עמנואל מקרון

פוליטיקאי צרפתי ונשיא צרפת

עמנואל מקרון
Emmanuel Macron
עמנואל מקרון, 2025
עמנואל מקרון, 2025
לידה 21 בדצמבר 1977 (בן 48)
אמיין, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Emmanuel Jean-Michel Frédéric Macron עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפתצרפת צרפת
מקום מגורים ארמון האליזה עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי Te Hakaiki Taha’oa עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מפלגה רנסאנס‏ (2016–הווה)
עצמאי (2009–2016)
המפלגה הסוציאליסטית (2006–2009)
השקפה דתית הכנסייה הקתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג בריז'יט טרונייה (2007–הווה)
פרסים והוקרה
  • צלב גדול של לגיון הכבוד (14 במאי 2017)
  • מסדר זאיד
  • מסדר ההצטיינות
  • מסדר אריה הזהב של בית נסאו
  • מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית
  • מסדר האריה של הולנד
  • מסדר לאופולד
  • מסדר הנילוס
  • המסדר הלאומי של האריה של סנגל
  • המסדר המלכותי של השרפים
  • מסדר הרפובליקה של תוניסיה
  • מסדר העיט האצטקי
  • המסדר הלאומי של חוף השנהב
  • מסדר מוגונגווה
  • מסדר האמבט
  • עיטור הרפובליקה (2024)
  • Grand Officer of the Order of the Southern Cross (2012)
  • מפקד במסדר האימפריה הבריטית (2014)
  • קונקור ז'נרל (1994)
  • הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות הלאומי (14 במאי 2017)
  • פרס קרל הגדול (10 במאי 2018)
  • Cross of the Seven Arms (17 ביולי 2024)
  • הצלב הגדול של מסדר המושיע (2017)
  • הצלב הגדול של מסדר הוורד הלבן של פינלנד עם צווארון (2018)
  • Knight of the Seraphim (30 בינואר 2024)
  • הצלב הגדול של המסדר הלאומי של האריה של סנגל (2018)
  • טיים 100 (2018)
  • אביר מסדר הפיל (28 באוגוסט 2018)
  • אביר הצלב הגדול של מסדר אולב הקדוש (2025) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
אתר רשמי
נשיא הרפובליקה הצרפתית ה־25
14 במאי 2017 – מכהן
(8 שנים ו־7 חודשים)
נסיך-שותף של אנדורה
14 במאי 2017 – מכהן
(8 שנים ו־7 חודשים)
שותף לשלטון ז'ואן אנריק ויווס אי סיסיליה
ז'וזפ-ליואיס סראנו פנטינאט
→ פרנסואה הולנד
שר הכלכלה, התעשייה ועניינים דיגיטליים
26 באוגוסט 2014 – 30 באוגוסט 2016
(שנתיים)
תחת ראש ממשלת צרפת מנואל ואלס
→ ארנו מונטבור
מישל ספין ←
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עמנואל ז'אן-מישל פרדריק מַקְרוֹן (בצרפתית: Emmanuel Jean-Michel Frédéric Macron; נולד ב-21 בדצמבר 1977) הוא נשיא הרפובליקה החמישית של צרפת.

כנשיא צרפת מכהן מקרון גם כנסיך-שותף של אנדורה. בגיל 39, הפך לנשיא הצעיר ביותר בתולדות הרפובליקה הצרפתית וראש המדינה הצרפתית הצעיר ביותר מאז נפוליאון בונפרטה.[1]

כבנקאי השקעות לשעבר, היה מקרון סגן מזכיר בארמון האליזה, ושימש כיועץ מיוחד לנשיא פרנסואה הולנד. הוא מונה לשר הכלכלה בממשלתו של מנואל ואלס בשנת 2014 וקידם רפורמות לטובת המגזר העסקי. באוגוסט 2016 התפטר מהממשלה על מנת להתמודד בבחירות לנשיאות צרפת.

בבחירות לנשיאות צרפת בשנת 2017 ניצח עם תנועתו "הרפובליקה בתנועה!" את מארין לה פן עם 66.1% מהקולות, וזכה ב-99 מתוך 101 מחוזות. הוא מינה את אדואר פיליפ לראש ממשלה.[2] ב-24 באפריל 2022 נבחר לכהונה נוספת לאחר שגבר שוב על לה פן בבחירות, אשר התחזקה בבחירות.[3]

ראשית חייו

מקרון נולד באמיין, בנם של ז'אן-מישל מקרון, פרופסור לנוירולוגיה באוניברסיטת פיקרדי ז'ול וורן (אנ'), ופרנסואז מקרון-נוגואה, רופאה. הוא התחנך ברוב שנותיו בעיר הולדתו, על אף שהוריו שלחו אותו לסיים את שנת לימודיו האחרונה בתיכון היוקרתי על שם אנרי הרביעי (אנ') בפריז. הוא סיים תואר ראשון ושני בפילוסופיה באוניברסיטת פריז נאנטר, וכן תואר שני נוסף בענייני ציבור במכון למדע המדינה פריז – לפני שהתכונן לקריירה בכירה בשירות אזרחי בבית הספר הלאומי למנהל‏ (ENA), שבו סיים את לימודיו בהצלחה ב-2004.

מקרון שירת כמפקח (inspector) במשרד הכלכלה הצרפתי בשנים 2004–2008. ב-2007 מונה לאחראי על הגשת דוחות לוועדה המיועדת לשפר את צמיחת הכלכלה בצרפת שבראשה עמד ז'אק אטלי. לאחר מכן שילם 50,000 אירו כדי לבטל את חוזהו הממשלתי ולעבור לעבוד בשוק הפרטי, שם התבסס כבנקאי השקעות בעמדה יוקרתית בבנק Rothschild & Cie Banque, השייך לחברת "Rothschild & Co" הנשלטת בידי משפחת רוטשילד.

קריירה פוליטית

בשנים 2006–2009 היה מקרון חבר במפלגה הסוציאליסטית הצרפתית, ומאז ועד 2016 היה עצמאי ולא חבר מפלגה. בשנים 2012–2014 היה סגן מזכיר בארמון האליזה, ושימש כיועץ מיוחד לנשיא פרנסואה הולנד. בין השנים 2014–2016 כיהן כשר הכלכלה, התעשייה ועניינים דיגיטליים בממשלתו הסוציאליסטית של מנואל ואלס, ובתור שר היה אחראי על הרפורמות בשוק העבודה שניסה ממשל הולנד לקדם ב-2016, ללא הצלחה. הנשיא הולנד ספג הפגנות זועמות מצד איגודי עובדים שמחו על הגמישות שעלולה להינתן בדרך זו למעסיקים, לפטר ולשכור עובדים. מקרון האמין שזו הדרך להתניע את הכלכלה הקפואה של צרפת, והתפטרותו באוגוסט 2016 מהממשלה אותתה על כך שאינו מאמין שהמפלגה הסוציאליסטית מסוגלת לכך. מקרון מתואר על ידי חלק מהפרשנים כסוציאל-ליברלי,[4] ואילו על ידי אחרים כסוציאל-דמוקרט.[5] בעת חברותו במפלגה הסוציאלסטית תמך באגף השמרני במפלגה.[6]

מקרון הסביר כי היה חלק מ"ממשלת השמאל" כיוון שרצה "לשרת את האינטרס הציבורי". בספרו "Révolution", שפורסם בנובמבר 2016, מקרון מציג את עצמו הן כ"שמאלן" והן כ"ליברל", כי לדידו "בליברליזם אתה מחשיב עצמך כנותן אמון באדם".[7] מקרון הצהיר כי ברצונו לגשר בין ימין לשמאל בדומה לפרנסואה ביירו וז'אק שבאן-דלמאס.

ההתמודדות בבחירות

ערך מורחב – הבחירות לנשיאות צרפת 2017
מקרון עם מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי וסגן הנשיא לשעבר אל גור בבית השגרירות האמריקאית בפריז, במהלך שיחות פסגת האקלים COP21‏, 7 בדצמבר 2015

מקרון הודיע על ריצתו לנשיאות בבחירות 2017 ב-16 בנובמבר 2016, תחת מצע הממזג רעיונות סוציאל-דמוקרטים עם כלכלת שוק חופשי בגישת "הדרך השלישית", בדומה לביל קלינטון, טוני בלייר וגרהארד שרדר. הדובר המרכזי במפלגה בעד דרך זו היה ראש הממשלה לשעבר מנואל ואלס, שמאוחר יותר תמך במקרון לנשיאות.[8] מקרון מגדיר עצמו כ"לא שמאל ולא ימין".[9] מפלגתו החדשה, "הרפובליקה בתנועה!", (!En Marche), דוגלת באיחוד בין שברי החברה הצרפתית, המפולגת בין שמאל לימין.[10] הוא מגדיר את מפלגתו ככוח הפוליטי הפרו-אירופי היחידי בצרפת, ותומך בשדרוג מעמד צרפת באיחוד האירופי, לצד תמיכה בקליטת אזרחים זרים שייתנו יד בהזנקת הכלכלה.[11] הוא תומך במאבק בשינוי האקלים ובהסכם פריז, וכן באיזון בין צרכים אקולוגיים ודרישות כלכליות.

עמדותיו של מקרון בנושא ביטחון לאומי ומאבק בטרור ניציות, וכוללות תמיכה בהגדלת תקציב הביטחון ל-2% מהתמ"ג והגדלת מספר השוטרים, ועם זאת הוא תומך בקבלת פליטים מסוריה בדומה למדיניותה של אנגלה מרקל. הוא תומך בברית נאט"ו ומחזיק בעמדות ניציות גם בנוגע למשטרו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. מקרון האשים את ממשלת רוסיה בהתערבות בבחירות הצרפתיות, בדומה להתערבותם בבחירות לנשיאות בארצות הברית ב-2016, על ידי הפצת פייק ניוז ודיסאינפורמציה נגד מקרון דרך רשתות התעמולה של הקרמלין, RT וספוטניק, וכן בניסיון לחדור למחשבי הקמפיין שלו דרך מתקפות סייבר.[12] ב-5 במאי 2017, דקות לפני חצות ויממה לפני הבחירות, יצא הקמפיין של מקרון באופן רשמי בהאשמה כי מחשביו נפרצו באופן "מתואם ומסיבי", ושהמיילים הגנובים הודלפו. פירמת סייבר מתמחה הודיעה כי המתקפות הגיעו מקבוצת האקרים המזוהה עם המודיעין הרוסי, כשאותה קבוצה הואשמה גם על ידי קהיליית המודיעין האמריקאי בפריצה למפלגה הדמוקרטית ולגופים פוליטיים נוספים, כחלק מקמפיין מאורגן להתערבות בבחירות בהוראתו של ולדימיר פוטין.[13][14]

ביחס לישראל תומך מקרון בהמשך המדיניות הצרפתית המסורתית התומכת בשתי מדינות לשני עמים ומתנגדת להתנחלויות, תוך התנגדות להכרה חד-צדדית במדינה פלסטינית ולתנועת החרם על ישראל, "BDS".[15]

ב-23 באפריל 2017 העפיל מקרון לסיבוב השני עם 24% ממניין הקולות (8,657,326 קולות), ובו התמודד מול מארין לה פן מהחזית הלאומית. ברחבי הקשת הפוליטית, מנהיגי השמאל והימין-מרכז, בהם הנשיא הפורש פרנסואה הולנד, ואף המתמודדים מולו, בנואה אמון ופרנסואה פיון, הביעו תמיכה במקרון נגד לה פן, מלבד מנהיג השמאל הרדיקלי ז'אן לוק מלנשון שאמר שהצבעה ללה-פן תהיה "טעות נוראית" אך לא הביע תמיכה מפורשת. גם מנהיגים בעולם הביעו בו תמיכה, כולל נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה. בסקרים שנעשו לקראת הסיבוב השני, וכן לאחר העימות בינו ללה פן, רוב הנשאלים תמכו בו. לבסוף ניצח את הסיבוב השני עם יותר מ-66% מהקולות (20,703,694 קולות), הפער הגדול ביותר ברפובליקה החמישית מאז ניצח ז'אק שיראק את ז'אן-מארי לה פן ב-2002.

