התגלויות ישוע לתלמידיו לאחר תחייתו הן, לפי האמונה הנוצרית המתוארת בברית החדשה, שורת מפגשים בין ישו, ששב לחיים לאחר מותו בצליבה, לבין מאמיניו[1]. ישו נגלה למרים המגדלית ולאחד-עשר שליחיו, ואף הניח לתומאס הקדוש לחטט בפצעיו כדי להראות שהוא נוכח בגופו. הוא נראה שלא בגופו לפאולוס על הדרך לדמשק. המסורת הנוצרית רואה בהתגלויות אלו הוכחה לכך שישו שב בגופו מן המתים באורח נסי, וראיה למעמדו האלוהי והגואל. כנסיות מסורתיות ופונדמנטליסטיות מוסיפות לקבל את כתבי הקודש בצורה מילולית, בעוד שכנסיות ליברליות מפרשות תיאורים אלה כחוויות שבחזון.
רקע
האמונה בתחייה מהמתים בגוף חומרי (בשר ודם) הייתה תופעה שולית ביהדות של תקופת בית שני, כלומר, היהדות בזמנו של ישו[2]. הרעיון של תקומה כלשהי מן המתים מופיעה בצורה ברורה לראשונה, בספר דניאל, מן המאה השנייה לפני הספירה, אך שם היא מתייחסת יותר לאמונה בתחיית הנשמה בלבד[3]. כמה מאות שנים לאחר מכן כותב ההיסטוריון היהודי יוספוס פלביוס (יוסף בן מתיתיהו), בן תקופתו, פחות או יותר, של שאול השליח (פאולוס), שהאיסיים האמינו שהנשמה הנה בת אלמוות, כך שבעוד שהגוף חוזר להיות עפר ואפר, הנשמה מגיעה לאותו מקום התואם לאופיו המוסרי של הנפטר, כלומר האם היה צדיק או רשע[4]. זו, על פי הבשורות, הייתה גם עמדתו של ישו, שעליה הגן בלהט בוויכוחיו עם הצדוקים בבשורת מרקוס י"ב 25-24[5], וכן בבשורת לוקס כ' 34–36[6].
היוונים לעומת זאת, החזיקו זמן רב בדעה שאדם הראוי לשבח, יכול להיות מוקם לתחייה לאחר מותו כאל (תהליך האפותאוזיס - האלהה של בני אנוש)[7]. יורשיו של אלכסנדר הגדול הפכו רעיון הזה לידוע ומפורסם מאוד ברחבי המזרח התיכון, במיוחד באמצעות הטבעת מטבעות הנושאות את דמותו - זכות שנשמרה בעבר לאלים בלבד - ולמרות שהייתה במקור זרה לרומאים, גם הם אימצו דוקטרינה זו במהרה על ידי קיסרים למטרות תעמולה פוליטית[7]. לפי התאולוגיה של האפותאוזיס בקיסרות הרומית, גופו הארצי של הקיסר שנפטר לאחרונה נעלם, והוא מקבל במקומו גוף אלוהי חדש במקומו, ואז נראה על ידי עדים אמינים[8]; לפיכך, בסיפור הדומה להופעות ישו לאחר התקומה מן המתים בבשורות ולמינוי התלמידים לשליחותם, ירד רומולוס, מייסד רומא, מהשמיים, לפני שנלקח למרומים על ענן, כדי להורות לעד מסוים להעביר מסר לרומאים בדבר גדולתה העתידית של העיר ("הכריזו לרומאים על רצון השמיים שרומא שלי תהפוך לבירת העולם ...")[9].
קורותיו של ישו הקם לתחייה מהמתים, מתועדות על ידי מקורות כתובים הקדומים ביותר - אמונת "קהילות המאמינים הקדומות" כמו: האיגרת הראשונה אל קורינתים ט"ו 8-3[10]; שאול השליח באיגרת הראשונה אל הקורינתיים ט"ו 8[11] והאיגרת השנייה אל הקורינתיים י"ב 2–4[12], מהווים תיעוד לאירועי הילקחות לשמים ו"כניסה לגן עדן"[13]. התפיסה של "תחייה פיזית של הגוף" לא הייתה חיונית לראייה בחזון של ישו הקם לתחייה. אך בנטייה הכללית של ספרות הברית החדשה המאוחרת יותר, מודגש טבעה הפיזי של התחייה[14]. ניתן לקשור התפתחות זו לאופייה המשתנה של הקהילה הנוצרית: שאול השליח (פאולוס) כמו תלמידיו וחסידיו הקדומים ביותר של ישו היו יהודים כולם. יהדות תקופת הבית שני הדגישה את חיי הנשמה; בעוד שכותבי הבשורה, בכנסייה היוונית-רומאית האלילית הדגישו במקום זאת את האמונה של חיי נצח בגוף פיזי[15]. לפי הבשורות, כפי שהן ידועות לנו היום, ישו מת, נקבר, גופתו נעלמת, תוך עדות של עדים רבים למציאתו של הקבר הריק. ישו מופיע לאחר מכן בגוף פיזי נצחי, אך שונה, עם היכולת להופיע ולהיעלם כרצונו, כמו מלאך אלוהים, ולחזור לשמיים המשמשים כמקום מושבו ליד כס הכבוד, ליד הגבורה, כראוי לו[16].
התייחסות מקראית
חסידיו היהודים-משיחיים הראשונים של ישו
הדיווח המוקדם ביותר על סדר הופעותיו של ישו לאחר תחייתו מהמתים מצוי באיגרתו הראשונה של שאול לקורינתים.[17] שם מצוי פירוט, בסדר כרונולוגי, של הופעותיו של ישו. הראשונה בפני שמעון כיפא (פטרוס), אחר כך ל"שנים העשר", ואז לחמש מאות בבת אחת, ואז ליעקב (ככל הנראה יעקב אחיו של ישו), ואז לכל השליחים, ואחרון לשאול התרסי השליח (פאולוס) בעצמו[17]. שאול אינו מזכיר את הופעותיו של ישו לאחר קומו מן המתים בפני נשים, פרט ל"אחיות "הכלולות בין החמש מאות מקורות אחרים של הברית החדשה אינם מזכירים הופעה בפני חמש מאות אנשים.[17] קיימת הסכמה כללית כי הרשימה היא לפני אגרותיו של שאול השליח - היא מכונה לעיתים קרובות קטכיזם של הכנסייה הקדומה - אך פחות מכך עד כמה הרשימה שייכת למסורת ועד כמה היא שייכת לשאול השליח (פאולוס): מרבית החוקרים מרגישים ששמעון כיפא (פטרוס) ושנים העשר הם מקוריים, אך לא כולם מאמינים כך לגבי הופעתו לפני החמש מאות, יעקב ו"כל שאר השליחים"[11][18].
