקבות גזרות שהוטלו עליהם במקומות מגוריהם ובשל ההרס שגרמו הפולשים הברבריים. כשבנימין מטודלה ביקר בעיר, בשנת 1173, הוא מצא בה קהילה יהודית של 100 משפחות. ראשי העדה היו רבי סולומון ורבי הרקלס. בעקבות מלחמות מקומיות יהודי העיר עברו בשנת 1246 לאי קורפו.

כאשר הביזנטים כבשו חזרה את העיר, שוקמה הקהילה היהודית והוקם בה בית כנסת בשם "Kehila Kedosha Tassavim". הוא היה בתוך האזור המבוצר של העיר (הקסטרו). היהודים ששבו מקורפו הקימו בית כנסת נפרד: בית הכנסת של בני קורפו, אשר בו התפללו לפי נוסח רומניוטי. הוקם בו גם בית מדרש.

בקרב יהדות בולגריה

היהודים הראשונים הגיעו לבולגריה במאה ה-2, לאחר הכיבוש הרומי של המדינה. ליד העיר ניקופול על שפת נהר הדנובה נמצאה מצבה של היהודים שכונו בשם Romagnotes. האתר מספר עוד, כי בעקבות בואם של יוצאי ספרד ויוצאי אשכנז, התערבו ביניהם הרומניוטים ולא נותרו יהודים שנהגו בהתאם למסורתם.[13]

עד שנת 1640 היו בסופיה בירת בולגריה שלוש קהילות נפרדות, שהעתיקה שבהן הייתה של Romagnotes. רבה של העיר איחד את שלוש הקהילות באותה שנה.[14]

הקהילה בארצות הברית

בשכונת צ'יינהטאון שבמנהטן נמצא בית כנסת ומוזיאון של יוצאי העיר יאנינה ביוון בשם קהילה קדושה יאנינה.[15] בבית הכנסת נערכות תפילות כנוסח הספרדים, תוך שמירה על קצת פיוטים מנוסח רומניא. ביקור במוזיאון מחייב תיאום מראש.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רומניוטים בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. 1 2 Romaniote Jews
  2. ↑ Romaniote Jews of Ioannina Greece, Lecture presented on August 15, 2006 at the International Jewish Genealogical Conference, ‏August 15, 2006
  3. ↑ Dalven. R, . 1971:426, 1971, עמ' 426
  4. ↑ Julia Krivoruchko, Judeo-Greek, Jewish Languages
  5. ↑ יהדות יוון, באתר ויקיפדיה
  6. 1 2 The Jewish community in Greece, the oldest community in Europe, EJP - European Jewish Press, ‏May 4, 2017
  7. ↑ Aron C. Sterk*, [https://static1.1.sqspcdn.com/static/f/784513/23609901/1380577434617/2.pdf LATINO-ROMANIOTES: THE CONTINUITY OF JEWISH COMMUNITIES IN THE WESTERN DIASPORA,]
  8. ↑ History of the Jews in Calabria
  9. ↑ History of the Jews in Apulia
  10. ↑ History of the Jews in Sicily
  11. 1 2 History of the Jews in Turkey
  12. ↑ MICHAEL BEN SHABВЕТАІ СOHEN BALBO ), [file:///C:/Users/amita/Downloads/5226-11069-1-SM.pdf A Hebrew Lament from Venetian Crete on the Fall of Constantinople]
  13. ↑ Jews in Bulgaria: A Brief Historical Account. OMDA. January 28, 2012
  14. ↑ Bulgaria Virtual Jewish History Tour. The Jewish Virtual Library
  15. ↑ The Kehila Kedosha Janina Synagogue and Museum
זרמים ביהדות
אורתודוקסים חרדים (חסידים • ליטאים • ספרדים • מודרניים) • דתיים לאומיים (חרדים לאומיים) • מסורתיים • חילונים • נאו-אורתודוקסים (מודרניים) מגן דוד
זרמים אחרים רפורמים • קונסרבטיבים (נאולוגים) • רקונסטרוקציוניסטים • התחדשות יהודית • חילונים-הומניסטים
תקופת בית שני פרושים • צדוקים • איסיים • בייתוסים • תרפויטים • נצרות קדומה
ימי הביניים והעת החדשה המוקדמת רבניים • קראים • שבתאים • פרנקיסטים