אלבניה

המונח "אלבני" מפנה לכאן. לערך העוסק בעיר במדינת אוסטרליה המערבית באוסטרליה, ראו אלבני (אוסטרליה המערבית).

רפובליקת אלבניה
Republika e Shqipërisë

דגל סמל
הבירה טירנה
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
מוטו לאומי	את, אלבניה, מעניקה לי כבוד, קראו לי אלבני
המנון לאומי	"אל הדגל" המנון אלבניה
ממשל
משטר	רפובליקה
ראש המדינה	נשיא אלבניה
נשיא אלבניה	בג'רם בגג'
ראש הרשות המבצעת	ראש ממשלת אלבניה
ראש ממשלת אלבניה	אדי רמה
שפה רשמית	אלבנית
עיר בירה	טירנה 41°20′N 19°48′E / 41.333°N 19.800°E / 41.333; 19.800 (והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת	האספה הלאומית
רשות שופטת	Supreme Court of Albania, Constitutional Court of Albania
גאוגרפיה
יבשת	אירופה
שטח יבשתי[1]	28,748 קמ"ר (145 בעולם)
אחוז שטח המים	2.3%
אזור זמן	UTC +1
היסטוריה
הקמה	כמדינה פדרלית
- עצמאות - תאריך	מהאימפריה העות'מאנית 28 בנובמבר 1912
ישות קודמת	אלבניה (1946–1992) הרפובליקה הסוציאליסטית העממית של אלבניה
דמוגרפיה
אוכלוסייה[2] (הערכה 1 בינואר 2026)	2,761,351 נפש (144 בעולם)
צפיפות	96.05 נפש לקמ"ר (120 בעולם)
דת	אסלאם (50.67%) נצרות (16.02%) אחרים/לא מוצהרים (15.93%) אי-דת (17.38%)[3]
אוכלוסייה לפי גיל[4] בגיל 0–14 16.84% בגיל 15–24 12.77% בגיל 25–54 40.54% בגיל 55–64 12.93% בגיל 65 ומעלה 16.92%
כלכלה
תמ"ג[5] (2024)	27.18 מיליארד דולר (113 בעולם)
תמ"ג לנפש	9,842 דולר (102 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי[6] (2023)	0.810 (71 בעולם)
מדד ג'יני	30.8 (נכון ל־2019)
מטבע	לק‏ (ALL)
בנק מרכזי	בנק אלבניה
שונות
סיומת אינטרנט	al.
קידומת בין־לאומית	355
www.kryeministria.al/en/
(למפת אלבניה מוגדלת)   טירנה בראט שקודרה דורס הים היוני הים האדריאטי יוון מקדוניה הצפונית קוסובו מונטנגרו אלבניה (למפת אלבניה רגילה)   טירנה בראט שקודרה דורס הים היוני הים האדריאטי יוון מקדוניה הצפונית קוסובו מונטנגרו אלבניה

רפּוּבְּלִיקַת אַלְבַּנְיָה (באלבנית: Republika e Shqipërisë, [ɾɛpuˈblika ɛ ʃcipəˈɾisə]^[א]) ובקיצור אַלְבַּנְיָה (באלבנית: Shqipëri/Shqipëria; באלבנית גגית (אלב'): Shqipni/Shqipnia/Shqypni/Shqypnia) היא מדינה בדרום-מזרח אירופה. אלבניה גובלת במדינות מונטנגרו בצפון, קוסובו בצפון-מזרח, מקדוניה הצפונית במזרח, יוון בדרום, וחוף הים האדריאטי במערב. רוב אזרחי אלבניה הם מוסלמים-סונים, ומיעוטם הם נוצרים-רומים-קתולים או נוצרים-אורתודוקסים-מזרחיים. אלבניה היא גם חברה בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי. אלבניה היא מולדת העם האלבני. עיר בירתה היא טירנה. בשנת 2009 הצטרפה אלבניה לברית נאט"ו.

היסטוריה

בעת העתיקה הייתה אלבניה חלק מאפירוס ואיליריה וישבו בה שבטים אילירים ותראקיים שהגיעו לאזור הבלקן. במאה ה-2 לפנה"ס נכבשה איליריה בידי הרומאים, ובמרוצת המאות שלטו באזור עמים שונים, ביניהם הביזנטים, הנורמנים, הוונציאנים והסלאבים.

האלבנים כקבוצה אתנית נזכרים לראשונה במאה ה-11 בכתביו של מיכאל אטאליאטס, כרוניקן בן המאה ה-11, המזכיר קבוצה בשם זה בנפת דיראכיון (דורס של ימינו) באימפריה הביזנטית.