איגרותיו של שאול השליח
באמצעות הטענה שישו הופיע בפניו באותה צורה שבה התגלה בפני שמעון כיפא, יעקב והאחרים שהכירו את ישו בחייו, מחזק שאול את טיעונו להיותו בעל סמכות הזה לזו של כל שליח אחר[19]. באיגרת אל הגלטיים א' 11–12 הוא מסביר כי הוא חווה התגלות של ישו בפניו[20][21]. באיגרת השנייה לקורינתים י"ב 2–4 הוא מספר לקוראיו על עלייתו לרקיע השלישי, מבלי שידע האם עלה בגופו או ברוחו בלבד[12][22]. במקום אחר באגרות מדבר שאול על"תהילה על ה"אור" ועל "פניו של ישו המשיח", ובעוד שהשפה מעורפלת במקצת, ניתן לראות שהוא ראה את ישו נעלה, ומושבו ליד על כס הכבוד בשמים לימין הגבורה, אלוהים[22].
שאול מציין שאותו הגוף הנוכחי של ישו הוא בגוף אחר, גוף תפארה, גוף שאינו בשרי - עולמי. באיגרתו לפיליפיים מתאר שאול כיצד ישו הקם לתחייה לבש גוף חדש, שונה לחלוטין מזה שהיה לו כשגופו היה כ"מראהו של אדם". שאול מציין שכאשר המשיח יחזור הוא "יהפוך את גופנו השפל לגוף תפארה נצחי", כאשר זו מטרת העל של החיים המשיחיים[23].
בשורות ומעשי השליחים
הבשורה של מרקוס (נכתבה בערך בשנת 70 לסה"נ) לא הכילה בגרסה המקורית שהסתיימה במרקוס ט"ז 8, הופעות של ישו שלאחר תחיית המתים. יחד עם זאת ראוי לציין כי במרקוס ט"ז 7 מצוין שהנשים שבאו לקבר ראו בחור עוטה בגדים לבנים שיושב מימין ואשר מורה להן לומר לתלמידים ולשמעון פטרוס שישו קם לתחייה והוא עתיד לפגוש אותם שוב בגליל.
נהוג לחשוב שמחבריהם של בשורת מתי (בערך בין השנים 80 ל-90 לספירה) ובשורת לוקס וספר מעשי השליחים (שתיהן מיוחסות לאותו מחבר לוקס, המתוארך בדרך כלל בסביבות 80–90 לספירה) התבססו בתיאור חייו, פועלו ותורתו של ישו על הבשורה של מרקוס[24][25]. כתוצאה מכך הם נבדלים באופן ניכר לאחר תיאור הקבר הריק כמתואר בבשורת מרקוס ט"ז 8.
בבשורת מתי מתוארת אותה הופעה לפני מרים המגדלית ו"מרים האחרת" בקבר, המתוארת בקצרה בבשורת מרקוס ובבשורת במתי כ"ח 1–10[26]. בתיאור זה של בשורת מתי, מי שהוגדר "כבחור לבוש לבן" בבשורת מרקוס, מוגדר כאן בפירוש כמלאך ה' שירד מן השמים, שציווה עליהן למהר וללכת אל התלמידים ולומר להם שישו יפגוש אותם בגליל. כמו כן מתואר שישו פגש אותן לאחר מכן, ברכן לשלום, והן אחזו ברגליו והשתחוו לו. כמו כן מתארת בשורת מתי הופעה השנייה, המבוססת על בשורת מרקוס ט"ז 7, לפני כל התלמידים על ההר בגליל. שם ישו מודיע להם כי ניתן לו השלטון על השמים ועל הארץ, והוא מצווה על התלמידים לבשר את הבשורה לעולם כולו, וללמד את כל מה שהוא לימד אותם[27].
בשורת לוקס מזכירה ומחזקת את ההופעה שמתוארת בבשורות מרקוס ומתי לפני הנשים בלוקס כ"ד 7[28], אם כי הפרטים מתוארים מזווית שונה במקצת, כאשר המיקום לפגישה תואר בירושלים ולא בגליל. והנשים המתוארות הן מרים המגדלית, מרים אם יעקב, יוחנה ונשים אחרות ששמן לא צוין[29].
כמוכן מתוארת בבשורת לוקס בפרק כ"ד 13–32, הופעה של ישו לאחר תקומתו מהמתים לפני שני תלמידים, קליופס ותלמיד אחר ששמו לא נזכר, כאשר היו בדרכם מירושלים לעמאוס[30]. לוקס מדווח בבשורתו בפרק כ"ד על הופעה בפני פטרוס (עליו דיווחו שאר השליחים), ואחד עשר התלמידים שנותרו בפגישה עם אחרים[31].
ההופעות מגיעות לשיאן לפני עליית ישו השמימה, לפני התלמידים שהתאספו על הר מחוץ לירושלים כמתואר בלוקס כ"ד 51-50[32]. במעשי השליחים א 11-1[33], מתוארת הרחבה של הקטע האחרון בבשורת לוקס, כאשר ישו מופיע בפני השליחים לפני עלייתו השמימה. באופן דומה, למעשי השליחים הופיע ישו לפני שאול השליח (פאולוס) בדרך לדמשק (מעשי השליחים ט' 9-3; כ"ב 11-6; כ"ו 12–18), וכן לפני סטפנוס בעת שנסקל למוות וראה אותו עומד לימין הגבורה בשמיים (מעשי השליחים ז' 55), ולפני שמעון כיפא (פטרוס) אשר שמע את קולו של ישו (מעשי השליחים י' 16-9; י"א 4–10).
בשורת יוחנן נכתבה זמן מה לאחר שנת 80 או 90 לספירה. ישו מופיע בקבר הריק לפני מרים המגדלית (שבתחילה לא מצליחה לזהותו), ולאחר מכן לפני התלמידים מלבד תומא, ואז לכל התלמידים כולל תומא (אירוע "תומא מטיל הספק"), ומסיים בהופעה לפני שמעון כיפא (פטרוס) ושישה (לא כולם) מן התלמידים[34]. רבים מאמינים כי סיפור ההופעה בגליל, היא תוספת מאוחרת יותר לבשורה המקורית.