ב-24 באפריל 2022 נבחר לנשיאות צרפת עם 58.6% מקולות המצביעים ובפער של 17% מקולות יריבתו לה פן והימין הקיצוני בראשותה שזכה ב-41.4% מהקולות.[3] בבחירות שהתקיימו ביוני 2022 איבדה רשימתו את הרוב באספה הלאומית אך נשארה הרשימה הגדולה ביותר.[16] מקרון נאלץ להקים ממשלת מיעוט.[17]

ב-9 ביוני 2024, לאחר תבוסה מוחצת בבחירות לפרלמנט האירופי, פיזר הנשיא מקרון את האספה הלאומית וקרא לערוך בחירות בזק ב-30 ביוני וב-7 ביולי 2024, בעקבות התחזקות הימין הקיצוני בבחירות ביוני 2024. מקרון אמר: "אסור להעמיד פנים שלא קרה דבר", והזהיר כי עליית הימין הקיצוני היא סכנה לצרפת וליבשת כולה.[18]

לפי תוצאות הסיבוב הראשון בבחירות לאספה, מפלגת הימין הקיצוני של לה פן הייתה צפויה להיות המפלגה הגדולה ביותר ורשימתו של מקרון תהיה רק שלישית בגודלה. במקום השני הייתה ברית מפלגות השמאל "החזית העממית החדשה", שכללה גם מפלגות שמאל מתון וגם מפלגות שמאל קיצוני. בתגובה, לקראת הסיבוב השני בבחירות למושבים באספה הלאומית, איחדו מפלגתו של מקרון ואיחוד מפלגות השמאל כוחות במטרה להבטיח שמפלגת הימין הקיצוני של לה פן לא תצליח לעלות לשלטון. מועמדים מהמרכז ומהשמאל פרשו בקרוב ל-300 מחוזות בחירה בצרפת כדי להבטיח שלמועמד המתון[19] והעדיף יותר, גם אם הוא אינו נמנה עם המחנה שלהם, יהיה את הסיכוי הטוב ביותר לנצח את מועמדי הימין הקיצוני.[20][21] לפי התוצאות, ברית מפלגות השמאל הייתה הגדולה ביותר, ברית אנסמבל של מקרון היה השנייה בגודלה, ומפלגתם של לה פן ובעלי בריתה הייתה השלישית בגודלה.[22]

בסיבוב השני של בחירות הבזק, הקואליציה איבדה עשרות מושבים בבית התחתון של הפרלמנט, ומספרי המושבים של כל הבריתות היו רחוקים מהרוב הנדרש.[23]

כהונתו הראשונה כנשיא צרפת (2017–2022)

מדיניות פנים

ב-14 במאי 2017 הושבע לנשיא צרפת השמיני בתולדות הרפובליקה החמישית ולנסיך-שותף של אנדורה לצד ז'ואן אנריק ויווס אי סיסיליה, בישוף אורז'ל, וה-25 במספרו כלל.[24] הוא מינה כראש ממשלה תחתיו את אדואר פיליפ, חבר מפלגת הרפובליקנים ומתון שהיה מקורב לאלן ז'ופה.[25] ביוני באותה שנה זכתה מפלגתו של מקרון, הרפובליקה בתנועה! (!La République en Marche), במסגרת סיעתה בקונגרס, ברוב מוחלט באספה הלאומית בבחירות הפרלמנטריות, עם 308 מושבים מתוך 577, ויצרה ברית משותפת עם מפלגת המרכז בראשות פרנסואה ביירו, מודם (MoDem), המביאה לתנועה 350 מושבים בבית המחוקקים.

ביולי 2017, לאחר סקנדל פוליטי-כלכלי שנגע למינויים לתפקידי ממשל שבוצעו בידי פרנסואה פיון, מקרון תמך בחקיקה של האספה הכללית שאסרה על קיום נפוטיזם בממשל. החקיקה הייתה השלב הראשון בתוכנית ממשלתית שקידם מקרון להפחתת השחיתות השלטונית בצרפת. מקרון מקדם עוד מעלייתו לנשיאות מדיניות שנועדה לשפר את יחסי הממשל ואיגודי הפועלים כך שהאחרונים יהיו כמה שיותר אפקטיביים בקידום המדינה לפי המודל של גרמניה ומדינות סקנדינביה. כמו כן, הוא התנגד לגיוס עובדים זרים בשכר נמוך ממזרח אירופה שיועסקו בצרפת במטרה לשמור על מעמדם הכלכלי-חברתי של העובדים הצרפתים.

מדיניות כלכלית

ביולי 2017 התפטר ראש מטה הכוחות המזוינים של צרפת, הגנרל פייר דה וילייה, בעקבות עימות פומבי עם מקרון בנוגע לקיצוץ תקציב הביטחון בסך 850 מיליון אירו. מקרון מינה את הגנרל פרנסואה לקואנטר (François Lecointre) כמחליפו של דה וילייה.[26]

ב-27 בספטמבר 2017 הציגה ממשלת מקרון את תקציבה הראשון, שכלל הפחתה במיסים ובהוצאות ציבוריות, במטרה לעמוד בכללי הגירעון של האיחוד האירופי.[27] במסגרת התקציב בוטל מס העושר (ISF – Impôt de solidarité sur la fortune) והוחלף במס חדש שחל על נכסי נדל"ן בלבד, בהתאם להבטחת הבחירות של מקרון.[28] לפני ביטולו, המס הוטל על תושבי צרפת ששוויים הכולל עלה על 1.3 מיליון אירו, בשיעור של עד 1.5%.

בפברואר 2018 הכריז מקרון על תוכנית לפרישה מרצון לעובדי מדינה, במסגרת מאמצי הממשלה לצמצם את מספר המועסקים בשירות הציבורי.[29]

בדצמבר 2019 הודיע מקרון על כוונתו לבטל את מערכת הפנסיה הוותיקה של המאה ה-20 ולהקים במקומה מערכת פנסיה לאומית אחת, שתנוהל על ידי המדינה. התוכנית עוררה גל מחאות, שכלל שביתות תחבורה ממושכות ונזקים לרכוש ציבורי בפריז. בינואר 2020 נעתר מקרון לפשרה, והסכים לבצע שינויים בגיל הפרישה במסגרת הרפורמה. בפברואר 2020 אושרה הרפורמה על ידי הממשלה בצו מנהלי מכוח סעיף 49 של החוקה הצרפתית. עם זאת, ב-16 במרץ 2020, בעקבות התפרצות מגפת הקורונה, הודיע מקרון על הקפאת החקיקה לקראת סגר כללי בצרפת.

בשנת 2018 התמודד מקרון מול מחאת האפודים הצהובים, שבמקור הייתה מכוונת בעיקר נגד עליית מחירי הדלק ויוקר המחיה בצרפת, אולם התרחבה עם הצטרפותם של עובדי התחבורה הציבורית ושירותי הכבאות, ששבתו בעקבות הכרזתו על תוכנית פנסיה חדשה במסגרתה כל עובד יזכה לפנסיה בהתאם לצבירת נקודות וככל שיעבדו יותר כך תגדל הפנסיה, ולהפך. התוכנית ספגה ביקורת והתנגדות עצומה מבית והביאה מאז 5 בדצמבר 2019 למצב של שביתה מתמשכת. המחאה הסתיימה ב-14 במרץ 2020 כתוצאה ממגפת הקורונה והסגר הלאומי שהוצא לפועל בצרפת.

ממשלתו שאפה לחזק את תחום ההייטק במדינה. לשם כך השיק מקרון את "תחנה F", פרויקט חממה בפריז. מקרון הקצה לפרויקט כמעט 10 מיליארד יורו בהטבות מס ותמריצים אחרים, כדי לפתות פעילות מחקרית ועסקי בינה מלאכותית. בנק חדש נוסד כדי לסייע לממן הזנקים. הוא פעל להגדיל את ההשקעות הפרטיות בתחום זה.[30]

רפורמות בשוק העבודה

אחת מהיוזמות המרכזיות של מקרון עם תחילת כהונתו כנשיא הייתה רפורמה במערכת יחסי העבודה בצרפת. מטרת הרפורמה הייתה להרחיק את מערכת יחסי העבודה מן המודל העימותי הקיים ולעבור למערכת גמישה ומבוססת הסכמה, בדומה למודלים הנהוגים בגרמניה ובסקנדינביה.[31] מקרון הצהיר גם על כוונתו לפעול נגד מה שכינה "השלכה חברתית" (social dumping) – תופעה שבה חברות מעסיקות עובדים זמניים ממדינות מזרח אירופה בשכר נמוך, במסגרת הוראת האיחוד האירופי מ-1996, באופן שפוגע בתנאי ההעסקה של עובדים צרפתים.[31]

הממשלה פרסמה את הצעותיה לשינוי חוקי העבודה (Code du Travail) בצרפת, במסגרת אחת הרפורמות הראשונות של מקרון שנועדו להניע את הכלכלה.[32] יוזמות אלו נתקלו בהתנגדות מצד חלק מהאיגודים המקצועיים. האיגוד הגדול ביותר, CFDT, נקט גישה פייסנית והשתתף במשא ומתן עם הממשלה, בעוד שהאיגוד הרדיקלי יותר, CGT, התנגד באופן חריף לרפורמות. שרת העבודה בממשלתו, מוריאל פֶּנִיקוּ (Muriel Pénicaud), הובילה את המהלך.[33]

האספה הלאומית והסנאט אישרו את ההצעה, ובכך אפשרו לממשלה להקל על חוקי העבודה לאחר משא ומתן עם האיגודים וארגוני המעסיקים. הרפורמות, שנדונו עם האיגודים, כללו בין היתר הגבלות על פיצויים במקרים של פיטורים לא מוצדקים, והעניקו למעסיקים גמישות רבה יותר בהליכי גיוס ופיטורין ובהגדרת תנאי העבודה. מקרון חתם על חמש צווים נשיאותיים בנושא ב-22 בספטמבר 2017. באוקטובר אותה שנה פרסמה הממשלה נתונים שלפיהם שיעור האבטלה ירד ב-1.8% – הירידה המשמעותית ביותר מאז שנת 2001.[34]