בשנת 1479 כבשה האימפריה העות'מאנית את אזור אלבניה של ימינו, ו-500 שנות שלטונם באזור הביאו להתאסלמות רוב האלבנים.

במהלך המאה ה-19 התנהלה האימפריה העות'מאנית בסלחנות כלפי האלבנים ואפשרה להם ליהנות מזכויות שלא היו לעמים אחרים ברחבי האימפריה. אלבנים מוסלמים השתלבו בתפקידים שונים בצבא ובשלטון העות'מאני, וכן כיהנו 40 וזירים גדולים ממוצא אלבני. עם זאת, בתחילת המאה ה-20 ביקשו האלבנים להתנתק כמעט לגמרי מהאימפריה והעות'מאנים סירבו להעניק להם זכויות מיוחדות מעבר למה שכבר השיגו.^[7] בעקבות זאת מרדו האלבנים בשנת 1909 ושוב בשנת 1910.^[8][9] ביוני 1911 הקימו האלבנים ממשלה זמנית.^[10]

השנים הבאות עוצבו במסגרת מלחמת הבלקן הראשונה, שבה ביקשו מדינות הבלקן להשתלט על שטחי האימפריה העות'מאנית באירופה ("רומליה"). באוקטובר 1912 פלשה סרביה לאלבניה וכבשה את כל צפון אלבניה ובהמשך גם חלקים ממרכזה.^[11] בתגובה הכריזו האלבנים ב-28 בנובמבר 1912 על עצמאותם ועל נייטרליות במלחמה בין העות'מאנים ומדינות הבלקן.^[12] למוחרת כבשה סרביה את דורס והכריזה על אזורי אלבניה שכבשה כמחוז בממלכת סרביה. יוון כבשה שטחים בדרום אלבניה לעצמה^[13][14] ואף הטילה מצור על ולורה החל מדצמבר 1912. במקביל, מונטנגרו הטילה מצור על שקודרה, שנכבשה באפריל 1913. לאור כיבוש חלקים נרחבים מאלבניה, נלחמו האלבנים בפעילות גרילה לצד העות'מאנים במטרה לשחרר את ארצם. בלחץ המעצמות אוסטריה ואיטליה שדרשו שאלבניה תהיה עצמאית וגדולה כמנע בפני השאיפות הסרביות להשתלט עליה, נקבע בהסכם לונדון שאלבניה תהיה עצמאית וכך סרביה ומונטנגרו נאלצו לסגת משטחיה.

בראשית מלחמת העולם הראשונה כבשה איטליה את ולורה. ביוני 1915 נכנסו כוחות של סרביה ומונטנגרו וכבשו חלקים של אלבניה.^[15] ביוני 1920 החל כוח של 10,000 מתנדבים אלבנים, בפיקודו של צ'אזים קוצולי, לצור על ולורה ולאחר כשלושה חודשים הסכימה איטליה להסיג את כוחותיה מהעיר, וויתרה על דרישותיה לריבונות בה.

בשנת 1925 נעשה אהמט זוגו נשיא וב-1928 הכריז על עצמו למלך זוג הראשון. בשנת 1939 פלשה איטליה הפשיסטית לאלבניה והמלך זוגו נמלט מן המדינה. אלבניה הפכה למדינת חסות איטלקית, ובמדינה הוקמה ממשלת בובות. בשנת 1943 נכנעה איטליה הפשיסטית לבעלות הברית, ובתגובה כבשה גרמניה הנאצית את איטליה וגרורותיה. גם אלבניה הפכה למדינת חסות גרמנית, עד לשחרורה בנובמבר 1944.

לקראת סיום מלחמת העולם השנייה תפס את השלטון מנהיג הפרטיזנים, הקומוניסט אנוור הוג'ה, והנהיג משטר קומוניסטי רודני. שמה של אלבניה הוסב ב-1946 ל"הרפובליקה העממית של אלבניה" ומ-1976 עד לראשית שנות ה-90 היא נקראה "הרפובליקה העממית הסוציאליסטית של אלבניה". מחשש לפלישה הורה הוג'ה על בניית יותר מ-700,000 בונקרים באלבניה. המשטר נאבק בדתות, וכנסיות ומסגדים הוחרבו.^[16] המדינה הייתה בקשרים הדוקים עם ברית המועצות וסין, אך במשך השנים נוצר קרע בין המדינות והאלבנים ניסו לעצב גרסה חדשה של קומוניזם, תוך שהם מבודדים עצמם משאר אומות העולם. הוג'ה שלט במדינה במשך למעלה מארבעים שנה, עד מותו ב-1985.