השלכות תאולוגיות
חסידיו היהודים הקדומים ביותר של ישו (היהודים המשיחיים) תפסו אותו כ"בן האדם" במובן היהודי, אדם, שבאופן ציותו המושלם לרצון האל, החזיר לאדם את צלם דמותו של אלוהים שאבד בחטא הקדמון בגן העדן. הוא קם לתחייה מן המוות, אותו מוות שהובטח לאדם מרגע בריאותו אם ייפול בחטא אי הציות (לאכול מפרי עץ הדעת טוב ורע). הוא הועלה לשמיים כשהוא מוכן לחזור בכל רגע כבן אדם, וגם אותה דמות בן האדם שהועלתה לשמיים, כמתואר בדניאל ז': 13–14[35], שקיבלה מאת אלוהים שלטון על כל בריאת האלוהים[36].
שאול השליח (פולוס) סבר בזמנו ששובו של ישו קרוב מאוד. המסר שלו היה שישו הוא כבר לא זה שמכריז שמלכות אלוהים קרבה, אלא שישו עצמו הוא התגלמות אותה מלכות. מלכות אלוהים כבר נמצאת למעשה, אף שהיא עדיין לא גלויה ונראית לבני האדם[37].
על פי אגרותיו של שאול השליח בברית החדשה, האיגרת אל העבריים, ועל פי שלוש הבשורות הראשונות, וכן גם על פי חזון יוחנן, ישו מתואר כבעל המעמד הגבוה ביותר, שני לאחר מעמדו של אלוהים, הבורא והאב לכל. הוא עומד בסמכותו מעל לכל הבריאה לרבות מעל למלאכים ומעל לבני האדם, אבל כפוף לאלוהים, והוא מושל בכל כבנו של מלך המלכים ואדון האדונים אלוהים כל יכול (האגרת אל העברים א')[38].
בנגוד גמור לתורת השילוש שהתפתחה בשלבים מאוחרים יותר של הכנסייה הנוצרית ואשר הקנתה לישו יחד עם רוח הקודש מעמד שווה ערך לזה של אלוהים, דבקה היהדות וחלקים ניכרים בנצרות וביהדות המשיחית בהצהרה הנצחית "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" (דברים ו' 4), שמשמעותה מונותאיזם, ואינה מקבלת שישו הוא האל עצמו, האלוהים בהתגלמותו[39].
פרשנויות
התפתחות האמונה בתחיית המתים
הופעותיו של ישו מוסברות לעיתים קרובות כחוויות של חזון, בהן הורגשה נוכחותו של ישו[13][40][41][42][43]. תחייה פיזית הייתה מיותרת למראה החזון לראות את ישו הקם, אך כאשר נכתבו בשורותיהם של מתי, לוקס ויוחנן, הודגש הטבע הפיזי של תחיית המתים, בעודו חופף למושג הקודם של ההתעלות אלוהית של נשמתו של ישו[14]. ניתן לקשור התפתחות זו לאופייה המשתנה של הקהילה הנוצרית: שאול השליח וחסידי המשיח הקדומים ביותר היו כולם יהודים, ויהדות בית שני הדגישה את חיי הנפש; כותבי הבשורה, תחת זאת הדגישו בכנסייה היוונית-רומאית, את האמונה האלילית בגיבור המונצח ומתעצב בגופו הפיזי[15].
יתר על כן, חוקר הברית החדשה ג'יימס דאן טוען שלמרות שחוויית התקומה של השליח פאולוס הייתה "חזונית באופייה" ו"לא פיזית חומרית", הרי שהתיאורים בבשורות ושל מעשי השליחים שהזכיר שאול השליח (פולוס) שונים מאוד. לטענתו, "לתאר כ"הריאליזם המסיבי" את ההופעות עצמן ניתן לתאר על בסיס של חזון בלבד, הוא קלוש ביותר - המבשר לוקס בוודאי ידחה את התיאור כבלתי ראוי", וכי התפיסה המוקדמת ביותר של תחיית המתים בקהילה המשיחית בירושלים הייתה כתחייה פיזית[44].
לקריאה נוספת
- Burkett, Delbert (2002), An introduction to the New Testament and the origins of Christianity, Cambridge University Press, ISBN 978-0521007207
- Charlesworth, James H. (2008), The Historical Jesus: An Essential Guide, Abingdon Press, ISBN 978-1426724756
- Chester, Andrew (2007), Messiah and Exaltation: Jewish Messianic and Visionary Traditions and New Testament Christology, Mohr Siebeck, ISBN 978-3161490910
- Collins, Adela Yarbro (2009), "Ancient Notions of Transferal and Apotheosis", in Seim, Turid Karlsen; Økland, Jorunn (eds.), Metamorphoses: Resurrection, Body and Transformative Practices in Early Christianity, Walter de Gruyter, ISBN 978-3110202991
- Cotter, Wendy (2001), "Greco-Roman Apotheosis Traditions and the Resurrection in Matthew", in Thompson, William G. (ed.), The Gospel of Matthew in Current Study, Eerdmans, ISBN 978-0802846730
- De Conick, April D. (2006), "What Is Early Christian and Jewish Mysticism?", in De Conick, April D. (ed.), Paradise Now: Essays on Early Jewish and Christian Mysticism, SBL, ISBN 978-1589832572
- Dunn, James D.G. (1997), Jesus and the Spirit: A Study of the Religious and Charismatic Experience of Jesus and the First Christians as Reflected in the New Testament, Eerdmans
- Endsjø, D. (2009), Greek Resurrection Beliefs and the Success of Christianity, Springer, ISBN 978-0230622562
- Finney, Mark (2016), Resurrection, Hell and the Afterlife: Body and Soul in Antiquity, Judaism and Early Christianity, Routledge, ISBN 978-1317236375