מדיניות ההגירה

בינואר 2018, בהתייחסות למצב מבקשי המקלט בצרפת ולמחנה הפליטים "הג'ונגל של קאלה", הצהיר מקרון כי לא יאפשר הקמת מחנה פליטים נוסף בפריז. הוא הבהיר את מדיניות ממשלתו בנוגע להגירה ומקלט, שכללה האצה של תהליכי בקשת מקלט וגירוש מהגרים לא חוקיים, לצד שיפור תנאי המגורים לפליטים המאושרים.[35]

ביוני 2018 טען מקרון כי אירופה אינה חווה משבר הגירה בהיקף הדומה לזה של 2015, וציין כי מדינות כמו איטליה אינן נתונות עוד ללחץ ההגירה שחוו בעבר. לדבריו, המשבר באירופה הוא בראש ובראשונה פוליטי ולא דמוגרפי.[36]

בנובמבר 2019 הציגה ממשלתו של מקרון כללים חדשים שנועדו לצמצם את מספר מבקשי המקלט המגיעים לצרפת, במסגרת מאמץ שלטוני ל"נטול מחדש שליטה" על מדיניות ההגירה.[37]

בשנת 2022 עלה מספר הזרים החדשים שהגיעו לצרפת על 320,000 – שיא חדש, כאשר כמעט מחצית מהם הגיעו ממדינות אפריקה.[38]

מאבק בטרור

ביולי 2017 אישר הסנאט הצרפתי בקריאה ראשונה הצעת חוק ביטחון פנימי שנויה במחלוקת, הכוללת חקיקה מחמירה נגד טרור – בהתאם להבטחת הבחירות של מקרון. ב-3 באוקטובר הצביעה האספה הלאומית בעד החוק ברוב של 415 מול 127, עם 19 נמנעים. ההצבעה התקיימה יומיים בלבד לאחר פיגוע הדקירה בתחנת הרכבת במרסיי. שר הפנים ז'ראר קולומב הצהיר כי "צרפת עדיין במצב מלחמה". ב-18 באוקטובר אישר הסנאט את החוק בקריאה שנייה ברוב של 244 מול 22. באותו יום הודיע מקרון כי מאז תחילת כהונתו סוכלו 13 פיגועים בצרפת.[39]

החוק החדש החליף את מצב החירום שהוכרז בצרפת לאחר מתקפות נובמבר 2015, והקנה תוקף קבוע לכמה מהוראות החירום. בין סמכויות הרשויות שנקבעו בחוק: חיפושים בבתים ללא צו שיפוטי, הגבלת תנועה של חשודים, סגירת מוסדות דתיים, וחיפושים נרחבים באזורים סביב נמלי תעופה, תחנות רכבת ונמלים בינלאומיים.

החוק ספג ביקורת מארגוני זכויות אדם בטענה לפגיעה בחירויות האזרח, אך זכה לתמיכת רוב הציבור – לפי סקר של לה פיגארו, 57% תמכו בו, אף ש-62% מהנשאלים סברו שהוא פוגע בזכויות הפרט. בעקבות הביקורת הוכנסו שינויים בחוק, והוראות הענישה המחמירות נקבעו לבחינה מחודשת מדי שנה, עם יעד לפקיעתן עד סוף 2020.[40]

מקרון חתם על החוק ב-30 באוקטובר 2017 והודיע כי החל מ-1 בנובמבר יביא החוק לסיום מצב החירום בצרפת.[41]

זכויות אזרח ודת

בביקורו בקורסיקה בפברואר 2018 עורר מקרון מחלוקת כאשר דחה את דרישת הלאומנים הקורסיקאים להכיר בשפה הקורסיקאית כשפה רשמית, אך הציע לכלול את קורסיקה במפורש בחוקת צרפת.[42]

באותה שנה העלה מקרון יוזמה לרפורמה במעמד הדת המוסלמית בצרפת. הוא הצהיר כי בכוונתו "לארגן מחדש" את האסלאם במדינה, תוך מטרה לשלבו במסגרת עקרונות החילוניות (laïcité) של הרפובליקה. לדבריו, "אנחנו עובדים על מבנה האסלאם בצרפת וגם על הדרך להסביר אותו, מה שחשוב ביותר — מטרתי היא לגלות מחדש את לב החילוניות, האפשרות להאמין או לא להאמין, כדי לשמר את הלכידות הלאומית ואת חופש המצפון." מקרון לא חשף פרטים נוספים על התוכנית.[43]

יחסו ליהדות צרפת

בפגישתו בשנת 2019 עם נציגי הקהילה היהודית בצרפת, ובעקבות גל אירועים אנטישמיים שסחפו את צרפת, טען מקרון כי "אנטי-ציונות היא אנטישמיות מודרנית".[44] בשנת 2021 לאחר החלטת בית המשפט העליון בפריז לדחות את ערעור משפחתה של שרה חלימי על שחרור רוצחה, התבטא מקרון כנגד החלטת בית המשפט,[45] וקרא לשינוי החוק, שאפשר את שחרורו של הרוצח ללא משפט.[46]

מדיניות חוץ וביטחון

ארצות הברית

מקרון עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, 2017

מקרון השתתף לראשונה בפסגת נאט"ו בבריסל במאי 2017, שם נפגש עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. הפגישה זכתה לסיקור נרחב בעקבות לחיצת היד ביניהם שתוארה כ"מאבק כוח".[47]

בספטמבר 2021 נרשמה מתיחות חריפה ביחסים בין צרפת לארצות הברית בעקבות הסכם AUKUS עם אוסטרליה ובריטניה, במסגרתו ביטלה אוסטרליה עסקת צוללות עם צרפת לטובת צוללות גרעיניות אמריקאיות. צרפת החזירה לראשונה בתולדותיה את שגריריה מארצות הברית ומאוסטרליה. לאחר שיחת פיוס בין מקרון לנשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, הצדדים סיכמו על צמצום המתח, והבית הלבן הודה כי המשבר היה יכול להימנע באמצעות התייעצות מוקדמת.[48]

רוסיה

מקרון מארח את נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בפריז, 2019

במאי 2017 נפגש מקרון עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בארמון ורסאי. במהלך הפגישה תקף את כלי התקשורת Russia Today ו-Sputnik וכינה אותם "אמצעים של תעמולה שקרית".[49] מקרון הדגיש את הצורך בשיתוף פעולה בלחימה בדאעש והזהיר כי צרפת תגיב צבאית לשימוש בנשק כימי בסוריה.[50]

באוגוסט 2019, לקראת פסגת ה-G7 בביאריץ, אירח מקרון את פוטין במבצר ברגן והצהיר כי "רוסיה שייכת לאירופה של ערכים".[51]

במהלך ההכנות לפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2022 ניסה מקרון לתווך דיפלומטית עם פוטין, וניהל עמו מספר פגישות ושיחות טלפון. גם לאחר פרוץ המלחמה קרא לשמור על ערוץ דיאלוג פתוח עם רוסיה.

סוריה

בעקבות מתקפת הנשק הכימי בדומא ב-2018, הורה מקרון על השתתפות צרפתית בתקיפות אוויריות נגד מטרות של משטר אסד, בתיאום עם ארצות הברית ובריטניה.[52]

איראן

מקרון תמך בהסכם הגרעין עם איראן גם לאחר פרישת ארצות הברית ממנו. במהלך פסגת ה-G7 בביאריץ ב-2019 ניסה לקדם מגעים דיפלומטיים עם איראן, והזמין את שר החוץ מוחמד ג'וואד זריף לשיחות בלתי-פורמליות.[53]

צפון קוריאה

בנאום מדיניות החוץ הראשון שלו באוגוסט 2017 קרא מקרון לעמדה בינלאומית תקיפה כלפי צפון קוריאה כדי להביא אותה לשולחן המשא ומתן, על רקע שיגור טילים לעבר יפן.[54]

סין

מקרון יחד עם נשיא סין שי ג'ינפינג ונשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון

במרץ 2019 חתם מקרון עם נשיא סין שי ג'ינפינג על 15 הסכמים כלכליים בשווי כולל של 40 מיליארד אירו, שכללו רכישת מטוסי איירבוס, השקעות באנרגיה ירוקה, הסכמי יצוא חקלאיים ושיתופי פעולה בתעשייה הכבדה.[55]

טורקיה

ביולי 2020 קרא מקרון להטיל סנקציות על טורקיה בגין הפרות ריבונות של יוון וקפריסין במזרח הים התיכון וביקר את התערבותה הצבאית בלוב. לדבריו, "מותר לנו לצפות מטורקיה ליותר מאשר מרוסיה, שכן היא חברה בנאט"ו".[56] מקרון מתח קו חריף מול הרפובליקה הטורקית עקב שאיפותיה להגדלת ההשפעה במזרח התיכון ובאירופה. במסגרת מלחמת האזרחים השנייה בלוב, המשמשת מלחמת פרוקסי בין טורקיה ורוסיה, צרפת תחת מקרון מצדדת ברוסיה ותומכת בכוחות "בית הנבחרים" תחת פיקודו של פילדמרשל ח'ליפה חפתר. מלבד שיתוף הפעולה בלוב.

במהלך המחצית הראשונה של שנת 2021, המעורבות הטורקית במלחמת האזרחים השנייה בלוב שנעשתה בגלוי שינתה את פני המלחמה והחלישה את כוחות בית הנבחרים שנתמכו בידי צרפת, רוסיה, איחוד האמירויות הערביות ומצרים. במקביל, צרפת וטורקיה מנהלות מאבק על השפעת המסחר על אלג'יריה בעוד צרפת היא יצואנית המסחר הגדולה ביותר לאלג'יריה אחרי הרפובליקה העממית של סין.

במסגרת משבר הריבונות הטריטוריאלית בשנת 2020 על הים האגאי, בין טורקיה ליוון, צרפת צידדה ביוון ואיימה להתערב מבחינה צבאית נגד טורקיה במקרה של מלחמה.

בריטניה וצפון אירלנד

ביוני 2021 דווח כי מקרון טען שצפון אירלנד "אינה חלק מבריטניה", על רקע מחלוקות עם ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון סביב פרוטוקול צפון אירלנד. מקרון הכחיש את הדברים וטען כי התייחס להפרדה הגאוגרפית בין בריטניה לאירלנד הצפונית.[57]

ונצואלה

ב-2017 גינה מקרון את ממשלת ונצואלה בראשות ניקולאס מדורו כדיקטטורה, וקרא להגברת לחץ בינלאומי עליה.

האיחוד האירופי

בפברואר 2020, במהלך ועידת הביטחון במינכן, הציג מקרון חזון לעשור הקרוב לחיזוק האיחוד האירופי באמצעות תקציב גדול יותר, שווקים פיננסיים משולבים, מדיניות ביטחון אפקטיבית והפחתת התלות בנאט"ו ובמיוחד בארצות הברית ובבריטניה.[58]

בנובמבר 2021 חתם מקרון על "אמנת קווירינאלה" עם ראש ממשלת איטליה מריו דראגי, שנועדה לחזק את התיאום בתחומי מדיניות החוץ, הכלכלה, ההגירה והתרבות בין המדינות החברות באיחוד.[59]

כהונתו השנייה כנשיא צרפת (2022–הווה)

אמנם טקס ההשבעה הרשמי של מקרון לתקופת כהונתו השנייה התקיים ב־7 במאי 2022, אך הכהונה השנייה החלה באופן רשמי ב־14 במאי.