ב-1981 ננקטו צעדים לפיתוח אלבניה, ואלה הואצו אחרי מותו של הוג'ה. במרץ 1990, בעקבות התסיסה במדינות הקומוניסטיות, פקד את אלבניה גל של הפגנות ושביתות, שבישרו את תחילתן של רפורמות כלכליות גם במדינה זו. בינואר 1991 בלנדי פווזיו החל להוציא לאור עיתון שלא קשור למפלגה הקומוניסטית, לראשונה לאחר 70 שנות שלטון קומוניסטי. במרץ 1991 התקיימו במדינה בחירות רב-מפלגתיות, אך בהן עדיין ניצחו הקומוניסטים והועלו חשדות לגבי זיופן.^[17] מקץ שנה נוספת, ב-1992, התקיימו בחירות חדשות, שבהן זכתה האופוזיציה הרפורמיסטית בהנהגת המפלגה הדמוקרטית, הוקמה ממשלה רב-מפלגתית, והחל תהליך של הפרטת חברות ממלכתיות והחזרת אדמות לאיכרים. כמו כן, חודשו היחסים הדיפלומטיים עם מדינות המערב.

בשנות ה-90 החלו להיות נפוצות במדינה תרמיות פירמידה שסחפו את התושבים בהבטחות להתעשרות מהירה. ההשקעות התבררו כתרמית רחבת היקף ובתחילת 1997 התמוטטות מזימת הפירמידה הביאה חורבן כלכלי על המדינה, לאחר שאזרחים רבים הפסידו את כל חסכונותיהם. תושבים נזעמים פרצו למחסני נשק ותחמושת ממשלתיים, גנבו כמיליון רובים, ופתחו במהומות.^[18] עקב כך השתרר באלבניה מצב של כאוס. מרכזי הערים הפכו לאזור של ירי פראי באוויר, ואזרחים תמימים רבים קיפחו בשל כך את חייהם. המפלגה הסוציאליסטית (לשעבר הקומוניסטית) עלתה לשלטון. המהומות הופסקו רק בהתערבות של כוח בין-לאומי בחסות איטלקית, שהצליח להשיב מעט סדר למדינה.^[18]

בבחירות שהתקיימו במדינה ביוני 1997, ממשלת הימין המרכזי בראשותו של סאלי ברישה, שהיה לו חלק בשערוריית השחיתות של תרמית הפירמידה, ירדה מהשלטון והחלה מלחמת האזרחים האלבנית. במקומה עלתה לשלטון קואליציה סוציאליסטית בראשותו של פאטוס נאנו, קומוניסט לשעבר. אולם המהומות לא שככו, ובספטמבר 1998, אחרי ההתנקשות בחייו של עזם האג'דארי, תומך נלהב של ברישה, נאלץ גם נאנו לפרוש מכהונתו, כשהוא מפנה את מקומו לפנדלי מג'קו.

בראשית 1999 פרצה באזור מלחמת קוסובו, במהלכה נמלטו רבבות פליטים מחבל קוסובה, אז בשליטה סרבית, לאלבניה. לפי הערכות מסוימות מספרם הגיע ל-300,000, כ-10% מהאוכלוסייה הכללית.^[18]

פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של אלבניה

צורת השלטון באלבניה היא רפובליקה פרלמנטרית. הגוף המחוקק העליון הוא "האספה הלאומית" ובה 140 צירים. הנשיא נבחר על ידי האספה הלאומית, וראש הממשלה ממנה את שריו בכפוף לאישור הנשיא.

במשך 45 שנה התקיים באלבניה משטר טוטליטרי, משנת 1945–1946 ועד 1990–1991. לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי החלה תקופת המעבר לדמוקרטיה אשר נמשכת יותר מ-30 שנה. המעבר הפוליטי באלבניה התרחש בפתאומיות, ועדיין נותרו בעיות עמוקות בנוגע לממדים מרכזיים של הדמוקרטיה: ישנם קשיים באבטחת קיום בחירות חופשיות והוגנות לכלל האזרחי וחסרה אזרחות פעילה ומעורבת המאפיינת דמוקרטיה מהותית.^[19] מחקר משנת 2024 שבחן את מצב חופש העיתונות הצביע על קיומם של צנזורה עצמית, אינטרסים פוליטיים וריכוז בעלות בתקשורת וליקויים ביישום המסגרת המשפטית המשפיעים לרעה על הדמוקרטיה במדינה.^[20](הקישור אינו פעיל)