- Hurtado, Larry W. (2005) [2003], Lord Jesus Christ: Devotion to Jesus in Earliest Christianity, Eerdmans, ISBN 978-0802831675
- Koester, Helmut (2000), Introduction to the New Testament, Vol. 2: History and Literature of Early Christianity, Walter de Gruyter
- Lehtipuu, Outi (2015), Debates Over the Resurrection of the Dead: Constructing Early Christian Identity, Oxford University Press, ISBN 978-0198724810
- Leman, Johan (2015), Van totem tot verrezen Heer. Een historisch-antropologisch verhaal, Pelckmans
- Pate, C. Marvin (2013), Apostle of the Last Days: The Life, Letters and Theology of Paul * Plevnik, Joseph (2009), [https://books.google.com/books?id=_-Ze1kASbcIC&q=%22But+the+end+of+the+formula+is+not+that+clear%22&pg=PA5 What are They Saying about Paul and the End Time?], Paulist Press, [[מסת"ב|ISBN]] [[Special:BookSources/978-0809145782|978-0809145782]] * Quast, Kevin (1991), [https://books.google.com/books?id=uhjJ8DNhQFAC Reading the Gospel of John: An Introduction], Paulist Press, [[מסת"ב|ISBN]] [[Special:BookSources/978-0809132973|978-0809132973]] * Taylor, Mark (2014), [https://books.google.com/books?id=-fLUBQAAQBAJ&q=%22Paul+expands+on+the+fourth+element%22&pg=PA374 1 Corinthians: An Exegetical and Theological Exposition of Holy Scripture], B&H Publishing, [[מסת"ב|ISBN]] [[Special:BookSources/978-0805401288|978-0805401288]] * Vermes, Geza (2001), [https://books.google.com/books?id=LRtcWtZzYGIC&q=%22doubting+Thomas+exclaims%3A+%27My+Lord+and+my+God%21%27%22&pg=PP48 The Changing Faces of Jesus], Penguin UK, [[מסת"ב|ISBN]] [[Special:BookSources/978-0141912585|978-0141912585]] * Vermes, Geza (2008b), The Resurrection: History and Myth, New York: Doubleday, [[מסת"ב|ISBN]] [[Special:BookSources/978-0739499696|978-0739499696]] * Schäfer, Peter (2003). [https://books.google.com/books?id=-0aBAgAAQBAJ&q=%22Belief+in+resurrection+only+began+to+develop+towards+the+end+of+the+biblical+era%22&pg=PA72 The History of the Jews in the Greco-Roman World]. Routledge. [[מסת"ב|ISBN]] [[Special:BookSources/978-1134403165|978-1134403165]]. * Telford, W.R. (1999). [https://books.google.com/books?id=E9saA_qL4iMC&q=%22Luke%22%22alters+the+reference+to+Galilee%22&pg=PA148 The Theology of the Gospel of Mark]. Cambridge University Press. [[מסת"ב|ISBN]] [[Special:BookSources/978-0521439770|978-0521439770]]., Kregel Academic, ISBN 978-0825438929
{{citation}}: External link in|title=|title=במיקום 65 (עזרה)
קישורים חיצוניים
- תחיית ישוע המשיח מהאנציקלופדיה הקתולית
- פרשנות על ההופעות על פי ג'ון, שנכתב על ידי ג'ון קלווין
הערות שוליים
- ↑ בשורת מתי כ"ח 20-8; בשורת מרקוס ט"ז 20-9; בשורת לוקס כ"ד 49-13; בשורת יוחנן כ' 11–21, 25; מעשי השליחים א' 11-1; הראשונה לקורינתים ט"ו 9-3.
- ↑ Endsjø 2009, p. 145.
- ↑ Schäfer 2003, p. 72–73.
- ↑ Finney 2016, p. 79.
- ↑ 24 וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֲלֵיהֶם הֲלֹא טֹעִים אַתֶּם בַּאֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם אֶת־הַכְּתוּבִים וְלֹא אֶת־גְּבוּרַת הָאֱלֹהִים׃ 25 כִּי בְּעֵת קוּמָם מִן־הַמֵּתִים לֹא יִשְׂאוּ נָשִׁים וְלֹא תִּנָּשֶׂאנָה כִּי־יִהְיוּ כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁמָיִם׃ 26 וְעַל־דְּבַר הַמֵּתִים שֶׁיָּקוּמוּ הֲלֹא קְרָאתֶם בְּסֵפֶר משֶׁה בַּסְּנֶה אֶת אֲשֶׁר־דִּבֶּר אֵלָיו הָאֱלֹהִים לֵאמֹר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב׃ 27 הָאֱלֹהִים אֵינֶנּוּ אֱלֹהֵי הַמֵּתִים כִּי אִם־אֱלֹהֵי הַחַיִּים לָכֵן טוֹעִים אַתֶּם הַרְבֵּה׃
- ↑ 34 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בְּנֵי הָעוֹלָם הַַזֶּה יִשְׂאוּ נָשִׁים וְתִנָּשֶׂאנָה׃ 35 וְהַזֹּכִים לָעוֹלָם הַבָּא וְלִתְחִיַּת הַמֵּתִים לֹא־יִשְׂאוּ נָשִׁים וְלֹא תִנָּשֶׂאנָה׃ 36 כִּי לֹא־יוּכְלוּ לָמוּת עוֹד כִּי שָׁוִים הֵם לַמַּלְאָכִים וּבְנֵי אֱלֹהִים הֵמָּה בִּהְיוֹתָם בְּנֵי הַתְּקוּמָה׃
- 1 2 Cotter 2001, p. 131.
- ↑ Cotter 2001, p. 133–135.
- ↑ Collins 2009, p. 46.