ממשלת בורן ותחילת הקדנציה

מיד לאחר השבעתו, מינה מקרון את אליזבת בורן לראש ממשלת צרפת, האישה השנייה בתולדות המדינה בתפקיד זה. זמן קצר לאחר פרסום הקבינט החדש, נפתחו שתי שערוריות: האחת, האשמות באונס כלפי שר הסולידריות הנכנס דמיאן אבאד; והשנייה, הביקורת על התנהלות הרשויות במהומות שהתחוללו בגמר ליגת האלופות באצטדיון סטאד דה פראנס.[60]

הבחירות לפרלמנט ומשבר המיעוט

בבחירות הפרלמנטריות ביוני 2022 איבדה קואליציית המרכז של מקרון את הרוב באספה הלאומית – ונשארה עם 251 מושבים בלבד, 38 מושבים פחות מהרוב הדרוש. שלושה מבעלי בריתו הבכירים של מקרון – נשיא האספה רישאר פראן, יו"ר סיעת LREM כריסטוף קסטנר ויו"ר סיעת MoDem פטריק מיניולה – נכשלו בבחירות. שלושה שרים נאלצו להתפטר לאחר שלא נבחרו לפרלמנט. ניסיונות להרכבת קואליציה רחבה נכשלו, וממשלת בורן המשיכה כממשלת מיעוט.[61]

מדיניות פנים

שימוש במנגנון 49.3

החל מסוף 2022, הממשלה נאלצה להפעיל את סעיף 49.3 של החוקה – המאפשר העברת חוקים ללא הצבעה בפרלמנט – עשר פעמים ברצף, בעיקר לצורך אישור תקציב המדינה וביטוח לאומי לשנת 2023. ממשלת בורן שרדה ב-2023 שתי הצעות אי-אמון: האחת ב-20 במרץ, שנדחתה בהפרש של תשעה קולות בלבד – ההפרש הקטן ביותר מאז 1992; והשנייה ביוני 2023, שנפלה בהפרש של 50 קולות.[62]

רפורמת הפנסיה והמהומות

במרץ 2023, העבירה ממשלת מקרון חוק שמעלה את גיל הפרישה מ־62 ל־64. ההצבעה נעשתה תוך עקיפת הפרלמנט באמצעות סעיף 49.3, מה שהצית הפגנות אלימות ברחבי המדינה. מקרון קרא ל"100 ימי פיוס", שלא השיגו רגיעה משמעותית.[63]

מהומות נאהל מרזוק

ב-27 ביוני 2023, פרצו ברחבי צרפת מהומות אחרי תקרית שבה נורה למוות נער שנעצר לבדיקת תנועה בנאנטר, פרבר של פריז, אבל ניסה לברוח עם רכבו ואז נורה מטווח קצר על ידי אחד משני השוטרים שביקשו לבדוק אותו. במשטרה טענו תחילה כי השוטר ירה בו כיוון שהרכב לכאורה עמד לדרוס אותו, אבל תיעוד שהופץ אחר-כך ברשתות החברתיות הפריך את הטענה הזו והראה ששני השוטרים עמדו לצד הרכב, וכי השוטר פתח באש בעת שהנער החל לנסוע קדימה, ולא לעברו.[64] המהומות שפרצו בעקבות האירוע כללו התפרעויות אלימות, ביזה והצתה,[65] על רקע טענות ארוכות-שנים לאלימות משטרתית מופרזת,[66] שמופנית בעיקר כלפי שחורים וצרפתים ממוצא ערבי ומוסלמי, כמו גם תלונות על גזענות כלפי אוכלוסיות הללו, שמתמודדות עם עוני. מקרון הורה על פריסת 45,000 שוטרים וליווי משפטי מואץ שכלל החמרת ענישה. תוך ימים נעצרו מעל 2,000 איש.[67]

ארגון ממשלתי

ב־20 ביולי 2023 ערך מקרון רה־ארגון ממשלתי עם תום תקופת ה"פיוס", שכללה את הדחת שרי החינוך והסולידריות. בינואר 2024, לאחר המשבר סביב חוק ההגירה, ביקש מקרון מראש הממשלה בורן להתפטר.[68] הוא מינה במקומה את שר החינוך גבריאל אטאל – שהפך לראש הממשלה הצעיר ביותר בתולדות צרפת.[69] ממשלת אטאל נחשבת לימנית ביותר מאז תחילת כהונת מקרון, עם רוב מיניסטרים שמקורם במפלגת המרכז־ימין לשעבר UMP/LR.[70]

מדיניות כלכלית וחברתית

על רקע האטה בצמיחה ואי־עמידה ביעדי הגירעון לשנת 2023, חשפה ממשלת מקרון בפברואר 2024 קיצוצים מיידיים של 10 מיליארד אירו. במרץ 2024 כינס מקרון "פגישת חירום" כדי לדון בעתיד הפיסקלי של צרפת, נוכח הסיכון להורדת דירוג אשראי.[71]

חוק ההגירה

ב־2023 ניסתה ממשלת מקרון להעביר חוק מקיף להגירה ולמקלט מדיני, שנועד לצמצם הגנה על מהגרים בלתי חוקיים אך גם להקל בהסדרת מעמדם. הצעת החוק נדחתה בפרלמנט בדצמבר 2023 – תבוסה שגרמה למשבר פוליטי נרחב. הממשלה הגישה את החוק לוועדה פרלמנטרית משותפת, שם הושג הסכם עם הסנאט שבשליטת הימין, והחוק עבר בבדצמבר בתמיכת סיעות הימין והשמאל הקיצוני. שר הבריאות אורליאן רוסו התפטר במחאה על אישור החוק.[72]

ב-19 בדצמבר 2023 העביר מקרון בתמיכת מפלגת הימין, הרפובליקנים,[73] וכן מפלגת הימין הרדיקלי, האיחוד הלאומי, רפורמה משמעותית המקשיחה את עמדותיה של צרפת בנושאי הגירה ומהגרים. בין השינויים שאומצו: תיקבע מכסת הגירה שנתית על־ידי הפרלמנט, זכויות סוציאליות כמו סיוע בשכר דירה או קצבאות ילדים ומשפחה יינתנו רק אחרי חמש שנים של מגורים בצרפת, בעלי אזרחות כפולה שיבצעו פשעים יאבדו את האזרחות הצרפתית שלהם, ויגורשו בקלות יחסית. בנוסף, יהיה קשה יותר לצאצאים של מי שנכנסו כמהגרים לא-חוקיים לקבל אזרחות צרפתית, שהות במדינה ללא אישור תושבות תהפוך מחדש לעבירה פלילית הנושאת קנס ועוד.[74] מקרון, שלא היה לממשלתו רוב בפרלמנט, גייס את תמיכת האופוזיציה מימין ברפורמה, שנתפסה כנוקשה מדי בקרב חלק מחברי מפלגתו, ושר הבריאות אורליאן רוסו אף התפטר במחאה על כך.[75]

רפורמה חוקתית

ב־4 באוקטובר 2023, לרגל 65 שנה לחוקת צרפת, הציג מקרון יוזמות לתיקון חוקתי: הרחבת אפשרויות משאלי עם, עיגון הזכות להפלות והגנה על אקלים, ומתן אוטונומיה מסוימת לקורסיקה וקלדוניה החדשה.[76]

ב־4 במרץ 2024 אישר הפרלמנט הצרפתי תיקון חוקתי המעגן את הזכות להפלות כחירות מוגנת – הרפורמה החוקתית הראשונה מאז 2008 והראשונה מאז כניסת מקרון לתפקיד.[77]

מדיניות ביטחון

ב־1 באוגוסט 2023 חתם מקרון על חוק רב־שנתי לתכנון צבאי (Loi de programmation militaire) שנועד להגדיל את תקציב הביטחון ב־40% ולהעמידו על 413 מיליארד אירו בין השנים 2024–2030.[78]

קלדוניה החדשה

במאי 2024, שינתה האספה הלאומית בצרפת את כללי ההצבעה בקלדוניה החדשה שמטרתה לשנות את התנאים הקיימים המונעים עד חמישית מהאוכלוסייה להצביע בבחירות מחוזיות. אישור החוק הוביל למהומות אלימות קשות ביותר אשר הביאו למותם של שמונה.[79]: שדה התעופה הושבת, בתי ספר נסגרו, מכוניות הוצתו ומפגינים פתחו באש לעבר כוחות הביטחון.[80]

ב-22 במאי, הגיע מקרון לביקור בזק במקום.[81]

ב-12 ביולי 2025 הכריזה צרפת על הסכם עם קלדוניה החדשה, לפיו הטריטוריה שמעבר לים תישאר צרפתית אך תוכרז כמדינה חדשה. על פי העסקה, "מדינת קלדוניה החדשה" תעוגן בחוקת צרפת, ומדינות אחרות יוכלו להכיר בה כמדינה נפרדת. במסגרת ההסכם גובשה גם תוכנית להתאוששות כלכלית, הכוללת שיקום תעשיית הניקל - אחד ממקורות ההכנסה העיקריים של האיים. הפרלמנט הצרפתי צפוי לדון בהסכם עד סוף השנה, ואם יאושר, הוא יובא למשאל עם בקלדוניה החדשה ב-2026.[82][83]

הבחירות המוקדמות של 2024 ומשבר המשילות

בעקבות תבוסה קשה של מחנה המרכז בבחירות לפרלמנט האירופי ביוני 2024 – שבהן זכתה קואליצייתו של מקרון ב־14.6% בלבד מהמושבים, כ־17 נקודות אחוז פחות ממפלגת הימין הקיצוני "האיחוד הלאומי" (RN) בראשות מרין לה פן – הכריז מקרון באופן בלתי צפוי על פיזור האספה הלאומית וזימון בחירות כלליות מוקדמות, שהתקיימו בשני סיבובים ב־30 ביוני וב־7 ביולי 2024.[84]

בסיבוב הראשון קיבלה קואליציית המרכז של מקרון 20.04% מהקולות בלבד, והגיעה למקום השלישי אחרי RN (33.15%) והברית השמאלית NFP – "החזית החדשה" (27.99%). תוצאה זו נחשבת לגרועה ביותר למפלגת שלטון מאז ראשית הרפובליקה הצרפתית השלישית ב־1870.[85]

בסיבוב השני התקבלה שוב תוצאה של "פרלמנט תלוי" (hung parliament). בניגוד לתחזיות, ברית השמאל NFP זכתה במספר המושבים הרב ביותר, אך נותרה ללא רוב של ממש, כאשר חסרו לה כ־90–100 מושבים להקמת ממשלה לבדה. קואליציית מקרון איבדה 86 מושבים ואת מעמדה כסיעה הגדולה ביותר, בעוד שמפלגת RN, למרות תוצאה נמוכה מהתחזיות, הפכה למפלגה הבודדת הגדולה ביותר באספה החדשה.[86]

בליל הבחירות, לאחר פרסום מדגמי היציאה, הודיע ראש הממשלה גבריאל אטאל על כוונתו להתפטר. אולם למחרת סירב מקרון לקבל את ההתפטרות וביקש מאטאל להמשיך בתפקידו עד לכינון ממשלה חדשה. בהמשך סירב מקרון למנות את מועמדת NFP, לוסי קסטה, לראשות הממשלה.[87]

