קרואטיה

רפובליקת קרואטיה
Republika Hrvatska

דגל סמל
הבירה זאגרב
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
מוטו לאומי	אין
המנון לאומי	מולדתנו האהובה
ממשל
משטר	רפובליקה
ראש המדינה	נשיא קרואטיה
נשיא קרואטיה	זוראן מילנוביץ'
ראש הרשות המבצעת	ראש ממשלת קרואטיה
ראש ממשלת קרואטיה	אנדריי פלנקוביץ'
שפה רשמית	קרואטית
עיר בירה	זאגרב 45°48′N 16°0′E / 45.800°N 16.000°E / 45.800; 16.000 (והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת	הפרלמנט הקרואטי
גאוגרפיה
יבשת	אירופה
שטח יבשתי[1]	56,594 קמ"ר (128 בעולם)
אחוז שטח המים	1.09%
אזור זמן	UTC +1
היסטוריה
הקמה
- עצמאות - תאריך	מיוגוסלביה 25 ביוני 1991
ישות קודמת	הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה
דמוגרפיה
אוכלוסייה[2] (הערכה 1 בינואר 2026)	3,834,538 נפש (130 בעולם)
צפיפות	67.76 נפש לקמ"ר (147 בעולם)
אוכלוסייה לפי גיל[3] בגיל 0–14 13.92% בגיל 15–24 10.39% בגיל 25–54 38.07% בגיל 55–64 14.42% בגיל 65 ומעלה 23.19%
כלכלה
תמ"ג[4] (2024)	92.53 מיליארד דולר (75 בעולם)
תמ"ג לנפש	24,130 דולר (64 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי[5] (2023)	0.889 (41 בעולם)
מדד ג'יני	28.9 (נכון ל־2019)
מטבע	אירו‏ (EUR)
בנק מרכזי	הבנק הלאומי של קרואטיה
שונות
סיומת אינטרנט	hr
קידומת בין־לאומית	385
vlada.gov.hr/en
(למפת קרואטיה מוגדלת)   זאגרב ספליט רייקה אוסייק זאדאר דוברובניק הונגריה ס ר ב י ה מונטנגרו אל. בוסניה והרצגובינה אוסטריה סלובניה אי. איטליה הים האדריאטי קרואטיה (למפת קרואטיה רגילה)   זאגרב ספליט רייקה אוסייק זאדאר דוברובניק הונגריה ס ר ב י ה מונטנגרו אל. בוסניה והרצגובינה אוסטריה סלובניה אי. איטליה הים האדריאטי קרואטיה

רפובליקת קרואטיה (בקרואטית: ‏Republika Hrvatska^ⓘ‏^Ⓘ‏, הגייה: [repǔblika xř̩ʋaːtskaː], תעתיק: רֶפּוּבְּלִיקָה חְרְוַאטְסְקָה) ובקיצור קרואטיה (בקרואטית: Hrvatska - חרוואטסקה) היא מדינה במערב חבל הבלקן. קרואטיה גובלת בהונגריה בצפון, סלובניה בצפון מערב, סרביה במזרח, מונטנגרו בדרום מזרח, בוסניה והרצגובינה במזרח ובדרום, וכן עם הים האדריאטי במערב.

ב-2009 הצטרפה קרואטיה לברית נאט"ו, ב-2013 הצטרפה לאיחוד האירופי כמדינה ה-27, וב-2023 הצטרפה לאמנת שנגן ולגוש האירו והחליפה את מטבעה הרשמי מקונה לאירו^[6].

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של קרואטיה

הקרואטים הגיעו לאזור קרואטיה של היום במאה ה-7 לספירה. בראשית המאה ה-10 הם הקימו ממלכה משלהם. מאוחר יותר השתלטו עליה ההונגרים, ובתחילת המאה ה-12 הפכה "ממלכת קרואטיה" לחלק מהונגריה. במשך מאות שנים שהייתה נתונה לשלטון הונגרי, שמרה הישות הקרואטית על אוטונומיה.

במאה ה-16 כבשה האימפריה העות'מאנית את רוב שטחי קרואטיה, ועל החלק הנותר השתלט בית האבסבורג. בסוף המאה ה-17 הצליחה האימפריה ההבסבורגית לכבוש את האזורים שהיו קודם לכן בשליטת העות'מאנים.

בשנת 1918 הצטרפה קרואטיה לחבלים נוספים באזור מערב הבלקן, ואלו ייסדו יחד את "ממלכת הסרבים הקרואטים והסלובנים", אשר שמה שונה מאוחר יותר לממלכת יוגוסלביה.