- ↑ 3 כִּי רֵאשִׁית כָּל־דָּבָר מָסַרְתִּי לָכֶם מַה־שֶּׁקִּבַּלְתִּי כִּי־הַמָּשִׁיחַ מֵת לְכַפֵּר עַל־חַטֹּאתֵינוּ כַּכָּתוּב׃ 4 וְנִקְבַּר וְהוּקַם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כַּכָּתוּב׃ 5 וְנִרְאָה אֶל־כֵּיפָא וְאַחֲרָיו אֶל־שְׁנֵים הֶעָשָׂר׃ 6 וְאַחֲרֵי־כֵן נִרְאָה לְיוֹתֵר מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת אַחִים כְּאֶחָד אֲשֶׁר רֻבָּם עוֹדָם בַּחַיִּים וּמִקְצָתָם יָשֵׁנוּ׃ 7 וְאַחֲרֵי־כֵן נִרְאָה אֶל־יַעֲקֹב וְאַחֲרָיו אֶל־כָּל־הַשְּׁלִיחִים׃ 8 וְאַחֲרֵי כֻלָּם נִרְאָה גַם־אֵלַי הַדֹּמֶה לְנָפֶל׃
- 1 2 3 כִּי רֵאשִׁית כָּל־דָּבָר מָסַרְתִּי לָכֶם מַה־שֶּׁקִּבַּלְתִּי כִּי־הַמָּשִׁיחַ מֵת לְכַפֵּר עַל־חַטֹּאתֵינוּ כַּכָּתוּב׃ 4 וְנִקְבַּר וְהוּקַם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כַּכָּתוּב׃ 5 וְנִרְאָה אֶל־כֵּיפָא וְאַחֲרָיו אֶל־שְׁנֵים הֶעָשָׂר׃ 6 וְאַחֲרֵי־כֵן נִרְאָה לְיוֹתֵר מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת אַחִים כְּאֶחָד אֲשֶׁר רֻבָּם עוֹדָם בַּחַיִּים וּמִקְצָתָם יָשֵׁנוּ׃ 7 וְאַחֲרֵי־כֵן נִרְאָה אֶל־יַעֲקֹב וְאַחֲרָיו אֶל־כָּל־הַשְּׁלִיחִים׃ 8 וְאַחֲרֵי כֻלָּם נִרְאָה גַם־אֵלַי הַדֹּמֶה לְנָפֶל׃
- 1 2 2 יָדַעְתִּי אִישׁ בַּמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר לֻקַּח עַד־לָרָקִיעַ הַשְּׁלִישִׁי זֶה אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה אִם־בַּגּוּף לֹא יָדַעְתִּי אוֹ־מִחוּץ לַגּוּף לֹא יָדַעְתִּי הָאֱלֹהִים יוֹדֵעַ׃ 3 וְהָאִישׁ הַהוּא אִם־בַּגּוּף אוֹ־חוּץ לַגּוּף לֹא יָדַעְתִּי הָאֱלֹהִים יוֹדֵעַ׃ 4 הֹעֲלָה אֶל־הַפַּרְדֵּס וַיִּשְׁמַע דְּבָרִים נִסְתָּרִים אֲשֶׁר נִמְנָע מֵאִישׁ לְמַלֲלָם׃
- 1 2 De Conick 2006, p. 6.
- 1 2 Finney 2016, p. 181.
- 1 2 Finney 2016, p. 183.
- ↑ Finney 2016, p. 182.
- 1 2 3 Taylor 2014, p. 374.
- ↑ Plevnik 2009, p. 4-6.
- ↑ Lehtipuu 2015, p. 42.
- ↑ 11 וּמוֹדִיעַ אֲנִי אֶתְכֶם אֶחָי כִּי הַבְּשׂוֹרָה אֲשֶׁר בִּשַׂרְתִּי לֹא־לְאָדָם הִיא׃ 12 כִּי אַף לֹא מֵאָדָם קִבַּלְתִּיהָ וְלֹא־מְלֻמֶּדֶת הִיא לִי כִּי אִם־בְּחֶזְיוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ"
- ↑ Pate 2013, p. 39, fn.5.
- 1 2 Chester 2007, p. 394.
- ↑ Lehtipuu 2015, p. 42-43.
- ↑ Charlesworth 2008, p. unpaginated.
- ↑ Burkett 2002, p. 195.
- ↑ מתי כ"ח 1–10: 1 וְאַחֲרֵי מוֹצָאֵי הַשַׁבָּת כְּשֶׁהֵאִיר לְאֶחָד בַּשַׁבָּת בָּאָה מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית וּמִרְיָם הָאַחֶרֶת לִרְאוֹת אֶת־הַקָּבֶר׃ 2 וְהִנֵּה רָעָשׁ גָּדוֹל הָיָה כִּי־מַלְאַךְ יְהוָֹה יָרַד מִן־הַשָּׁמַיִם וַיִּגַּשׁ וַיָּגֶל אֶת־הָאֶבֶן מִן־הַפֶּתַח וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ׃ 3 וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה הַבָּרָק וּלְבוּשׁוֹ לָבָן כַּשָׁלֶג׃ 4 וַיִּבָּהֲלוּ הַשֹׁמְרִים מִפַּחְדּוֹ וַיִּהְיוּ כַּמֵּתִים׃ 5 וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ וַיֹּאמֶר אֶל־הַנָּשִׁים אַתֵּן אַל־תִּירֶאןָ הֵן יָדַעְתִּי כִּי אֶת־יֵשׁוּעַ הַנִּצְלָב אַתֵּן מְבַקְשׁוֹת׃ 6 הוּא אֵינֶנּוּ פֹה כִּי־קָם כַּאֲשֶׁר אָמָר בֹּאנָה וּרְאֶינָה אֶת־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁכַב־שָׁם הָאָדוֹן׃ 7 לֵכְנָה מַהֵר וְהִגַּדְתֶּן לְתַלְמִידָיו כִּי קָם מִן־הַמֵּתִים וְהִנֵּה הוּא הוֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הַגָּלִילָה וְשָׁם תִּרְאֻהוּ הִנֵּה אָמַרְתִּי לָכֶן׃ 8 וַתְּמַהֵרְנָה וַתֵּצֶאנָה מִן־הַקֶּבֶר בְּיִרְאָה וּבְשִׂמְחָה גְדוֹלָה וַתָּרֹצְנָה לְסַפֵּר אֶל־תַּלְמִידָיו׃ 9 הֵנָּה הֹלְכוֹת לְסַפֵּר אֶל־תַּלְמִידָיו וְהִנֵּה יֵשׁוּעַ נִקְרֶה אֲלֵיהֶן וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם לָכֵן וַתִּגַּשְׁנָה וַתֹּאחַזְנָה בְרַגְלָיו וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לוֹ׃ 10 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶן יֵשׁוּעַ אַל־תִּירֶאןָ לֵכְנָה וְהַגֵּדְנָה לְאַחַי וְיֵלְכוּ הַגָּלִילָה וְשָׁם יִרְאוּנִי׃
- ↑ Cotter 2001, p. 127.