אלבניה מסווגת כ"משטר היברידי" או "מדינה חופשית חלקית" על ידי מוסדות בין לאומיים כמו Freedom House. דו"ח Freedom House משנת 2023 סיווג את אלבניה כמשטר היברידי במעבר, והעריך את רמת הדמוקרטיה ב-3.79 מתוך 7 נקודות.^[19](הקישור אינו פעיל)

חלוקה אדמיניסטרטיבית

ערך מורחב – מחוזות אלבניה

מבחינה אדמיניסטרטיבית, אלבניה הייתה מחולקת לנפות (אנ'). בשנת 1991 אלבניה חולקה למחוזות. משנת 2000 אלבניה מחולקת רשמית ל-12 מחוזות. המחוזות מחולקים למספר עיריות.

• בראט (Beratit)
• דיבר (Dibër)
• דורס (Durrës)
• אלבסן (Elbasan)
• פייר (Fier)
• ג'ירוקסטרה (Gjirokastër)
• קורצ'ה (Korçë)
• קוקס (Kukës)
• לז'ה (Lezhë)
• שקודרה (Shkodër)
• טירנה (Tirana)
• ולורה (Vlorë)

גאוגרפיה

אלבניה ממוקמת בדרום מזרח אירופה וגובלת במקדוניה הצפונית, קוסובו, מונטנגרו ויוון.

רוב שטח אלבניה הררי ושני שלישים מפני השטח הם למעלה מ-1,000 מטרים מעל גובה פני הים. באלבניה מספר הרים, הבולטים שבהם הם גולבקרוב, יזרצה ואפירוס. במערב אלבניה יש שפלת חוף פורייה. מקווי המים של אלבניה הם אגם אוחריד, אגם פרספה ואגם שקודרה.

כלכלה

על פי נתוני אינדקס מורכבות המסחר של 2022, אלבניה נמצאת במקום ה-77 מתוך 133 מדינות.^[25]

לפי נתוני המכון לסטטיסטיקה של אלבניה, עמד שיעור האבטלה על 13.5% בשנת 2010. שיעור האבטלה ירד ב-2020 ל-12%, ב-2021 ל-11% ומשנת 2022 עד 2024 עומד שיעור האבטלה על 10%.^[26](הקישור אינו פעיל)

תחומי התעשייה האלבנית העיקריים הם עיבוד מזון, טקסטיל, עץ, נפט, מלט, כימיקלים, כרייה, מתכות ואנרגיה הידרואלקטרית. החל משנת 1928 מבוצעת הפקת נפט באזור העיר פאטוס.

תוצרי המשק החי באלבניה הם מוצרים מן החי - בשר בקר, בשר כבש, בשר חזיר, בשר עוף ובשר עז, וכן חלב וביצים. התוצרים העיקריים של החקלאות באלבניה הם חיטה, תירס, סלק סוכר, תפוח אדמה, ירקות וענבים.

אלבניה מייבאת מכונות, מוצרי מזון, כימיקלים, וטקסטיל מאיטליה, בולגריה, יוון, טורקיה, גרמניה ומקדוניה הצפונית בשווי של 4.625 מיליארד דולר. אלבניה מיצאת טקסטיל, נעליים, אספלט, מתכות, עופרת, נפט גלמי, ירקות, פירות וטבק לאיטליה, יוון, גרמניה, הולנד, בלגיה וארצות הברית בשווי של 1.210 מיליארד דולר.

דמוגרפיה

באלבניה חיים כ-2.8 מיליון איש. תוחלת החיים באלבניה עומדת על 80.5 שנים לאישה ו-77.4 שנים לגבר. שיעור הפריון הוא 1.6 צאצאים לאישה.

חלוקה אתנית

האוכלוסייה ברובה היא ממוצא אלבני (85%), וישנם 9 מיעוטים במדינה: ארומנים, יוונים, בולגרים, בוסניאקים, מקדונים, מונטנגרואים, צוענים, סרבים ומצריים-בלקנים.

המיעוט היווני באלבניה (אנ') נמצא בעיקר בדרום המדינה (באזור צפון אפירוס). אוכלוסייתו מוערכת בכ-300 אלף אנשים על-ידי ממשלת יוון, אולם גורמים אחרים מעריכים את האוכלוסייה בכ-200 אלף.^[29] אזרחים אלבנים ממוצא יווני הקימו את ארגון אומונויה שפועל למען זכויות מיעוטים ליוונים ולקבלת אוטונומיה באזור. מפלגת האיחוד למען זכויות אדם (אנ') פועלת בפרלמנט האלבני למען המיעוט היווני.

דתות

אלבניה היא מדינה חילונית. החברה האלבנית מחולנת מאוד וישנה הפרדה מוחלטת בין דת למדינה. ממורשת השלטון הקומוניסטי יש באלבניה שיעור ניכר של אתאיסטים מוצהרים וחסרי השתייכות דתית, וגם רוב המוסלמים באלבניה רחוקים מאדיקות ומייחסים לדתם הרשמית חשיבות מעטה.

התפלגות דתית – 50.67% הם מוסלמים סונים, 16.02% הם נוצרים (מתוכם 8.39% קתולים, 7.23% יוונים אורתודוקסים ו-0.4% פרוטסטנטים), 13.83% חסרי דת ו-3.55% אתאיסטים.

יהדות אלבניה

ערך מורחב – יהדות אלבניה

במאה ה-16 הגיעו לאלבניה יהודים ממגורשי ספרד. ב-1930 חיו בה כ-200 יהודים בלבד. השואה באלבניה התחוללה בהיקף קטן יחסית. למדינה הגיעו כאלפיים פליטים יהודים מגרמניה, אוסטריה, וצ'כוסלובקיה וצורפו אליה טריטוריות של יוגוסלביה, ויחד עם היהודים האלבנים מצאו מקלט אצל משפחות מקומיות ובקרב הפרטיזנים, לאחר שהמדינה נכבשה על ידי גרמניה הנאצית ב-1943.

בתקופת מלחמת העולם השנייה חיו במדינה כמה מאות בודדות של יהודים. אלבניה הייתה האומה היחידה באירופה שבה רוב האוכלוסייה היה מוסלמי באותה תקופה.^[30](הקישור אינו פעיל) עם הכיבוש הגרמני סירבו האזרחים האלבניים לציית לצו הכובש למסור את רשימות היהודים שהתגוררו בגבולות המדינה. זרועות השלטון השונות אף סיפקו למשפחות יהודיות רבות מסמכים מזויפים שסייעו להן להיטמע בין שאר אזרחי אלבניה. הרשויות המקומיות האלבניות שיתפו פעולה בחשאי כדי להעביר יהודים לקוסובו ולסרב למסור רשימות של יהודים לכוחות הכיבוש. האלבנים גם נתנו מקלט לפליטים היהודים שהגיעו אליה מגרמניה, אוסטריה, סרביה, יוון ויוגוסלביה. אלבנים רבים הסתירו יהודים בבתיהם, תוך סיכון ניכר, ולעיתים גם דאגו להנפיק להם תעודות זהות מזויפות עם שמות מוסלמיים. סייע בכך ה"בסה", קוד הכבוד המסורתי שיש בו מרכיב מרכזי של הכנסת אורחים.^[31][32] לפי ההערכות, היו באלבניה 1,800 יהודים עם תום המלחמה, פי שבעה ממספרם ב-1939. בספטמבר 1946 כשנה לאחר המלחמה, נותרו בה 157 יהודים, זאת לאחר שהפליטים, בייחוד אלה שבאו מיוגוסלביה, שבו לביתם.

חלק קטן מהאוכלוסייה האלבנית שיתפו פעולה עם השלטונות הנאציים, בעידוד המופתי הירושלמי חג' אמין אל-חוסייני, והצטרפו לדיוויזיית אס אס הררית ה-21. דייווזיה זו איתרה כמאתיים יהודים והסגירה אותם לידי הנאצים. יהודים אלה נרצחו.^{[דרוש מקור]}

האלבנים הצילו כמעט את כל האוכלוסייה היהודית המקומית ומצאו מחסה לאלפי פליטים יהודים שהגיעו מטריטוריות שכנות ומרוחקות.^[33](הקישור אינו פעיל) אלבניה הייתה המדינה היחידה תחת שלטון גרמני שמספר היהודים גדל בה בתקופת המלחמה.^[31][32] זאת בין היתר בשל המיעוט המספרי של היהודים והקושי לאתר חלק מהם בשטח הטופוגרפי ההררי ובכפרים המרוחקים. לצד זה ניתן למנות אינטרסים של נושאי תפקידים – הן אלבניים והן גרמניים ואת הצורך של הגרמנים להיעזר בכוחות מקומיים שהיו חסרי מוטיבציה ומיומנות צבאית וניצלו את המצב לתועלתם.^[34]

רוב יהודי אלבניה היגרו עם עליית הקומוניזם. כ-300 נשארו בה עד תחילת שנות ה-90. ב-1991 הותר לשארית הקהילה היהודית להגר ורובם המכריע עלו לישראל. ב-1991 כוננו קשרים דיפלומטיים בין אלבניה לישראל.