לאחר סבב התייעצויות עם ראשי המפלגות, מינה מקרון ב־5 בספטמבר את הפוליטיקאי השמרן מישל ברנייה לראש ממשלה והטיל עליו להקים "ממשלת אחדות".[88]

נפילת ממשלת ברנייה

בדצמבר 2024 השתמש ראש הממשלה ברנייה בסעיף 49.3 של החוקה כדי להעביר את תקציב הביטוח הלאומי לשנת 2025 ללא הצבעה באספה. בתגובה, ב־4 בדצמבר, עברה הצעת אי־אמון שהוגשה נגדו – מה שהביא להפלת ממשלתו. זו הייתה הפעם הראשונה מאז 1962 שממשלה בצרפת הופלה על ידי הפרלמנט.[89]

למחרת, ב־5 בדצמבר, נשא מקרון נאום לאומה, שבו קיבל את התפטרות ברנייה אך הצהיר כי בכוונתו להמשיך לכהן כנשיא עד תום כהונתו. הוא האשים ב"קריסת המשילות" את שיתוף הפעולה בין השמאל הקיצוני לימין הקיצוני.[90]

נפילת ממשלת ביירו

ב-8 בספטמבר 2025, שנה לאחר הבחירות לפרלמנט, ראש הממשלה פרנסואה ביירו, יזם הצבעת אמון כדי לדחוף את האופוזיציה לתמוך בקיצוצים. ההצבעה הפכה להיות הצבעת אי אמון וביירו הודח. בהצבעה הצביעו בעד הדחתו 364 מחוקקים, וכ-194 גיבו את ביירו.[91]

ממשלת לקורנו

ב-9 בספטמבר 2025, יממה לאחר שממשלת ביירו נפלה, הודיע מקרון כי סבסטיאן לקורנו, שר הכוחות המזוינים ימונה להיות ראש הממשלה הבא.[92] ב-6 באוקטובר 2025, לקורנו הגיש את התפטרותו פחות מיממה לאחר שהציג את ממשלתו. ההתפטרות נבעה מלחצים פוליטיים חריפים ומפרלמנט מפוצל וחסר רוב.[93][94]

לאחר כן, מקרון מינה את לקורנו לתפקיד בפעם השנייה. ב-15 באוקטובר לקורנו הודיע כי רפורמת הפנסיות השנויה במחלוקת - אחת מהבטחות הדגל הגדולות של מקרון - תוקפא לפחות עד לשנת 2027. ההחלטה התקבלה בניסיון להתמודד עם המשבר הפוליטי ולגייס תמיכה לתוכנית התקציב של הממשלה לשנת 2026.[95] האספה הלאומית אימצה את תקציב הביטוח הלאומי, הכולל השעיה של רפורמת הפנסיות, ברוב של 247 קולות מול 234.[96]

מדיניות חוץ וביטחון

רוסיה

במהלך המשבר האוקראיני-רוסי, צרפת שיחקה תפקיד משמעותי במאמצים הדיפלומטיים לתווך בין הצדדים, וכן תמכה בסנקציות נגד רוסיה.[97] צרפת סיפקה סיוע לאוקראינה בשל הפלישה הרוסית לאוקראינה.[98][99] מקרון הציע להקים את הקהילה הפוליטית האירופית – פורום חדש שנוצר בתגובה לפלישה הרוסית לאוקראינה כדי להציע רשת אירופית רחבה ומכילה יותר. הפורום כולל גם מדינות שאינן חברות האיחוד האירופי.[100][101] יחסי צרפת–רוסיה נותרו מתוחים בכל הנוגע למלחמה באוקראינה, היכן שצרפת וגרמניה נוקטות בתמיכה באוקראינה במטרה למנוע מעליית ההשפעה הרוסית על מזרח אירופה.

אפריקה והסאהל

מקרון קידם הקמת כוח התערבות צבאי אירופי שיוכל לסייע למדינה לשמור על האינטרסים שלה באזור הסאהל באפריקה ובאזורים אחרים.[102]

ממשלו של מקרון חווה נסיגה חדה בהשפעת צרפת במערב אפריקה.[103] בין 2022 ל־2024, שורת מדינות סאהל – בהן מאלי, בורקינה פאסו וניז'ר – ניתקו את קשריהן הביטחוניים עם פריז, גירשו את החיילים הצרפתים מתחומן, ובחלקן אף הקימו קואליציות ביטחוניות חלופיות בתמיכת רוסיה.[104]

בכך הגיע לסיומו הלכה למעשה מבצע ברקאן (Opération Barkhane), שהיה המערך הצבאי המרכזי של צרפת נגד הטרור באזור מאז 2014.[105]

בפברואר 2023 אירח מקרון בפריז את ראש ממשלת אתיופיה אבי אחמד, בניסיון לשקם את היחסים בין שתי המדינות לאחר מלחמת תיגראי.[106] ביוני אותה שנה אירח מקרון ועידת פסגה בינלאומית למימון אקלימי ולרפורמה בסדר הכלכלי העולמי, שם קרא למחיקת חובות מדינות עניות והעדפת מענקי סיוע על פני הלוואות.[107]

ישראל

מקרון יחד עם נשיא המדינה יצחק הרצוג, אוקטובר 2023

מקרון גילה לאורך כהונתו מעורבות פעילה בעמדות הנוגעות לישראל, יהדות צרפת והסכסוך הישראלי-פלסטיני. הוא גינה בחריפות גילויי אנטישמיות בצרפת, והתנצל פומבית בשם המדינה על שיתוף הפעולה של ממשלת וישי עם הנאצים במלחמת העולם השנייה. ב-2020 השתתף ב"פורום השואה העולמי החמישי" בירושלים ובמהלכו התעמת עם אנשי ביטחון ישראלים בכנסיית סנטה אנה,[108] אך התנצל לאחר מכן. בנוסף, הביע התנגדות נחרצת לתוכנית הגרעין האיראנית. מקרון תומך בקידום פתרון מדיני בין ישראל לפלסטינים. לפי דיווח בעיתון "לה מונד", מקרון הביע חשש מפני הרפורמה המשפטית של ממשלת נתניהו, והזהיר שיישומה יוביל לניתוק ישראל מערכי הדמוקרטיה.[109]

באוקטובר 2023, מעט לאחר טבח שבעה באוקטובר, ביקר בישראל והביע תמיכה במדינה בעקבות מתקפת חמאס. הוא קרא להקמת קואליציה בינלאומית למאבק בטרור[110] והזהיר את חזבאללה שלא להצטרף ללחימה,[111][112] תוך הדגשה על שמירה על החוק וההומניות. במהלך התמרון הקרקעי בעזה התראיין ל-BBC וקרא להפסקת אש בעזה, טען שישראל חייבת "להפסיק להרוג נשים ותינוקות", ואמר שאין הצדקה להפצצות[112]. עם זאת, למחרת שוחח עם נשיא המדינה יצחק הרצוג, הבהיר שלא התכוון לייחס לישראל כוונה לפגוע באזרחים חפים מפשע, וחזר על תמיכתו בזכותה של ישראל להגנה עצמית.[113] בפברואר 2024 נשא נאום רשמי בטקס זיכרון לצרפתים שנפגעו באירועי 7 באוקטובר אשר התקיים ברחבת האינווליד.[114] בהמשך, במאי 2024, בשל התנגדותו למבצע ברפיח, נמנעה השתתפות חברות ביטחוניות ישראליות בתערוכת הנשק "יורוסאטורי".[115] באוקטובר 2024, עם תחילת התמרון הקרקעי בלבנון, קרא לאמברגו נשק על ישראל.[116][117]

במהלך 2025 הגביר מקרון את ביקורתו על מדיניות ישראל בעזה, קרא לפתרון מדיני, לעידוד הכרה במדינה פלסטינית כ"חובה מוסרית והכרח מדיני" וקרא למדינות אירופה להקשיח את עמדתן כלפי ישראל.[118] דבריו עוררו גינוי מצד ממשלת ישראל. צרפת דחפה להכרה במדינה פלסטינית במסגרת ועידה שתוכננה ליוני 2025,[119][120] אך זו נדחתה בעקבות לחץ אמריקאי ומבצע "עם כלביא".

ביוני 2025, כתגובה למבצע עם כלביא קרא מקרון ל"מרב הריסון", אך הביע תמיכה בזכותה של ישראל להגנה עצמית. כשבוע לאחר מכן תקף את תקיפות ארצות הברית באיראן וכינה אותן "בלתי חוקיות ומזיקות".

ביולי 2025 הכריז מקרון כי צרפת תכיר במדינה פלסטינית בחודש ספטמבר.[121][122][123] ב-22 בספטמבר 2025 הכריז בוועידה הצרפתית-סעודית באו"ם על הכרה במדינה פלסטינית.[124] צרפת ומדענות מערב אירופאיות נוספות ביצעו את ההכרה במהלך עצרת האו"ם בספטמבר 2025.

סין ואסיה

במרץ 2023 יצא מקרון לביקור ממלכתי בן שלושה ימים בסין, בליווי נשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין. במהלך הביקור, שנערך בשיא המתיחות בין סין לארצות הברית סביב סוגיית טאיוואן, נפגש מקרון עם נשיא סין ומזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הסינית, שי ג'ינפינג, וקיים שיחות בנושאים כלכליים, ביטחוניים ודיפלומטיים.[125]

לאחר הביקור, הצהיר מקרון כי על אירופה "להימנע מלהיגרר למשברים שאינם שלה" וכי עליה "לפתח אוטונומיה אסטרטגית" – ביטוי החוזר בנאומיו ומבטא את תפיסתו שלפיה אירופה צריכה לשאוף להיות "המעצמה השלישית" לצד ארצות הברית וסין. מקרון הדגיש במיוחד את הצורך שלא להיסחף לעימות פוטנציאלי בין סין לארצות הברית סביב טאיוואן, וטען כי "השאלה הגדולה עבור אירופה היא האם יש לה עניין בהאצת המשבר בטאיוואן. לא."[126]

מקרון גם קרא להפחתת התלות האירופית בדולר האמריקאי ולקידום תעשיות ביטחוניות עצמאיות ביבשת. בעקבות דבריו פרצה סערה תקשורתית ודיפלומטית – במיוחד בקרב בעלי ברית של צרפת במזרח אסיה ובקרב מדינות מזרח אירופה.[127]

במאי 2023, במהלך נאום שנשא בהאג, פירט מקרון את חזונו למדיניות חוץ אירופית עצמאית, כולל מדיניות מובהקת כלפי סין. הוא חזר על עמדתו שיש להתמקד בבניית כוח כלכלי, תעשייתי וביטחוני עצמאי של האיחוד האירופי.[128]

במקביל, מקרון ניסה לשמר את מערכת היחסים האסטרטגית עם הודו, שהתחזקה עוד בתקופת נשיאותו הראשונה. בינואר 2024 הגיע לניו דלהי כאורח הכבוד ביום הרפובליקה של הודו, והצהיר כי צרפת והודו מהוות "שותפות עוגן" באזור האינדו-פסיפי. הוא הדגיש את החשיבות של יציבות ימית חופשית באזור נוכח התחזקות סין בדרום מזרח אסיה.[129] במסגרת שיתוף הפעולה הביטחוני, נחתמו עסקאות להרחבת השימוש במטוסי קרב מדגם רפאל ולפיתוח טילים ומערכות הגנה מתקדמות.[129]