- ↑ בשורת לוקס כ"ד 1–12: 1 וּבְאֶחָד בַּשַּׁבָּת לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר בָּאוּ אֶל־הַקֶּבֶר וַתְּבִיאֶינָה אֶת־הַסַּמִּים אֲשֶׁר הֵכִינוּ וְעִמָּהֶן נָשִׁים אֲחֵרוֹת׃ 2 וַתִּרְאֶינָה וְהִנֵּה הָאֶבֶן גְּלוּלָה מִן־הַקָּבֶר׃ 3 וַתָּבֹאנָה אֶל־תּוֹכוֹ וְלֹא מָצְאוּ אֶת־גְּוִיַּת הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ׃ 4 וַיְהִי הֵנָּה נְבֻכוֹת עַל־הַדָּבָר הַזֶּה וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עָמְדוּ עֲלֵיהֶן וּלְבוּשֵׁיהֶם מַזְהִירִים׃ 5 וַיִּפֹּל פַּחַד עֲלֵיהֶן וַתִּשְׁתַּחֲוֶינָה פְּנֵיהֶן אָרְצָה וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶן מַה־תְּבַקֵּשְׁנָה אֶת־הַחַי בֵּין הַמֵּתִים׃ 6 אֵינֶנּוּ פֹה כִּי קָם זְכֹרְנָה אֵת אֲשֶׁר־דִּבֶּר אֲלֵיכֶן בְּעוֹדֶנּוּ בַגָּלִיל לֵאמֹר׃ 7 כִּי צָרִיךְ בֶּן־הָאָדָם לְהִמָּסֵר לִידֵי אֲנָשִׁים חַטָּאִים וּלְהִצָּלֵב וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי קוֹם יָקוּם׃ 8 וַתִּזְכֹּרְנָה אֶת־דְּבָרָיו׃ 9 וַתָּשֹׁבְנָה מִן־הַקָּבֶר וַתַּגֵּדְנָה אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְעַשְׁתֵּי הֶעָשָׂר וּלְכָל־הַנִּשְׁאָרִים׃ 10 וְאֵלֶּה הֵן אֲשֶׁר הִגִּידוּ אֶל־הַשְּׁלִיחִים אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית וְיוֹחָנָה וּמִרְיָם אֵם יַעֲקֹב וְהָאֲחֵרוֹת׃ 11 וְדִבְרֵיהֶן הָיוּ כְּדִבְרֵי־רִיק בְּעֵינֵיהֶם וְלֹא הֶאֱמִינוּ לָהֶן׃ 12 וַיָּקָם פֶּטְרוֹס וַיָּרָץ אֶל־הַקֶּבֶר וַיַּשְׁקֵף וְלֹא־רָאָה כִּי אִם־הַתַּכְרִיכִים מֻנָּחִים שָׁם וַיָּשָׁב לִמְקוֹמוֹ מִשְׁתּוֹמֵם עַל־אֲשֶׁר נִהְיָה׃
- ↑ Telford 1999, p. 149.
- ↑ לוקס כ"ד 13–32: 13 וְהִנֵּה שְׁנַיִם מֵהֶם הָיוּ הֹלְכִים בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה אֶל־כְּפָר אֶחָד הַרְחֵק מִירוּשָׁלַיִם כְּשִׁשִּׁים רִיס וּשְׁמוֹ עַמָּאוּס׃ 14 וְהֵם נִדְבְּרוּ אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ עַל־כָּל־הַקֹּרוֹת הָאֵלֶּה׃ 15 וַיְהִי הֵם מְדַבְּרִים וּמִתְוַכְּחִים יָחַד וְהִנֵּה יֵשׁוּעַ עַצְמוֹ נִגַּשׁ וַיֵּלֶךְ אִתָּם׃ 16 וְעֵינֵיהֶם אֲחוּזוֹת וְלֹא יַכִּירֻהוּ׃ 17 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מָה הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם נֹשְׂאִים וְנֹתְנִים בָּהֶם יַחְדָּו בַּדָּרֶךְ וַיַּעַמְדוּ וּפְנֵיהֶם זֹעֲפִים׃ 18 וַיַּעַן אֶחָד מֵהֶם וּשְׁמוֹ קְלֵיוֹפָס וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַאַתָּה לְבַדְּךָ גָּר בִּירוּשָׁלַיִם וְלֹא יָדַעְתָּ אֶת־אֲשֶׁר נַעֲשָׂה בְתוֹכָהּ בַּיָּמִים הָאֵלֶּה׃ 19 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם וּמָה הִיא וַיַּגִּידוּ אֵלָיו מַעֲשֵׂה יֵשׁוּעַ הַנָּצְרִי אֲשֶׁר הָיָה אִישׁ נָבִיא גִּבּוֹר בְּפֹעַל וּבְאֹמֶר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וְלִפְנֵי כָּל־הָעָם׃ 20 וְכֹהֲנֵינוּ הַגְּדוֹלִים וּזְקֵנֵינוּ הִסְגִּירֻהוּ לְמִשְׁפַּט־מָוֶת וַיִּצְלְבֻהוּ׃ 21 וַאֲנַחְנוּ קִוִּינוּ כִּי זֶה־הוּא הֶעָתִיד לִגְאֹל אֶת־יִשְׂרָאֵל וְעַתָּה זֶה שְׁלשֶׁת יָמִים הַיּוֹם מֵאָז נַעֲשׂוֹּ אֵלֶּה׃ 22 אֶלָּא שֶׁגַּם־נָשִׁים מִקִּרְבֵּנוּ הֶחֱרִידֻנוּ אֲשֶׁר־קִדְּמוּ בַבֹּקֶר לָבֹא אֶל־הַקָּבֶר׃ 23 וְלֹא מָצְאוּ אֶת־גְּוִיָּתוֹ וַתָּבֹאנָה וַתַּגֵּדְנָה כִּי רָאוּ גַּם־מַרְאֵה מַלְאָכִים הָאֹמְרִים כִּי־הוּא חָי׃ 24 וַיֵּלְכוּ אֲנָשִׁים מִשֶּׁלָּנוּ אֶל־הַקָּבֶר וַיִּמְצְאוּ כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ הַנָּשִׁים וְאוֹתוֹ לֹא רָאוּ׃ 25 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הוֹי חַסְרֵי דַעַת וְכִבְדֵי לֵב מֵהַאֲמִין בְּכֹל אֲשֶׁר־דִּבְּרוּ הַנְּבִיאִים׃ 26 הֲלֹא עַל־הַמָּשִׁיחַ הָיָה לִסְבֹּל אֶת־כָּל־זֹאת וּלְהִכָּנֵס בִּכְבוֹדוֹ׃ 27 וַיָּחֶל מִמּשֶׁה וּמִכָּל־הַנְּבִיאִים וַיְבַאֵר לָהֶם אֶת־כָּל־הַכְּתוּבִים הַנֶּאֱמָרִים עָלָיו׃ 28 וַיִּקְרְבוּ אֶל־הַכְּפָר אֲשֶׁר־הֵם הֹלְכִים שָׁמָּה וַיָּשֶׂם פָּנָיו וַיְהִי כְּהֹלֵךְ לוֹ לְדַרְכּוֹ׃ 29 וַיִּפְצְרוּ־בוֹ לֵאמֹר שְׁבָה אִתָּנוּ כִּי עֶת־עֶרֶב הִגִּיעַ וְנָטָה הַיּוֹם וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לָשֶׁבֶת אִתָּם׃ 30 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֵסֵב עִמָּהֶם וַיִּקַּח אֶת־הַלָּחֶם וַיְבָרֶךְ וַיִּבְצַע וַיִּתֵּן לָהֶם׃ 31 וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵיהֶם וַיַּכִּירֻהוּ וְהוּא חָמַק עָבַר מֵעֵינֵיהֶם׃ 32 וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ הֲלֹא בֹעֵר הָיָה לְבָבֵנוּ בְּקִרְבֵּנוּ בְּדַבְּרוֹ אֵלֵינוּ בַּדֶּרֶךְ וַיִּפְתַּר־לָנוּ אֵת הַכְּתוּבִים׃
- ↑ לוקס כ"ד 33- 50: 33 וַיָּקוּמוּ בַּשָּׁעָה הַהִיא וַיָּשׁוּבוּ יְרוּשָׁלָיִם וַיִּמְצְאוּ אֶת־עַשְׁתֵּי הֶעָשָׂר וְאֶת־אֲשֶׁר אִתָּם וְהֵם נִקְהָלִים יָחַד׃ 34 וְאֹמְרִים אָכֵן קָם הָאָדוֹן מִן־הַמֵּתִים וְנִרְאָה אֶל־שִׁמְעוֹן׃ 35 וַיְסַפְּרוּ גַּם־הֵם אֵת אֲשֶׁר קָרָם בַּדָּרֶךְ וְאֵת אֲשֶׁר הִכִּירֻהוּ בִּבְצִיעַת הַלָּחֶם׃ 36 עוֹדָם מְדַבְּרִים כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְיֵשׁוּעַ עַצְמוֹ עָמַד בְּתוֹכָם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שָׁלוֹם לָכֶם׃ 37 וְהֵמָּה חַתּוּ וְנִבְעָתוּ וַיַּחְשְׁבוּ כִּי־רוּחַ הֵם רֹאִים׃ 38 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מַה־לָּכֶם כִּי תִבָּהֵלוּ וְלָמָּה תַעֲלֶינָה מַחֲשָׁבוֹת בִּלְבַבְכֶם׃ 39 רְאוּ אֶת־יָדַי וְאֶת־רַגְלַי כִּי אָנֹכִי הוּא מַשְׁשׁוּנִי וּרְאוּ כִּי רוּחַ אֵין לוֹ בָּשָׂר וַעֲצָמוֹת כַּאֲשֶׁר אַתֶּם רֹאִים בִּי׃ 40 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֶרְאָה אֹתָם אֵת יָדָיו וְאֵת רַגְלָיו׃ 41 וְהֵם עוֹד לֹא הֶאֱמִינוּ מִשִּׂמְחָה וַיִּתְמָהוּ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הֲיֵשׁ־לָכֶם פֹּה אֹכֶל׃ 42 וַיִּתְּנוּ לוֹ חֲתִיכַת דָּג צָלוּי (וּמְעַט צוּף דְּבָשׁ)׃ 43 וַיִּקַּח וַיֹּאכַל לְעֵינֵיהֶם׃ 44 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֵלֶּה הֵם הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בְּעוֹד הֱיוֹתִי עִמָּכֶם כִּי הִמָּלֵא יִמָּלֵא כָּל־הַכָּתוּב עָלַי בְּתוֹרַת משֶׁה וּבַנְּבִיאִים וּבַתְּהִלִּים׃ 45 אָז פָּתַח אֶת־לִבָּם לְהָבִין אֶת־הַכְּתוּבִים׃ 46 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם כֵּן כָּתוּב וְכֵן נִגְזָר אֲשֶׁר יְעֻנֶּה הַמָּשִׁיחַ וְיָקוּם מִן־הַמֵּתִים בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי׃ 47 וַאֲשֶׁר תִּקָּרֵא בִשְׁמוֹ תְּשׁוּבָה וּסְלִיחַת הַחֲטָאִים בְּכָל־הַגּוֹיִם הָחֵל מִירוּשָׁלָיִם׃ 48 וְאַתֶּם עֵדֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׃ 49 וְהִנְנִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֵת הַבְטָחַת אָבִי וְאַתֶּם שְׁבוּ בָּעִיר יְרוּשָׁלַיִם עַד כִּי־תִלְבְּשׁוּ עֹז מִמָּרוֹם׃ 50 וַיּוֹצִיאֵם אֶל־מִחוּץ לָעִיר עַד־בֵּית הִינִי וַיִּשָּׂא אֶת־יָדָיו וַיְבָרֲכֵם׃
- ↑ 50 וַיּוֹצִיאֵם אֶל־מִחוּץ לָעִיר עַד־בֵּית הִינִי וַיִּשָּׂא אֶת־יָדָיו וַיְבָרֲכֵם׃ 51 וַיְהִי בְּבָרֲכוֹ אֹתָם וַיִּפָּרֵד מֵעֲלֵיהֶם וַיִּנָּשֵׂא הַשָּׁמָיְמָה׃
- ↑ מעשי השליחים כ"ד 1–11: 1 בְּמַּאֲמָר הָרִאשׁוֹן כָּתַבְתִּי תְּאוֹפִילוֹס עַל־כֹּל אֲשֶׁר הֵחֵל יֵשׁוּעַ לַעֲשׂוֹת וּלְלַמֵּד׃ 2 עַד־הַיּוֹם אֲשֶׁר לֻקַּח לַמָּרוֹם אַחֲרֵי צַוֹּתוֹ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אֶת־הַשְּׁלִיחִים אֲשֶׁר־בָּחַר בָּהֶם׃ 3 וַאֲשֶׁר גַּם־הִתְיַצֵּב לָהֶם בְּאֹתוֹת רַבּוֹת אַחֲרֵי עֻנּוֹתוֹ וַיֵּרָא אֲלֵיהֶם אַרְבָּעִים יוֹם וַיְדַבֵּר עַל־מַלְכוּת הָאֱלֹהִים׃ 4 וּבְאָכְלוֹ עִמָּהֶם צִוָּה אֹתָם לְבִלְתִּי סוּר מִירוּשָׁלָיִם וּלְהוֹחִיל לְהַבְטָחַת הָאָב אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם מִמֶּנִּי׃ 5 כִּי יוֹחָנָן הִטְבִּיל בַּמָּיִם וְאַתֶּם