תרבות

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: אלבניה
מדריך למטייל בוויקימסע: אלבניה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אלבניה

• אתר האינטרנט הרשמי של אלבניה (באלבנית ובאנגלית)
• אתר הפרלמנט האלבני
• נשיאות אלבניה
• היסטוריה (באנגלית)
• אלבניה, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
• מידע על אלבניה בקטלוג הספרייה הלאומית
• מוסלמים אלבנים שהצילו יהודים בשואה, באתר יד ושם
• זאב בן אריה, ‏המרפסת של אירופה: רצועת החוף של דרום אלבניה, באתר GoTravel
• אלבניה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כרמית וייס, ‏מסלול מקיף באלבניה: צפון אלבניה והאלפים האלבניים, באתר GoTravel

ביאורים

הערות שוליים

מדינות אירופה
מדינות ריבוניות	אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן 1 • איטליה • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה 2 • בולגריה • בלגיה • בלארוס • בוסניה והרצגובינה • גאורגיה 1 • גרמניה • דנמרק • הולנד • הונגריה • הממלכה המאוחדת • הרפובליקה הצ'כית • ותיקן • טורקיה 1 • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונקו • מונטנגרו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סן מרינו • סלובניה • סלובקיה • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צרפת • קזחסטן 1 • קפריסין 2 • קרואטיה • רומניה • רוסיה 1 • שוודיה • שווייץ
חבלי ארץ "לא מוכרים"	אבחזיה • דרום אוסטיה • טרנסניסטריה • קוסובו • צפון קפריסין 2
שטחים תלויים	אולנד • אקרוטירי ודקליה 2 • איי פארו • גיברלטר • גגאוזיה • גרנזי • יאן מאיין • ג'רזי • האי מאן • סבאלברד
הערות	1 חלק משטח המדינה נמצא באסיה. 2 מבחינה גאוגרפית נמצאת באסיה, אך נחשבת חלק מאירופה מסיבות היסטוריות.

מדינות הבלקן
אלבניה • בוסניה והרצגובינה • בולגריה • טורקיה • יוון • מונטנגרו • מקדוניה הצפונית • סלובניה • סרביה • קוסובו • קרואטיה • רומניה

מדינות ואזורים לחופי הים התיכון
מדינות ריבוניות	איטליה • אלבניה • אלג'יריה • בוסניה והרצגובינה • טורקיה • יוון • ישראל • לבנון • לוב • מונקו • מונטנגרו • מלטה • מצרים • מרוקו • סוריה • סלובניה • ספרד • צרפת • קפריסין • קרואטיה • תוניסיה
טריטוריות חסות של הממלכה המאוחדת	אקרוטירי ודקליה • גיברלטר
טריטוריות לא עצמאיות	הרשות הפלסטינית • צפון קפריסין

הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי
חברות	אפגניסטן • אלג'יריה • צ'אד • מצרים • גינאה • אינדונזיה • איראן • ירדן • כווית • לבנון • לוב • מלזיה • מאלי • מאוריטניה • מרוקו • ניז'ר • פקיסטן • תימן • ערב הסעודית • סנגל • פלסטין (מיוצגת על ידי אש"ף) • סודאן • סומליה • תוניסיה • טורקיה • בחריין • עומאן • קטר • איחוד האמירויות הערביות • סיירה לאון • בנגלדש • גבון • גמביה • גינאה ביסאו • אוגנדה • בורקינה פאסו • קמרון • קומורו • עיראק • המלדיביים • ג'יבוטי • בנין • ברוניי • ניגריה • אזרבייג'ן • אלבניה • קירגיזסטן • טג'יקיסטן • טורקמניסטן • מוזמביק • קזחסטן • אוזבקיסטן • סורינאם • טוגו • גיאנה • חוף השנהב • סוריה
מדינות משקיפות	בוסניה והרצגובינה • הרפובליקה המרכז-אפריקאית • קפריסין הצפונית • תאילנד • רוסיה
ארגונים משקיפים	הליגה הערבית • האו"ם • המדינות הבלתי-מזדהות • האיחוד האפריקאי • הארגון לשיתוף פעולה כלכלי