בנושאי האוקיינוס השקט ומזרח אסיה, צרפת – המחזיקה בטריטוריות כמו קלדוניה החדשה ופולינזיה הצרפתית – ביקשה, לפי חזונו של מקרון, לחזק את נוכחותה באזור ולהציג אלטרנטיבה אירופית לגורמי ההשפעה הסיניים.[130]

הממלכה המאוחדת

בכהונתו השנייה של מקרון המשיכה מתיחות מתמשכת לשיתוף פעולה מחודש. ביוני 2022, במהלך מתיחות סביב יישום פרוטוקול צפון אירלנד, דווח כי מקרון אמר ש"צפון אירלנד אינה חלק מבריטניה" – אמירה שעוררה ביקורת חריפה בלונדון. מקרון הכחיש את הדיווח והבהיר שהתכוון להיבט הגאוגרפי בלבד, אך הפרשה העמיקה את הקרע המדיני עם ראש הממשלה דאז, בוריס ג'ונסון.[131]

שיפור ניכר חל לאחר כניסתו של רישי סונאק לראשות הממשלה, עם קיום פסגה צרפתית־בריטית בפריז במרץ 2023 – הראשונה מאז 2018. בפסגה סיכמו מקרון וסונאק על חיזוק שיתוף הפעולה בתחומי ההגירה הבלתי חוקית בתעלת למאנש, הביטחון האנרגטי והסיוע לאוקראינה.[132] בריטניה התחייבה לתקצב אמצעים לפיקוח ימי בחופי נורמנדי, ומקרון הדגיש את המחויבות ליחסים מיוחדים עם בריטניה גם מחוץ למסגרת האיחוד האירופי.[133]

מקרון השתתף בלוויית המלכה אליזבת השנייה בספטמבר 2022 ובטקס ההכתרה של המלך צ'ארלס השלישי במאי 2023, כראש המדינה הזר הבכיר ביותר בטקסים. נוכחותו נתפסה כאות לפיוס ושיקום היחסים בין המדינות.[134]

לאחר ניצחונו של קיר סטארמר בבחירות 2024 ומינויו לראש ממשלת בריטניה, המשיך הדיאלוג בין המדינות להתהדק.[135] ביולי 2025 השתתפו מקרון וסטארמר בפסגה משותפת באוקראינה לצד מנהיגי גרמניה ופולין. מקרון הדגיש את תפקידה של בריטניה כשותפה ביטחונית קרובה וכעמוד תווך בתמיכה באוקראינה ובביטחון האירופי. הוא גם קרא לשילוב כוחות עם בריטניה בהתמודדות עם משברים גלובליים מחוץ למסגרת האיחוד האירופי.[136]

ביקורת

בתוך כשנה וחצי בלבד מהיבחרו לנשיא, צנחה הפופולריות של מקרון בקרב העם הצרפתי (שהייתה כ-60% עם היכנסו לתפקיד) לשפל של כ-30% בלבד.[137] רבים ממתנגדיו של מקרון מתחו עליו ביקורת וכינו אותו "יהיר", "מנותק" ו"מתנשא". ברשתות החברתיות דבקו בו הכינויים "הוד מלכותו מקרון", "מקרון הראשון" ו"הנשיא של העשירים".[138] גם קודמו לתפקיד, הנשיא פרנסואה הולנד, שתמך במקרון במהלך סיבוב הבחירות השני, מתח עליו ביקורת עקיפה והזהיר ש"אצילים צרפתים כבר איבדו את ראשם בגיליוטינה".[139] מקרון אף ספג ביקורת מבית, כאשר שר הפנים בממשלתו, ז'ראר קולומב, שתמך בו במהלך הבחירות, צוטט בתקשורת כאומר: "מעט מאוד מאיתנו יכולים עדיין לדבר עם מקרון".[137] באוקטובר 2018 דווח כי קולומב התפטר עקב חילוקי דעות עם מקרון.[140] בסוף 2018 החלה מחאת האפודים הצהובים, המכוונת בעיקר נגד עליית מחירי הדלק ויוקר המחיה בצרפת, כאשר בין היתר המוחים קוראים לנשיא מקרון להתפטר.