במהלך מלחמת העולם השנייה הקימו הכובשים הנאצים בקרואטיה ממשלת בובות של תנועת האוסטאשה בהנהגת הפשיסט הקרואטי אנטה פאבליץ' וזו השמידה מאות אלפי יהודים, צוענים וסרבים. הקרואטים תחת ממשלתו של פאבליץ' היו משתפי הפעולה היחידים של הנאצים שהקימו מחנות ריכוז של ממש בעצמם, ותפעלו אותם באופן אכזרי גם לעומת הנאצים. הגדול באלו היה מחנה יאסנובאץ. בתום המלחמה הפכה קרואטיה לרפובליקה במסגרת יוגוסלביה.

ביוני 1991 הכריזה קרואטיה על עצמאותה (גם שכנתה הצפונית סלובניה הכריזה על עצמאותה באותה שנה). בעקבות זאת פרצה מלחמה בין הקרואטים לסרבים. צבא יוגוסלביה, שבו היה רוב סרבי, תמך בסרבים. הסרבים כבשו במסגרת זו כ-30% משטחי קרואטיה. בשנת 1995, במהלך המלחמה בין סרביה לבוסניה, פתחו הקרואטים במלחמה נגד המובלעת הסרבית במרכז קרואטיה. הקרואטים ניצחו במערכה זו, אף על פי שנשמעה ביקורת בעולם לגבי האופן בו הלחימה בוצעה ויש שטענו שמטרתה הייתה טיהור אתני של קרואטיה מסרבים. לאחר סיום הלחימה קרואטיה הפכה לאחת המדינות היציבות בבלקן (יחד עם סלובניה).

פוליטיקה

נשיאי קרואטיה נבחרים לתפקידם בבחירות כלליות אחת לחמש שנים, ויכולים לכהן עד שתי קדנציות ברציפות. משנת 2000 כיהן בתפקיד סטייפן מסיץ', פוליטיקאי עצמאי שהצטרף למפלגת האיחוד הדמוקרטי הקרואטי ונבחר מטעמה. הוא כיהן בתפקידו עשר שנים. בפברואר 2010 נבחר לתפקיד איוו יוסיפוביץ', מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית הקרואטית וכיהן בתפקיד חמש שנים. מפברואר 2015 כיהנה כנשיאת קרואטיה קולינדה גרבר-קיטרוביץ', האישה הראשונה בתפקיד זה. החל מפברואר 2020 מכהן בתפקיד זוראן מילנוביץ'.

הפרלמנט הקרואטי מכיל כ-151 נציגים הנבחרים מדי ארבע שנים על פי מחוזות בחירה הפרלמנט בנוי בצורה של בית מחוקקים חד-ביתי.

ראש ממשלת קרואטיה נבחר על ידי הנשיא. ראש ממשלת קרואטיה הנוכחי הוא אנדריי פלנקוביץ' (נכנס לתפקידו באוקטובר 2016). בשנים 2003–2009 כיהן כראש הממשלה איבו סאנאדר ממפלגת האיחוד הדמוקרטי הקרואטי. לאחר התפטרותו ב-2009, נבחרה לתפקיד ג'דרנקה קוסור ממפלגתו, האישה הראשונה בתפקיד.

חלוקה אדמיניסטרטיבית

ערך מורחב – מחוזות קרואטיה

קרואטיה מחולקת ל-20 מחוזות (županija - ז'ופאניה). הבירה זאגרב איננה חלק ממחוז זאגרב.

1. אוסייק-ברניה
2. איסטריה (מחוז)
3. ביילובאר-בילוגורה
4. קרלובץ (מחוז)
5. קופריבניצה-קריז'בצ'י
6. קרפינה-זגוריה
7. ליקה-סני
8. מג'ימוריה
9. פרימוריה-גורה
10. סיסאק-מוסלאבינה
11. ואראז'דין
12. זאגרב
13. דוברובניק-נרטבה
14. ספליט-דלמטיה
15. שיבניק-קנין
16. זאדאר (מחוז)
17. ברוד-פוסבינה
18. פוז'גה-סלבוניה
19. וירוביטיצה-פודראבינה
20. ווקובאר-סריימיה

צבא וביטחון

ערך מורחב – הכוחות המזוינים של קרואטיה

קרואטיה הצטרפה לנאט"ו ב-1 באפריל 2009^[7].

כלכלה

כלכלת קרואטיה צמחה במהירות בשנים שלאחר מלחמת יוגוסלביה, והיא נחשבת למדינה מבוססת יחסית לשכנותיה היוגוסלביות (שנייה לסלובניה), אך האבטלה בה גבוהה.

התעשייה תורמת 19% מהתל"ג. המוצרים העיקריים הם כימיקלים, מוצרי אלקטרוניקה, פלדה, אלומיניום, נייר, מוצרי עץ, טקסטיל, ספינות, מוצרי נפט ומוצרי מזון. בקרואטיה מגדלים בעיקר חזירים, בקר ועופות. החקלאות תורמת 10% מהתל"ג והגידולים העיקריים הם חיטה, תירס, סלק, סוכר, חמניות, זיתים, פרי הדר, ענבים, ירקות. קרואטיה עשירה באוצרות טבע ובהם נפט, פחם, ברזל וגז טבעי וכן יהלומים. הכוח ההידרואלקטרי של הנהרות מספק כ-60% מתצרוכת החשמל.