תִּטָּבְלוּ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ בְּקָרוֹב אַחֲרֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה׃ 6 וַיְהִי בְּהִתְאַסְּפָם יַחְדָּו וַיִּשְׁאָלֻהוּ לֵאמֹר אֲדֹנֵינוּ הֲתָשִׁיב בָּעֵת הַזֹּאת אֶת־הַמַּלְכוּת לְיִשְׂרָאֵל׃ 7 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לֹא לָכֶם לָדַעַת הָעִתִּים וְהַזְּמַנִּים אֲשֶׁר קָבַע הָאָב בְּשִׁלְטָנוֹ שֶׁלּ׃ 8 אֲבָל תִּשְׂאוּ גְבוּרָה בְּבוֹא עֲלֵיכֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וִהְיִיתֶם עֵדַי בִּירוּשָׁלַיִם וּבְכָל יְהוּדָה וּבְשׁוֹמְרוֹן וְעַד־קְצֵה הָאָרֶץ׃ 9 וַיְהִי כְּכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר זֹאת הֹעֲלָה וְהֵם רֹאִים וַיִּשָּׂאֵהוּ עָנָן מִנֶּגֶד עֵינֵיהֶם׃ 10 וַיַּבִּיטוּ אַחֲרָיו הַשָּׁמַיִם בַּעֲלוֹתוֹ וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים לְבוּשֵׁי בַדִּים נִצָּבִים עֲלֵיהֶם׃ 11 וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הַגָּלִיל מַה־תַּעַמְדוּ וְעֵינֵיכֶם לַשָּׁמָיִם זֶה יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר הוֹעֲלָה מֵעֲלֵיכֶם הַשָּׁמַיִם בּוֹא יָבוֹא כַּאֲשֶׁר רְאִיתֶם אֹתוֹ עֹלֶה לַמָּרוֹם׃
- ↑ Quast 1991, p. 130.
- ↑ דניאל ז' 13–14: "13 רוֹאֶה הָיִיתִי בְּחֶזְיוֹנוֹת הַלַּיְלָה, וְהִנֵּה עִם עַנְנֵי הַשָּׁמַיִם הָיָה בָּא כְּבֶן אָדָם, וְעַד עַתִּיק הַיָּמִים הִגִּיעַ, וּלְפָנָיו הִקְרִיבוּהוּ. 14 וְלוֹ נִתַּן שִׁלְטוֹן וִיקָר וּמַלְכוּת, וְכָל הָעַמִּים הָאֻמּוֹת וְהַלְּשׁוֹנוֹת אוֹתוֹ יַעֲבֹדוּ. שִׁלְטוֹנוֹ שִׁלְטוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר לֹא יַעֲבֹר, וּמַלְכוּתוֹ אֲשֶׁר לֹא תִּשָּׁחֵת."
- ↑ Telford 1999, p. 154–155.
- ↑ Telford 1999, p. 156.
- ↑ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר־דִּבֶּר מִקֶּדֶם פְּעָמִים רַבּוֹת וּבְפָנִים שֹׁנִים אֶל־אֲבֹתֵינוּ בְּיַד הַנְּבִיאִים דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים הָאֵלֶּה בְּיַד בְּנוֹ׃ 2 אֲשֶׁר־שָׂמוֹ לְיוֹרֵשׁ כֹּל וְגַם־עָשָׂה בְיָדוֹ אֶת־הָעוֹלָמוֹת׃ 3 וְהוּא זֹהַר כְּבוֹדוֹ וְצֶלֶם עַצְמוּתוֹ וְנוֹשֵׂא כֹל בִּדְבַר גְּבוּרָתוֹ וְאַחֲרֵי טַהֲרוֹ אֹתָנוּ בְּנַפְשׁוֹ מֵחַטֹּאתֵינוּ יָשַׁב לִימִין הַגְּדֻלָּה בַּמְּרוֹמִים׃ 4 וַיִּגְדַּל מְאֹד מִן־הַמַּלְאָכִים כַּאֲשֶׁר הַשֵּׁם אֲשֶׁר נְחָלוֹ יָקָר הוּא מֵאֲשֶׁר לָהֶם׃ 5 כִּי אֶל־מִי מִן הַמַּלְאָכִים אָמַר מֵעוֹלָם בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיוֹם יְלִדְתִּיךָ וְעוֹד אֲנִי אֶהְיֶה־לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה־לִּי לְבֵן׃ 6 וּבַהֲבִיאוֹ אֶת־הַבְּכוֹר שֵׁנִית לָעוֹלָם אֹמֵר וְהִשְׁתַּחֲווּ־לוֹ כָּל־אֱלֹהִים׃ 7 הֵן לַמַּלְאָכִים הוּא אֹמֵר עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרֲתָיו אֵשׁ לֹהֵט׃ 8 וְלַבֵּן אֹמֵר כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים עוֹלָם וָעֶד שֵׁבֶט מִישֹׁר שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ׃ 9 אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע עַל־כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ׃ 10 וְאֹמֵר אַתָּה אֲדֹנָי לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם׃ 11 הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד וְכֻלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ׃ 12 כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם וְיַחֲלֹפוּ וְאַתָּה הוּא וּשְׁנוֹתֶיךָ לֹא יִתָּמּוּ׃ 13 וְאֶל־מִי מִן־הַמַּלְאָכִים אָמַר מֵעוֹלָם שֵׁב לִימִינִי עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ׃ 14 הֲלֹא כֻלָּם רוּחוֹת הַשָּׁרֵת הֵמָּה שְׁלוּחִים לְעֶזְרָה בְּעַד הַבָּאִים לָרֶשֶׁת אֶת־הַיְשׁוּעָה׃
- ↑ Vermes 2001, p. unpaginated.
- ↑ Koester 2000, p. 64-65.
- ↑ Vermes 2008b, p. 141.
- ↑ Hurtado 2005, p. 73.
- ↑ Leman2015, p. 168-169.
- ↑ Dunn 1997, pp. 115, 117.