חיים אישיים

מקרון נשוי לבריז'יט טרונייה (Brigitte Trogneux), מורתו לתיאטרון מבית הספר התיכון, המבוגרת ממנו ב-24 שנים. הזוג נפגש לראשונה כשמקרון היה בן 15, אך הם הכריזו על עצמם רשמית כזוג רק כשלמקרון מלאו 18. הם נישאו בשנת 2007. למקרון אין ילדים ביולוגיים, והוא אב חורג לשלושת ילדיה של בריז'יט מנישואיה הקודמים וכן סב חורג לשבעת נכדיה.[141]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ Anger underlying French elections is roiling California too, San Francisco Chronicle
  2. ↑ יובל קרא, דרמה בצרפת: ראש הממשלה הודיע על התפטרותו, באתר מאקו, 3 ביולי 2020
  3. 1 2 מקרון ניצח את לה פן בפער גדול; מנהיגת הימין הקיצוני: "רשמנו הישג היסטורי", באתר ynet, 24 באפריל 2022
  4. ↑ "Macron ou la «révolution passive» des élites françaises". Slate.fr (בצרפתית). נבדק ב-2017-03-04.
  5. ↑ magazine, Le Point, (2014-08-27). "Nommé à Bercy, l'ancien banquier Emmanuel Macron fait consensus". Le Point (בצרפתית). נבדק ב-2017-03-04.{{cite news}}: תחזוקה - ציטוט: extra punctuation (link)
  6. ↑ BFMTV. "Gauche, droite, centre... qui peut s'allier à Macron?". BFMTV (בצרפתית). נבדק ב-2017-03-04.
  7. ↑ Les premiers extraits du livre de Macron dévoilés, Le Huffington Post (ארכיון)
  8. ↑ "C'est la confiance des entreprises que Manuel Valls doit vraiment obtenir". Slate.fr (בצרפתית). נבדק ב-2017-03-04.
  9. ↑ Fournier, Audrey (2015-09-27). "Emmanuel Macron : « Le libéralisme est une valeur de la gauche »". Le Monde.fr (בצרפתית). ISSN 1950-6244. נבדק ב-2017-03-04.
  10. ↑ גיא אלסטר‏, יריביו נפלו כמו זבובים, וטירון חסר ניסיון בדרך לכבוש את האליזה, באתר וואלה, 24 באפריל 2017
  11. ↑ "A Berlin, Macron veut « restaurer la confiance avec les Allemands en faisant des réformes sérieuses »". Le Monde.fr (בצרפתית). 2017-01-10. ISSN 1950-6244. נבדק ב-2017-03-04.
  12. ↑ Macron campaign accuses Russia of using fake news, Financial Times, 13 February 2017
  13. ↑ Macron Campaign Wards Off Hacking Attempts Linked to Russia, The Wall Street Journal, 24 April 2017
  14. ↑ Russian Hackers Who Targeted Clinton Appear to Attack France’s Macron, The New York Times, 24 April 2017
  15. ↑ correspondant), Benjamin Barthe (Beyrouth (2017-01-24). "Emmanuel Macron : « Faire de la destitution d'Assad un préalable à tout a été une erreur »". Le Monde.fr (בצרפתית). ISSN 1950-6244. נבדק ב-2017-03-04.
  16. ↑ מקרון איבד את הרוב המוחלט בפרלמנט, הישגים ללה פן ולמנהיג השמאל הקיצוני, באתר ynet, 19 ביוני 2022
  17. ↑ Macron urges minority government to ‘hang in there’ after cabinet reshuffle, France 24, ‏2022-07-04 (באנגלית)
  18. ↑ הבחירות לפרלמנט האירופי: ההלם של מקרון, ההשפלה של שולץ ועליית הימין הקיצוני, באתר ynet, 10 ביוני 2024
  19. ↑ אסף אוני, ‏תוצאות האמת בצרפת: השמאל ניצח בבחירות, אך אין רוב לאף מפלגה, באתר גלובס, 7 ביולי 2024
  20. ↑ אסף רוזנצוייג הלל אטלן, דרמה גדולה בבחירות בצרפת: הפסד למפלגתה של לה פן, איחוד מפלגות השמאל - הגדולה ביותר, באתר מאקו, 7 ביולי 2024
  21. ↑ תמר שבק, פריז, הפתעת ענק בצרפת: כישלון צורב ללה פן והימין הקיצוני, השמאל במקום הראשון, באתר ynet, 7 ביולי 2024
  22. ↑ Antoinette Radford, Christian Edwards, Peter Wilkinson, Jessie Yeung, France election 2024 live: Leftists beat far right in snap vote, CNN, ‏2024-07-07 (באנגלית)
  23. ↑ צרפת בפלונטר היסטורי: ההימור של מקרון נכשל. השמאל הקיצוני יהיה בממשלה?, באתר ynet, 8 ביולי 2024
  24. ↑ אוריאל לוי, ‏מקרון הושבע לנשיאות: "אירופה והעולם כולו זקוקים לצרפת חזקה", באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 15 במאי 2017
  25. ↑ מקרון הכריז על ראש ממשלה חדש: פוליטיקאי שמרן ממפלגת הימין, באתר וואלה, 15 במאי 2017
  26. ↑ Chrisafis, Angelique (2017-07-19). "Head of French military quits after row with Emmanuel Macron". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2025-07-29.
  27. ↑ "Italy says 'arrogant' France could become main enemy on migration". Reuters (באנגלית אמריקאית). 2018-06-23. נבדק ב-2025-07-29.
  28. ↑ Rose, Michel (2017-10-03). "Macron fights 'president of the rich' tag after ending wealth tax". Reuters (באנגלית בריטית). נבדק ב-2025-07-29.
  29. ↑ Samuel, Henry (2018-02-02). "Emmanuel Macron takes France by surprise by unveiling 'voluntary redundancy' plan for bloated state sector". The Telegraph (באנגלית בריטית). ISSN 0307-1235. נבדק ב-2025-07-29.
  30. ↑ אתר למנויים בלבד מקרון הפך את צרפת לסטארט־אפ ניישן. אז למה הצרפתים לא מרוצים?, באתר TheMarker‏, 24 באפריל 2022
  31. 1 2 Emmanuel Macron plunges head-first into labor reform, POLITICO, ‏2017-05-23 (באנגלית בריטית)
  32. ↑ "France Unveils Contentious Labor Overhaul in Big Test for Macron (Published 2017)" (באנגלית). 2017-08-31. נבדק ב-2025-07-29.
  33. ↑ Client Challenge, www.ft.com
  34. ↑ French parliament approves Macron's labour reforms, France 24, ‏2017-08-03 (באנגלית)
  35. ↑ Willsher, Kim (2018-01-16). "France will not allow another refugee camp in Calais, says Macron". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2025-07-29.
  36. ↑ Client Challenge, www.ft.com
  37. ↑ "France Announces Tough New Measures on Immigration (Published 2019)" (באנגלית אמריקאית). 2019-11-06. נבדק ב-2025-07-29.
  38. ↑ "Immigration rose in France in 2022, driven by labor needs and foreign students" (באנגלית). 2023-01-27. נבדק ב-2025-07-29.
  39. ↑ Macron urges French police to make full use of draconian anti-terror powers, The Local France, ‏2017-10-19 (באנגלית)
  40. ↑ France to enact some emergency measures into law – DW – 10/04/2017, dw.com (באנגלית)
  41. ↑ French parliament passes controversial anti-terror law, www.aa.com.tr
  42. ↑ "Macron rejects Corsican language demand". BBC News (באנגלית בריטית). 2018-02-07. נבדק ב-2025-07-29.
  43. ↑ Emmanuel Macron to propose reorganization of Islam in France, POLITICO, ‏2018-02-11 (באנגלית בריטית)
  44. ↑ מקרון: "אנטי-ציונות היא אנטישמיות מודרנית", באתר ynet, 20 בפברואר 2019
  45. ↑ יוסי נכטיגל, ‏מקרון: 'למחבל מסומם - יש אחריות פלילית', באתר כיכר השבת, 19 באפריל 2021
  46. ↑ דמיאן פצ'טר, כתבה חדשה, באתר ישראל היום, 19 באפריל 2021
  47. ↑ Chazan, David (2017-05-25). "'Their knuckles turned white': Donald Trump and Emmanuel Macron's awkward handshake". The Telegraph (באנגלית בריטית). ISSN 0307-1235. נבדק ב-2025-07-29.
  48. ↑ Bevan Shields, James Massola, France recalls its ambassadors to Australia and United States amid submarine fury, The Sydney Morning Herald, ‏2021-09-18 (באנגלית)
  49. ↑ Samuel, Henry (2017-05-29). "Macron slams Russian media 'lies' during muscular exchange with Putin at Versailles". The Telegraph (באנגלית בריטית). ISSN 0307-1235. נבדק ב-2025-07-29.
  50. ↑ Chrisafis, Angelique (2017-05-29). "Macron warns over Syrian chemical weapons in frank meeting with Putin". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2025-07-29.
  51. ↑ The Macron method, POLITICO, ‏2019-10-16 (באנגלית בריטית)
  52. ↑ "Statements by Theresa May and Emmanuel Macron on the Syria Strike (Published 2018)" (באנגלית). 2018-04-14. נבדק ב-2025-07-29.
  53. ↑ Oliphant, Roland; Chazan, David (2019-08-25). "Iranian foreign minister Javad Zarif arrives in Biarritz in surprise visit to G7 leaders summit". The Telegraph (באנגלית בריטית). ISSN 0307-1235. נבדק ב-2025-07-29.
  54. ↑ Macron: Top priority is fighting terror – DW – 08/29/2017, dw.com (באנגלית)
  55. ↑ Pennetier, Marine; Irish, John (2019-03-25). "France seals multi-billion dollar deals with China, but questions Belt and Road project". Reuters (באנגלית בריטית). נבדק ב-2025-07-29.
  56. ↑ Irish, John (2020-07-23). "Macron seeks EU sanctions over Turkish "violations" in Greek waters". Reuters (באנגלית בריטית). נבדק ב-2025-07-29.
  57. ↑ Riley-Smith, Ben (2021-06-12). "Boris Johnson infuriated after Emmanuel Macron suggested Northern Ireland was not part of UK". The Telegraph (באנגלית בריטית). ISSN 0307-1235. נבדק ב-2025-07-29.
  58. ↑ Will a new French-Italian pact reshape Europe post-Merkel?, euronews, ‏2021-11-26 (באנגלית)
  59. ↑ Trattato tra Italia e Francia: Draghi e Macron siglano l'intesa, rainews, ‏2021-11-26 (ב־)
  60. ↑ "France's new solidarity minister denies sexual assault charges" (באנגלית). 2022-05-22. נבדק ב-2025-08-01.
  61. ↑ "French elections: Macron loses majority as French vote fragments" (באנגלית בריטית). 2022-06-19. נבדק ב-2025-08-01.
  62. ↑ "French government repeats Parliament-overruling procedure on social security budget" (באנגלית). 2022-10-21. נבדק ב-2025-08-01.
  63. ↑ "France's Pension Plan: Macron Pushes French Pension Bill Through Without Full Vote (Published 2023)" (באנגלית). 2023-03-16. נבדק ב-2025-07-29.
  64. ↑ 180 עצורים בעוד ליל מהומות בצרפת, גם בתי ספר הוצתו: "זה בשביל נאהל, מוות לשוטרים!", באתר ynet, 29 ביוני 2023
  65. ↑ 45,000 שוטרים ברחובות צרפת, כאלף נעצרו הלילה: "רגוע יותר מלילות קודמים", באתר ynet, 30 ביוני 2023
  66. ↑ מהומות בפריז אחרי הסרטון של שוטרים מכים צעיר שחור, באתר ynet, 28 בנובמבר 2020
  67. ↑ "What's behind the unrest in France? (Published 2023)" (באנגלית). 2023-06-29. נבדק ב-2025-07-29.
  68. ↑ "French PM Élisabeth Borne resigns ahead of expected reshuffle" (באנגלית בריטית). 2024-01-08. נבדק ב-2025-08-01.
  69. ↑ Chrisafis, Angelique (2024-01-09). "Gabriel Attal becomes youngest French PM as Macron tries to revive popularity". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2025-08-01.
  70. ↑ Rose, Michel; Rose, Michel (2023-07-20). "Macron reshuffles ministers after French riots "stunned" country". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2025-07-29.
  71. ↑ Moody's downgrades France's credit rating – DW – 12/14/2024, dw.com (באנגלית)
  72. ↑ French PM delays immigration bill due to lack of parliamentary majority, France 24, ‏2023-04-26 (באנגלית)
  73. ↑ אסף אוני, ‏שוברת ימינה: צרפת אימצה רפורמה קשוחה נגד הגירה לא-חוקית, באתר גלובס, 21 בדצמבר 2023
  74. ↑ Macron salvages immigration law in crunch parliamentary vote, www.ft.com
  75. ↑ Aurélien Rousseau a présenté sa démission pour s’opposer à la loi immigration, « un non-sujet » pour Borne, Le HuffPost, ‏2023-12-20 (בצרפתית)
  76. ↑ France's Macron promises more referendums, France 24, ‏2023-10-04 (באנגלית)
  77. ↑ France enshrines abortion as a constitutional right in historic vote, France 24, ‏2024-03-04 (באנגלית)
  78. ↑ Macron présente une loi de programmation militaire 2024-30 de «transformation des armées», Le Figaro, ‏2023-01-20 (בצרפתית)
  79. ↑ A man shot by police in New Caledonia has died. The French Pacific territory remains restive, AP News, ‏2024-06-08 (באנגלית)