קרואטיה ביקשה להצטרף לאיחוד האירופי ב-2003, וקיבלה מעמד של מדינה מועמדת ביוני 2004. מאז אוקטובר 2005 קרואטיה ניהלה, במשך שש שנים, משא-ומתן להצטרפות לשורות האיחוד. ב-2011 נציבות האיחוד האירופי בבריסל מסרה כי קרואטיה התקבלה, וביולי 2013 הצטרפה כחברה ה-28 של האיחוד האירופי.

לצורכי המאבק בשחיתות שלטונית הוקם משרד למלחמה בשחיתות ובפשע המאורגן. קרואטיה מדורגת במקום ה-55 (2016) מהיבט זה^[8].

ביולי 2022 אושר צירופה של קרואטיה בתור החברה ה-20 בגוש האירו, אשר נכנסה לתוקף ב-1 בינואר 2023^[9].

מגזר התיירות של המדינה הוא 20% מהתוצר^[10] ו-16.9% מהתל"ג. מלבד הסתמכותה הרבה על תיירות, ענף היצוא המוביל של קרואטיה הוא דלק גולמי ומזוקק עם 4.27% ו־3.45% מהיצוא הכולל שלה, בהתאמה, ואחריהם תרופות ארוזות ומוצרים גולמיים לתעשיית הרפואה^[11].

דמוגרפיה

אוכלוסיית קרואטיה מונה כ-3.8 מיליון תושבים (נכון ל-2021). תוחלת החיים עומדת על כ-78.2 שנים בממוצע. שיעור הפריון עומד על 1.6 ילדים לאישה.

חלוקה דתית: 72% קתולים, 14% נוצרים אורתודוקסים, 1.5% מוסלמים, 12.5% אחרים.

חלוקה אתנית: 88% קרואטים, 4% סרבים, 1% בוסנים, 0.5% סלובנים, 0.5% הונגרים, 6% אחרים.

ערים עיקריות בקרואטיה - זאגרב (708,000 תושבים), ספליט (221,156 תושבים), רייקה (167,000 תושבים), אוסייק (105,000 תושבים), זאדר (76,000 תושבים).

יהדות קרואטיה

ערכים מורחבים – יהדות קרואטיה, שואת יהודי קרואטיה

בתקופת השואה בקרואטיה הוחרם רכוש היהודים, הם גויסו בכפייה לעבודות פרך וחויבו לענוד טלאי צהוב. מגמה זו גברה לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות ביוני 1941. יהודים נעצרו ונשלחו למחנות ריכוז. בקיץ 1941 החלו לפעול בקרואטיה מספר מחנות נוספים ובהם יאסנובאץ בו נרצחו כ-25,000 יהודים, וסיימישטה, בו נרצחו כ-7,500 יהודים. מבין כ-40,000 יהודי קרואטיה נרצחו כ-30,000 בידי הקרואטים והגרמנים. שרידי יהדות קרואטיה עלו ברובם לאחר השואה לישראל.

יהדות קרואטיה מונה נכון ל-2024 כ-2,000 יהודים^[12]. רובם מתגוררים בעיר הבירה זאגרב, אך קיימות קהילות נוספות בערים ספליט, אוסייק, רייקה ודוברובניק. רוב הקהילות אינן פעילות^{[דרושה הבהרה]}.

בזגרב ישנן שלוש קהילות יהודיות. הקהילה הוותיקה ממוקמת ברחוב פלמוטיצ'בא, קהילה נוספת בשם בית ישראל וקהילת בית חב"ד. הקהילה היהודית וקהילת בית חב"ד מחזיקות גני ילדים יהודיים. כמו כן בקהילה קיים בית ספר יסודי יהודי קטן, על שם רון לאודר, שהוקם בשנת 2002.

בספטמבר 2024 החליטה ממשלת קרואטיה להכריז על בתי העלמין היהודיים כאתרי מורשת תרבותית מוגנת^[12].

גאוגרפיה

קרואטיה מצויה באזור הבלקן שבדרום-מזרח אירופה. היא גובלת בסלובניה מצפון מערב, הונגריה מצפון, בוסניה והרצגובינה, סרביה ומונטנגרו ממזרח. ממערב שוכן הים האדריאטי.

בדרום-מערב קרואטיה משתרע חבל דלמטיה, רצועת חוף ובה הרים קרסטים, המשתפלים בתלילות לים האדריאטי. לחבל דלמטיה ואיסטריה, שמצפון לו, משתייכים 1,185 האיים של קרואטיה, הפזורים בים האדריאטי מול קו החוף של קרואטיה.

מצפון-מזרח לדלמטיה מתנשאת שרשרת האלפים הדינרים, שם נמצאת הפסגה הגבוהה ביותר בקרואטיה, הר דינרה (1,830 מ'). רכס ולביט הוא הרכס המרכזי והגדול ביותר שבשרשרת ההרים. האלפים הדינרים מגיעים מדרום סלובניה עד צפון מונטנגרו.

בצפון המדינה משתרע אזור מישור וגבעות, הנקרא המישור הפאנוני ובו שוכנת הבירה זאגרב. השפלה הפאנונית מורכבת מחבל סלאבוניה וחבל קרואטיה המרכזית.

הנהרות הגדולים בקרואטיה הם הסאווה והדראווה. שניהם נשפכים אל נהר הדנובה, הזורם על גבולה המזרחי של קרואטיה.

ראו גם

• שדות מוקשים בקרואטיה

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: קרואטיה
ציטוטים בוויקיציטוט: קרואטיה
מדריך למטייל בוויקימסע: קרואטיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קרואטיה

• אתר האינטרנט הרשמי של קרואטיה (בקרואטית)
• אתר האינטרנט הרשמי של קרואטיה (באנגלית)
• מידע פוליטי-חברתי על קרואטיה, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
• כתבות על יעדי טיול ומידע למטייל בקרואטיה, באתר GoTravel
• משה גלעד, יום במערה, יום בשפת הים: שלושה מסלולים בקרואטיה, באתר הארץ, 26 במאי 2019
• אתרי מורשת יהודית בקרואטיה, באתר govinfo.gov (באנגלית)
• קרואטיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• קרואטיה, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

קרואטיה – תבניות ניווט

מדינות אירופה מדינות ריבוניות אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן 1 • איטליה • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה 2 • בולגריה • בלגיה • בלארוס • בוסניה והרצגובינה • גאורגיה 1 • גרמניה • דנמרק • הולנד • הונגריה • הממלכה המאוחדת • הרפובליקה הצ'כית • ותיקן • טורקיה 1 • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונקו • מונטנגרו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סן מרינו • סלובניה • סלובקיה • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צרפת • קזחסטן 1 • קפריסין 2 • קרואטיה • רומניה • רוסיה 1 • שוודיה • שווייץ חבלי ארץ "לא מוכרים" אבחזיה • דרום אוסטיה • טרנסניסטריה • קוסובו • צפון קפריסין 2 שטחים תלויים אולנד • אקרוטירי ודקליה 2 • איי פארו • גיברלטר • גגאוזיה • גרנזי • יאן מאיין • ג'רזי • האי מאן • סבאלברד הערות 1 חלק משטח המדינה נמצא באסיה. 2 מבחינה גאוגרפית נמצאת באסיה, אך נחשבת חלק מאירופה מסיבות היסטוריות. מדינות האיחוד האירופי מדינות מייסדות איטליה • בלגיה • גרמניה[1] • הולנד • לוקסמבורג • צרפת מדינות נוספות אוסטריה • אירלנד • אסטוניה • בולגריה • דנמרק • הונגריה • יוון • לטביה • ליטא • מלטה • סלובניה • סלובקיה • ספרד • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • קפריסין • קרואטיה • רומניה • שוודיה פרשו מהאיחוד לאחר חברות בו הממלכה המאוחדת מועמדות להצטרפות אלבניה • טורקיה • מונטנגרו • מקדוניה הצפונית • סרביה [1] המדינה המייסדת הייתה גרמניה המערבית. גרמניה המזרחית צורפה בעקבות איחוד המדינות בשנת 1990. מדינות הבלקן אלבניה • בוסניה והרצגובינה • בולגריה • טורקיה • יוון • מונטנגרו • מקדוניה הצפונית • סלובניה • סרביה • קוסובו • קרואטיה • רומניה מדינות ואזורים לחופי הים התיכון מדינות ריבוניות איטליה • אלבניה • אלג'יריה • בוסניה והרצגובינה • טורקיה • יוון • ישראל • לבנון • לוב • מונקו • מונטנגרו • מלטה • מצרים • מרוקו • סוריה • סלובניה • ספרד • צרפת • קפריסין • קרואטיה • תוניסיה טריטוריות חסות של הממלכה המאוחדת אקרוטירי ודקליה • גיברלטר טריטוריות לא עצמאיות הרשות הפלסטינית • צפון קפריסין מדינות וטריטוריות סלאביות אוקראינה • בוסניה והרצגובינה • בולגריה • בלארוס • טרנסניסטריה (בלתי מוכרת) • מונטנגרו • מקדוניה הצפונית • סלובניה • סלובקיה • סרביה • פולין • צ'כיה • קרואטיה • רוסיה