  80. ↑ הטריטוריה הצרפתית בוערת: הרוגים ומאות פצועים במהומות על חוק שאושר בפריז, באתר ynet, 15 במאי 2024
  81. ↑ Emmanuel Macron arrives in New Caledonia following deadly riots, France 24, ‏2024-05-22 (באנגלית)
  82. ↑ France announces ‘historic’ deal creating New Caledonia state that stays French, France 24, ‏2025-07-12 (באנגלית)
  83. ↑ הטריטוריה באוקיינוס השקט תוכר כמדינה אך תישאר חלק מצרפת: "הסכם היסטורי", באתר ynet, 13 ביולי 2025
  84. ↑ תמר שבק, פריז, מקרון הודיע על פיזור הפרלמנט הצרפתי: "עליית הלאומנים - סכנה ליבשת", באתר ynet, 9 ביוני 2024
  85. ↑ Saskya Vandoorne, Christian Edwards, Niamh Kennedy, Xiaofei Xu, Far right leads first round of France’s parliamentary election in blow to Macron, CNN, ‏2024-06-30 (באנגלית)
  86. ↑ 2024 French legislative elections: Results of the second round, France 24, ‏2024-07-04 (באנגלית)
  87. ↑ "French PM Attal offers to resign after Macron's coalition loses majority" (באנגלית). 2024-07-07. נבדק ב-2025-08-01.
  88. ↑ "Macron appoints conservative Michel Barnier as prime minister" (באנגלית). 2024-09-05. נבדק ב-2025-08-01.
  89. ↑ "From Barnier's use of Article 49.3 to two no-confidence motions: A day of upheaval at the Assemblée Nationale" (באנגלית). 2024-12-03. נבדק ב-2025-08-01.
  90. ↑ כאוס פוליטי בצרפת: אחרי 62 שנה הופלה ממשלה, ואי-אפשר לבחור פרלמנט חדש, באתר ynet, 4 בדצמבר 2024
  91. ↑ כאוס פוליטי בצרפת: הממשלה שוב נפלה בהצבעת אי אמון - מקרון בבעיה, באתר מעריב אונליין, 8 בספטמבר 2025
  92. ↑ Live: French President Emmanuel Macron appoints Defence Minister Sébastien Lecornu as new PM, France 24, ‏2025-09-09 (באנגלית)
  93. ↑ אסף רוזנצוייג, צרפת נכנסת לסחרור: ראש הממשלה החדש פרש 14 שעות בלבד לאחר שהציג את ממשלתו, באתר מאקו, 6 באוקטובר 2025
  94. ↑ "French conservatives brought about PM's downfall hours after pledging support" (באנגלית). 2025-10-06. נבדק ב-2025-10-07.
  95. ↑ אסף רוזנצוייג, מכה כואבת למקרון: רפורמת הדגל שלו מתרסקת, באתר מאקו, 15 באוקטובר 2025
  96. ↑ French lawmakers narrowly back social security budget in victory for PM Lecornu, France 24, ‏2025-12-09 (באנגלית)
  97. ↑ אתר למנויים בלבד בחירות בצרפת | תוצאות האמת: מקרון ניצח את לה פן לאחר שקיבל 58.5% מהקולות, באתר הארץ, 24 באפריל 2022
  98. ↑ צרפת תסייע לאוקראינה באספקת כלי נשק הגנתיים ודלק, באתר ynet, 26 בפברואר 2022
  99. ↑ Macron announces €100-million fund for Ukraine to buy arms, France 24, ‏2022-10-07 (באנגלית)
  100. ↑ אתר למנויים בלבד ד־פ־א, מקרון קרא לכונן "קהילה אירופית חדשה" שתכלול גם את אוקראינה ובריטניה, באתר הארץ, 9 במאי 2022
  101. ↑ Macron’s new political community opens Pandora’s box, POLITICO, ‏2022-10-06 (באנגלית אמריקאית)
  102. ↑ אסף אוני, ‏פרשת הצוללות, גרסת צרפת-ארה"ב: כל הדרך למשבר ביחסי המעצמות, באתר גלובס, 18 בספטמבר 2021
  103. ↑ Macron announces the end of France's anti-Islamist Operation Barkhane in the Sahel, France 24, ‏2021-06-10 (באנגלית)
  104. ↑ France announces military withdrawal from Mali after nine years, the Guardian, ‏2022-02-17 (באנגלית)
  105. ↑ French Forces Complete Departure From Mali, VOA (באנגלית)
  106. ↑ Aurore MESENGE, French President Emmanuel Macron Welcomes Ethiopian Prime Minister To Elysee Palace, barrons (באנגלית אמריקאית)
  107. ↑ Ministère de l'Europe et des Affaires étrangères, France calls for the adoption of a New Global Financing Pact (22 – 23 Jun. 2023), France Diplomacy - Ministry for Europe and Foreign Affairs (באנגלית)
  108. ↑ איתמר אייכנר וגלעד כהן, "צאו החוצה!": נשיא צרפת צעק על אנשי ביטחון ישראלים בירושלים, באתר ynet, 22 בינואר 2020
  109. ↑ "מקרון הזהיר את נתניהו: אם התוכנית המשפטית תתממש - נסיק שישראל התנתקה מהדמוקרטיה", באתר כלכליסט, 3 בפברואר 2023
  110. ↑ מקרון מציע להקים קואליציה בינלאומית: "המאבק צריך להיות ללא רחמים", באתר ynet, 24 באוקטובר 2023
  111. ↑ הודיה כריש חזוני, ‏נשיא צרפת בישראל: "נדרשת קואליציה בינלאומית למאבק בטרור", בעיתון מקור ראשון, 24 באוקטובר 2023
  112. 1 2 איתמר אייכנר, "הורגת נשים ותינוקות": למה מקרון התהפך על ישראל?, באתר ynet, 11 בנובמבר 2023
  113. ↑ איתמר אייכנר, אחרי הסערה, מקרון התקשר להרצוג: "לא מייחס לכם פגיעה מכוונת בחפים מפשע", באתר ynet, 12 בנובמבר 2023
  114. ↑ ישראל גראדווהל, ‏"קדיש" ותרועת חצוצרות | צרפת מקיימת טקס לאומי לצרפתים שנרצחו ב-7.10, באתר כיכר השבת, 7 בפברואר 2024
  115. ↑ אסף רוזנצוייג ניר דבורי, צרפת אסרה על ישראל להשתתף בתערוכת נשק גדולה, באתר מאקו, 31 במאי 2024
  116. ↑ אתר למנויים בלבד אמיר תיבון, מקרון קרא לעצור את אספקת הנשק לישראל; נתניהו: ננצח איתכם או בלעדיכם, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2024
  117. ↑ דין שמואל אלמס, ‏אמברגו נשק צרפתי על ישראל: מקרון הוא לא שארל דה גול, באתר גלובס, 5 באוקטובר 2024
  118. ↑ אסף רוזנצוייג, מקרון קרא להכיר במדינה פלסטינית, משרד החוץ תקף: "ממשיך במסע הצלב", באתר מאקו, 30 במאי 2025
  119. ↑ Irish, John; Rose, Michel; Rose, Michel (2025-07-26). "Frustration, Gaza alarm drove Macron to go it alone on Palestine recognition". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2025-07-26.
  120. ↑ איתמר אייכנר, השותפות נשארו בחוץ: כך קרסה החזית שתכנן מקרון למהלך ההיסטורי, באתר ynet, 26 ביולי 2025
  121. ↑ יואב שוסטר‏, מקרון: צרפת תכיר במדינה פלסטינית, אודיע על כך באו"ם, באתר וואלה, 24 ביולי 2025
  122. ↑ קרן בצלאל, נשיא צרפת מקרון הודיע: נכיר במדינה פלסטינית, באתר מאקו, 24 ביולי 2025
  123. ↑ איתמר אייכנר, "זו התשובה להצהרת הריבונות, ולצפצוף של ביבי על כולם": יועצו הישראלי של מקרון מדבר, באתר ynet, 25 ביולי 2025
  124. ↑ דניאל אדלסון, צרפת ועוד 5 מדינות הכירו במדינה פלסטינית, מקרון טען: "תבוסה לחמאס", באתר ynet, 22 בספטמבר 2025
  125. ↑ "Macron and von der Leyen visit increasingly distant China" (באנגלית). 2023-04-05. נבדק ב-2025-08-01.
  126. ↑ Europe must resist pressure to become ‘America’s followers,’ says Macron, POLITICO, ‏2023-04-09 (באנגלית בריטית)
  127. ↑ Macron outlines vision for 'European sovereignty’ at a Hague speech disrupted by hecklers, France 24, ‏2023-04-11 (באנגלית)
  128. ↑ "Macron's Taiwan statements upset France's allies" (באנגלית). 2023-04-11. נבדק ב-2025-08-01.
  129. 1 2 India rolls out red carpet for Macron as France hopes to build on trade deals, France 24, ‏2024-01-25 (באנגלית)
  130. ↑ Anniek Bao, France's Macron calls on Europe and Asia to unite as U.S.-China tensions flare, CNBC, ‏2025-05-30 (באנגלית)
  131. ↑ Riley-Smith, Ben (2021-06-12). "Boris Johnson infuriated after Emmanuel Macron suggested Northern Ireland was not part of UK". The Telegraph (באנגלית בריטית). ISSN 0307-1235. נבדק ב-2025-08-01.
  132. ↑ "Macron and Sunak agree to UK-France migrant deal in reset summit" (באנגלית). 2023-03-10. נבדק ב-2025-08-01.
  133. ↑ "Sunak and Macron summit: UK to give £500m to help France curb small boat crossings" (באנגלית בריטית). 2023-03-10. נבדק ב-2025-08-01.
  134. ↑ "French President Macron to attend Queen Elizabeth's funeral". Reuters (באנגלית). 2022-09-15. נבדק ב-2025-08-01.
  135. ↑ Meeting with Keir Starmer, Prime Minister of the United Kingdom., elysee.fr, ‏2025-01-09 (באנגלית)
  136. ↑ Macron, Starmer agree a ‘new deterrent’ is needed against illegal migration, France 24, ‏2025-07-09 (באנגלית)
  137. 1 2 גרדיאן, אחרי שהאשים את ממשלת מקרון ב"חוסר בושה", שר הפנים הצרפתי התפטר, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2018
  138. ↑ אתר למנויים בלבד מקרון בנאום מארמון ורסאי: "צריך שתהיה עוגה לפני שמחלקים אותה", באתר TheMarker‏, 10 ביולי 2018
  139. ↑ אתר למנויים בלבד Henry Samuel, ‏Macron warned 'France beheads its king' in new Hollande book, The Telegraph, 10 April 2018
  140. ↑ גרדיאן, אחרי שהאשים את ממשלת מקרון ב"חוסר בושה", שר הפנים הצרפתי התפטר, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2018
  141. ↑ עמית ולדמן, המועמד לנשיאות שהתחתן עם המורה שלו: מי אתה עמנואל מקרון?, באתר מאקו, 18 בפברואר 2017
נשיאי צרפת
הרפובליקה הצרפתית השנייה ז'אק-שארל דופון דה ל'אר • לואי נפוליאון בונפרטה
דגל צרפת
דגל צרפת
הרפובליקה הצרפתית השלישית אדולף טייר • פטריס דה מק-מהון • ז'יל גרווי • מארי פרנסואה סדי קארנו • ז'אן קזימיר-פרייה • פליקס פור • אמיל לובה • ארמאן פלייר • רמון פואנקרה • פול דשאנל • אלכסנדר מילראן • גסטון דומרג • פול דומר • אלבר לברן
הרפובליקה הצרפתית הרביעית ונסן אוריול • רנה קוטי
הרפובליקה הצרפתית החמישית שארל דה גול • ז'ורז' פומפידו • ואלרי ז'יסקר ד'אסטן • פרנסואה מיטראן • ז'אק שיראק • ניקולא סרקוזי • פרנסואה הולנד • עמנואל מקרון
מונרכים מכהנים
אוקיאניה צ'ארלס השלישי (אוסטרליהאוסטרליהאיי שלמהאיי שלמהטובאלוטובאלוניו זילנדניו זילנדפפואה גינאה החדשהפפואה גינאה החדשה אוסטרליה, איי שלמה, טובאלו, ניו זילנד, פפואה גינאה החדשה) • טופו השישי (טונגהטונגה טונגה)
אירופה ז'וזפ-ליואיס סראנו פנטינאט ועמנואל מקרון (אנדורהאנדורה אנדורה)‏1 • פיליפ (בלגיהבלגיה בלגיה) • פרדריק העשירי (דנמרקדנמרק דנמרק) • וילם-אלכסנדר (הולנדהולנד הולנד) • גיום (לוקסמבורגלוקסמבורג לוקסמבורג) • הנס אדם השני (ליכטנשטייןליכטנשטיין ליכטנשטיין) • אלבר השני (מונקומונקו מונקו) • צ'ארלס השלישי (הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת) • האראלד החמישי (נורווגיהנורווגיה נורווגיה) • פליפה השישי (ספרדספרד ספרד) • לאו הארבעה עשר (קריית הוותיקןקריית הוותיקן קריית הוותיקן) • קרל ה-16 גוסטב (שוודיהשוודיה שוודיה)
אמריקה צ'ארלס השלישי (איי בהאמהאיי בהאמהאנטיגואה וברבודהאנטיגואה וברבודהבליזבליזגרנדה (מדינה)גרנדה (מדינה)ג'מייקהג'מייקהסנט וינסנט והגרנדיניםסנט וינסנט והגרנדיניםסנט לוסיהסנט לוסיהסנט קיטס ונוויססנט קיטס ונוויסקנדהקנדה איי בהאמה, אנטיגואה וברבודה, בליז, גרנדה, ג'מייקה, סנט וינסנט והגרנדינים, סנט לוסיה, סנט קיטס ונוויס, קנדה)
אסיה מוחמד בן זאיד (איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות איחוד האמירויות הערביות) • ג'יגמה קיזר נאמגייל ואנגצ'וק (בהוטןבהוטן בהוטן) • חמד (בחרייןבחריין בחריין) • חסן אל-בולקיה (ברונייברוניי ברוניי) • נארוהיטו (יפןיפן יפן) • עבדאללה השני (ירדןירדן ירדן) • משעל (כוויתכווית כווית) • עבדאללה (מלזיהמלזיה מלזיה)‏2 • היית'ם (עומאןעומאן עומאן) • סלמאן (ערב הסעודיתערב הסעודית ערב הסעודית) • תמים (קטר (מדינה)קטר (מדינה) קטר) • נורודום סיהאמוני (קמבודיהקמבודיה קמבודיה) • ראמה העשירי (תאילנדתאילנד תאילנד)
אפריקה מסוואטי השלישי (אסוואטיניאסוואטיני אסוואטיני) • לטסי השלישי (לסוטולסוטו לסוטו) • מוחמד השישי (מרוקומרוקו מרוקו)
מונרך • מונרכיה חוקתית • מונרכיה נבחרת • מונרכיה העוברת בירושה • מונרכיה אבסולוטית • מונרכיה פדרלית • דיארכיה
הערות: 1ראשיה הרשמיים העליונים של אנדורה הם הנסיכים-שותפים (דיארכיה): נשיא צרפת עמנואל מקרון ובישוף אורז'ל ז'וזפ-ליואיס סראנו פנטינאט
2היאנג די-פרטואן אגונג המלזי משלב מלוכה עם תפקיד נשיאותי
הקודם:
פרנסואה הולנד		 נשיא צרפת
2017–מכהן		 הבא:
–